ה ' באייר תש"ח: הצלת האומה
ביום העצמאות ניצל עם ישראל ויצא מעבדות לחירות, מעבדות של שעבוד מלכויות לחירות מדינית ורוחנית וגם ניצל ממיתה לחיים שהרי אחרי הכרזת המדינה ביום שישי ה' באייר תש"ח פלשו צבאות ערב במגמה להכחיד את הישוב היהודי בארץ ישראל, ואם תשאל הרי יהודי הגלות לא היו בסכנה כלל ואם כן ההצלה נעשית רק למעטים שהיו בארץ ישראל?
ולזה ישנן שתי תשובות:
על-פי דברי הרמב"ם (ספר המצוות עשה קנג) שכתב שנצחיות התורה דורשת שתמיד ימצאו יהודים בארץ ישראל שהרי ללא ישוב ישראל בארץ ישראל אין תוקף לחשבון המועדים שאנו קובעים היום. והחתם סופר בתשובותיו (חלק יו"ד סימן רל"ד) מביא את דברי הרמב"ם הללו וכתב שאם חס וחלילה יאבדו בני ישראל מארץ ישראל והקב"ה הבטיחנו בתורה שלא תכלה אומה זו בכלל ולכן אילו ח"ו לא ישאר שום ישראל בא"י אפילו יהיו ישראל יושבים בחו"ל מקרי כליון אומה ח"ו.
ויסוד חשוב למדנו מדבריהם שעיקר האומה הם יהודים החיים בארץ ישראל וקהל ארץ ישראל נקרא "קהל" (הוריות ג,א ופירוש המשניות לרמב"ם בכורות ד,ג) ובני א"י הם הנקראים קהל ואין משגיחין לזולתם שבחו"ל ועל סימן זה כתב מרן הראי"ה קוק (משפט כהן סימן קמד עמוד שלא) שיושבי א"י לעולם נחשבים כרבים והקהל של א"י נחשב ככלל ישראל, ולכן חיסול הישוב היהודי נחשב ח"ו לחיסול של האומה הקדושה ולכן הצלתו נחשבת להצלת כלל ישראל ולכן הבטיחנו יתברך שמו שלא יהיה כליון האומה, כי האומה התורה והארץ שזורים יחד וכל יהודי שחי בארץ ישראל מחזק את האורגאניזם הלאומי של כללות ישראל. והרבה הלכות תלויות בישוב היהודי בארץ ישראל, קידוש החודש והמועדים תלוי בארץ ישראל (פרקי דרבי אליעזר פרק ח) מינוי מלך רק בארץ ישראל, מינוי שופטים רק בארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ ישראל ולכן הצלת היושבים בציון היא הצלת התורה וכלל ישראל, כי עיקר התורה ומצוותיה הוא דוקא בארץ הקודש תחת ריבונות ישראלית כי הגלות גימדה ומיעטה את התורה "כיוון שגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה ה,ב).
גם ליהודים החיים בכל ארצות פזוריהם נעשתה ביום זה הצלה גשמית ורוחנית:
גשמית: שהרי יש לעם מדינה שמוכנה לקולטם ולפעול למענם בזירה הבינלאומית וללחום להצלתם ולאחר תקומת המדינה גם המדינות המרושעות נאלצות להתחשב עם המיעוט היהודי הקיים בארצם מפחד ממדינת ישראל כי דם יהודי אינו הפקר. ואפילו המשטרים הקומוניסטים הוכרחו להתיר יציאה ליהודים מארצותיהם דבר שלא ניתן להעלות על הדעת לפני הקמת מדינת ישראל ואמרו רז"ל "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח,א)
רוחנית: גם מבחינה רוחנית הייתה הצלחה רוחנית לעם היהודי שהרי הפיתוח המודרני בעולם גרם להתבוללות, למשבר רוחני גדול ולאחר הקמת המדינה חלה "תנועת התשובה" והצעירים מתדפקים על דלתותיה ללמוד עברית לעבוד באדמת קודש, ללמוד תורה ולשוב למקורות היהדות ובפרט התחיל "קיבוץ גלויות" שמנע את פיתוי ההתבוללות. ולכן הקמת המדינה הביאה בכנפיה טיפוח כמה מצוות יסודיות: מצות ישוב ארץ ישראל, קידוש ה' בעיני העולם, קיבוץ גלויות, מצות לימוד התורה, תחיית שפת הקודש, מניעת ההתבוללות וחזרה למקורות היהדות ובפרט הסרת חרפת הגלות, חילול ה' הנורא שבהשפלת עם ישראל (יחזקאל ל"ו) ולאור ההצלות הללו קבעו רבותינו שבארץ ישראל יום ה' באייר כיום הלל והודיה לבורא על חסדיו ונפלאותיו שהציל את עמו והרים קרנו בתוך עמי תבל ולכן רצוי וטוב לחוג אותו בארץ ובעולם זכר לנס של תשעותנו וחירותנו ומצוה לעשות שמחה ויו"ט ולומר הלל על כל ההצלות (עיין שו"ת מהר"ם אלשקר סימן מ"ט: מג"א או"ח סימן תרפ"ו, סימן ה' וא"ר שם י' ושו"ת קול מבשר ח"א סימן כ"א ועוד).
בתקופת השואה הושפל כבוד ישראל עד עפר וששה מיליון יהודים נטבחו, נשרפו והומתו ע"י העמלקים וכיוון שתשועת ה' כהרף עין, הרי אחרי סיום המלחמה בשלוש שנים הוקמה המדינה כתשובה לחילול ה' הגדול שהיה בעולם ע"י השפלת האומה היהודית והשמדת שליש ממנה ואין לך קידוש ה' גדול מזה ולכן עלינו לפתוח את עינינו ולבנו ולראות את הניסים והנפלאות ולהתפעל מהם וזוהי זריחת האור החדש על ציון, החזרת כבוד שמים, כבוד השכינה, ומדינת ישראל מתקנת העוול של חילול ה' ומחזירה כבוד לאומתה ולמרות כל הצללים שבה עם התנערות העם מעפר גלותו והשגת ריבונות על אדמת קודשו זוהי זריחה אלוקית הדרגתית, קימעא קימעא כי גאולת ישראל לא באה בבת אחת אלא בשלבים כדי שנוכל לקלוט את האור האלוקי וכדברי הירושלמי (ברכות פ"א הל' א ויומא פ"ג הל' ב): כך היא גאולתן של ישראל, תחילה קימעא קימעא וכל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת (עיי"ש וזוה"ק פ. בשלח ויחזקאל לו ולז - יב-יד).
ולכן כמאמינים וכחדורי הכרה אלוקית וגודל נסיו יום ה' באייר הוא "יום טוב" לישראל היושב בנחלתו וגם בכל תפוצותיו ועליו להודות, לשבח, לקלס ולהגיד בגאון ובזמרה "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" וחדוות ה' היא מעוזנו. וגם אם יש ערפל בדרך, האור האלוקי החודר בו ילך ויהיה לאור גדול עד לתקומת כסא מלכות בית דוד ובניין אריאל על מכונו בירושלים בירת הנצח של עם הנצח. ולכן מחובתנו להשפיע למען הצביון הדתי של המדינה ולהעלות קומתו הרוחנית של העם השב לציון על ידי טיפוח החינוך התורני והזהות היהודית בכל אורחות חיינו הלאומיים.
חובת ההודיה היא מצווה גדולה וגאולת ישראל מחייבת קילוס וכדברי דוד בתהילים (קו) "הושיענו ה' אלוקינו וקבצנו מן הגויים להודות לשם קודשיך להשתבח בתהילתך". ולכן בעת קיבוצנו הלאומי בציון חייב כל בית ישראל כל שכבותיו ורבדיו להודות לשם קדשו ולשבח את תהילתו וכן מבואר בישעיה (מ"ב, י) "שירו לה' שיר חדש תהילתו מקצה הארץ". ואמרו במדרש שוחר טוב (מזמור צ"ח) שעתידין לשורר שירה על תשועתן של ישראל כי כשישראל נגאלים כתוב: "הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו" ללמדך שאין שמחה שלמה עד שישראל נגאלים ותשועה זאת היא תשועת עולמים "ישראל נושע בה' תשועת עולמים" (ישעיה מ"ה, י"ז מכילתא בשלח) ותשועת ישראל היא "הקמת שכינתא מעפרא" וזקיפת קומת הקדושה בעולם.
ולא רק ישראל חייבים לקלס את בוראם אלא גם הגויים עתידים לקלס אותו על גאולת ישראל וכך אומר דוד בתהלים (צח,ב) "הודיע ה' ישועתו לעיני הגויים גילה צדקתו". ועל זה אומרים במדרש תהלים (קי"ז) עתידים אומות העולם שיקלסו להקב"ה בשעה שיגאל ישראל מביניהם שנאמר: "הודיע ה' ישועתו לעיני הגויים..." כי גאולת ישראל היא ברכה ושפע לעולם, ריפוי מחלותיו ושיפור רמתו הרוחנית "לתקן עולם במלכות שדי".
ונסיים בדברי הרמב"ם (הל' ברכות פרק י הל' כו) כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא, ויבקש רחמים ויתן הודיה על מה שעבר ויודע וישבח כפי כוחו וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח" ולכן מוטלת עלינו להחזיר עטרה ליושנה ולהנהיג בכל מקום את סדרי התפילה כפי שהתקבל ולהודות לבורא עולם, ומצוה לקיים תקנת הרבנות הראשית לישראל בשנת תש"ח שתיקנה לדורות לחגוג את היום הזה כיום שמחה וששון עליהם ועל זרעם ולא יעבור "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", וחז"ל לימדונו אם בעל הנס נותן שבח לעושה נפלאות אז יוסיף ה' להראות לו נפלאות ובזה מתפרש הפסוק "עוזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה" כלומר כאשר ה' הוא עוזי וחוזקי, וזמרת ה' בפי על חסדיו אז הקב"ה מראה לי ישועה פעם אחרת, ולכן נעשה יום העצמאות יום טוב, שמחה והלל למלך הכבוד שזיכנו להיות בני חורין, לשוב למעמדנו הריבוני החוסה תחת צל השכינה וסופם של ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם (עיין הרמב"ם הל' תשובה פ"ז הל' ה), ולכן כולנו נירתם לשגשוגה של המדינה, נצעיד אותה בגשמיות וברוחניות, ונהפוך להיות גן-עדן עלי אדמות כדי להיות "מרכבה לשכינה" ואור לגויים כי זוהי תעודה העליונה, ודבר ה' יקום לעולם.