אהבת התורה לומדיה וחכמיה
אהבת התורה לומדיה וחכמיה
ההורים צריכים להחדיר בתודעת הילדים ובנשמתם הטהורה אהבת התורה לומדיה וחכמיה, לכבדם, להוקירם, כי כיבודם נובע מכיבוד התורה שלמדו ועמלו בהבנתה ובהעמקתה, והם אוצר בלום של תורה ואמונה, וחז"ל ציוונו "והוי מתאבק בעפר רגליהם" (אבות פ"א מ"ד), ו"מורא רבך כמורא שמים" (אבות פ"ד מט"ו), ולכן ההורים חייבים מעצמם להוקיר תורה וחכמיה והם עמודי התווך שעליהם עומד העולם (אבות פ"א מ"ב), והחכמים נקראים "בנאים" שבונים, שעוסקים בבניינו של עולם (שבת קיד, ושהש"ר ה, טו), ומבלעדי התורה עמליה והוגיה יחזור העולם לתוהו ובוהו (שבת פח ע"א), ולכן ההורים צריכים בעצמם לעסוק בתורה שהיא "אורו של עולם" (סוטה כא ע"ב), להוקיר רבנן שגם הם אורו של עולם (בב"ב ד ע"א), ובזה ההורים יהיו מודל לחיקוי, ובניהם ילכו בדרכיהם, יעסקו בתורה, יכבדו תלמידי חכמים, ויתנהגו לפי הוראותיהם, "עשה לך רב והסתלק מן הספק" (אבות פ"א מט"ז), והיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא (אבות פ"ו), והיא סם חיים לאדם ולעולם (עירובין נד ע"א), והיא משמחת לבו של אדם "מאור עינים ישמח לב" (משלי טו, ל).
ומכוח זה ראוי להשתדל ללכת בחגים ובשבתות לרב גדול בתורה וביראת שמים עם בני ביתו לקבל ברכה ממנו והדרכות מוסריות, ודבר זה יחזיר אמונת חכמים בלב הקטנים. יחנך בניו לקום מפני תלמידי חכמים (שו"ע יו"ד סי' רמד, א), לספר לבניו מעשיות של צדיקים, ויבליט את גדולתם התורנית, מידותיהם התרומיות, וזה ימריץ את הקטנים לחקות דרכיהם ומעשיהם הטובים, וכמו שכתבו התוספות (בב"ב כא ע"א ד"ה כי), הרמב"ם (אבות פ"א מט"ז), והחיד"א (בס' מדבר קדמות ערך ציור), ובכל הזדמנות בשבתות, בימים טובים, ובמסיבות מצוה ושמחה, יחדיר לבניו הקטנים מעלת וסגולת התורה ולומדיה. והעולם קיים בזכותה שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כה), וגדולה תורה שנותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא (מדרש הגדול).
לחנך הבנים והבנות לברך על כל מאכל, ילמדם דיני ברכות הנהנין כי אסור ליהנות מן העולם בלא ברכה, כי ה"ברכה" היא הודיה לה' על שברא עבורנו פירות וירקות וכל מיני מאכלים כדי לקיים גופנו, ונהיה בריאים לעבודת ה', "נשמה בריאה הגוף בריא", יחנך אותם להסתפקות במועט כי "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב (משלי יז), והטוב שברופאים היא השלווה, והאוכל במידה מחוקה (בלא עודף) שנתו מתוקה (בן סירא).
התורה היא "מורה דרך", מלמדת לאדם חכמה ודעת וסוללת לו הדרך לטוב וליושר ולחיים טובים ושמחים, "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" (תהלים לח, י וסוטה כא). וכתב הראי"ה קוק באורות (אורות ישראל פ"ז אות ח):
"היסוד הפנימי של התורה הוא בודאי הטוב העליון... וע"כ תגבורת התורה באומה מאמצת את כוחה... והשפעה זו מוצאת מקומה ביחוד בתינוקות של בית רבן...".