הדת והלאומיות
כעם ישראל, הדת והלאומיות שזורות וקשורות זו בזו, והתוך וכל מקורות היהדות מעלים בצורה חד משמעית שאין הבחנה בין תורת ישראל ובין לאומיותה, ואלה המפקפקים בזה הושפעו מהגלות שבה ראו את היהדות כדת גרידא בלי קשר ללאום, למלכות וסמליה וחשבו שהיהדות היא מערכת חוקים גרידא.
ביהדות גם אם היהודי אינו דתי הוא עדיין יהודי "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא" (סנה' מב, א) ור' מאיר לימדנו "בין כך ובין כך קרויים בנים" (קידושין לו, א; שו"ת הרשב"א ח"א סימן קצד) כי נוסף על דת אנו גם "לאום" ואין "לאום אלא מלכות" (בראשית רבה כה, כג; ע"ז, ב"ב ורש"י שם) ולכן דגל ישראל אינו סתם סמל, ובגד צבוע אלא הוא "דגל-ה'", ככתוב בתהלים (כ, ו) "ובשם אלוהים נגדול" כלומר הקב"ה קבע שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים שנאמר "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל" (במדב"ר ב ומלבי"ם במדבר טו, לח וסח ושמו"ר טו, ו; ובעל הטורים יז, טו).
מלכות ישראל מכונה כסא-ה' ככתוב "וישב שלמה על כסא ה' למלך" (דברי הימים א, כט, כג; וחגיגה יד, א) ומצוה להקים מלכות ישראל ריבונית השולטת בארץ (הרמב"ם מלכים פ"א, הל' א) ולכן ארצנו, שפתנו וצבאנו הן קודש לה' כי הם משרתים ומבליטים אופיה האלוהי של מלכות ישראל ומשום כך "חייבים לבנותה לגור בה, לדבר עברית, לשרת בצה"ל ולראות במוסדות הממלכתיים האלה "כלי קודש", ולכן אין להפריד בין דת למדינה, לנתק את העניין הלאומי מתורת ישראל (אורות עמוד מה) ומלחמות ישראל הן מלחמות מצוה כי מגמתן להגן על האומה, ארצה, וערכיה המקודשים (הרמב"ם הל' מלכים פ"ה הל' א).
ייעוד עם ישראל
עם ישראל מתואר בתנ"ך "גוי גדול" (דברים ד, ו,ז,ח) "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (שמו"ב ז, כג-כד) ואפילו במצרים שעדיין היינו עבדים ולא קיבלנו את התורה נקראים "עם בני ישראל" (שמות א, ט) "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב) כי במצרים שמרו על ערכים אלוהיים, על ייחודם הלאומי "לא שינו את שמם, לשונם, מלבושם (מכילתא בא כא, ה;ויקר"ר לב, ה; שהש"ר ד; ילקו"ש א רמז רלד) וכתבו המפרשים שהשם העברי הניתן ליהודי בזמן הברית מבטא את זיקת האדם למורשתו הרוחנית, למשפחתו ולמולדתו ויש בזה ערובה לשמירת הזהות היהודית וכן מובא בתנא דבי אליהו (סוף פ.כג) שישראל במצרים היו באחדות ובשלום, גמלו חסדים זה עם זה, היו מצויינים בלשונם ובשפתם והיו מובדלים מהמצרים, והיו מסומנים כיהודים על ידי מנהגיהם היהודיים והדתיים, ושמירת זהותם הלאומית גרמה לזירוז גאולתם למרות שלא היו דתיים ונקראו עם גוי, כי היו קיבוץ של אנשים מיוחדים בצביונם ובארחות חייהם ובמנהגיהם וכתב בשו"ת "האלף לך שלמה" (או"ח סימן לד) "שגוי בישראל הוא על הכלל ולא על היחיד ובנכרים הוא גם על היחיד" (עיי"ש) ולכן עם ישראל הוא גוי אחד גדול, צדיק, מאמין ואינו זז מדבקותו באלוהיו ומברך בשמחה כל יום "ברוך שלא עשני גוי" (תוספתא ברכות פו, הל' כג ועיין הערות מו"ר הרצי"ה קוק לעולת ראי"ה ח"ב דף תא-יא).
היוצא מכאן שאיך אפשר להפריד בין דת ללאום ויסוד זה מתבטא גם בעניינים הלכתיים, ונציין כמה מהם:
דמות מדינת ישראל
נשאלת השאלה מה דמות מדינת ישראל ומה הם הדפוסים שלתוכם ניצוק את חיינו הלאומיים המתחדשים?
והתשובה: היהדות יוצאת מתוך הנחת יסוד שדת "ישראל" היא "תורת ישראל" ואינה פולחני דתי מצומצם המותחם בבית כנסת או בבית אלא היא תורה שלמה מקיפה את כל החיים הפרטיים והציבוריים בכל שעה ובכל זמן ותכליתה לעצב דמות היחיד בכל שעה ובכל זמן ותכליתה לעצב דמות היחיד והציבור, דמות המדינה כולה שצריכה להיות כסא-ה' בעולם, יצירה אלוהית המצברת את האמונה הייחודית המובילה את בעליה לתיקון המחשבות והמעשים (רמב"ם מורה נבוכים ח"ב פ.לא) לשכלול הצדק, היושר והאמת כי אחרת החברה הרחוקה מערכי היסוד של התורה עלולה להגיע לדיקטטורה, לגזענות, לשובניזם וכו'.
התורה שוללת את הדעה הסוברת שהדת היא עניין פרטי אלא תובעת הטלת מרות על כלל החיים האישיים והציבוריים כאחד להיות מלכות אידיאלית החובקת עולם מלא ודואגת לשכלול היקום ולהצמדתו ליוצרו.
ובינתיים כשהעם שסוע ומפולג ואין דרכנו סוגה בשושנים בענין זה עלינו להגביר שיתוף פעולה במדינה בין כל חלקי האומה, לחזק את הדו-קיום בין דתיי לחילוניים ולקוות לעולם במוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ולעצב דמות מדינתנו כמדינה יהודית גאה באמונתה בתורתה, בערכיה המוסריים הנשגבים וביציבות המשפחה היהודית הבנויה על יסודות המוסר, הצדק והיושר ואמרו רז"ל השבטים לשם גאולת ישראל נקראו "יוסף" על שם "יוסיף ה' שנית ידו" (תנחומא שמות).
מנהיגי האומה חייבים לדעת שמדינת ישראל אינה שווה לכל המדינות שבעולם ועם ישראל אינו ככל הגויים לעשות ככל העולה על רוחו, ועליהם לפעול לייצב ולעצב את המדינה להיות מסורתית, שורשית ועצמאית ברוחה, בחוקיה ובמשפטיה ע"פ רוח תורת ישראל.
מחשבת הציונות הדתית להחיש את הגאולה על ידי שיבה למקורות הנצח של האומה, להשיב משפטי התורה ולהשתחרר מכל תרבות זרה כדי שצביון האומה יהיה בעל צביון של ישראל סבא כדי שהמדינה היהודית המתחדשת תהיה אור לגויים, מטרופולין לאמונת הנצח.
כתב מרן אור החיים (דברים לג, ה) שמלכות ישראל העתידה תתכונן רק על ידי יסוד איחוד לאומי "כי ראש האבדן הוא הפירוד, וכלי המחזיק ברכה הוא השלום וייחוד הלבבות", ושנאת חינם היא הפשע הגדול ביותר ביהדות (יומא ט, א) והתיקון לזה היא "אהבת חינם", לאהוב כל יהודי לסייע לו חומרית ורוחנית כדי למלא ייעודו עלי אדמות ורק מתוך "אהבה לאומית" נגיע לגאולה השלמה והעם יתאחד תחת דגל אמונתו וישוב להיות חטיבה לאומית המפרסמת שמו יתברך, והקב"ה משתבח בה, מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (ברכות ו, א וספרי וזאת הברכה, שנה).
ארץ ישראל נועדה להיות המולדת המקודשת לכל בני האומה ולכולם יש הזכות והמצוה להיות מבניה בוניה, ובזכות ישיבת א"י נשוב בתשובה שלמה (עיין ספורנו לתהלים קכו; חסד לאברהם נדר יב; וילקו"ש איכה סימן תתרלח).
כתב מרן הראי"ה קוק "כל המקושר לחפץ ישועה לכללות ישראל בארץ ישראל... הרי הוא מקושר בגניזה לכל התמצית של כל האמונות וכל המצוות כולן" (אורות קמו, קעא) וכתב "כשעם הקודש יהיה בריא וחזק בגופו תתגבר ותתחזק הקדושה בעולם... והיתרון הגשמי של כללות ישראל זהו היסוד לאור העולם, לקודש העולם לגילוי האלוהות בעולם" (אורות הקודש ד, עמוד תקיח; אורות מה) והציונות היא מחוברת לרוח אלוהים... ורוח ה' ורוח ישראל אחד הוא" (אורות סג-סד), וכל הליקויים הדתיים, האמוניים והחברתיים הקיימים בימינו הם חולפים, והגלות גרמה אותם, והעם יתוקן ויחובר בשליחות אמונתו לבוראו וימלא ייעודו בבריאה לפי רצונו ולכן אין להתייאש ואין לקטרג ואין לזרוע פירוד בין התורה למלכות ישראל ועינינו הרואות בנין הארץ ופריחתה, ואמרו רז"ל "מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בא"י" (סנה' קב, ב) ולכן דורנו דור התחיה מכשיר את החומר של כנסת ישראל וכשיתחזק הכח החומרי של האומה יתגלו כל הסגולות הרוחניות הקשורות בה (אורות – אורות התחיה פרק מ).