מאמרי חז"ל על חג השבועות
מאמרי חז"ל על חג השבועות
אמר ר' יצחק ראויים היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתינתן להם התורה מיד, אלא אמר הקב"ה עדיין לא בא זיום של בני משעבוד טיט ולבנים, יצאו ואני נותן להם את התורה? אלא יתעדנו בניי שניים או שלושה חודשים במן ובבאר ושליו ואחר כך אני נותן להם את התורה (קוה"ר ג: שהש"ר ב)
ושבועות הוא יום מתן תורה, ולהגדיל היום ההוא ימנו הימים מן המועד הראשון אליו, כפי שממתין בו הנאמן שבאוהביו שהוא מונה היום וגם השעות, וזאת היא סיבת ספירת העומר מיום צאתם ממצרים עד יום מתן תורה שהוא היה הכוונה והתכלית ביציאתם כאומרו "ואביא אתכם אלי" (שמות יט, ב: ומורה נבוכים פרק ג, מג)
כתב בעל "שיבולי הלקט" (ערוגה ח, רלו): למה תלה יום חג השבועות בספירה משא"כ בכל המועדות? לפי שכשנתבשרו ישראל לצאת ממצרים נתבשרו שהם עתידים לקבל את התורה לסוף חמישים יום ליציאתם... וישראל מרוב חיבה, היו מונים כל יום ויום ואומרים הנה עבר יום אחד ויום שני וכן כולם... ולכן הספירה נקבעה לדורות.
משורשי המצוה של ספירת העומר על צד הפשט לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל... והוא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה, ולכן נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד והנכסף אליו... (החינוך פרשת אמור)
חג השבועות הקדוש הזה הוא עולה על כל החגים להיותו מיוסד על בניין יקר תפארת גדולת התורה שהיא תכלית הטוב והמוחלט... (ספר "בינה לעתים").
לא הגידה תורתנו בפירוש באיזה יום ניתנה תורה לאבותינו ולא קבעה את החג ביום ידוע בחודש ולא הודיעה כי יום מתן תורתנו של חג השבועות למען נדע כי התורה נעלה מהזמן ומתן תורה אינו תלוי ביום כי אם בלב (ספר המועדים).
חג השבועות נקרא בשם זה כי יש בו שתי שבועות: שבועה אחת שנשבע הקב"ה שלא ימיר אותנו באומה אחרת, והשבועה השניה שנשבענו אנחנו להקב"ה שלא נחליף ולא נמיר אותו באלוה אחר ( טור ברקת בשם אור החיים הקדוש).
מפני מה נקרא חג השבועות "זמן מתן תורתנו" ולא "זמן קבלת תורתנו"? מפני שזמן מתן תורתנו היה רק פעם אחת לפני אלפי שנים, ואילו "זמן קבלת תורתנו" לא פסק מעולם כי בקבלת התורה חייב היהודי לעסוק בה מידי יום ביומו (חידושי הרי"ם).
חג שבועות נקרא "זמן מתן תורתנו" ולא זמן קבלת תורתנו" משום שנתינת התורה הייתה בשווה לכל ישראל כנגד זה קבלת התורה אינה בשווה אצל כל אדם מישראל כי כל אחד מקבל את התורה לפי ערכו והשגותיו השכליות (הגר"מ מקוצק).
התורה ניתנה במקום בלתי ידוע - במדבר, ובזמן בלתי ידוע - אין יודעים בדיוק אם בשישה בסיון או בשבעה בסיון כי לרמוז לנו בזה שאין התורה תלויה לא בזמן ולא במקום כי התורה שרירה וקיימת ועומדת בחידושה בכל זמן ובכל מקום (הרב ישראל מסאלנט).
"ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה" אומר הגר"א למה נאמר יחדיו? כי לקיים התורה בשלמותה ובמעלתה אפשר רק כשכל ישראל הם יחדיו בארצם ולא כשהם מפוזרים בין האומות.
חג השבועות הוא המשכו וסיומו של חג המצות וימי הספירה שבינתיים הם כימי חול המועד של חג פסח (ילקו"ש פ. פנחס ורמב"ן).
חג השבועות יש לו חמשה שמות: חג הקציר, חג השבועות, יום הביכורים, עצרת ומתן תורה (שמות כג, טז: במדבר כח, כו)
כתב בעל "מנורת המאור": וקראוהו רבותינו עצרת לפי שהוא יום מובדל להקב"ה עם ישראל עמו כמו שמיני עצרת וכן כתב בעל "קדושת הלוי".
כדי להביא את כל האור העליון לתוך העולם המוגבל ולהאיר את כל מחשכיו ניתנה תורה בעולם (עולת ראיה ח"א עמוד קפה)
היום הגדול יום מתן תורתנו, חוסן ישענו הוא עדי עד לעטרנו בעטרת נצח וקרני הוד, יום אור אורים הוא לשמים ולארץ ולכל המוני לאומים (איגרות הראיה ח"ג עמוד קד).
למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד שריווהו להקב"ה בשירות ותשבחות (בב"ת יד, ב)
דוד מלך נפטר בעצרת (תוס' חגיגה יז, א בשם הירושלמי חגיגה פ"ב הל' ג) וכתב בשערי תשובה (או"ח סימן תצד - ס"ק ז) בשם "בכור שור" ובודאי בעצרת נולד, ומגילת רות נכתבה לייחס את דוד ולכן קוראים אותה בשבועות.
שלושה כתרים נכתרו בהם ישראל: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, וכל מי שזוכה לתורה מעלה עליו הכתוב כאילו שלושתם מונחים וזוכה בכולם (ילקו"ש רמז תתקמא משלי ח, טו)
אור תורה מתוך ערפל, ומעם נפרד משיח ה' (פתגם לחודש סיון של מרן הראי"ה קוק זצ"ל).
לא נקבעו לחג השבועות שום מצוות זכרון כזכר למתן תורה "כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה' אליכם בחורב" (דברים ד, טו).
כתב הלבוש: נוהגין לשטוח עשבים בבית הכנסת ובבתים בשבועות זכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים ופרחים סביב הר סיני וכן כתב המהרי"ל, וכן מעטרים את התורה בשושנת הורדים, וכן מעמידים ענפי אילנות בבתי כנסת לפי שבו נידונים פירות האילן כדי שיתפלל עליהם.
"וחיי עולם נטע בתוכנו" - זו תורה שבעל פה (טור או"ח סימן קלט) "וכל זמן שישראל עוסקים בתורה, נשבר כוחם של עכו"ם" (זוה"ק שמות) ולא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברי תורה שבעל פה (גיטין ס, א) ומשה הנחיל לישראל תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
כל הנותן דבר תורה על לבו מבטלים ממנו הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצה"ר והרהורי דברים בטלים (אבות דרבי נתן פרק כ).
מנהג עדות ישראל להיות ניעורים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה שבכתב ושבעל פה עד עלות השחר (זוה"ק ח"ג צח, א. שהש"ר פרשה יג, השל"ה ופלא יועץ, וזוה"ק ח"א רו, א).
יום מתן תורה נקרא "יום חתונה" שבו התקשר הקב"ה עם כנסת ישראל כחתן עם כלתו (תענית כו, ב).
דוד לא שלט בו יצר הרע (בב"ת יז, א) "שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל" (יומא פו, ב).
לא הניח דוד איבר שלא קילס בו להקב"ה, קילסו בראשו, בעיניו, בפיו, באזניו, בגרונו, בלשונו, בשפתיו (מדרש שוחר טוב יח, ב)
אין לך אדם שהיה זהיר במצוות וירא שמים כדוד, אע"פ ששנו רבותינו הבא מן הדרך פטור מן התפילה, דוד לא היה עושה כן אלא בכל מקום שהיה הולך לא היה מונע עצמו מן התפילה (פסיקתא רבתי ט, ח).
אלו שירות ותשבחות שאמר דוד, יש בה סודות ועניינים עליונים בסוד החכמה, מפני שכולם נאמרו ברוח הקודש ששרתה רוח הקודש על דוד ואמר שירה (זוהר ח"א, קעט)
דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננים והקריבו למחר (ירושלמי ביצה ב, הל' ד).
דוד כשהיה רועה את הצאן במדבר, היה מסתכל על המדבר ועובד עבודת ה' והיה משבח ואומר "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך" (תהלים ח, ד) ובלילה בזמן שכולם ישנים על מיטותיהם, היה הוא יושב במדבר ומסתכל בשמים, בירח, בכוכבים ומזלות וצבא השמים ומשבח ומרומם להקב"ה (זוהר חדש שיר השירים טז)
דוד חשב לבנות את בית המקדש ונקרא על שמו שנאמר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (תהלים ל, א ומדרש שוחר טוב ל, ב).
דוד המלך מה היה עושה, גומל חסד עם הכל (קוה"ר ז,ג).
תורה תחילתה גמילות חסד וסופה גמ"ח (סוטה יד, א).
אמר דוד חסד חפצתי ולא זבחים (הושע ו, ו) בחסד אני מקלסך ולא חסד אחד בלבד אלא חסדים הרבה (ילקו"ש תהלים פ, פט).
לעולם יגמול אדם חסד אפילו עם מי שהרע לו ולא יהיה נוקם ונוטר וזה דרכם של ישראל קדושים (מדרש לעולם - ז).
מגילה זו אין בה לימוד הלכות, אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר ולמה נכתבה - ללמדך שכר טוב לגומל חסדים (רות רבה ב, יג).