"צדיק ורע לו"

"צדיק ורע לו"

ביררנו את התלונה על רשע וטוב לו, כעת נשתדל להסביר ולהסיר תרעומת "צדיק ורע לו".

בידוע שהקב"ה מקור הטוב והאושר "אינו מקפח שכר כל בריה" (פסחים קיח ע"ב) אלא כל אחד לפי מעלליו (תענית יג, ע"א) וכל משפטיו אמת, אולם האדם קצר הראיה וחלוש הדעת שמטבעו רודף אחרי הפקת תועלת מרובה, מלא רוגז על כל חזיון שאינו לטובתו, וקורא תגר על הצדק העליון וזה מגיע לשיאו בראותו שהצדיק סובל ומדוכא ואפילו גדולים קובלים על זה כפי שמצאנו שרבי יוחנן (בחגיגה ה ע"א) התמרמר על שההשגחה העליונה אינה מגינה ומבצרת מבחר האנושות אלא גוזרת עליו רעות ולא מצא פיענוח לחידתו עד שלמד מדרכי הטבע את הפתרון שיש הצדקה על פסקי הדין של ההשגחה (עיין שם) ועל האדם להתאזר בגבורה ולהצדיק מעשיו יתברך כי "וכי יצדק ילוד אשה" (איוב טו, יד. כה, ד) והלקח מזה הוא להתרומם ולהתבצר באמונה כי הדין הזה הוא רחמים לאדם ועל כל דבר צריך הצדקה כפי שמצאנו באב אשתו ובתו (ר' חנניה בן תרדיון ע"ז יח ע"א) שכולם אמרו הפסוק "הצור תמים פעלו" ומכאן נלמדת הצדקת הדין כלומר שהמשפט האלוקי מכולכל לפי היושר והצדק והוא ממרק האדם לטובתו ועל האדם להכיר חסד זה ולענות אמן וישלול מדעתו את התרעומת של "צדיק ורע לו" שמתיישבת בטוב טעם כפי הסבר דעת תורה.

1. העיקרון של "אין צדיק בארץ... אשר לא יחטא" (קוהלת ז, כ) או "לא יצדק ילוד אשה" - מנחה אותנו בדרכי ההסברה.

כידוע שעל פי הרב יודעים בני אדם שיסורים באים עליהם בעבור חטאיהם ובכל זאת צועקים ומתלוננים וזה דומה לאדם חולה שיודע גורמי מחלתו ובכל זאת צועק על רוע מזלו, והדוגמא הקלאסית היא צעקת האחים "מה זאת עשה לנו אלוקים" (בראשית מב, כא) למרות שבסוף אמרו "אבל אשמים אנחנו" (שם), וזוהי תופעה פסיכולוגית אנושית הנובעת מעמדתו של האדם שאינו מרשיע את עצמו ואינו מסתכל במומיו, אלא תולה סרחונו באחרים. ועל זה אמר שלמה במשלי (יט, ג) "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעוף לבו" (תענית ט ע"א, ופס"ז פ' מקץ).

 2. לפעמים האדם חוטא ושוכח חטאו אשר חטא באריכות הזמן לפי שהקב"ה האריך לו אפו אולי ישוב בתשובה וכשמייסר אותו כדי להעיר אותו אל התשובה מתרעם על הקב"ה וכן שאר בני אדם ששכחו חטאו בראותם יסוריו מייחסים עוולה לה', וזה טעות גמורה כי הרי הקב"ה "מאריך אפיה וגבי דיליה" ו"כל האומר הקב"ה ותרן הוא יוותרו בני מעוהי" (בבא קמא נ ע"א, תנחומא כי תשא כו, ירושלמי תענית פ"ב ה"א. ואסתר ז, כה. ותנחומא כי תשא כו).

3. וכן רבים מעמי הארץ מתרעמים וצועקים על משפטי ה' בלי דעת, כי בהיות להם די סיפוקם וצרכם מתלוננים למה אין הקב"ה נותן להם כסף וזהב לרוב כמו שנתן לאחרים, כלומר מתוך קנאה ושאיפה להתענג כבהמות יער זועקים חמס על ה'.

4. והבאנו למעלה, שזוהי טעות בהערכתנו כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, ואפשר שהצדיק חטא בלא יודעים ועבירה זו מטמטמת לבו ועושה רושם בנפשו, ולכן ה' מרחם עליו ומטהר אותו מטומאתו, כדי שישאר נקי לעוה"ב. וכן להיפך יכולים הבריות לטעות במה שחושבים שהוא רע הבא להם ואינו רע באמת כי לפעמים יקרה לאדם רע מועט כדי להצילו מרע מרובה.

5. ויש עוד הרבה סיבות שהרע בא על הצדיקים: הרעות באות על הצדיק בעבור כללות האומה לא מצד העונש, אלא כדי לכפר על ידם לכלל האומה, והטעם הוא משום שהקב"ה יודע שהצדיק מקבל את היסורים באהבה ואינו קורא תגר על מידותיו של הקב"ה, לכן מביא עליהם יסורים כדי שיהיו כופר על הרע שנגזר לבוא על הכלל, והצדיקים נקראים "ערבים קבלנים" (עיין בב"ת מו ע"ב, ומז ע"א), והם אחראים על האומה ומגינים עליה בחייהם ובמיתתם.

6. לפעמים יגיעו הרעות לצדיק בסיבת הרשע כלומר אם הוא בסביבה שרובה רשעים והוכרעה לכף חובה הרי גם הצדיק שבתוכה מגיעה לו רעה.

7. לפעמים יגיעו לצדיק רעות לטובתו והם הנקראים יסורי אהבה, וכפי שהגמרא עצמה (שבת נה ע"א) אומרת "ושמע מינה יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עוון", רואים מדברי הגמרא שיש יסורים שאינם באים מצד העונש; והרמב"ם לא פסח על זה וכתב:

"הובא בדברי חכמים ז"ל תוספת אחת שלא באה במה שכתוב בתורה והוא מאמר קצתם: יסורין של אהבה... אפשר שיחולו באדם כמוה ללא פשע קודם אבל להרבות גמולו... ואין פסוק מתורה לזה הענין".

והעיר בעל הפירוש "שם טוב" שפלא על הרמב"ם שאינו אומר שזה סיום הדיון בגמרא "שיש יסורין בלא עוון" ומדגיש שאין רמז לזה מהתורה.