החינוך למצות כיבוד אב ואם ומוראם
החינוך למצות כיבוד אב ואם ומוראם
ידוע הדבר כמה גדולה מצות כיבוד אב ואם עד שהתורה השוותה כבודם לכבוד הבורא (קדושין ל ע"ב), והמזלזל בכבודם ובמוראם הרי מזלזל ועושה קלון לשכינה, וגדול עוונו מנשוא.
המורים צריכים להחדיר במוחם ובנפשם של התלמידים שמצות כיבוד אב ואם נובעת מהכרת טובה ולא יהיה האדם כפוי טובה למי שהביאו לעולם, גידלו, פרנסו וטיפל בו עד הלום (עיין החינוך מצוה לג), וההורים הם סיבת היותו בעולם, ועל כן ראוי לכבדם מאוד וכל ימי חייו יכיר בטובתם, ולכן חייב הבן לקיים מצוה יקרה זו בכל כוחו, בממונו, ולא יאבד עצמו לדעת (עיין פלא יועץ ערך כיבוד או"א), שהרי המכבד זוכה לאריכות ימים - "כבד את אביך ואת אמך... למען יאריכון ימיך על האדמה" (שמות כ, יב), ונחשב לו כאילו כיבד את הקב"ה (קדושין לא). ולשנן לבן ולתלמיד שהמכבד הוריו כראוי זוכה לכבוד גדול, לעושר, לבנים, לאריכות ימים, וכל המזלזל בכבודם ובמוראם באים עליו צרות רבות, חוסר הצלחה במעשה ידיו ויוצא מן העולם בפחי נפש.
וגם אחרי מותם חייב בכבודם, וכל מצוה שעושה לזיכויים ולעילוי נשמתם, ואשרי אדם שזוכה לבנים קדושים ומכירי טובה, כי עליהם נאמר "כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'" (ישעיה סא, ט), ומצוה זו אי אפשר לקיימה במילואה ובשלמותה מפאת מעלתה והיקף חיובה כמבואר בקדושין (לא ע"ב), וכפי שהכריז רשב"ג (בר"ר סה, יב).