האם יש בעיה הלכתית לעמוד בעת הצפירה
בעמידה בשעת הצפירה אין איסור משום חוקות הגויים וגם אין חשש ביטול תורה בדבר, ונפרט בקצרה את התשובה:
בחוקי מדינת ישראל קיים חוק "חוק יום הזיכרון" ובו קבעה הכנסת כי "ביום הזיכרון תהיה בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל העבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים", ונהוג לשם קיום "דקות הדומיה" להשמיע צפירה בכל רחבי הארץ, והציבור הישראלי נוהג לעמוד לכבוד הנופלים הקדושים שמסרו נפשם על הגנת העם והמולדת, על קדושת העם ושלמות ארצו.
ובפועל, בליל יום הזיכרון מושמעת בשעה שמונה צפירה בת דקה אחת ולמחרת בשעה אחת עשרה נשמעת צפירה בת שתי דקות לשם התייחדות עם הנופלים, וטכסי הזיכרון נערכים אחרי הצפירה.
והנה בענין זה קמו מערערים על מנהג זה בטענה שיש בו הליכה בחוקות הגויים וגם יש בזה ביטול תורה, ולענ"ד אין שום איסור בדבר מהנימוקים כדלהלן:
בתורה (ויקרא יח, ג) נאמר "ובחוקותיהם לא תלכו" דהיינו שאסור ללכת בדרכי הגויים ובמנהגיהם כי עם ישראל הוא נבדל באורחותיו מעמי תבל, ברם עלינו לברר מה מהות האיסור הזה ומתי חל, והנה דעת הפוסקים רובם ככולם שהאיסור ללכת בחוקי הגויים הוא רק כאשר ישנו אחד משני התנאים:
שיש במנהג הגויים משום פריצת חומת הצניעות והענוה.
מנהג ללא שום טעם והגיון, ללא תועלת והוא מעשה משום סממני עבודה או משום אמונה טפלה של הגויים, כך כתבו המהרי"ק (שורש פח) הריב"ש (סימן קנח) וכן הביא מרן הב"י (יור"ד סימן קעח) והרמ"א (יור"ד סימן קעח ס"ק א) ורק במנהג הגויים שיש בו סממנים משני הדברים הנ"ל אז עוברים על "הלאו" של "ובחוקותיהם לא תלכו" ומטעם זה התירו חז"ל לקרוב למלכות ללבוש בגדי הגויים כי הדבר מסור לחכמים לבאר מה משמעות "ובחוקותיהם" ולכן התירו בדברים שנראו להם כהגיוניים (עיין הרמב"ם הל' עכו"ם פרק יא, הל' א, ג: וכס"מ שם הל' ג: ותוס' בבא קמא פג, א ד"ה התירו: ושו"ע יור"ד סימן קעח ס"ק א, ב).
נמצאנו למדים שלדעת רוב הפוסקים איסור "ובחוקותיהם לא תלכו" אינו אסור מטעם שיש בו טעם הגיוני ואין בו סרך ע"ז והנה לאור הנ"ל העמידה בצפירה אין משום סממני כפירה, ע"ז או אמונה טפלה אלא כבוד והתייחסות לכבוד הנופלים והנספים וכפי שמצינו "עמידה לכבוד" בתורה "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט, לב) עמידה לכבוד מביאי הביכורים (ביכורים פ"ג, מ"ג) וכתב הט"ז (יור"ד סימן שסא ס"ק יב) שיש לעמוד בפני כל עושה מצוה ולכן מחובתנו לכבד בעמידתנו את זכר הנופלים והנספים למען שחרורנו מעול הגויים, למען הגנת המולדת ושלמותה כי מגיע להם כבוד וזכר רב על מסירות נפשם ופועלם הקדוש, ואין בזה משום חשש של מנהג גויים ולא עוברים על שום לאו דאורייתא.
והוכחה ליסוד זה מדברי רבנו הרמ"א במקום אחר בשו"ע (או"ח סימן תצד ס"ק א) שהביא שמותר לקשט בענפי אילן את בית הכנסת בחג השבועות להזכיר את מעמד הר סיני ואין בזה משום הליכה בחוקות הגויים למרות שהגויים נהגו לקשט בתי ע"ז שלהם מכיון שאין בזה משום סממני ע"ז, פריצות וכפירה הרי זה מותר, ולכן גם בעמידה בצפירה שמתייחדים ומוקירים זכרם הברוך של הנופלים למען העם והארץ הרי אין כאן שום "מנהג גויים", ועוד כידוע לי וכפי ששמעתי מאנשי חו"ל שהעמידה אינה נהוג אצל הגויים ולכן אין כאן בכלל משום "ובחוקותיהם" כי הרי לא נוהגים לעמוד, וזהו מנהג ישראל שבא לכבד יקיריו וגיבוריו ומחובתינו לכבדם ולא להתפלסף ולגרום איבה בין חלקי העם.
כפי שאמרנו, ישנם הטוענים שמי שלומד תורה ועוסק בהבנת הסוגיא, אסור לו לעמוד ולהתבטל מלימודו בעת הצפירה, ועל טענה זו כתב מו"ר מרן הגרצי"ה קוק זצ"ל - ראש ישיבת "מרכז הרב" (מובא בתחומין כרך ג, 388) שהעמידה בצפירה לחללי צה"ל יש בה מצוה גדולה של זיכרון כבוד הקדושים, ופירוש דברי קודשו שהרהור והמחשבה בזכרונם של הקדושים ובהבנת מצות מסירות הנפש העילאית וגילוי הגבורה האלוהית להצלת העם ולשחרור ארצנו מעול זרים נחשב כהרהור בדברי תורה כי התורה מחייבת הצלת העם, כיבוש הארץ, בניינה והפרחת שממותיה ולכן מצוה ויקר לנו אנו החיים להתייחד ביום הזיכרון עם זכרם הקדוש של חיילינו, בנינו הקדושים ואסור לנו לפרוש מן הציבור ומחובתינו לשאת בעול עם אחינו המוסרים נפשם על קדושת העם והארץ (עיין פסיקתא זוטרתא לקח טוב שמות ב, יא).
נמצאנו למדים, שהעלאת זכרם הברוך של הנופלים והנספים היא מצוה שהרי הם קדושי עליון ואין בריה יכולה לעמוד במחיצתם בעולם העליון וכמאמרם ז"ל "הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם" (בב"ת י, ב פסחים נ, א קוה"ר ט, ח) ועיין בזה בשו"ת "אוהלה של תורה" חיור"ד חלק א דף 174 : תחומין ח"ג 377: עשה לך רב ח"ד, ד: ותחומין ד, 125)
ולענ"ד יש ערך נוסף לדומיה בעת הצפירה שהרי בזמן העמידה לצפירה כולם עומדים ושותקים ואין לשון הרע ולא רכילות ולא חתרנות וזלזול בזולת, ולכן בעת הצפירה אין קטרוג בשמים כי העם מנוע מניבול פה, מדיבורים אסורים, ואז הזמן הזה הוא יקר ערך, מסוגל ומוכשר לתפילות, לבקשות, לתחנונים ולעילוי נשמות.
ומכאן בקשה והדרכה למארגני טכסי הזיכרון להקדיש את זכרם הקדוש לחינוך לזהות היהודית, לבירור מהות תקומת ישראל ותפקידה ולא כפי שעושים בתקשורת להשמיע דברי עצב ויגון בלי לדבר על מעלת ישראל וארצו על הערכים המקודשים לאומה שלמענם גיבורים אלה מסרו נפשם, ובצורה זו לענ"ד לא מכבדים את הנופלים אלא מזלזלים בכבודם ובמעלתם הגדולה לאין שיעור.
ומאז בואי להיות עבד לעם קודש בקרית גת, נהגנו בישיבתנו "צבי ישראל" להקדיש יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ללימוד ולליבון סוגיות יסוד בענייני אמונה, גבורה, הלכות צבא ומדינה, הלכות מסירות נפש ופרקי גאולת ישראל ועצמאותו המדינית והרוחנית. ובסיום היום אנו מתפללים תפילת חג יום העצמאות ועורכים "סעודת מצוה" להלל, לשבח, לפאר ולקלס לבורא על גאולתנו ופדות נפשנו וכך ראוי לנהוג בכל מרחבי ארצנו וזהו הכבוד האמיתי והזיכרון הברוך של גיבורי הכוח ואמיצי הרוח בתקומתנו. ונתפלל לבעל הרחמים ששום חייל ושום יהודי לא יפול אלא כולנו נחיה ונזכה לראות בגאולתו יתברך בבנין המקדש על מכונו ובתפארת עמנו ושלמות נחלתנו, אכי"ר.