שבועות

מאמרי חז"ל על חג השבועות ושבועות הוא יום מתן תורה, ולהגדיל היום ההוא ימנו הימים מן המועד הראשון אליו, כפי שממתין בו הנאמן שבאוהביו שהוא מונה היום וגם השעות, וזאת היא סיבת ספירת העומר מיום צאתם ממצרים עד יום מתן תורה שהוא היה הכוונה והתכלית ביציאתם כאומרו "ואביא אתכם אלי" (שמות יט, ב: ומורה נבוכים פרק ג, מג)

חזיון מעמד הר סיני לדורות ושבועות הוא יום מתן תורה, ולהגדיל היום ההוא ימנו הימים מן המועד הראשון אליו, כפי שממתין בו הנאמן שבאוהביו שהוא מונה היום וגם השעות, וזאת היא סיבת ספירת העומר מיום צאתם ממצרים עד יום מתן תורה שהוא היה הכוונה והתכלית ביציאתם כאומרו "ואביא אתכם אלי" (שמות יט, ב: ומורה נבוכים פרק ג, מג)

יום מתן תורה: יום האירוסין בין ישראל להקב"ה בחג שבועות מתגלה הקשר ההדוק בין ישראל לאביהם שבשמים וחז"ל המשילו זיווג ישראל להקב"ה לזיווג חתן לכלה, כי כנסת ישראל מזווגת לבוראה בזיווג שלא ניתן לניתוק ולפירוק "וארשתיך לי לעולם" ויום מתן תורה הוא "יום אירוסין" כי הקב"ה אירס את ישראל על ידי התורה כמו שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים לג, ד) ודרשו "מורשה" - מאורסה כלומר "קהילת יעקב" מאורסה להקב"ה על ידי שנתן לה התורה במקום "טבעת אירוסין" כמו שנאמר "כי בועלייך עושייך".

"כפיית הר כגיגית בקבלת תורה במעמד הר סיני" על הפסוק בשמות (יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" דרשו רז"ל במסכת שבת (פח, א): מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, אמר ר' אחא: מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ"כ הדור וקבלוה בימי אחשורוש (עיי"ש) וכן איתא במכילתא דרשב"י (פרק יט - יז) ובתנחומא (פ. נח - ג) ובתנחומא (שופטים ט).

התנגדות המלאכים לנתינת התורה לישראל במסכת שבת (פח, ב) מובא ויכוח בין מלאכי השרת לבין הקב"ה, כשעלה משה לקבל התורה "רבש"ע מה לילוד אשה בינינו? אמר להם לקבל את התורה בא - אמרו לפניו - חמדה גנוז שגנזת לך... ואתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו? תן הודך על השמים, אמר לו הקב"ה - החזר להם תשובה... כלום ירדתם למצרים? כלום יש בכם יצה"ר? כלום יש בכם יצה"ר?

חג השבועות – שמות החג "חג השבועות" עולה על שאר החגים בהיותו מיוסד כולו על בנין יקר תפארת גדולת התורה שהיא "תכלית הטוב המוחלט" ובאה לחנך את עם ישראל להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש", לחיות חיי חברה ומוסר מתוקנים וישרים אשר ישמשו דוגמא ליתר העמים.

"חג השבועות - זמן מתן תורתנו" נשאלת שאלה במפרשים למה אנו אומרים בחג השבועות "זמן מתן תורתנו" ואין אנו אומרים "זמן קבלת תורתנו" כמו ששנינו בלשון חז"ל במשנה, "משה קיבל תורה מסיני" (אבות פרק א, מא). ונאמרו הרבה טעמים:

אחדות האומה בחג השבועות מזל חודש סיון "מזל תאומים" כי מזל זה מהווה כינוי לעם ישראל שקיבלו את התורה בהר סיני בחודש זה נעשו "תאומים להקב"ה (ספר בני יששכר) כי בעת קבלת התורה, זקוקים היו ישראל לאחדות גמורה, להיות גוף אחד ו"התאומים" מסמלים אהבה הדדית ואחדות מושלמת (מאור ושמש) ודבר זה מפורש במכילתא בשמות (פ. יתרו יט, ב ורש"י שם) "ויחן שם ישראל נגד ההר", כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת",

מצות שמחת ועונג יום טוב בשבועות חג השבועות הוא השני משלשת החגים, הרגלים אותם צוה הקב"ה לעם סגולתו ושונה הוא משאר המועדים כי לגבי שאר הרגלים נחלקו חז"ל במסכת פסחים (סח, ב) כתוב אחד אומד "עצרת לה׳ אלוקיך" (דברים טז) וכתוב אחר אומר "עצרת תהיה לכם" (במדבר כט), אז ר׳ אליעזר סובר או כולו לה׳ או כולו לכם, ורבי יהושע סובר חלקהו - חציו לה׳ וחציו לכם

טעם "תיקון ליל שבועות" מנהג ישראל קדושים להיות ערים בליל שבועות ולעסוק בצוותא בתורה בליל קדוש ונשגב זה, ומספר טעמים נאמרו ע"פי הפשט, הרמז, הדרש והסוד ונפרט אותם:

מחלוקת הפרושים והבייתוסיים בעניין למחרת השבת נחלקו חכמי ישראל והקראים בפירוש הקרא "וספרתם לכם... ממחרת השבת... (ויקרא כג-טו) לפי חכמי ישראל "ממחרת השבת" היינו ממחרת יו"ט ראשון של פסח ולא ממחרת שבת בראשית דהיינו ביום ראשון בשבוע כי סתם שת היא "שבת בראשית", והצדוקים חולקים על פירוש חז"ל ומסבירים שהכוונה לשבת בראשית דהיינו ביום ראשון בשבוע כי היה קשה להם למה לא כתבה התורה "ממחרת הפסח" או ממחרת החג או המועד ולכן פירשו שהכוונה ליום ראשון שאחרי השבת.

קריאת מגילת רות בשבועות "מגילת רות" לפי מסורת חז"ל נכתבה על ידי שמואל הנביא (בבא בתרא יד, ב) ושאלו חז"ל מה ראה שמול לחבר מגילה זו הלוא אין בה לימוד הלכות, אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה? (עיין רות רבה ב, יד) ועוד תמוה מה ראוי מסדרי כתבי הקודש לכוללה בין כ"ד ספרים של התנ"ך? ונאמרו הרבה טעמים לדבר: