קריאת מגילת רות בשבועות
קריאת מגילת רות בשבועות
א- מגילת רות
"מגילת רות" לפי מסורת חז"ל נכתבה על ידי שמואל הנביא (בבא בתרא יד, ב) ושאלו חז"ל מה ראה שמול לחבר מגילה זו הלוא אין בה לימוד הלכות, אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה? (עיין רות רבה ב, יד) ועוד תמוה מה ראוי מסדרי כתבי הקודש לכוללה בין כ"ד ספרים של התנ"ך? ונאמרו הרבה טעמים לדבר:
א- רבי זעירא בעצמו עונה שם במדרש וז"ל: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים, כלומר שמואל הנביא רצה להחדיר לתודעת העם כמה גדולה מעת החסד שגמלה רות המואביה עם חמותה נעמי שאין לה שום תקוה ממנה ולפיכך נקראת בשבועות, ביום מתן תורה שהיא כולה חסד לבני אדם שנאמר "ותורת חסד על לשונה" (משלי לא, כו) כי התורה מהותה חסד, הטבה לאדם, תורה תחילתה גמ"ח וסופה גמ"ח (סוטה יד, א) והעולם נברא מצד החסד "עולם חסד יבנה" (תהלים פט, ג) ואמרו רז"ל (אבות פ"א, מ"ג): על ג' דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ותורה בגימטריא "גמילות חסדים" לקבלת התורה הוא רק חסד, חסד של רות עם חמותה לא הסתיים רק בהתלוותה לזקנה, אלא גם טרחה בימי קיץ לוהטים ללקט מזון לחמותה ולכן יצא ממנה דוד שהיה גומל חסד לכל (קוהלת רבה ז, ג). החסד הוא נשמת הבריאה ותורה בלי חסד היא לקויה ופגומה ואמרו רז"ל (פסחים נ, א: ע"ז יז, א) "כל העוסק בתורה לבד בלי גמ"ח, דומה כמי שאין לו אלוה" כי "החסד" הוא אחד משבעה דברים המשמשים לפני כסא הכבוד (אבד"ן פ. לז) ובקיומו מתעוררים השפע, הברכה והטוב בבריאה (עיין שמו"ר פ. לא מנחות כז, א: ונתיב גמ"ח למהר"ל פרק א). עם ישראל הוא "גאון החסד" והטוב כי תכונתו הלאומית היא "החסד" (יבמות עט, א רמב"ם הל' מתנות עניים פ"ב הל' ב': רמב"ם מלכים פ"ח, הל' א': בב"ת י, ב: אורות קלט - ד) ולכן רות שמהות נשמתה היא היפך מנשמת עמה - מואב הקמצן - זכתה להידבק בעם החסד ולהוליד את המשיח שמהותו עשיית חסד עם היקום כולו.
ב- במדרש (ילקוט שמעוני רות רמז תקצו) שאלו מה ענין רות אצל עצרת שהיא נקראת בשבועות שהוא זמן מתן תורה? ללמדך שלא ניתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני שכן רות עברה דרך יסורים קשה ומרים עד שזכתה להתגייר ולקבל מצוות התורה וכמו שהתורה נרכשת מתוך עמל רב, מתוך טורח ויגיעה רבה "אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז) כך השגת מעלות רוחניות גבוהות תלויה בשקידה, בסבל, בהתייסרות ובכל מיני תלאות קשות כי "העמל" מזכך ומצרף את "החומרנות" שבאדם וגורם לו להיות שכלי, זך וטהור, ומשום כך היגיעה היא תנאי יסודי להבנת התורה והשגתה "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי ששממית עצמו עליה" (ברכות סג, ב) וכן אמרו "לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשוי (עבודה זרה ה, ב) וסיכם רבנו הרמב"ם (הל' תלמוד תורה פרק ג, הל' ב) "אין דברי תורה מתקיימים במי שמרפה עצמו עליהם ולא באלו שלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו עליהן", ואמרו רז"ל "במי אתה מוצא דברי תורה? במי שמשחיר פניו עליהם כעורב! (עירובין כד, א: ועיין מגילה ו, א: ירושלמי ברכות פרק ה הל' א: אבות פרק ו, מ"ד).
ג- תאריך כניסתה של רות לחיק היהדות הוא זמן הקציר (רות א) ולפיכך נקראת "מגילת רות" בחג השבועות שהוא "חג הקציר" (שמות כג, טו).
ד- דוד מלך ישראל נפטר בחג השבועות (ירושלמי חגיגה פרק ב, הל' ג ותוס' חגיגה יז, א ד"ה אף) וכיון שנתבקש לשמים בשבועות בודאי בשבועות נולד כי "הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום" (קידושין לח, א) ועל כן קוראים מגילת רות ביום הולדתו של דוד כדי לייחס את דוד המלך שיצא מרות וריווה לקב"ה בשירים ותשבחות ולכן נקראת "רות" וכדברי רבי יוחנן "למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות" (בבא בתרא יב, ב ובר"ר יד ורו"ר ד) ולכן ביום לידתו של דוד (הראב"ע לשמואל) מפרסמים ברבים "מואבי ולא מואבית עמוני ולא עמונית" (יבמות עז, א ורמב"ם איסורי פרק יב, הל' יח) והכרחי לפרסם הלכה זו המפוקפקת בעיני העם דוקא בחג השבועות.
ה- קוראים מגילת רות המגוללת פרשה מופלאה של גירות וזה מזכיר לנו מעמד הר סיני שבו קיבלו אבותינו את התורה על ידי מילה וגירות (ספר אבודרהם סדר פסח וספירת העומר) כלומר רות התגיירה "אשר באה לחסות תחת כנפיו" (רות ב) וישראל נתגיירו ונכנסו תחת כנפי השכינה בעצרת שהוא חג השבועות.
ו- קוראים מגילת רות בחג השבועות כי בשביל רות הצדקנית נתחדשה הלכה בישראל כי התורה אמרה "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" (דברים כג, ד) כלומר שאין מקבלים גרים מעמון ומואב ואם כן רות המואביה פסולה לקהל ולא יכולה להתגייר וזה עורר ספק ביחוסה של משפחת דוד אם היא כשרה לבוא בקהל ישראל, ועל זה באה הלכה למשה מסיני וחידשה שאיסור זה אמור רק בזכרים ולא בנקבות "עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית" (יבמות עו, ב: ילקוט רות רמז תרו ורש"י לרות פרק ג פסוק יח וירושלמי יבמות פרק ח) ולפיכך בועז ידע הלכה זו ועל פיה רות כשרה לבוא בקהל ונשא אותה לאשה, ועל זה אמר דוד בתהלים "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" (תהלים קיט, קסא) כלומר תורה שבעל פה הכשירה את דוד ולכן שמח בה והיא נסכה בו אושר וששון ודרשה זו היא מעין "קבלת התורה" שנמסרה לחכמי ישראל בכל דור ודור לדרוש את התורה לפי המסורת המקובלת עד למשה מסיני ולכן בשבועות אנו קוראים תורה נביאים וכתובים שניתנו מרועה אחד, וכולם חטיבה אחת, ותורה שבעל פה מפרשת את "התורה שבכתב" ונותנת לה את המשמעות האמיתית, ולכן קוראים מגילת רות שהיא הספר הראשון של "הכתובים" (עיין בבא בתרא יד, ב).
ז- כתב בשעל "שפת אמת": בענין מגילת רות בשבועות להודיע כח השותפות שיש לבני ישראל בתורת השם איך שממעשה בני אדם נעשה ספר ומגילה בתורת השם שהוא חלק מכתבי הקודש.
ח- ועוד כתב השפ"א כי על ידי שנבחרו בני ישראל במתן תורה נעשו כלים לקרב כל הגרים שהרי נשמות הגרים עמדו במעמד הר סיני, וכשמופיעים בעולם ישראל מקרבים אותם וכמו שקירבו את רות המואביה וכמו שעשה בועז שהיה ראש הסהדרין שידע את ההלכה וייבם את רות וממנה יצא המשיח.
ט- במעמד הר סיני נתחייבו ישראל בשש מאות ושש מצוות בגימטריא "רות", ונתווספו עליהם שבע מצוות שנצטוו מקודם בתור בני נח ושביחד הם "תרי"ג מצוות", ולפיכך קוראין "רות" בחג השבועות כי "רות" בגימטריא 606 ושבע מצוות בני נח ובס"ה תרי"ג מצוות (613).