. החינוך לנאמנות לארץ ישראל ולעם ישראל

. החינוך לנאמנות לארץ ישראל ולעם ישראל

הורים האמונים על התורה ואהבת הארץ חייבים לחנך בניהם לנאמנות ארץ ישראל שהיא אחת ממטרות החינוך התורני, כי ארץ ישראל היא מקור השלמות ומולדת היהודי, שהרי ההבטחה הראשונה שניתנה לאברהם היא:

• "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית יג, טו).
• אמר הקב"ה ליצחק: גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך (בראשית כו, ופרק כח).
• ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה (דברים יא, יב).
• עשרה קבין חכמה ירדו לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל (קדושין מט ע"א), "אוירא דארץ ישראל מחכים" (בב"ב קנח ע"ב).
• אם אשכח ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (תהלים קלז, ה-ו).

אחד מעמודי התווך שהחינוך התורני נשען עליהם הוא לקשור קשר אמיץ בל ינתק בין כל יהודי ויהודיה לבין עם ישראל כעם נבחר, כאומה נפלאה לארצה ולנחלתה, וכולנו חטיבה אחת, משפחה אחת "כל ישראל ערבים זה לזה" (שבועות טל ע"א).

החינוך התורני מחנך כל תלמיד, כל יהודי, שלא יחשוב רק על עצמו, על הצלחתו ובריאותו האישית, אלא יראה את עצמו כחלק מהעם, כאיבר מן האיברים, ויזדהה עם העם והארץ, ויאהב את שניהם, ויהיה מוכן למסור נפשו על אהבת עמו ומולדתו, כי זהו רצונו יתברך מאיתנו שנהיה "חטיבה לאומית" מאוחדת ומלוכדת תחת שיגוב ה' בעולם, וכדברי הנביא "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיה מג, כא), וצרת העם היא צרתו, והצלחתו היא הצלחתו ואושרו.

בן או תלמיד המחונך בחינוך תורני אוהב את עמו ואת ארצו, וחושב טוב על כל עם ישראל, והנאמנות שלו לעמו ולנחלתו הקדושה תקועה בליבו ומושרשת בעומק נשמתו, והוא גאה להיות שייך להם, ואינו עוזב את עמו וארצו גם בעת צרה, וההתבוללות לא קיימת כלל בקרב בוגרי החינוך התורני. ולכן על ההורים להעניק לילדיהם חינוך טוב, חינוך דתי תורני שיקנה להם שמחה אושר וגאווה בעמם וביהדותם. ובחוסר חינוך תורני, היהודי חשוף להתבוללות, להתכחשות לעמו ולארצו, ולכן מחובת כולנו לחזק את החינוך הדתי כדי לשמור על נאמנות היהודי לעמו, לארצו ולמורשתו החינוכית של אבות האומה, כדי להיות פאר העמים וסגולתם.

כל המעיין בתורתנו הקדושה בדברי חז"ל בש"ס ובמדרשים ובספר הזוהר הקדוש המציינים סגולתה האלוקית של ארץ ישראל ושבחים אין ספור נאמרו על מעלתה וחיבתה, ולכן מחובת ההורים והמורים להעביר לבנים ולתלמידים כדי לחזק בתודעתם את הקשר בל ינתק של עם ישראל לארצו, ורק מתוך זה הירידה מהארץ לא קיימת בקרב יהודים שומרי תורה ומצוות. וההורים יהיו שמחים שיוצאי חלציהם נשארים במולדתם, נאמנים לעמם ולארצם וגם גרים בסביבתם, וכל זה הודות לחינוך התורני שיעניקו לילדיהם, ובלי תודעה זו, הארץ נתפסת כמקלט מדיני, כטריטוריה חמרית (עיין ריש אורות)

החינוך היהודי ממלא את לבו ונפשו של האיש הישראלי להרגיש בערך יחודיותו וסגולתו כבן לעם הנבחר שקיבל תורה מסיני, ושמברך "אשר בחר בנו מכל העמים", ועם ישראל מסר נפשו בכל הדורות על אמונתו, ושום אומה ושום גזירות קשות לא יוכלו לכבות אהבת ישראל לבוראם לארצם, לתורתם ולאמונתם "ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שה"ש ח,ז ושהש"ר שם)

אהבת ישראל היא מצות עשה מן התורה (ויקרא יט, רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"ג, החינוך מצוה ריט), ותכליתה שכל יהודי יקשר עצמו עם כללות ישראל, ויאהב כל אחד מישראל, וישמח בשמחתו ויצטער בצערו, ויתפלל לשלומו ולרפואתו, וזה כולל כל יהודי באשר הוא יהודי, וגם ברשע גמור – כי יש בו ניצוץ קדוש ונקודת אמונה פנימית שירש מאבותיו ומסיני (עיין סנהדרין נב ע"א קד ע"ב, וכתובות לז ע"ב, ואורח לחיים פ' נח, וספר אורות). וכתב בעל החינוך במצות "ואהבת לרעך" (פ' קדושים):

"והמתנהג עם חברו דרך אהבה ושלום ורעות ושמח בטובו עליו הכתוב אומר "ישראל אשר בך אתפאר" (ועיין בספר תומר דבורה בענין זה).

ותמיד ישראל חביבים לפני הקב"ה (מגילה כט), ואהבתם היא שורש מאהבת ה' (יערות דבש), ולכן כל יהודי צריך להיות גאה ששייך לאומה קדושה, אהובה ויקרה בעיני הבורא, וחייב להזדהות עם אמונתה, תורתה, מנהגיה ונחלתה ולא יתנתק מסגולתה לרגע אחד.