עצמאות ישראל

חודש אייר בראי חז"ל א-אייר הוא החודש השני בחודשי השנה כשמונים אותו מניסן והשביעי כשמונים אותו מתשרי. ב-מזל חודש אייר הוא "שור" שהביאו מבבל ושימש לגולים כחודש של אבלות, על הספירה ועל חורבן המקדש והארץ וכסמל של תקוה וגאולה לתחיית הארץ. ג-השור הוא סמלו של יוסף שהוא משיח בן יוסף.

ואמנם הדבר ברור כשמש בצהריים שחורבן שלישי לא יהיה עוד, ומדינת ישראל שקמה לתחיה בל תימוט עולם ועד (מעייני הישועה ב, ע). אמר ר' יהושע בן קרחה, קל וחומר ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן (מגילה יד, א). יום העצמאות נקבע כיום חג לאומי שכן יש בהקמת מדינת ישראל גם שחרור משעבוד לחירות וגם ממיתה לחיים (שו"ת "קול מבשר" כא, לנתיבות ישראל ח"א קפב-קפד)

חובת ההודיה על עשיית נסים ונפלאות ופרסומם ברבים מקור החיוב אדם יחידי או רבים שנעשה להם נס חייבים להודות ולברך ברכת הגומל (שו"ע סימן ריט ס"ק ט ומשנ"ב שם ס"ק לב), חובה זו מבוארת במקורות חז"ל ונציין כמה מהם: כשהקב"ה עושה לכם נסים, תהיו אומרים שירה (ירושלמי פסחים פרק י הל' ו).

דברי רב העיר בעצרת הזיכרון לחללי צה"ל וכוחות הבטחון בקרית גת לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, לא קל לדבר ולהעלות על דל שפתינו את גבורתם העילאית, אומץ ליבם ומסירות נפשם הגדולה של חיילינו הקדושים שחירפו נפשם למות על קדושת העם והארץ, למען בטחונה, הגנתה וקיומה של אומתנו שקמה לתחייה בארצה ונחלתה חרף שנאתם העזה של הגויים.

האם יש בעיה הלכתית לעמוד בעת הצפירה בעמידה בשעת הצפירה אין איסור משום חוקות הגויים וגם אין חשש ביטול תורה בדבר, ונפרט בקצרה את התשובה: בחוקי מדינת ישראל קיים חוק "חוק יום הזיכרון" ובו קבעה הכנסת כי "ביום הזיכרון תהיה בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל העבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים", ונהוג לשם קיום "דקות הדומיה" להשמיע צפירה בכל רחבי הארץ, והציבור הישראלי נוהג לעמוד לכבוד הנופלים הקדושים שמסרו נפשם על הגנת העם והמולדת, על קדושת העם ושלמות ארצו.

מעלת חג העצמאות בחיי האומה והנה בשנת תש"ח עשה ה' עם עמו נסים ונפלאות במלחמת השחרור, שצבאות ערב פלשו לארצנו לכלותנו והקב"ה קלקל מחשבתם ונתן כוח ועוצמה להדוף אותם, לשחרר נחלתנו ולהקים בה מדינת ישראל, מדינה יהודית עצמאית וריבונית שתכליתה לפרסם מלכות ה' עלי אדמות (אורות קס-ו ומוסר הקודש עמוד רצא).

היחס לציונות והגישות השונות ביהדות להקמת המדינה נמצאנו למדים שהמלה "ציון" מציינת את מרכיביה העיקריים של האומה היהודית - העם, הארץ והמלכות, ועם בלי ארץ ובלי מלכות אינו עם, ולכן כדי שעם ישראל ימלא את ייעודו בבריאה חייב שתהיה לו ממלכה בארץ מולדתו ולכן משמעות "הציונות" היא שיבת העם לציון, והציונים הראשונים היו תלמידי חכמים גדולים שלא משו מאוהלה של תורה, אנשי מעשה כמו מרן אור החיים הקדוש,

הקשר בין הדת והלאומיות הישראלית הדת והלאומיות כעם ישראל, הדת והלאומיות שזורות וקשורות זו בזו, והתוך וכל מקורות היהדות מעלים בצורה חד משמעית שאין הבחנה בין תורת ישראל ובין לאומיותה, ואלה המפקפקים בזה הושפעו מהגלות שבה ראו את היהדות כדת גרידא בלי קשר ללאום, למלכות וסמליה וחשבו שהיהדות היא מערכת חוקים גרידא.

שיר מזמור לעצמאותנו השבעים "מזמור ע' בתהלים" בשנת תש"ח בחודש אייר שהוא "זיו" התקבצו יהודים מקצוות תבל והכריזו קבל העולם העויין לגאולתנו "הארץ הזאת שייכת לנו ולזרענו עד עולם ואין לנכרים שום שלטון בה אלא לבניה יורשיה השבים אל נחלתם שנשדדה מהם, ורק הם יתכנסו מארבע כנפות הארץ, ירשוה לעד ויפריחו שממותיה וכדברי המשורר בתהלים (פרק סט) "כי אלוהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע יעקב ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה" (פסוקים לו-לז).

ה ' באייר תש"ח: הצלת האומה ביום העצמאות ניצל עם ישראל ויצא מעבדות לחירות, מעבדות של שעבוד מלכויות לחירות מדינית ורוחנית וגם ניצל ממיתה לחיים שהרי אחרי הכרזת המדינה ביום שישי ה' באייר תש"ח פלשו צבאות ערב במגמה להכחיד את הישוב היהודי בארץ ישראל, ואם תשאל הרי יהודי הגלות לא היו בסכנה כלל ואם כן ההצלה נעשית רק למעטים שהיו בארץ ישראל?

השמחה ביום העצמאות ה' באייר תש"ח: הקמת מדינת ישראל באלפיים שנות גלות עם ישראל, לא חדלה ולא פסקה כמיהתו העזה וציפייתו הבלתי פוסקת של העם לשוב למולדתו, לחירותו הלאומית, לריבונות הווייתו העצמית ולשחרור נשמתו וגופו מכל שעבוד זר המעקם צביונו המיוחד והנה לאחר נדודים קשים ומפרכים בארצות נכר, החליט ריבונו של עולם לעורר את העם לחדש תחייתו הלאומית לצאת מהגלות ולעלות לחמדת ליבו, ובהתעוררות לב העם הוכרזה עצמאות ישראל בה' באייר וקמה מדינת ישראל חרף עויינותם של שכנינו שצבאותיהם פלשו לתוכה כדי להחריבה ולהשמיד תושביה.

קיבוץ גלויות כסימן לאתחלתא דגאולה קיבוץ גלויות: סימן לצמיחת הגאולה התורה בדברים (ל, ג-ה) מבטיחה לנו "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך ושב וקבצך מכל העמים... אם יהיה נדחך בקצה השמים... והביאך ה' אלוקיך אל הארץ", יוצא מפסוק זה שקיבוץ גלויות הוא סימן לתהליך הגאולה, והרמב"ם בהלכות מלכים (פרק יא, הל' א) מסתמך על פסוק זה כמקור להופעת משיח צדקנו.