גירות רות המואביה
גירות רות המואביה
ביבמות (עו, ב) מסופר על הדיון ההלכתי שנסב בבית דין אודות יחוסו של דוד שהיה נינה של רות המואביה מאחר שהתורה אמרה "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" (דברים כג, ד) ובסיס ההיתר של רות הוא הדרשה מבית מדרשו של שמואל הרמתי "מואבי ולא מואבית, עמוני ולא עמונית" (יבמות עו, ב וירושלמי יבמות פ"ח הל' א) כלומר הזכרים נאסרו משום שדרכם לקדם ולא הנקבות, ודרשה זו היתה מוזרה גם לסנהדרין עד שעמשא בן יתר חגר חרב והכריז "שכל מי שאינו מקבל פסק הלכה זה ידקר בחרב" ואז הותר יחוסו של דוד - וטעם הדרשה משום שדרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם מצד הצניעות, ואיסור הגברים הוא משום שלא היתה בהם דרך ארץ, מידות אנושיות ולכן רות המואביה תיקנה קמצנותם של המואבים והיא היתה מוכתרת במידות החסד ואמרו רז"ל ברות רבה (רות ב, יט): "אמר ר' זעירא מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומל חסדים" וכן מובא במדרש "לקח טוב": למה קורין מגילה זו בשבועות? שמגילה זו כולה חסד, והתורה כולה חסד שנאמר ותורת חסד על לשונה וניתנה בחג השבועות והחסד הוא יסוד וחיות העולם, ומבלעדיו אין קיום לבריאה.
רות היתה מוכתרת במידת הצניעות כמבואר בגמרא (שם קיג, א) שהיתה מלקטת בישיבה ולא היתה משוחחת עם הנערים ולמדה הצניעות מעצמה ולא בבית הוריה שהרי המואבים היו פרוצים בעריות (סנה' קו, א).
רות מסרה נפשה להידבק בעם ישראל עם כל המכשולים שנערמו בדרכה ולכן בועז משבח אותה "ישלם ה' פעלך ותהא משכורתך שלמה... " (רוב ב, יב ומדרש רות שם אות ד) והחסיון נתן לה כוח להתגבר על כל הקשיים והיה לה בטחון גדול בה' ורצתה להתגייר ונישאה לבועז שהיה מבוגר ממנה ולכן יצא ממנה המשיח, ומלכות בית דוד.
דוד בתהלים (פרק ד, ה): "רגזו ולא תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה": אמר דוד לפני הקב"ה עד אימתי הם מתרגזים עלי "ואומרים שהוא בא מרות המואביה ואומר להם גם אתם באתם משתי אחיות ואף תמר שלקח יהודה היה בה פסול משפחה.
ערעור זה היה בדורו של דוד שלא ידעו את ההבחנה בין מואבי למואבית וחשבו שגם הנקבות עדיין באיסורן כפשט הפסוק ורק תורה שבעל פה חידשה את החידוש של מואבי ולא מואבית.
כתב הראנ"ח (ר' אליהו בן חיים בספרו "הנותן אמרי שפר") ע"פי הגמרא (קידושין ע, א) כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו הוויין לו בנים שאינם הגונים - וכתב שמכלל לאו אתה שומע הן - כל הנושא הגונה הקב"ה מוציא מהם בעלי הוראה, ומכאן כתב בעל משנה למלך "בפרשת דרכים" (דרוש האתרים - פ"א) משמע שאם הבנים הגונים הוכחה שהאשה הוגנת לו ולכן כיון שיצא דוד מרות משמע שהיא "אשה הגונה" לבועז ולכן בירכו אותם "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה" וכמו שמיעקב יצא זרע קדוש ובנים צדיקים כך מזיווגכם יצא זרע קדוש כי הגיור היה לשם שמים להידבק בשכינה ולכן הקב"ה פיצה את רות ויצאה ממנה "מלכות ישראל" שתכליתה לחבר עם ישראל עם בוראו ולתקן עולם במלכות שדי.
הבעיה סביב גיור רות היא מצד הצו האלוהי "לא יבוא מואבי בקהל ה'..." (דברים כג, ד) ואיסורם איסור עולם והנה התורה מחלקת בין הזכרים לנקבות - נקבותיהם מותרות... וכדרשת רבי שמעון ביבמות (עג, א) כי דרכן של נשים שלא לקדם בלחם ובמים, ושאלו האשה תקדם חברתה? ותירצו מטעם "כל כבודה בת מלך פנימה" (יבמות עז, א וב"מ פ"ז, א)
ונשאלת השאלה איך מחלון וכליון נשאו מואביות והגמ' בבתרא (צא, ב) אומרת שמתו משום שנשאו מואביות ממש וכן אמרו ברות רבה (פרק ב הל' ט) שנשאה רות לפני שנתגיירה וזה מעשה חמור שהרי הרמב"ם אומר הנושא כותית כאילו מתחתן עם ע"ז (הרמב"ם הל' איסורי ביאה פרק יב הל' ו, י).
אלא מוכרחים לומר שמחלון וכליון לקחו את רות וערפה וגיירו אותן ונשאום וכמו שעשו שלמה ושמשון וכיוון שלא נשאום בפני ב"ד חשבתם הכתוב כאילו הן עכו"ם אבל שלמה ושמשון העידו שהן צדקניות שבאו מזרע המלוכה ולא באו משום גדולה, אלא בסוף הוכיחו סופן על תחילתן...
וכן מחלון וכליון גיירום וידעו שהן מזרע המלוכה ולא לשם גדולה אלא לשם אישות וגירותן נקראת גירות ולכן רות הוכיח סופה את כוונתה הטובה שלשם "גירות צדק" הצטרפה לנעמי "ורות דבקה בה..." עמך עמי ואלהיך אלהי" (רות א, יד-טו ויבמות מז, ב ורות רבה שם) ואילו ערפה שבה לאמונתה ויצא ממנה גלית שחירף וגידף אלהי מערכות ישראל ונהרג על ידי דוד נינה של רות כאמרם "יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה" (סוטה מב, ב).