התנגדות המלאכים לנתינת התורה לישראל
במסכת שבת (פח, ב) מובא ויכוח בין מלאכי השרת לבין הקב"ה, כשעלה משה לקבל התורה "רבש"ע מה לילוד אשה בינינו? אמר להם לקבל את התורה בא - אמרו לפניו - חמדה גנוז שגנזת לך... ואתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו? תן הודך על השמים, אמר לו הקב"ה - החזר להם תשובה... כלום ירדתם למצרים? כלום יש בכם יצה"ר? כלום יש בכם יצה"ר?
והנה המאמר הזה מוקשה מאוד:
מדוע ביקשו מלאכי השרת שתינתן להם התורה וכי לא ידעו שרוב התורה ומצוותיה תלויים בגופות ולהם אין להם גוף, וכיצד תתקיימנה המצוות?
ואם ידעו יסוד זה, מה היתה ה"הוא אמינא" שלהם?
מה צרות עין זו שלא רצו שתינתן התורה לתחתונים לזכותם ולרוממם!
אלא בכדי ליישב זאת עלינו להתבונן שהתורה באמת היא חמדה גנוזה, מתנה יקרה, והמלאכים חששו כיון שהאדם הוא יצור חומרי, ההפך, שמציאותו היא מנוגדת לרוחניות הטהורה של התורה, אז עלול להתנגד לה ולזלזל בה וכעין מצאנו בזמן בריאת האדם שהתנגדו לבריאתו ונימוקם עמם "אמר ר' סימון בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדה"ר נעשו מלאכי השרת כתות כתות וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא - חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים ואמת אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקב"ה, נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב "ותשלך אמת ארצה..." אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, למה אתה מבזה את החותם שלך, הדא הוא דכתיב אמת מארץ תצמח (בראשית רבה פרשה ח, ה).
יוצא שמלאכי השרת מצד דאגתם לאמת, לקיום התורה המוחלט, לא רצו שתינתן לאדם ולכן התנגדו.
והיישוב לבעיא השניה, הרי התורה לא שייכת בהם, אפשר ליישב כך:
באמת הצד המעשי של התורה לא שייך בהם, אבל הצד התיאורטי, הצד הרוחני הקבלי, אפשר לקיים ולכן רצו את זה וביקשו "תן הודך על השמים" דהיינו ההוד הרוחני ולא הפרקטי אנושי, אבל כיוון שקיי"ל שהתורה היא חטיבה אחת, סדנא דארעא אחד, אי אפשר לחלקה לחלקים, אי אפשר לעשותה שברים שברים ומשום כך כיון שהיא שייכת באדם הן בצד המעשי והן בצד הרוחני, לכן ניתנה לו לזכותו לרוממו ולמרות כל המכשולים והכישלונות של בן תמותה, בכל זאת זו מהותה של תורה שבאה להאיר מחשכי עולם, ירדה לתחתונים כי חפץ הקב"ה בטובת הבריות כי המלאכים מצד מהותם אין חסרון ביצירתם, הם גיבורי כוח עושי רצונו, אבל בן תמותה שיכול להשתפר ולעלות בעוה"ז, הרי ניתנה לו תורה כדי שתשפר אותו כי עוה"ז הוא עולם הסיבוכים, עולם המדרגות ואינו עולם ברור (עיין בבא בתרא י, ב) כפי שנקרא העולם העליון והמלאכים הם עומדים ולא שייך בהם שינוי ולא תמורה, והם בעמידה איתנה כל הזמן ולכן המלאכים לא הבינו יסוד זה וטענו שעדיף לתת אותה להם כי הם בלתי משתנים וענה להם הקב"ה שמגמת התורה שנבראת לפני העולם היא לזכות יצורים נחותי דרגה, יצורים המשתנים "בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין" והיא התבלין הטוב בעוה"ז, וכשם שקילוסו של הקב"ה עולה מפי הצדיקים מגן עדן - כך עולה מגיהנום מפי הרשעים שנאמר "עברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו" (שמו"ר ז ע"פ תהלים פד, ז) וכך חפץ הקב"ה שקילוסו יעלה מהתחתונים כמו שעולה מהעליונים, ואדרבה חשוב הקילוס מלמטה, שהרי אין דרי מעלה אומרים שירה וקדושה עד שדרי מטה מקלסים אותו ופותחים בשירה ושירת התורה היא הניגון התמידי בעוה"ז והם זמר אלוקי ואין לנשמה בעוה"ב שום נגינה זולת נגינה התורה (עיין סנה' צט, ב ועיין משך חכמה פרשת ויחי ולא מצאנו)
ב- ויש שרצה לפרש שהמלאכים לא רצו להתנגד למסירת התורה לתחתונים, אלא התנגדו למסירת הכרעת המציאות הרוחנית ע"פ החכמים למטה, כי ידוע הוא שכללי התורה נקבעים ע"פ חכמי ישראל לפי הכללים שנמסרו למשה מסיני "ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני" (עיין שמות לא, יח ובמדבר) ודרשו "כלותו" - מלשון כללים, וכבר אמרו בירושלמי (פאה פ"ב, ה"ד) "אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה מסיני", כלומר כל תלמיד ותיק שיודע לדרוש ולהוציא סתום מן המפורש, להוציא ענפים מהשורשים (עיין מהרי"ץ חיות לברכות ה, א) אז ניתנה לו התורה, ולכן כתב בספר "בית הלוי" (שמות יתרו) שכללים אלה רצו המלאכים לעכב ולא ליתנם לבני אדם ולכן אמרו "מה אנוש כי תפקדנו" מלשון הפקדה, למה אתה ממנה וממשיל האדם במעשי ידיך, הרי להיפך צריכה ההכרעה להיות בידי שמים ולא בידי אנוש העלול לטעות והוא נתון בעלמא דשקרא! וענה להם הקב"ה שבכל זאת התורה תיפרש ע"פ שכל אנוש לפי הכללים שניתנו למשה מסיני ולכן השליך "אמת" ארצה, ולכן ההלכה נקבעה לפי חכמי ישראל בעוה"ז ולא כפי שנקבעה בשמים "לא בשמים היא" (מציעא נא, ב) וזהו רצונו יתברך שתעלה "האמת" מן הארץ ולא מהשמים וההכרעה תעלה מן הארץ כלומר הארץ צריכה להזדכך ולהביע את האמת ולכן גם בפרשת בהרת נקבעה הלכה כרבה בר נחמני ולא כמתיבתא דרקיעא (במציעא פו, א ועיין בהקדמה לקצות החושן).
ואם תשאל הרי אנו בני אדם ועלולים לטעות בשכלנו והכרעותינו ההלכתיות? על זה התשובה "נתן לנו תורת אמת" ופירש השפ"א - תורה המובילה את האדם לאמת וכוח לכוון חכמי ישראל לאמת, ליושר "אשר נתן לנו תורת אמת" ואח"כ "וחיי עולם נטע בתוכנו" ובזה נזכה לטוב, לחיי נצח.
אבל עדיין יש לנו לחקור, למה הקב"ה התנגד שהתורה תתפרש כפי הבנת המלאכים והלוא בודאי הם רוחניים וקרובים יותר לאמת מבני אדם? והתשובה לזה הוא מה שהקב"ה אמר למשה לענות להם "ירדתם למצרים... יש בכם לא תגנוב... יצה"ר וכו'" ותמוה מאוד, אז מה יש אם אין בהם, הלוא התורה היא רוחנית ויכולים לכוון לשכלה האלוקי! אלא מוכרחים לומר כי לדרוש ולהבין מצוות שקיומן א שייך במלאכים הרי בלתי אפשרי להבין היטב ולכוון לאמיתותם ורק בני אנוש שהם ברי קיום ושייכות בהן המצוות הם המסוגלים להבינם היטב ולדרוש אותן כפי כללי התורה שירדו לארץ, ולכן גם לא שייך בהם "דרוש וקבל שכר" (סוטה מד, א וסנהדרין נא, ב) כי לא שייך בהם שום מצוה בפועל שאז הקיום יכול לעזור ולהבין.
ועד כמה יסוד זה הוא מוסד ברוח התורה, והרי שאל "המגן אברהם" (סימן תצד) איך אנו אומרים בשבועות "זמן מתן תורתנו" והלוא קיי"ל כרבי יוסי שאמר בז' בסיון ניתנה התורה ואנו עושים בו' בסיון כי באמת התורה בו' בסיון לפי מחשבת הקב"ה ומשה הוסיף יום אחד מדעתו ונמצא שהקבלה היה בז' בסיון ולא נוכל לומר קבלת התורה כי היא נתקבלה בז' בסיון כפי שאומר ר' יוסי אבל המתנה היתה לפי ה' בו' בסיון ולכן תיקנו לנו חז"ל זמן מתן תורתנו ולא זמן קבלת התורה כי הקבלה היתה ע"פי חשבון משה שהוסיף יום אחד מדעתו ודרש "וקדשתם היום ומחר..." והסכימה אתו השכינה (שבת פז, א) ולכן כיון שמשה דרש כך, וישראל קיבלו הבנה זאת, לכן נשאר כוח זה בידי החכמים ובז' בסיון נידחו המלאכים ובאותו יום ירד הקב"ה על הר סיני ללמדנו שכוח ההכרעה הוא בידי משה לחכמי התורה וכמותם נקבע בשמים, ואין המלאכים שאין להם קשר עם עוה"ז וחולשותיו יכולים להחליט בהתאמת התורה לעוה"ז.
ולאור זה אמרו ישראל "נעשה ונשמע" רק מי ששייך בו עשייה הוא שיבין וישמע וישמיע את דעת התורה ולא לאישים המלאכיים הרחוקים מזירת עוה"ז שהתורה באה לרוממו ולכן "משה קיבל תורה מסיני" להדגיש אחרי שמשה קיבל אז הוא המוסמך לקבוע את פירושה האמיתי הן בתורה שבכתב והן שבע"פ, וזוהי מעלתה של תורה המתחשבת באדם, בדרכיו, ולכן הלכה כבית הלל ולא כבית שמאי והבן.
נשאלת השאלה למה המלאכים חיכו עד עכשיו ולא ביקשו מראשית יצירת האדם שתינתן להם התורה?
ויש לומר כל זמן שהיתה בשמים אין להם טענה אבל אחרי ראיית משה למעלה שבא לקבל התורה וזה מראה על חיבת ישראל יותר מהר אז באו בטענה "תן הודך על השמים" (ועיין בדרשות בן איש חיל לשבת כלה בסוגיא) ועוד יש לומר כיון שהתורה לא ניתנה למטה שתקו כי העולם לא ראוי לתורה אבל אחרי שהעולם הוכשר לקבל תורה אז באה טענת בר מצרא.