שכר ועונש #מציאות הרע בעולם

זמן יצירת יצה"ר באדם ולבסוף הודה רבי לאנטונינוס כי כתוב "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד, ז), דהיינו משעת יציאתו מפתח אמו ולא משעת יצירתו וכן מבואר בירושלמי (ברכות פ"ג, הל' ה) על הפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא) – מנעוריו – משעה שננער ויצא לעולם" וכן מבואר במדרש (בר"ר פ.לד, י) וכן כתב הזוה"ק (בראשית קעט, א): דכיוון דנפיק בר נש לאוירא דעלמא מיד אזדמן לאשתתפא בהדיה יצר הרע דכתיב "לפתח חטאת רובץ" (עיי"ש). ברם, ישנן כמה אגדות חז"ל שסותרות גישה זו:

א. האדם נזר הבריאה האדם נברא בצלם אלהים והוא "נזר הבריאה", יצור בחירי, ויש בו משהו מכבוד יוצרו, מהדרת קונו, ודבר זה במה מתבטא? שלוש תשובות ניתנו בזה:

"צדיק ורע לו" ביררנו את התלונה על רשע וטוב לו, כעת נשתדל להסביר ולהסיר תרעומת "צדיק ורע לו". בידוע שהקב"ה מקור הטוב והאושר "אינו מקפח שכר כל בריה" (פסחים קיח ע"ב) אלא כל אחד לפי מעלליו (תענית יג, ע"א) וכל משפטיו אמת, אולם האדם קצר הראיה וחלוש הדעת שמטבעו רודף אחרי הפקת תועלת מרובה, מלא רוגז על כל חזיון שאינו לטובתו,

"הרע והטוב במשנת הראי"ה קוק" תופעת הרע בעולם האדם הוא "נזר הבריאה", יצור אלוקי טוב והוא מתייצב בעולמו שיש בו טוב ויש בו רע, והוא "יצור מורכב" אשר פועלות בו שתי נפשות, שני יצרים – אחד רע ואחד טוב, ואינו מלא שאיפות טובות בלבד כי הוא נמצא בעולם חמרי שמצויים בו טוב ורע, וכל עמל חייו לעסוק בהפרדת הטוב מן הרע שהם שני ערכים מנוגדים בתכלית הניגוד, ולכן על האדם לעשות כמיטב יכולתו לשרש הרע הקיים בבריאה (עיין מוסר הקודש עמוד רלב).

"הרע והטוב במשנת הראי"ה קוק" תופעת הרע בעולם האדם הוא "נזר הבריאה", יצור אלוקי טוב והוא מתייצב בעולמו שיש בו טוב ויש בו רע, והוא "יצור מורכב" אשר פועלות בו שתי נפשות, שני יצרים – אחד רע ואחד טוב, ואינו מלא שאיפות טובות בלבד כי הוא נמצא בעולם חמרי שמצויים בו טוב ורע, וכל עמל חייו לעסוק בהפרדת הטוב מן הרע שהם שני ערכים מנוגדים בתכלית הניגוד, ולכן על האדם לעשות כמיטב יכולתו לשרש הרע הקיים בבריאה (עיין מוסר הקודש עמוד רלב).