קדושת הסוכה וחביבותה

א-     הסוכה מצוה חביבה

הסוכה היא מצוה גדולה כי שם "הויה" ו"אדנות" הם גימטריא של סוכה = 91, ולכן נקראת "צלא דמהימנותא" ועיקר חשיבותה שהאדם עם כל מלבושיו מסתופף תחת סיכוכה של השכינה כי הענני כבוד היו מסיעים את ישראל קדימה בלא שום טורח ולכן נאמר "הושבתי ולא הולכתי".

הישיבה בסוכה דורשת ידיעה, תבונה, "למען ידעו דורותיכם" ולכן אדם "מצטער" שחסר לו יישוב הדעת פטור מן הסוכה כי לא יוכל לקיים "למען ידעו" כי הסוכה מחנכת שענייני עוה"ז הם הבל וצריך לעבוד את ה' בכל הקניינים החומריים וזהו הלקח של הסוכה, ולכן אדם שמצטער על אודות ענייני עוה"ז ולא השיג מגמת לימוד הסוכה פטור מן הסוכה כי עדיין לא השיג ענין מצות סוכה ולכן אמרו (תענית ב) "גשמים בחג סימן קללה" ופירשו ברמז שאדם שאינו מתבונן אחרי ימים נוראים על העניינים הגשמיים שהם חולפים אז סימן קללה וצריך להישמר מזה.

ולכן בחג הסוכות, הנפש היהודית מוטבעת בה השאיפה להתנתק מהגשמיות, מהארציות וכל מגוריו בעוה"ז היא כעין "דירת עראי" וזוהי עיקר מצות סוכה ולכן "בסוכות הושבתי" (ויקרא כג, מג) כלומר הקב"ה הושיב בנו התכונה להכיר מטרת הסוכה שהיא יציאה מהקבע לעראיות ולכן אדם שמצטער על ביטול עצמיותו ויישובו, פטור מהסוכה כי הוא לא מחדיר לתודעתו את היסוד של "ביטול גמור" הגנוז במצות סוכה.

האדם נמשל "כחרס הנשבר" וכלי חרס אין לו תקנה אלא שבירה "שבירתו היא טהרתו" ולכן בסוכות אדם מתבטל ומחשיב עצמו כחרס ואז הוא נכנס לסוכה, מתמזג ומתאחד עם השכינה.

עצי הסוכה אסורים בהנאה כל שבעה הואיל והוקצו למצוה, וקדושת הסוכה גדולה מאד ואפילו דברי חול אסורים בסוכה (ראשית חכמה שער הקדושה פרק יד).

ה"סוכה" שהיא גימטריא "הויה אדנות" (26+65=91) וכן "סכה" = 85 עם הכולל 86 = "א-להים" מסמלת בעבורנו שתי בחינות יחד – גילוי האלוקות מצד הטבע אבל מצד הנסתר, לא נוכל להשיג דברים נסתרים כי הסכך מסתיר מעיני בשר ודם את הדברים הנסתרים.

וכיון שהיא "צלא דמהימנותא" י"א שלא להכניס גוי לסוכה כי גוי אין לו אמונה, והמכניס אותו מבריח השכינה (כף החיים) ובפיוט הנקרא "יוצר" ליום ב' דסוכות נאמר "וזר לא יהיה במוצאותיה ושלא ישותף במחיצותיה, ועובד אלילים לא ירמוס במצודתה כי אם עמוסיו נוצרי עדותיה" ובודאי זה אמור בעובדי אלילים ולא בבן בנח ששומר על ז' מצוות בני נח.

כתב הרמח"ל בספרו "דרך ה'" שמצות סוכה פועלת את פעולתה כענני כבוד בשעתם, להרים את ישראל מעל האומות "לתתך עליון על כל הגויים", יוצא לפי הרמח"ל שהעננים הגינו על ישראל מפני שמש ושרב, יש בהם עוד הבדלה מהעמים שהרי מרוב חיבתם, נישאם ונטלם והגין עליהם מפני התחתונים והעליונים ולכן הסוכה מנשאת היושב בה על פני הגויים, ומחיצותיה מבדילות אותנו מכל עם ולשון, ולפי זה צדק "כף החיים" הנ"ל שלא להכניס גוי לסוכה כדי שלא לטשטש ייחודנו הלאומי ולכן רק האזרח היהודי מסוגל לסוכה כי היא מבדילה אותנו כעם סגולה, כעם חביב ונחמד ולפי זה מובן למה היתה שמחה גדולה בימי עזרא ונחמיה בעשותם את הסוכות "ויעשו כל הקהל... השבים מן השבי סוכות כי לא עשו סוכות מימי יהושע בן נון ותהי שמחה גדולה" כי היו בבבל, בשפל המדרגה, בדכדוכה של נפש וכעת הגיענו לקדושת א"י, לקדושת ירושלים והאושפיזין העליונים השפיעו עליהם וסייעו בידם לזרוק הנשים הנכריות (נחמיה ח, ב) התבדלו מן הנכר ועשו תשובה, והרחיקו הנכריות אחרי חג הסוכות שהקב"ה הביאם אל חדריו לשמוח בו בתורתו ובישועתו (שה"ש).

ולמה דוקא בסוכות עשו זאת? כי חז"ל (ע"ז ג, א) אמרו שהגויים באו בטענה למה לא ניתנו להם המצוות ואמר להם הקב"ה "מצוה קלה" יש לי והיא סוכה לכו ועשו אותה והם לא יכלו לסבול את החום ובעטו כי הם מבעטים בטוב, בקדושה והטהרה, ולכן הסוכה מבדילה בין ישראל לעמים כמו שכתב הרמח"ל ב"דרך ה'" ולכן מהותם רחוקה ממהות הסוכה, הם אינם מגלים הכנעה, כניעה וביטול הישות העצמית כלפי ה' ולכן דוקא בסוכות זרקו הנכריות כדי שלא יפריעו להם בכניסתם הטוטאלית לרצון ה', ומשום כך הוציא חמה מנרתיקה לרמוז שאין לגויים שום שייכות למהות הסוכה וכאמרם "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו" (תהלים ב ומהרש"א שם בע"ז ג, א).

הרב צדוק מלובלין הסביר את הנסיון דוקא בסוכה משום שהמחשבה הגויית היא שכלית מצומצמת, ואינו מאמין בדבר שלא מסתדר עם הגיונו ושכלם ולכן בעטו, אבל היהודי מתהלך בתמימות עם קונו, מקבל כל דבר באהבה ובהכנעה כי הוא מלא אמונה שהקב"ה מנהיג עולמו בחן ובחסד וכל מאן דעביד רחמנא לטבא עביד ולכן בסוכה אנו חסים תחת השגחתו עלינו וכפי שעשה לנו במדבר באמצעות ענני כבוד.

הסוכה מחנכת לענוה, לשפלות, להתרחקות מגאוה וכפיות טובה וזה טבוע רק בישראל שהם ענוים ושפלי רוח מטבעם ולא בגויים שהם "קליפת גאוה" והתנשאות (עיין רמב"ם מורה נבוכים ח"ג פ.מג; ורשב"ם לויקרא כב, מג) ולכן בועטים בעשיית הסוכה.