על החינוך #חינוך להכרת הטוב

ידוע הדבר כמה גדולה מצות כיבוד אב ואם עד שהתורה השוותה כבודם לכבוד הבורא (קדושין ל ע"ב), והמזלזל בכבודם ובמוראם הרי מזלזל ועושה קלון לשכינה, וגדול עוונו מנשוא.

הדוגמא האישית של ההורים, של המורים והמחנכים, היא גורם חשוב ומרכזי בחינוך הילדים, כהקרנה חינוכית ופדגוגית על האדם כי הילד עיניו נשואות להוריו ולמוריו ולומד מהתנהגותם, וכן "הכלל" נושא עיניו לחכמיו, למנהיגיו ולמחנכיו, וחושבים שהם "מודל לחיקוי", ולכן עליהם להתנהג בצורה נאותה ומושכת, בנימוסים ובדרך ארץ מופלאה, כי ההצלחה בחינוך הילדים תלויה בהתנהלות ההורים בהיותם דוגמא אישית למופת, כי ההורים והמחנכים מהווים "מראה" שקופה לבנים ולתלמידים, ועל כן הבית מהווה מוקד משיכה לעיצוב דמות הילד, ולכן חייבים ההורים להישמר מהתנהגות בלתי נאותה, כי אין תוקף לחינוך בזמן שהתנהגות ההורים סותרת אותו. ולכן אמרו רז"ל (שבת כב ע"א): המכבד רבנן יהיו לו בנים רבנן, ופשטות דבריהם כשהבן רואה שאביו מכבד לומדי תורה, הרי הוא לומד ומבין שלימוד תורה הוא יקר מכל יקר, ומתעורר בו החשק להיות גם הוא תלמיד חכם.

ההורים צריכים להחדיר בתודעת הילדים ובנשמתם הטהורה אהבת התורה לומדיה וחכמיה, לכבדם, להוקירם, כי כיבודם נובע מכיבוד התורה שלמדו ועמלו בהבנתה ובהעמקתה, והם אוצר בלום של תורה ואמונה, וחז"ל ציוונו "והוי מתאבק בעפר רגליהם" (אבות פ"א מ"ד), ו"מורא רבך כמורא שמים" (אבות פ"ד מט"ו), ולכן ההורים חייבים מעצמם להוקיר תורה וחכמיה והם עמודי התווך שעליהם עומד העולם (אבות פ"א מ"ב), והחכמים נקראים "בנאים" שבונים, שעוסקים בבניינו של עולם (שבת קיד, ושהש"ר ה, טו),

מפני עוונותינו גלינו מארצנו וחיינו הלאומיים והרוחניים נטמאו בתרבות האלילית של הגויים והושפענו מהם מאוד, ובין היתר הורגלנו לראות בלימודי חול "ענין מרכזי" בחיינו הלאומיים, וגם בתי ספר שלנו מדגישים את הכשרת החיים המעשיים, ולימוד תורה הפך להיות "טפל" מבחינת ההתייחסות אליו. והנה עם ישראל, רבניו ומנהיגיו, הרגישו בסכנה הגדולה שבהשפעת החינוך הגויי והשפעתו האדירה על העם, וכתגובת נגד קבעו שיש להקים בתי ספר שיקראו "תלמודי תורה", בהם ילמדו בעיקר לימודי קודש כתנ"ך, משנה, גמרא, מוסר וכו', ויוקדש לכך עיקר זמן הלימוד, ולימוד מקצועות חול יהיה טפל ללימודי הקודש, וילמדו רק ההכרחי להכשיר את התלמידים לחיים מעשיים.

. החינוך לנאמנות לארץ ישראל ולעם ישראל הורים האמונים על התורה ואהבת הארץ חייבים לחנך בניהם לנאמנות ארץ ישראל שהיא אחת ממטרות החינוך התורני, כי ארץ ישראל היא מקור השלמות ומולדת היהודי, שהרי ההבטחה הראשונה שניתנה לאברהם היא:

מעלת החינוך באומה הישראלית – החינוך מול התכונות המולדות באדם החינוך הוא נשמת האומה, מבוע החיים של עם ישראל, הכשרת יהודי ליעודו האלוקי, ורק באמצעות מצות תלמוד תורה יכולים לחנך חניך יהודי קטן לנטוע בו מידות תרומיות וידע תורני כדי לעצב דמותו ולהיות עבד נאמן לבוראו "אדם לעמל נברא" (סנהדרין צט ע"ב), "כי אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז), ואין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן" (שבת קיט ע"ב), כי התורה של הגדולים יש בה חטא (יש בה קמצוץ ועירבוב של חטא), ואילו התורה של התינוקות היא תורה זכה וברה, ולכן האידיאל של עם ישראל הוא ה"חינוך" להעביר המסרים הרוחניים ותודעת מגמת בריאת האדם לילדי ישראל.

מרן הרב אברהם הכהן קוק זצ"ל ראה בחינוך עיקר ויסוד הכל, ולכן התעניין הרבה בתיקון מצב החינוך והמחנכים בארץ ישראל, ובמיוחד בישוב החדש שהיו בו סדרים חינוכיים טובים מול בתי הספר החופשיים שלא חינכו לפי הקו התורני ועצות חז"ל, ועל זה הרבה לדבר ולשוחח, לייעץ ולהדריך, ולהשיב על שאלות חינוכיות שהתעוררו בזמנו, ויש להן השפעה לדורות. ולכן כתב