היחס לציונות והגישות השונות ביהדות להקמת המדינה

 

  • ציון
  • "ציון" במקרא הוא כינוי לירושלים ולמלכות יהודה (ישעיה א, כז), כינוי לישראל "ולאמור לציון עמי אתה" (ישעיה נא- טז), כינוי לארץ ישראל "ובאו ציון ברנה" (ישעיה לה, י) "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך" (ריה"ל א) "ובא לציון גואל" (ישעיה נט, כ).
  • נמצאנו למדים שהמלה "ציון" מציינת את מרכיביה העיקריים של האומה היהודית - העם, הארץ והמלכות, ועם בלי ארץ ובלי מלכות אינו עם, ולכן כדי שעם ישראל ימלא את ייעודו בבריאה חייב שתהיה לו ממלכה בארץ מולדתו ולכן משמעות "הציונות" היא שיבת העם לציון, והציונים הראשונים היו תלמידי חכמים גדולים שלא משו מאוהלה של תורה, אנשי מעשה כמו מרן אור החיים הקדוש, הרמב"ן, ריה"ל, הרב צבי קלישר, הרב יהודה אלקלעי, הרב אליהו גוטמכר, הראי"ה קוק ועוד... ולכן גדולים אלה קבעו שהשיבה לציון היא תפיסה דתית שהייתה נחלת כל הדורות עד להופעת התנועה הציונית שהתעוררה בתחילת המאה התשע עשרה וקראה לעם היהודי המפוזר בקצוות תבל לקום ולשוב לנחלתו כדי להקים בה מדינה עצמאית ריבונית. המילה "ציון" היא ביטוי "למלכותנו וירושלים היא מטרת קדושתנו" (הראי"ה קוק איגרות ח"ג – רמד ואיגרת תתקלב).
  • כלומר מראשית הופעתנו על במותי ההיסטוריה העולמית השם "ציון" נתפס כביטוי למלכותנו, דהיינו למסגרת הלאומית של העם ואילו "ירושלים" מבטאת את האידיאה הרוחנית של הקדושה (שם עמוד קמח) ולכן השאיפה הלאומית שלנו תתגלה בעת אשר הערגה למקדש יופיע בהדיא ויצא ממחבואו (שם עמוד קב) וכל זמן שהקדושה שלנו חבויה וקומתנו הרוחנית נמוכה ושפלה המלכות שהיא "ציון" שפלה ואפלה כי "העוז הלאומי" מקושר עם ירושלים ששם ישבו כיסאות למשפט והצדק, ושם בנו בית קדשנו ולכן דרשו חז"ל "והנצח וההוד - הנצח זו ירושלים וההוד זה בית המקדש" (ברכות נח, א) ללמדנו שקדושת ירושלים קשורה בקשר נצחי עם קדושת המקדש, וציון שהוא הביטוי הלאומי קשור בשניהם והתעוררות האומה לתחייה לאומית קשורה עם קדושת המקדש וירושלים, ולכן התחייה הלאומית היא קדושה ולמרות חיצוניותה הכעורה כפי שנראה בימינו, בכל זאת היא טובה, נאמנה, ואצורה בנשמתה חיבת קודש, כבוד האומה וערכיה ולכן אין לשלול אותה עבור חילוניותה כי החול הזה עתיד להיות קודש ולהצמיד לה את "קדושת ירושלים", ושתי התנועות הללו יבנו את קומתה האידיאלית של האומה הישראלית שממנה תצא אורה לעולם (אגרות הראי"ה ח"ד עמוד כד- כה). מבשרי הציונות היו ענקי רוח, ספוגי אמונה ותקוה גדולה לשוב לארץ חמדת אבות כי הקשר החופשי והגעגועים העזים אליה ליוו את העם בגלותו מאז החורבן ולא פסקו מהם, ומידי פעם לפעם קמו תנועות משיחיות שעוררו את העם לחזור לכור מחצבתו עד שקמה התנועה הציונית שהיא תנועה לאומית מדינית של היהודים ועיקר שאיפתה היא תחיית עם ישראל, הקמת מדינה יהודית עצמאית בא"י וריכוז כל פזורי ישראל בתוכה, והיא הלכה והתעצמה עד למימוש המטרה הסופית שהיא הקמת "מדינת ישראל" בה' באייר תש"ח בארץ ישראל המערבית. ולפי זה כל יהודי הוא "ציוני" בדמו, ספוג תקוה ואמונה לשוב לציון ולחדש בה מלכות ישראל לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל בהידור רב שהיא מצות עשה דאורייתא לאורך כל הדורות וכפי שפסק רבנו הרמב"ן (עיין במדבר לג, נג, ובהוספת למ"ע ד), ולאחר הקמת המדינה מצוה זו מתקיימת בהידור רב על ידי כללות ישראל.
  • הקמת מדינת ישראל עבור כל יהודי ציוני היא מאורע היסטורי כביר, ראשית צמיחת הגאולה ומימוש חזון הנביאים כי ייעודה להיות "כסא ה'" בעולם (אורות קב- ו) וכל חפצה הוא לייחד שמו יתברך בבריאה ולספר תהילות ה' ולהביא בשורת התיקון לאנושות כולה (עיי"ש באורות) וזוהי מגמת הגאולה, לבער את האליליות, את המידות הרעות וליישם את הצדק, היושר האמת והאמונה בקרב תבל, ולפיכך גאולת ישראל היא לטובת כלל האנושות ורוממות רוחה. 
  • והנה בכדי למלא שאיפות יקרות אלו, צריכה להיות מדינה בעלת תרבות אלוהית, בעלת תיקונים חברותיים, כלכליים, צבאיים כדי לשכלל את כל השכבות החברתיות, ולכן תכונתו הלאומית של עם ישראל לתקן עולם במלכות שדי באמצעות ממלכתו האידיאלית המקרינה אור על כל היקום (עיי"ש).
  • והנה בתקופת החרבן, מלכות ישראל ירדה מהזירה הבינלאומית כדי לשקם עצמיותה, לבנות מחדש את כל יסודותיה האמוניים, החברותיים, הכלכליים והפוליטיים כדי להבין ולברר מה מהות עם ישראל בארצו, מה חובתו המוסרית, לחזק יסודותיה הרוחניים של המדינה ולכן מעולם לא שכח "העם הגולה" את נחלתו ואת הצפייה העזה לחדש נעוריו ולרפא את שברונו אלא היה אפוף געגועים וכיסופים עזים לעלות לנחלתו, לשקמה, לבנותה ולהפריח שממותיה כי היא מחכה לבניה הבונים, ובתקופת הגלות היתה שוממה גלמודה וחרבה ומנועה להוזיל תנובה לעוברי רצונו. וכתב הגר"א שחרבן הבית הוא כנטילת הנשמה של כלל ישראל, ומציאות עם ישראל בגלות היא כמציאות הגוף בקבר, ואם כן הגאולה וקיבוץ הגלויות הן "תחיית המתים" במובן הלאומי, ודבריו מבוססים על נבואת יחזקאל (פרק לז, יב) "כה אמר ה' הנה אני פותח את קברותיכם והעלתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל" (ועיין כוזרי חלק ב כח, ל). וכן כתב רש"י בסנהדרין (צב, ד"ה משל היה) שהיה מרמז להם על הגלות, כאדם מת שחזר וחי, כך ישראל ישובו מן הגלות".
  • נמצאנו למדים שהקיבוץ הוא תחיית המתים מבחינה לאומית כי העם שהיה משועבד קשות יצא מאופל לאור גדול, ונעשה "בריה חדשה" בנחלתו, ולכן קיבוץ גלויות הוא "בריאה חדשה", ומדינת ישראל היא תחיה לאומית, בריאה חדשה המחדשת חיי ישראל להיות דבוקים בנצח.
  • דורנו חייב לדעת שקיבוץ גלויות הוא סימפטום של חזון הגאולה, של התנערות מעפר "התנערי מעפר קומי" (ישעיה נב, ב, ועיין הגר"א, ליקוטים סוף הביאור לספרא דצניעותא ורמב"ם הל' מלכים פרק יא הל' יא).
  •  
  • התנועה הציונית
  • התנועה הציונית שמה לה ליעד להקים מדינה לעם היהודי בארץ ישראל המערבית ויש לברר כיצד היהדות מתייחסת לרעיון של מדינה ובפרט למדינה חילונית ולתהליך גאולה שמנותק ממקורו התורני, ואינו צמוד לתכלית העליונה לחדש מלכות בית דוד שחוקתה הלאומית היא "התורה ומצוותיה" ולא מדינה כצורת מדינות הגויים שיסודן מבוסס על היסוד הכלכלי והחמרי ולא על אדני הקודש והמוסר העליון שמדינת היהודים מבוססת עליהם (אורות קמ- ו).
  • עם ישראל נושא בקרבו ובקרב מלכותו "מטלות אלהיות" והוא לב ומוח באומות ולכן מדינתו שונה משאר המדינות ומחובתה הלאומית להאיר חשכת העולם, לרומם את העמים כדי להצמידם למקור חיותם וסגולתם "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב, ג ואורות ישראל פ, א פסקה ד).
  • והנה בעיוננו בסוגיה זו בתקופתנו - לפני קום המדינה ולאחריה אנו מוצאים כמה שיטות וגישות ביחס לתקומת המדינה:
  • הגישה החרדית - ליטאית מיסודה של "אגודת ישראל" המיוסדת על כמה גדולי ישראל - המדינה כשלעצמה אינה אסורה שהרי אין מצוה להיות בזוי ושפל בעמים, נטול שפע וברכה. ועוד לפי שיטה זו אין כאן "פחד ג' השבועות" (כתובות קיא 1) האוסר ליהודי לעלות לארץ ולהקים מדינה שהרי מדינת ישראל קמה לפי רישיון האומות בשנת תש"ח ובוועידת סן רמו (קיץ תרע"ט) הוחלט להעניק מנדט לבריטניה על א"י כדי להקים בו בית לאומי לעם ישראל, אבל ההתנגדות לתנועה הציונית שפעלה להקים את המדינה נובעת מצד חילוניותה כי רצון מקימיה להקים מדינה רחוקה מתורה ומצות שמעבירה את היהודים על דתם ואמונתם, ואסור להתחבר לתנועה זו ולשתף פעולה איתה. והם מתבססים על דברי חז"ל באבות (א,ז) "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע". ובאבות דרבי נתן (פרק ט) מובא שהמלך יהושפט שהיה צדיק התחבר עם אחאב ועזר לו במלחמה על רמות גלעד וקצף עליו ה' ואמר לו הנביא "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך" (דברי הימים ב כ, לז ושם יט, ב ומלכים א פרק כב ומל"ב פרק ג). ולמרות צדקותו וכיבוד התורה וחכמיה שהיה עושה, התחברות זו עלתה ביוקר ונגזר עליו ליהרג (תוספתא סוטה פרק יב, כלים וחולין ד 2 ו ה 1) ולמרות מעשיו הטובים, ההתחברות לא הייתה לרצון ה' ונביאיו והוכח על זה (עיין מכות כד 1 ורמב"ם הל' מלכים פ"ב הל' ה).
  • ולענ"ד אי אפשר לדמות בוני הארץ היום לרשעותם של אחאב ובנו אחזיה כי באמת היו רשעים גדולים וההתחברות אליהם היא מסוכנת אבל בוני הארץ היום אינם מוגדרים כרשעים גמורים בשום פנים ואופן, והם רק טועים ומחפשי דרך ואדרבה הם מקיימים "מצוות יישוב א"י השקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (ספרי ראה), משחררים אותה מעול זרים, מפריחים שממותיה ומעלים יהודים ליישבה, ולכן מצוה לסייע להם, להקים מוסדות תורה וחינוך, מוסדות צדקה וחסד כדי לייהד ולקדש מעשיהם של הבונים וזהו תפקידם של הדתיים להפוך מדינת ישראל להיות כסא ה' בעולם, להאיר את הצללים שבמדינה על ידי לימוד תורה ומוסר, על ידי התנהגות מוסרית מופתית, ובטוחים אנו שאור התורה והשפעת קדושת א"י תשפיע עליהם לשוב בתשובה מאהבה (עיין רמב"ם הל' תשובה)
  • "המחנה המתנגד" התנגד לציונות מצד חילוניותה של התנועה הציונית, וגם התנגדותו של הרב חיים זונפלד (רבה של העדה החרדית בא"י) לציונות, שהיה מתלמידי תלמידיו של החתם סופר וממקורבי תלמיד הגר"א - נבעה מ"חופשיותם של החלוצים", ואדרבה העריץ גבורתם ופטריוטיותם, וכל התרחקותו על רקע חילוניותם של בוני הארץ בזמנו, ותלמידי הגר"א נשלחו לארץ ליישבה, לבנותה ולקרב גאולת ישראל (עיין בספר קול התור).
  • הגישה החסידית - ההתנגדות החסידית שונה משל המתנגדים ולכן לעומת המתנגדים, ההתנגדות לציונות מצדם של האדמו"רים המייסדים הייתה בעיקר על רקע התפיסה המשיחית המתבססת על "פחד שלש השבועות" (כתובות קיא 1) שאסור לדחוק את הקץ ולהקים מלכות ישראל כי הקב"ה השביע את ישראל שלא למרוד באומות ולצאת בחוזקה מהגלות אלא יסבלו עול הגלות עד עת קץ ואסור לדחוק את הקץ (עיין תולדות יעקב יוסף קסה, ע"ג). וכתב בעל "נועם אלימלך" בספרו (נד, ע"ב) "שלא ידחוק עצמו לכלות אותם כלומר את כוחות הטומאה כדי לגרום לביאת המשיח כי אסור לדחוק את הקץ" (עיי"ש).
  • התראות מעין אלו חזרו ונשנו בספרי דרושי חסידים של גדולי החסידות ובראשם הרב דוב בער מליובאוויטש שכתב "גם אילו היו הציוניים כולם שלמים עם ה' ותורתו אין לנו לשמוע להם לדבר זה לעשות גאולתנו בכוח עצמנו והלא אין אנו רשאים גם לדחוק את הקץ ולהרבות בתחנונים על זה, וכל שכן בכוחות ותחבולות גשמיים דהיינו לצאת מהגלות בזרוע". יוצא לפי השיטה החסידית שאסור לנקוט בפעולות מעשיות לקרב הגאולה, וגם ריבוי תפילות ותחנונים נחשבים לדחיקת הקץ.
  • ובכדי לבסס טיעון משיחי זה, בשנת 1900 למניינם הוציאו קובץ "אור לישרים" שנאספו בו מאמרים נגד הציונות מפרי עטם של האדמו"רים ושאר גדולי הדור דאז, וכתבו שמסיבה משיחית הגאולה היא נסית ולא טבעית (עיי"ש דף 57) ואסור לנו לפעול בצורה אקטיבית לזירוז הגאולה ולכן מתריעים להתנגד לגאולה בדרך הטבע ולצפות רק לגאולה נסית כי גאולה ע"י בני אדם יש בה התנשאות וגאווה וכל הצלחה מייחסים ל"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אבל הגאולה הנסית תובעת "ביטול היש", גימוד העשייה האנושית מול ההשגחה העליונה, ולכן יש לשבת בחיבוק ידיים עד שיחזירו את העם למקומו.
  • והשיטה הקיצונית בטיעון החסידי היא שיטת חסידות סטמאר המובאת בספר "ויואל משה" הסוברת שהקמת מדינת ישראל היא מרידה במלכות שמים, דחיקת הקץ, כי הקב"ה שהוא ריבונו של עולם המליך את הגויים עלינו ואסור לפרוק עולם אלא לחכות עד שהרצון העליון יגאלנו ויפרקנו מעול הגויים שהרי הוא השביענו שלא לעלות לארץ "עד שתחפץ" כלומר עד שהקב"ה בעצמו יכריז שהסתיימה "הגלות" והגיע הקץ לעלות (שיר השירים ב, ז ירמיה כז, כב וכתובות קיא 1)
  • לדעת שיטה זו אסור לישראל לשבור עול הגלות מיוזמתם, והגויים מצידם לא יכבידו את עול השעבוד, והקב"ה בעצמו השביע שרו של אדום שלא יתנהג באכזריות עם ישראל (עיין תיקו"ז תיקון ז, כד ואור החיים ויקרא כה, טל). החסידות מבססת את התנגדותה על מקור תלמודי זה ומלמדת לאוהדיה שהקמת מדינת ישראל היא עבירה חמורה שהרי הקב"ה הזהיר את ישראל "אמר הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימים את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאיילות השדה", ולדעת האדמו"ר מסטמאר "השואה" היא עונש שמימי שהותך על עם ישראל שהפר את החוזה והקים מדינה באיסור חמור.
  • ולענ"ד גדולי ישראל, הן מגלות ספרד והן מגלות אשכנז, היו ספוגי תשוקה עזה לגאולה השלישית ולא פחדו משלשת השבועות כי זה דברי אגדה ולא הלכה וכפי שכתב רבנו המהר"ל, וגם רבנו הרמב"ם בהלכות מלכים לא הזכיר אותה וגם כל הראשונים על הסוגיה בכתובות לא הביאוה ואין מה להתבסס עליה ולבנות עליה השקפה האוסרת "עליה לארץ" שהיא עבירה חמורה. ואדרבה כתבו גדולי הראשונים כך:
  • הרמב"ן בפירושו לשיר השירים כתב (ח, יב): "ראשית הגאולה העתידה תהיה על פי רישיון המלכויות ויהיה קצת קיבוץ גלויות..." ואכן כך היה שהמדינה הוקמה על פי הסכמת האו"ם בשנת תש"ח, ובזה בוטל פחד השבועות גם לשיטת המתנגדים החסידיים ומותר לציין שרבנו הרמב"ן לא היה בתקופת בלפור או החלטת חבר הלאומים.
  • הרד"ק (תהלים קמו, ג): "כי לה' לבדו הישועה והוא יסובבנה ע"י בני אדם, כמו שסובב תשועת גלות בבל ע"י כורש, וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל על ידי מלכי הגויים שיעיר ה' את רוחם לשלחם כמו שכתוב בישעיה (סו) "והביאו את אחיכם מבין הגויים מנחה לה' " וזה יהיה לפי שבטחו ישראל בגלותם באל יתברך לבדו".
  • רבנו בחיי בפירושו לפרשת תולדות (בראשית כח, ו) כתב: "וכשם שמצינו ששרו של עשיו הסכים על הברכות שנאמר "ויברך אותו שם" (בראשית לב, ז) כן בזמן הגאולה עתידים מלכי הגויים שיסכימו בברכותינו "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו..." (ישעיה מט, כג).
  • מרן אור החיים הקדוש כתב (ויקרא כה, כה, ובמדבר כד, יז): "הגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שולחן אביכם... וימאיס בעיניהם תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני... ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב". ובפירושו לבמדבר (כד, יז) הביא שהגאולה "בעיתה" תבוא על ידי אנשים רחוקים מתו"מ והם יעירו את העם להקים מלכות ישראל בא"י (ע"ש).
  • רבנו הגר"א (קול התור פ"א, ג): "אם לא זכו תתחיל האתחלתא דגאולה באתערותא דלתתא כבו שהיה בימי כורש בימי בית שני מסטרא דשמאלא... ותהיה ברישיון מלכי הגויים ואח"כ תבוא שלמות הגאולה מסטרא דימינא" (ועיין בדבריו בפרק ב).
  • הרב חיים פלאג'י בספרו "ארצות חיים" (ט, יט) כתב דבתחילה יתנו ישראל לבם לחזור לארץ ישראל ויעלו בה רבים מישראל ואח"כ יהיה קיבוץ גלויות על ידי המשיח.
  • מרן החפץ חיים בספריו (שם עולם פרק יד, איגרות ומאמרי הח"ח עמוד רמו, מכתבי הח"ח עמוד מג ו סט) כתב שהקב"ה יתן בלב מלכי האומות שיכירו כולם האמת וירצו להיטיב עם ישראל וכעניינו של כורש שהכריז... (ע"ש).
  • בספר "דרישת ציון" (עמוד ריא) כתב הרב צבי הירש קלישר: "ראשית הגאולה תהיה ע"י סיבה טבעית מבני אדם ועל ידי רצון המלכויות לקבץ מעט מיני פזורי ישראל לאדמת קודש".
  • הרב יהודה אלקלעי כתב: "גאולת ישראל תהיה על ידי מלכי הארץ" (כתבי הגר"י אלקלעי- עמוד 532 אות ט).
  • המלבי"ם כתב: "תחילה יתיישבו אנשים מבני ישראל בארץ ישראל ברישיון מלכי הארץ הישרים והמיסדים ויהיה יישוב א"י קודם ביאת המשיח" (שיבת ציון ח"ב עמוד ג).
  • הנציב בספרו "שיבת ציון" (ח"ב) כתב: קול ה' דופק על פתחי לבבנו לאמר "פתחו לי פתח בפעולתכם כי הגיעה השעה אשר לא יאמר עוד על אי עזובה ואין דורש אותה..."
  • הגראי"ה קוק בכל כתביו כתב שאתחלתא דגאולה התחילה מאז התחיל הקץ המגולה להיגלות, והתעוררו לבבות ישראל לקום ולבנות את הארץ השוממה וזה מנפלאות ה' ומאור של המשיח המאיר בנשמות ישראל... (חזון הגאולה עמוד קעו, איגרות הראי"ה ח"ג עמוד קנו ואורות) וכן כתב תלמידו הגר"מ חרל"פ (מעייני הישועה עמוד פב), וכן המשיך ללמד בנו יחידו מרן הרב צבי יהודה קוק ראש ישיבת "מרכז הרב" בשעוריו, במאמריו וכתביו (לנתיבות ישראל ח"א וח"ב) וכן כתבו גדולי חכמי ספרד בדור האחרון מרן הגר"י משאש (אוצר המכצתבים אלף קנו), בעל "ישכיל עבדי" (ח"ז סימן מז), הגר"מ כלפון (מטה משה עמוד מח), מרן הגר"ע יוסף (קובץ תשובות טז - התשל"ד), מרן הגר"מ אליהו זצ"ל ועוד רבנים גדולים וחשובים המובאים בספר "אתחלתא היא" (ח"א וח"ב - עיי"ש ובספר טוב להודות 653- 637).
  • ודברי נבואה הללו התקיימו בהצהרת בלפור (טו'ב מרחשוון תרע"ח) בה כתוב כי בריטניה "רואה בעין יפה את ייסודו של בית לאומי לעם היהודי בא"י".
  • וכן בקיץ תרע"ט התקבלה החלטת חבר הלאומים בסן רמו להחזיר את ארץ ישראל לעם ישראל ובשנת תש"ח התקבלה החלטת האו"ם אחרי מלחמת העולם השנייה על הקמת מדינת היהודים בא"י, והמפליא בהחלטה זו שגם רוסיה שהיתה נגד, הרימה אצבע בעד הקמת "מדינת ישראל".
  • המורם מכאן שכל ההחלטות הללו הן מעשי ה' לגאול עמו מגלותו ולהחזיר מלכות ישראל וזוהי "הפקידה האלוהית" שאליה התכוונו הרמב"ן, הרד"ק ורבנו בחיי הנ"ל שתהיה ע"י אומות העולם כמו שקרה בבית שני על ידי כורש שבעניין זה נקרא משיח "כה אמר ה' למשיחו לכורש" (ישעיה מה, א).
  • וב"ה הגאולה הגיעה כיון שישראל כספו וערגו לגאולה בתכלית הכוסף וכמו שכתב ריה"ל (כוזרי ח"ה אות כז) "כי ירושלים אמנם תיבנה כשיכספו בני ישראל לה' תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה", והתעוררות זו מעידה "כי בא מועד" כי הגיע קץ הגאולה כי התעוררות זו כללה כל כלל ישראל והקיפה חוגים שונים ורחבים, אנשים חשובים ופחותי ערך (עיין שו"ת ישועות מלכו חיו"ד סוף סימן סו ובספר "אם הבנים שמחה" ח"ג אות כ, ובספר "טוב להודות" 637-653).
  •  

הגאולה השלישית

ובאמת הגאולה השלישית היא טבעית וגם נסית וחובה על כל יהודי מאמין להתעורר, להתפלל ולעשות מעשים ממשיים כדי לקרב את הגאולה ולהגשימה באופן פרקטי ולא לחכות לנסים כי הקב"ה דורש "אתערותא דלתתא" ורוצה שבניו יהיו שותפים פעילים בתהליך הגאולה. הגאולה השלישית זקוקה לשני היסודות - היסוד האנושי והיסוד השמימי, כי בלי סיוע אלוהי מסיבי, גם פעולות אנושיות נידונות לכישלון "כי לולי ה' עוזרו, לא יכול לו" (סוכה) ולפיכך הצעד הראשוני חייב לבוא מצד ישראל, שיתעורר הרגש הלאומי והשאיפה לשוב לציון בלבות בני ישראל, ויקום שבט אפילו "שפל מעשים" שיפעל להקים ממשלה יהודית ריבונית שתשלוט בעם ותפריח שממותיה של א"י, ובזה הגאולה תהיה דרך טבע בלי אותות ומופתים, וכשתהיה נכונות ומסירות נפש מצד העם אז תבוא סייעתא דשמיא גדולה לסייע למפעל הציוני, לכבוש א"י, לבנותה ולהרחיב גבולותיה והרוחניות תלך ותגדל ותתפשט בשכבות העם עד שהגאולה תשיג פסגתה וייעודה האלוהי, ועינינו הרואות שתהליך התשובה בעם פושה והתעוררות רוחנית מתפשטת בשכבות העם.

וכשעם ישראל אינו רוצה להתעורר לגאולה, באים הייסורים וחובטים בעם ופודים אותו אפילו שאינם ראויים וכמו שכתב מרן אור החיים בפירושו לויקרא (כה, כה) "שהגאולה תהיה אפילו ישראל יהיו רשעים גמורים ח"ו" (ועיין בדבריו לבמדבר כד, יז), וח"ו עם ישראל אינם רשעים גמורים אלא כולם מלאי געגועים לגאולה, לתשובה, לחסד, למסירות נפש כפי שעינינו רואות היום ובפרט שגילוי כיסופים עזים לקיבוץ גלויות, לגאולה שלמה וכידוע "שקיבוץ גלויות הוא אתחלתא דגאולה" כדברי הנביא יחזקאל (פרק לו) "ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" וכן מובא בילקוט שמעוני (תהלים קמז) "שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות שנאמר "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמז, ב), ולכן ישראל ציפו לגאולה כל שעה כי מבלעדיה אין קירוב הגאולה (עיין מי מרום ח"ו - ממעיני הישועה לרבי יעקב חרל"פ זצ"ל), ואין לרחק את הקץ אלא להאמין שהכל "ממפעלות תמים דעים" וקיבוץ גלויות הוא אחד מסימניה הגלויים של הגאולה "אשרקה להם ואקבצם" (זכריה פרק ב, ח ורמב"ם מלכים פרק יא, א). כתב הרב יעקב חרל"פ זצ"ל (מי מרום – ח"ה נימוקי מקראות עמוד קסג) שגם אם לא תהיה זכות שלשת האבות לגאולת העם, בזכות שהם שבים אל הארץ להחיות את שממותיה, ולבנות את הריסותיה ודוגלים בשמה, בשביל זה לבד יחוס וירחם עליהם הקב"ה לגואלם ולהשיבם אל תורתו הקדושה "והארץ אזכור" ולכן על המאמינים במפעלות ה' לפקוח עיניים עיוורות, לעקוב באמונת אומן על כל הנעשה על ידי קורא הדורות מראש ויודו ויאמרו כי פקד ה' את עמו וכל דחייה מלמטה דוחה גם את הלמעלה ולכן עלינו להתחזק בראיית הנפלאות, להגביר את הצפייה לישועה כי היא היא הישועה, ובזה נשבור קליפת ישמעאל ועשיו וה' יערה את רוחו ממרום על עם קדשו לעטר הכל בעטרת הקדושה (עיין בספר "שירת חייו של איש ירושלים" על הרב חרל"פ, עמוד 469-474).

דוד המלך אמר בתהלים (קז, מג) "מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'", כלומר על החכמים, הנבונים והצדיקים להתבונן בתהליך הגאולה ההולך ומתרחש לנגד עינינו, ועלינו לפקוח עיניים ולראות שקם שלטון יהודי ריבוני בא"י המקיים מצוות ישוב א"י בהידור רב, והיא מצוה הכוללת כל התורה (אור החיים לדברים ל, כ) ואסור לנו לעזוב אותה בידי הגויים אלא חובה מוטלת על היחיד ועל הציבור לרשת אותה, לבנותה, ולהפריח שממותיה כפי שהממשלה עושה היום מכוח הפקודה האלוהית שהוטלה עליה להיות "שליח" האומה להתנחל בכל מרחבי ארצנו, ולקבץ נידחי ישראל ליישבם בנחלתם, ואין להתייאש מגילוי חולשות ורפיונות אישיים וציבוריים, כי מכל ירידה צומחת עליה והתקדמות בשלבי הגאולה.

מדינת ישראל נוצרה והוקמה בפקודת רבש"ע על ידי הסכמת האומות, ואין כאן פחד ג' השבועות שהרי הוסרה ע"י הגויים בשנת תש"ח, ולמרות הצללים והמגרעות שבה, בוודאי אנו תקווה שיעשו להם תיקון וישובו ובמקומם תבוא קדושה, טהרה ואמונה ועם ישראל יהיה אור לגויים (עיין מי מרום ח"ו, ממעייני הישועה עמוד רכז).

 

הגישה השלישית - שיטת תנועת המזרחי

תנועת המזרחי הוקמה ע"י הרב יצחק יעקב ריינס, שהיה מגדולי התורה ביהדות רוסיה (1839-1915) והקים תנועה פוליטית ציונית דתית כדי להקים מדינה יהודית בא"י, והוא פעל עם הרב שמואל מוהליבר ממייסדי תנועת "חיבת ציון" ומאבות הציונות הדתית ולדעתם הקמת המדינה היא דבר טוב וכדאי ליטול חלק חשוב בהקמתה, אבל גדולים אלו ראו במדינה זו לא מעט חסרונות, ולכן הם לא ראו בתנועה הציונית החילונית מהלך של גאולה, של שיבת ציון כמבואר בחזון הנביאים אלא כל כוונתם להיטיב מצב ישראל ולהרים קרנו בכבוד ולהרגילו לחיים מאושרים (עיין בספרו של הרב ריינס "שערי אורה ושמחה" וילנא יב- יג), ולכן לשיטה זו הקמת המדינה היא טובה ליהודים אבל אינה ראשית צמיחת קרן הישועה המובטחת, ואינה מימוש החזון המשיחי כי מחולליה אינם קשורים למטרה העליונה ואפילו כעס וקצף עליהם ולא יכול היה לסלוח להם (עיין " שני מאורות" לרב ריינס תרע"ג - עמוד 48 מובא בספר "יובל אורות" דף 212).

 

שיטת הראי"ה קוק

הגישה הרביעית היא גישת מרן הראי"ה קוק בכל ספריו והיא שונה מגישת הרב ריינס אלא הוא ממשיך דרכם של הרב יהודה אלקלעי והרב צבי הירש קלישר שראו בהתארגנות ציונית יהודית ציפייה לגאולה, ושאיפה זו ספוגה אווירה משיחית, ערגה למימוש חזון הנביאים ולא הטבת מצבה החומרי של האומה כפי שגרס הרב ריינס וחבריו. מרן הראי"ה קוק ראה ראיה עמוקה במגמת הציונות שאינה רק דבר טוב או ברירת מחדל אלא "הציונות" היא הגאולה שדיברו עליה נביאי ישראל וכפי שכתב מרן הרצי"ה בנו יחידו של מרן הגראי"ה קוק (עיין לנתיבות ישראל ח"א) כי הקמת המדינה היא "ראשית צמיחת גאולתנו", "אתחלתא דגאולה" (איגרות הראי"ה – איגרת תתע"א, מאמרי הראי"ה 335-348) ומדינת ישראל היא "כיסא ה' בעולם" ותכליתה להאיר עולם מחשכתו ולהביא בשורת תיקון עולם במלכות שדי לכלל האנושות (אורות קכו- ו) ולכן הקמת מדינה יהודית בא"י היא דבר חיובי לאין שיעור בעל משמעות היסטורית דתית, אתחלתא דגאולה, וכל השכלולים החמריים שבהם הם קודש כי הם באים לשרת את הקודש, לבנות את יסודות החברה על אדני הצדק, היושר והאמונה, וכבר חז"ל דימו זאת בירושלמי (ברכות פ"א הל' יא) את הופעת הגאולה ל"איילת השחר" דהיינו לאור הראשון שבוקע מתוך החושך וכך היא גאולתם של ישראל (שם) כי הגאולה מופיעה קמעא קמעא ומתחילה מתוך חושך, מתוך טומאה וככל שהיא הולכת ומתרבה, היא הולכת ומשתכללת ומבססת קיומה על אדני התורה והאמונה, על יסודות הקודש והטוב האלוהי, וכפי שעינינו רואות היום שהמדינה הולכת לקראת שכלולה הרוחני ולפי השקפת מרן הגראי"ה הציונות החילונית באה לבנות את הגוף, את האורגנים הממלכתיים של המדינה, וזהו תפקידו של משיח בן יוסף, והרבנים יבנו ויתקנו וישחילו את הרוחניות באושיות המדינה בבחינת משיח בן דוד, ושני הגופים הללו יבנו את "מלכות ישראל" האידיאלית שתקרין מאורה על האנושות לקבל עול מלכות שמים המוטבעת בישראל "זרע אברהם אוהבי" (עיין אורות התחייה בספר אורות פרק א).

כתב הרב זצ"ל במשיח בן יוסף מתגלה התבונה של לאומיות ישראל אבל התכלית היא לאחד כל באי עולם למשפחה אחת, לקרוא כולם בשם ה', וזה ייעשה ע"י משיח בן דוד (אורות קב) שיוציא את האנושות מצרות חמריות ורוחניות וזהו האושר העליון שגאולת ישראל מביאה בכנפיה ולכן מדינת ישראל היא האושר העליון, יסוד כסא ה' בעולם כי כל חפצה שיהיה ה' אחד ושמו אחד (אורות שם קס- ו) על ידי קידוש החיים החומריים והעלאתם לרמתם הגבוהה ביותר (עיין איגרות הראי"ה חלק א עמוד מ"ה, מכתב מאליהו ח"א עמוד 34, נפש החיים פרק ז) ולכן החלוצים בא"י מכוונים את החומר להיות בסיס לקדושה (עיין אורות קנט- ד), ושניהם יוצרים את הלאום הישראלי המתוקן והמושלם (אורות סד, איגרות הראי"ה ח"ב עמוד סה ו"יובל אורות" דף 209-218).

בסיכום שיטת הראי"ה קוק מושפעת משני עולמות יחד -

  • מצד פנימיות נשמתו והשקפתו הוא מזדהה הזדהות עמוקה עם הכיסופים החסידיים לראות בכל "אלהות".
  •  מצד עולם המעשה הוא מזדהה עם "החלוצים", עם התפיסה הציונית החילונית שיש לעשות מעשים מעשיים לקדש את החומר של א"י ולכן מותר להתחבר עם הציונות שקידשה את הטבע, את עבודת האדמה, את בניין הארץ והפרחת שממותיה ולמרות פריקת עול של החלוצים הציוניים, בכל זאת לפי רבנו הגר"א ודעימיה יש לנקוט בשיטה אקטיבית לקרב את הגאולה על ידי בניה ועשיה חומרית ולא מעניין מי שמבצע אותה כי סוף סוף היא בונה את השלד, את הגוף של הגאולה ובסופו של דבר יבוא משיח בן דוד וישחיל את הנשמה את הקדושה במפעל הציוני שהתבסס כולו על רתימת כל כוחות הטבע להקים מדינה ישראל שסופה להשתכלל ברוחניות ולהיות "כסא ה' בעולם" כי סגולתה של כנסת ישראל להסתכל על כל ההוויה כולה באספקלריא מאירה של קודש, ועם ישראל בממלכתו הלאומית משתוקק להביא פדות וישע רוחני לכל יצורי תבל, ובכל יהודי טבוע יסוד זה בנשמתו מטבע ברייתו, ממורשת אבותיו ולכן גאולת ישראל היא הכרחית ומחויבת המציאות והופעתה בעולם לא בשביל שכלולה הגשמי של האומה אלא לרומם ולקשר כל בריה לצור מחצבתה (אורות נה, קלה, קמד, ואיגרות הראיה ח"א עמוד ע).
  •  
  • חובת ההודיה
  • המורם מכל האמור שחובתנו להודות על הטובה, על החסדים והנפלאות שעושה עמנו הקב"ה בהצילנו גשמית ורוחנית משעבוד הגויים ומה שישראל שולטים על אדמתם היא טובה מה' ואסור ללכת עם ה' בקרי כי ההליכה בקרי מובילה לכפירה בהשגחה העליונה (עיין רמב"ם הלכות תענית פרק א), ומה שאנו מצטערים על שלטוננו בארץ שאינו של שלטון של תורה אין זה פוטר אותנו מחובת ההודיה על הטוב, מהכרת הטוב, ועלינו לעמול להרבות תורה, לטפח את החינוך התורני, להרבות אהבת ישראל, אהבת הארץ ולא לקטרג ולהשמיץ קיום המדינה הריבונית שאינה דתית כי זהו מהלך אלוהי שמלכות ישראל לא תצמח מהקדושה (עיין מהר"ל גבורות ה' פרק ח) וכמו ביציאת מצרים שהיו ערומים ממצרים ושקועים במט' שערי טומאה ובכל זאת נגאלו, כך בגאולה השלישית, התהליך הוא טבעי, ויקום שלטון חילוני שיבנה הצד החומרי של האומה שילך וישתכלל ויגלה את הקודש הגנוז בנשמת הפרט והכלל ולכן עלינו לפנות אל כל שכבות האומה ולכל הקבוצות החלוקות בדעותיהן אודות הגאולה העכשווית לפקוח עיניים ולראות את סימני הגאולה המובאים בחז"ל (סנה' צח) ולהתרחק מסברות שטניות המעוורות את הראיה היהודית האמיתית ולעזוב את טענת השטן שמדינת ישראל היא יצירה של השטן כפי שחושבים חוגי הנטורי קרתא ואחרים, וכן גם לאותן קבוצות הסוברות שאין במדינת ישראל מן הגאולה ואף לא מן השטניות אלא "מעשה אנוש" רחוק מניסים ומהכוונה אלוהית, אלא כולנו נתאחד סביב האמת, סביב ההשגחה העליונה הקוראת לנו לעיין ולהסתכל על כל התרחישים הפוליטיים והחברתיים המופעים בתקופה זו משנת תש"ח ועד עכשיו שהכל מנווט על ידי הקב"ה לקבץ נדחי ישראל לבנות ארצו ונחלתו, להגדיל תורה ולהאדירה ולמרות כל המגרעות המאפילות על הנס הגדול של גאולת ישראל וריבונות העם על ארצו נפעל להופכן ליתרונות, למעלות נשגבות, לאמונה תמה וטהורה שהכל יונק ממקור אחד, ממפעלות תמים דעים, מקורא הדורות מראש שחפץ בהצלת ובגאולת עמו שהיה שפל ומדוכא, מעונה ומבוזה על ידי הגויים ששונאים אותו שנאה תהומית, ושחרורו הוא הקמת שכינתא מעפרא והרמת קרן הקדושה הטוב והאמת בעולם כולו.