שיר מזמור לעצמאותנו השבעים "מזמור ע' בתהלים"

תוכן המזמור

השנה שנת "תשע"ח" היא שנת השבעים להקמת מדינת ישראל בה' באייר תש"ח, ובשנה זו מלאו אלף ושמונה מאות ושמונים שנים מאז חרב הבית השני ביד הרומאים. כל תקופת הגלות האחרונה הארץ נשארה גלמודה, שוממה מיושביה, וכל נסיונות הכובשים להיאחז בה ולהתנחל בשטחיה לא הצליחו, ולא היה בה קנין כלל לכובשיה מעולם, ולא יכלו להקפיע זכות בעליה עליה ונשארת שומרת אמונים לבניה בוניה עד שישוב אליה ויחוננו את עפרה וגם העם נשאר נאמן תמיד לנחלתו ובארצות נכר, התגעגעו בגעגועים עזים אליה לשוב ולחדש מלכות ישראל שמשכנה הטבעי הוא "ארץ ישראל" המשובחת מכל הארצות וה' חפץ בה תמיד "ויתן לנו את הארץ הזאת" המתוקה והמשובחת מכל הארץ (במדבר יד, ח; וילקו"ש ישעיה רמז תא) ואין עם ישראל מתברך אלא בארץ הזאת (דברים כו, טו).

בשנת תש"ח בחודש אייר שהוא "זיו" התקבצו יהודים מקצוות תבל והכריזו קבל העולם העויין לגאולתנו "הארץ הזאת שייכת לנו ולזרענו עד עולם ואין לנכרים שום שלטון בה אלא לבניה יורשיה השבים אל נחלתם שנשדדה מהם, ורק הם יתכנסו מארבע כנפות הארץ, ירשוה לעד ויפריחו שממותיה וכדברי המשורר בתהלים (פרק סט) "כי אלוהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע יעקב ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה" (פסוקים לו-לז).

כאן המשורר האלוהי משבח ומהלל את אלוהים שעתיד להושיע את ציון, יבנה ירושלים כבירת הנצח של האומה וכן כל ערי ישראל תיבננה על ידי שביה יורשיה, ועם ישראל יישב אותן לאחוזת עולם והארץ תהיה בבעלות ישראל לעולם ותעבור בירושת נחלה מדור לדור, ורק בני ישראל הנאמנים לה' ודבוקים במצוותיו ובעשיית רצונות הם שיזכו לשכון בה לנצח, להפריח שממותיה ולהופכן לגן עדן עלי אדמות כי הם עבדיו אוהבי שמו (ישעיה נו, ו; ודברים יג, ד) ואמרו רז"ל "על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה", בשכר שתבוא תירש (ספרי כי תצא סימן רסג).

בפרקים מ' ו-ע' המשורר פותח בתהילה ובשבח לה' על התשועה, על ההצלה ממצוקות ומתפלל שה' ימשיך להציל עם בחירו משעבוד מלכויות כדי להקים "מלכות-ה'" בבקעת ה' האהובה והמושגחת תמיד על ידי ההשגחה העליונה.

ובשנת תש"ח, בה' באייר יום יקר ונשגב, שוחרר עם ישראל משבי הגלות, חידש עצמאותו המדינית, הקים צבא יהודי לתפארת ותהחיל לקבץ נידחי ישראל ליישבם במרחבי הארץ ולחדש שפת קודשו ולאחד עדות ישראל לעם אחד תחת דגל אמונתו ותורתו כי רק בא"י עם ישראל נקרא "גוי אחד" ולכן ביום נשגב זה מצוה עלינו לשמוח בו לומר שירה והודיה לה' אלוהי ישראל כימי צאתנו מארץ מצרים ולספר לבנינו ולבנותינו על המלחמות שלחמנו נגד צבאות ערב ועל הנצחונות הכבידים שהנחתנו עליהם בעזרת צור ישראל.

בשבעים שנות קיום המדינה, מדינות ערב וחברותיהן התנכלו לשיבתנו לציון וביקשו לחסל את היישוב היהודי ומפעלו הציוני ולכן תפילתנו הייתה "אלוהים להצילנו ה' לעזרתי חושה" (ע, ב) "יבושו ויחפרו מבקשי נפשי יסוגו אחור ויכלמו חפצי רעתי" (שם ג) וה' עשה לנו נסים ונפלאות גדולים והתגברנו על אוייבינו והלכנו והתקדמנו בצעדי ענק, בקיבוץ גלויות בבנין הארץ ופיתוחה הטכנולוגי, בהעצמת הכלכלה והתעשיה, בטיפוח מוסדות תורה וחינוך, ולכן כהוקרה והכרת טובה לה' אנו פונים אליו "שיבושו ויחפרו מבקשי נפשנו" כי שנאתם התהומית על הקמת "מלכות ישראל", על גיבוש וחיזוק "ריבונות ישראל" תתמוגג ויספגו תבוסה גדולה כי "תשועת ישראל" לא באה להריע להם אלא להיטיב לאנושות, לרומם קרן הערכים הנשגבים והמוסריים של תורת ישראל, ליישמם בקרב תבל לתועלת האנושות כולה "ועם נברא יהללה יה" (תהלים קב).

ביציאת מצרים מופיעה על במת ההיסטוריה אומה גדולה סמגולת ללמד את האנושות כי ישנה יכולת להתעלות מעל מגבלות המציאות ולגלות את המוסר האלוהי, הטוב והצדק, כך הקמת "מדינת ישראל" מגמתה להפיץ דעת ה' ואמונתו הייחודית ולתת את המשמעות הערכית למציאות כולה (עיין עולת ראיה ח"ב, עמוד רסח; וח"א עמוד כו) ולכן היא שינוי פני תבל וכל ההיסטוריה האנושית כמו יציאת מצרים ששינתה סדרי עולם, ולימדה מהות החירות, הצדק והטוב האלוהי (שם בעולם ראיה ח"ב, רסח).

בתוך המזמור (ע) המשורר נמצא במצוקה גדול וזועק מקרב לבו "ה' לעזרתי חושה" כך עם ישראל בראשית תחייתו הלאומית ניצב מאויים על ידי משטמות הגויים וזועק זעקה להצלה לקידם גאולתו לבנין נחלתו והוא בטוח בצור ישראל וישועתו שההצלחה תבוא, ההצלחה תשגשג והמדינה תלך ותשתכלל גשמית רוחנית ובינתיים היא בונה ומשכללת את האורגאנים הממלכתיים שלה כדי לייסד קומתה הרוחנית.

העם אינו חפץ בנקמה, בהריגת אוייב אלא ברוממות הדעה העליונה שתחדיר לתודעת האוייבים את הטוב הגדול, את החסד הנפלא הגנוז בתקומת האומה הישראלית במולדתה שתהיה "אור לגויים" ותביא מזור לתחלואי היקום וכפי שעינינו רואות שמדינת ישראל מסייעת לחלשים, מטפחת עזרה וחנינה ליושבי תבל המשוועים לעזרה.

בחג הפסח, יצא עם ישראל משעבוד של 210 שנה לחירות והנחיל ערכים מוסריים ואידיאלים נשגבים לאנושות עם קבלת התורה וערכיה, ובמיוחד את ענין החירות שעניינה חופש לחשוב, להתפתח מעבר ליצרים הגסים והחומר הגס, ודבקות במהות החיים האמיתיים והמאושרים עלי אדמות.

חזון הגאולה בתיקון העולם, תיקון כללי של המציאות עומד במרכז מחשבתו והווייתו הלאומית של עם ישראל, והוא יסוד מוסד בתפיסת עולמו ואפילו לאחר פטירתו הוא נשאל עליה "ציפית לגאולה" (שבת לא, א) ותיקון עם ישראל יביא בעקבותיו תיקון האנושות כולה כולל טבעם האכזרי של בעלי החיים (ישעיה ב, ד; ויא, ו; ולה, א) ושגשוג יביא מרפא לחלושות הטבע ויסיר את הסבל העולמי (ישעיה לה, א ול, כו) ויתוקן חטא אדם הראשון ועונשו המאיים על חיי אנוש "בלע המות לנצח ומחה ה' אלוהי דמעה מעל כל פנים" (ישעיה כה, ח).

חז"ל לימדונו "כל השביעים חביבים למעלה" (ילקו"ש שמות רמז רעו ויקר"ר כט, ט ופסדר"ב קנד) ולכן שבעים שנות קיום עצמאותנו המדינית ושלטוננו הריבוני על אדמתנו הם חביבים ורצויים בעיני ה' למרות המעידות והצללים שבהם כי הם מלאים אורות רבים, ערכים נשגבים, אידיאלייים מוסריים, וכל זה מקדם אותנו להופעת הגאולה המושלמת המוכתבת על ידי תורת ישראל שהיא "חוקתה האלוהית" של מלכות ישראל.

המספר "שבעים" הוא חביב ויקר, ונציין כמה דברים חשובים ויקרים שהם במספר "שבעים".

הסנהדרין הם שבעים איש מזקני העדה והם הסמכות השיפוטית העליונה באומה (שמות כד, א).

שבעים זקנים עלו להר סיני (שמות כד, א) ומפני שנאצל עליהם רוח אלוהים נקראו "אצילי בני ישראל" (שם יא) וכתב רבנו הרמב"ן (במדבר יא, טז) כי ראוי במספר השלם הזה שישרה עליהם כבוד השכינה כאשר הוא במחנה העליון בארץ כי ישראל צבאות ה' עלי אדמות. וכן לגבי מספר שבעים של הסנהדרין כי המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכוחות ולא יפלא מהם כל דבר (עיין ירמיה לב, כו).

שבעים אומות וישראל גוי אחד נשיא עליהם, ואדון יחיד על כולם (סוכה נה, ב ובר"ר סו, ח).

כלל הלשונות בעולם כמקובל בחז"ל הוא שבעים לשונות (מגילה יב, ב וסנה יז, א).

שבעים פנים לתורה (אותיות דרבי עקיבא).

ימות המשיח שבעים שנה (סנה' צט, ב).

שבעים נפש היו יורדי מצרים (דברים לב, ז)

מכל האמור עולה שהקב"ה מחבב מאוד את המספר שבעה ושבעים ולכן גם שבעים שנה לקיום מדינתנו הוא מספר יקר, חשוב ואדיר בקידום וזירוז שלמות גאולתנו וכבוד השכינה שורה עליה וכל הכוחות העליונים והתחתונים מסייעים להצלחתה, לשגשוגה הגשמי והרוחני עד להשגת ייעודה ושלמותה האלוהית והיא גאולה נצחית שאין אחריה שעבוד כמ"ש "ישראל נושע בה' תשועת עולמים" (ישעיה מה, יז; שמו"ר כג; מכילתא בשלח ומדרש תהלים קיח) ואין שמחה לפני הקב"ה עד שישראל יגאלו משעבודם וישירו שירה חדשה על תשועתם ויאמרו "שיר" בלשון זכר שנאמר "שירו לה' שיר חדש" (תהלים צו, שהש"ר א, לז; ומדרש תהלים צח) וירשו עשרה עממין כי בצאת ישראל ממצרים שהייתה גאולה זמנית ירשו שבעה עממין שהם עשרה משבעים אומות כנקבה הנוטלת עישור נכסים מירושת אביה (כתובות סח, א).

בדברי חז"ל מובא שעתידים הגויים שהפגינו שנאה ועויינות תהומית לתקומת ישראל בארצם לפאר, לקלס ולהלל להקב"ה שגאל ישראל מביניהם שנאמר "בהיקבץ עמים יחדיו" (תהלים קב, כג) ואומר "הודיע ה' ישועתו לעיני הגויים גילה צדקתו... הריעו לה' כל הארץ פצחו ורננו וזמרו" (תהלים צח) כי מגמת מדינת ישראל ביסוד קיומה הוא ש"יהיה ה' אחד ושמו אחד" (אורות קס-ו; ומוסר הקודש עמוד רצא) לתקן עולם במלכות שדי ולא להצר ולהריע מצד הגויים כי עם ישראל הוא "אפוטרופוס רוחני" על הבריאה לשפר, לשכלל ולרפא תחלואיה הגשמיים והרוחניים, וכדברי הנביא (ישעיה מב, ז) "לפקוח עינים עוורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חושך" ומדינת ישראל היא כלי רב ברכה לכל יצורי עולם "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיה נו, ז) "והיה מידי חודש בחודשו... יבוא כל בשר להשתחוות" (ישעיה סו, כג וזכריה יד, טז וצפניה ג, ט) ובית המקדש ישמש לעתיד "מגדלור" לאנושות כולה, מוקד השפעה רוחני כביר לכל קצוות תבל (ישעיה ב, ג).

במזמור סט נאמר "זרע ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה" כלומר בהתחלה אלה שאינם עבדיו אלא "זרע עבדיו" דהיינו יהודים רחוקים מתורה ומצוות וממורשת אבותם יכבשו א"י מידי הנכרים ויקיימו בה שלטון ריבוני, מדינה עצמאית בעלת עוצמה פוליטית כלכלית וצבאית ועל ידי זה אוהבי שמו שיתקבצו מקצוות תבל ישכנו בה, יפריחו שממותיה, יבנו יישובים, יזרעו שדות ויטעו כרמים ויהפכו אותה לגן עדן בו יקובץ עם ישראל כדי לחדש מלכות בית דוד, יבנה מקדשו ויהיה אור לגויים (עיין בספר גאולת ישראל, 54).

כתב מרן אור החיים (ויקרא כה, כח): והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם: הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שולחן אביכם... ובזה יגאל ה' ממכרו... כלומר ההתעוררות לשוב לציון תתעורר בלב אנשים פשוטים, רחוקים ממורשת ישראל והם יפעלו לזירוז החזרת העם לנחלתו ולכן כתב "שקץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו (שם) כי הגאולה אינה תלויה בצדקותם של ישראל כי הקב"ה חפץ בגאולת בניו להוציאם מארץ העמים ולהשיבם לארץ טהורה שאווירה טהור ומחכים והוא יטהר לבם ומחשבתם של תועי הדרך ששקעו בתרבות הגויים המסואבת וישאפו להשבת מלכות בית דוד "ועשיתי אותם לגוי אחד... ועבדי דוד מלך עליהם" (יחזקאל לז, כב) כי הופעת מלכות ישראל האידיאלית תסלק טומאת הגויים ותכין האנושות לקלוט האמת ואת רוחם המיוחדת של ישראל שתכליתה לתקן עולם במלכות שדי ולאחד את האנושות.

בנין הארץ ע"י רחוקים מתורה ומצוות

הארץ נכבשה ונבנית על ידי אנשים רחוקים ממורשת אבות ומחוללי התנועה הציונית לא היו אנשים דתיים וזה עורר מבוכה גדולה במחנה ישראל איך הגאולה תבוא בצורה זו והלא "מפני חטאינו גלינו מארצנו" לבין הגויים, והשכל מחייב שעד שלא ניטהר מעוונותינו לא נוכל לשוב לארץ טהורה הדורשת מיושביה החפץ לגור בפלטרינו של מלך להיות שבי פשע וטהורי הדעה והמעש ואיך הדבר מתבצע להיפך שאנשים מלאי חטאים יחוללו את הגאולה ויממשו חזון הגאולה שחזו לנו נביאנו!

טענות אלו גרמו לחלק משלומי ישראל הלתרחק מהמדינה ולהתנכר לקיומה ולהצלחתה שהרי הם מובילים את העם להיות ככל הגויים ואת ארץ ישראל ככל הארצות, וידם נטויה לפעול נגד תורת ישראל ואמונתה.

ועוד המתנגדים טוענים: לא יתכן שתחילתה של גאולת העם והעולם תבוא בדרך גסה בלי ניצוצות רוחניים, בלי גילוי מאורו של הקב"ה!

ועוד טוענים המתנגדים שאסור לפעול בפעולות טבעיות לזרז תהליך הגאולה אלא לשבת בחיבוק ידים ולהמתין לנסי ה' שיחזיר אותנו מגלותנו.

ועוד היו רבנים שראו שכל התהליך הזה הוא מרידה בגויים שהרי קיימות שלוש שבועות (כתובות קיא, א) ואסור לנו למרוד בהן ולהקים מלכות עצמאית ביד חזקה בלי רשות הגויים וגם אנשים חילוניים ישנם שהתנגדו וסברו שכל מחשבת מחוללי הציונות היא הזויה ובלתי אקטואלית כי אין להעלות על הדעת שבדרך הטבע תקום מדינה יהודית ועדיף להיטמע בתרבות הגויים ולרכוש אמונם, אהבתם וזאת הייתה תפיסת אנשי ההשכלה, אנשי האימנסיפציה והריפורמה ועל טענות אלו נגד הציונות נכתבו הרבה תשובות ומענות ואכמ"ל (עיין בספרי "שבחי ארץ חמדה" ח"ג 398-444).

והחשובה לכל הטענות הנ"ל: הגלות היא "חילול ה'", והקב"ה אינו יכול לסבול עוד חילול שמו יתברך וכדברי יחזקאל (פ.לו): "לכן אמר לבית ישראל כה אמר ה' אלוהים לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קודשי" כלומר מצד מצבם הרוחני של ישראל אין מקום לגאול אותם אבל מצד חילול שמו, הקב"ה מדלג על עוונותיהם ופשעיהם כמ ושעשה במצרים וכן בגלות זו, הקב"ה דילג ומחה עוונות עמו על ידי יסורים "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך" (ישעיה מד) ובודאי רק אלוהים מסוגל להביט פנימה בנשמות ישראל ולראות שכולם חפצים להיגאל וכל החשבונות האלה מכוסים מעין כל חי, והוא יודע את גודל ההתרפסות שבין עמו לארצו והשתוקקות זו עתידה לחולל פלאים ולעורר ישראל מתרדמת הגלות לשוב לאביהם שבשמים, פליאה זו צריכה לעורר אמונה בלב הצדיקים ולהאמין שמחוללי הציונות למרות הכיעור במעשיהם החיצוניים, הם זכים וטהורים מצד פנימיותם והם מלאי מצוות כרימון וסופם להיות "שבי פשע" ולכן עלינו להאמין שתקומת ישראל ומדינתו הם "ראשית צמיחת גאולתנו", והגאולה נמשלה לאיילת השחר כי היא באה קימעא קימעא כאיילת השחר שבתחילתה עדיין חושך, והולך ואור עד נכון היום וכעת רואים את "הקימעא הראשונה" אבל התהליך מתקדם בצעדי ענק עד להופעת האור הגדול שיאיר את העולם ולכן הקב"ה אינו מואס במעשה בניו כי לנגד עיניו ברית אבות "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור" (ויקרא כו; ויחזקאל טז) ולפיכך אל לנו ייאוש כי אם המצב הרוחני של האומה אינו מזהיר, חזון הנביאים מתממש ואסור להתכחש לטוב העליון שעשה לעמו בשובו לציון ובנצחונותיו הכבירים על אוייביו ולכן נמשיך לבקש מימוש הבטחותיו יתברך עד תומן, ותחזינה עינינו וישמח לבנו ותגן נפשנו באמור לציון "מלך אלוהייך" ותתקיימנה נבואות ישעיה במילואן (פרקים מט, נא, נד) ושגם המנהיגות החילונית שמסרה נפשה על ארץ ישראל וכל האנרגיה שלה התמקדה במצות בניין הארץ וזכו, וכתב מרן אור החיים (דברים לג, ה) שראש האבדן הוא הפירוד והמחלוקת ולכן עלינו להרבות בשלום פנימי, באהבת היהודים, באהבת חינם כי כל המחזיק ברכה הוא השלום וייחוד הלבבות ואז מלכותנו אפילו שהיא רחוקה ממורשתה הרוחנית תלך ותתעצם ותהיה מקויימת לנצח וכל מעשיה החומריים הם הכנה להופעת הקדושה והאמונה הגנוזות בנשמתה (עיין אורות התחיה לב). בעבור זה להצלחה מרשימה וכבירה, יכירו בגאולת הנפש, ובלי גילוי המטלות הרוחניות והמוסריות של תורת ישראל לא תוכל המדינה להתקיים, וכולם ישובו בתשובה שלמה לרומם את שלטון והנהגת המדינה ע"פ תורת ישראל ומצוותיה.