"בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים..." (ויקרא כג, מב-מג).
חג הסוכות הוא זכר לענני כבוד שהקיף בהם הקב"ה את עמו לבל יכם שרב ושמש, ולפיכך נצטווינו לעשות סוכות כדי שנזכור נוראותיו, נפלאותיו וחסדיו המרובים (טור שו"ע סימן תרכה ס"ק א) "ודעת רבי עקיבא ש"סוכות ממש עשו להם" (סוכה יא,ב וילקו"ש אמור תרנה).
חג הסוכות בא לשמחה ולהודאה על שמילא הקב"ה בתי ישראל כל טוב בימי אסיפה ולכן נקרא "חג האסיף" (שמות כג,יד ורשב"ם לויקרא כג,לד והחינוך מצוה שכד).
בחג הסוכות ישנה שמחה יתרה יותר משאר חגי ישראל (הרמב"ם הל' לולב פרק ח הל' יב-טו והחינוך מצוה תנא).
אע"פ שיצאנו ממצרים בחודש ניסן, לא ציוונו לעשות סוכות באותו זמן אלא בתשרי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו לביתו, ואילו אנחנו יוצאים מן הבית לשבת בסוכה, בזה אנו מראים שעשייתנו לשם מצות ה' יתברך (טור סימן תרכה).
יכוון בעת הישיבה בסוכה, שציוונו הקב"ה לישב בסוכה לזכר יציאת מצרים וגם זכר לענני כבוד שהקיף הקב"ה את עמו בהם להגן עליהו מן השרב והשמש (הטור והפוסקים).
אמר להם הקב"ה לישראל: בני היו עושים את הסוכות ודרים בתוכה שבעה ימים כדי שתהיו זוכרים הנסים שעשיתי לכם במדבר (ילקו"ש פרת אמור, תרנג).
בשעה שהאדם יושב בסוכה, השכינה פורסת עליו כנפיה מלמעלה ואברהם וחמשה צדיקים ודוד המלך באים לדור עמו (זוהר ח"ג קג,ב).
הסוכה גורמת לרוח הקודש, סוכה על שם "יסכה" שרואה ברוח הקודש (רבנו בחיי כד הקמח) כי חג זה הוא המוגדר בתפילות היום "זמן שמחתנו" והשמחה מביאה לרוח הקודש.
המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (שו"ת מהרי"ו סימן קצא).
הסוכה נקראת "צלא דמהימנותא" או "צילא דקודשא בריך הוא" כלומר צל האמונה כי היושב בה מסוכך באמונת הבורא (זוה"ק ח"ג, קג,א). השמחה שנצטווינו עליה היא שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת האל (הרמב"ם הל' לולב פ"ח הל' יב).
חג הסוכות תעשה לך... אם עשית כן עכשיו יהי רצון שתעשה כן לשנה אחרת (פסיקתא דרב כהנא סימן ט, וכף החיים סימן תרסז ס"ק ט).
אמר ר' ברכיה: מתחילת ברייתו של העולם עשה הקב"ה סוכה בירושלים כביכול שהיה מתפלל בתוכה ואומר: יהי רצון מלפני שיהיו בני עושים רצוני שנאמר "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (מדרש שוחר טוב תהלים עו).
הישיבה בסוכה באה לכפר ולבטל את הדין שנחתם ביום הכיפורים ומשום כך מקומו של החג בחודש תשרי ולא בניסן (פסיקתא רבתי).
ידוע כי בחודש תשרי נברא העולם, ובאמצעותו נצטווינו לעשות סוכה, ויש בבנין הסוכה רמז וזכרון שני העולמות: עולם הזה ועולם הבא (רבנו בחיי כד הקמח).
כתב הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג מג): שני המועדים: סוכות ופסח- מלמדים דעות ומידות, פסח בא להזכיר אותות מצרים והתמדתם לדורות: וסוכות בא להתמיד זכר אותות המדבר לדורות.
תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצוות, לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו, ואין אדם יכול להכחישנו (רבנו בחיי שם: וכוזרי א פרק כה).
בחג הסוכות חייב אדם לזכור בעושרו את העוני, בימי תפארתו את שפלותו, בגדולתו את מצבו כשהיה אדם פשוט, בימי שלום את סכנות המלחמה: בעיר את המדבר, לפי שאין לך דבר שיש בו כדי לשמחנו יותר מזכרון ימי הרעה בימי הטובה מרובה ביותר (המפרשים).
בחג הסוכות היו מקריבים ישראל שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, לשלומם ולטובתם כדי להגן עליהם מן היסורים ופגעי הטבע (במדבר כח, כד: ורש"י שם בפרק כט,יח).
"וסוכה תהיה לצל יומם"- כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקב"ה מיסך עליו מן המזיקים שלא יזיקו אותו שכן הוא אומר "באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה" (תהלים צא, ד ופסיקתא דרב כהנא סימן ט).
כל מי שמקיים מצות סוכה בעלם הזה הקב"ה מושיבו בסוכתו של לוויתן לעתיד לבוא (שם). הסוכה תרמוז לעולם התבונה שאין שום טומאה מגעת לשם (השל"ה).
כל מי שיושב תחת "צלא דמהימנותא" מנחיל חירות לו ולבניו לעולם, ומתברך בברכה עליונה (זוהר פרשת אמור דף קג).
סוכה בגימטריא שני השמות הקדושה "הויה" 26 ו"א-דני" 65, שמספרם הכולל הוא "אמן" כמנין 91 ולכן קדושת הסוכה היא כפולה ומכופלת, והמקיימה כהלכתה שכר כפול מן השמים (השיר "סוכה ולולב").
כתב הטור (סימן תצ) שנצחון מלחמת גוג ומגוג יהיה בחודש תשרי ולכך מפטירין בשבת חול המועד סוכות "ביום בא גוג" ואז יתגבר מלך המשיח בן דוד ונזכה לראות בהקמת סוכת דוד הנופלת (ועיין הרד"ק לזכריה יד-טז והרוקח הל' סוכה).
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות- פירוש מה שזורח ומאיר בישראל, בפנימיות הלב, ישבו בסוכות (בעל התניא).
למה קוראים אותה בית השואבה? שמשם היו שואבים רוח הקודש (בר"ר פג) ומי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה בימיו (סוכה נא,א).
עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן והשאר פורסו הקב"ה על חומת ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו (בב"ת עד,א).
ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך - אמר הקב"ה אם תשמח את הלוי, הגר, היתום והאלמנה עם שלך, מוטב, ואם לא תבוטל השמחה (פסיקתא חדתא).
תנו רבנן: תשבו כעין תדורו- מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי (סוכה כח,א) וכתב הזוה"ק (ויקרא כג) "וכל שבעת הרועים הנאמנים יורדים מגן עדן ובאים לסוכה ונעשים להם אושפיזין".
לקיחת ארבעת המינים בחג רומזת לארבעה סוגי בני אדם בעם ישראל ואגידתם מסמלת אחדותם להיות חטיבה אחת וכל אחד מכפר על השני (ויקר"ר ל: ומנחות כז, ויקר"ר כג,מ ורבנו בחיי שם).
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות- מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת (סוכה כז,ב) והסוכה היא מבצר הגנה ככתוב "כי יצפנני בסכה ביום רעה" (תהלים כז,ה ולא,כא).
העושה סוכה ויושב בה זוכה לאריכות ימים, להצלה מידי אוייביו, מגינה עליו בעת צרה, מכפרת עליו מעונש גלות, מצילה אותו מיצה"ר ונעשה שותף במעשה בראשית (עיין בספר "סוכת ציון" על סוכה דף לב) ומאידך גיסא גדול עונשו למי שאינו מקיים אותה (עיי"ש).
ליל "הושענא רבה" הוא זמן מסירת הפתקים שנחתמו ביוה"כ כדי להעניש מי שלא עשה תשובה עד הושענא רבה שהם נא' ימים, מא' באלול עד ליל הושענא רבה (זוה"ק ויחי רכ,א).
יום שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו ואינו נכלל בתוך ימי חג הסוכות (סוכה מח,א ושו"ע תרסז- א) והוא יום לעם ישראל והשם שמח בהם והם שמחים בו על ידי התורה (במדב"ר כא,כד וסוכה נה,ב: ורבנו בחיים בכד הקמח ערך עצות: ושער הכוונות ד, קח, ב).
שמחה יהודית שלמה לא תיתכן רק בא"י וכמ"ש מרן אור החיים (ריש פ.כי תבוא) "אין לשמוח אלא בישיבת א"י על דרך אומרו בתהלים (קכו,ב) "אז ימלא שחוק פינו".
שמא יצא דינם של ישראל לגלות ועל ידי כן עושין סוכה וגולין מבתיהם, והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל (ילקו"ש ופסיקתא רבתי).
ענני כבוד לבל יביאו עליהם שרב ושמש (שו"ע סימן תרכא, א).
אע"פ שכל המועדים מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה (רמב"ם הל' לולב פ"ח הל' יח).
ונחה עליו רוח הקודש ללמדך שאין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח - מאי טעמא "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים" (ירושלמי סוכה ה).
מצות סוכה צריכה "דעת" שנאמר למען ידעו דורותיכם - ובשעה שלאדם יש צער אין דעתו מתיישבת עליו ולפיכך פטור מן הסוכה (חידושי הרי"ם).
אמר ר' יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר (איוב מ,לא): "התמלא בסוכות עורו" (בב"ת עה,א ופסיקתא רבתי).
ויהי בשלם סוכו (תהלים עו,ג): אמר ר' ברכיה מתחילת ברייתו של עולם עשה הקב"ה בירושלים סוכה, כביכול שיהיה מתפלל בתוכה ומה הוא אומר: יהי רצון שאראה בבנין ביתי (מדרש שוחר טוב).
אמר הקב"ה לעכו"ם: מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה... וכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא (ע"ז ג,א).
כשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר "שבעת ימים לה'... מה חג לה' אף סוכה לה'" (סוכה ט,א).
אמר הקב"ה לאברהם... אתה אמרת "והשענו תחת העץ" חייך שאני פורע לבניך שנאמר "פרש ענן למסך" הרי במדבר, בארץ מנין? כתוב "בסוכות תשבו שבעת ימים".
למה מקריבים פר אחד בשמיני עצרת? כנגד האומה הישראלית שהיא אומה יחידה (סוכה נה,ב ומהרש"א שם ורבנו בחיי סוף פ.פנחס) ושבעים פרים כנגד שבעים אומות (סוכה נה,ב ורש"י שם).
עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים (סוף מסכת תענית).
"ושיבחתי אני את השמחה" (קהלת ח,טו) זו שמחה של מצוה, ולשמחה מה זו עושה (שם ג,ב): "זו שמחה שאינה של מצוה" וכתב בעל תורה תמימה (קהלת ב,ב): "משום שמצוה הנעשית בשמחה היא משרה שכינה על העושה לרומם נפשו" (ועיין ברכות לא,ב).
ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'" (רמב"ם הל' לולב פ"ח הל' טו).
אמר רבי יונה: יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוח הקודש (ירושלמי סוכה פ"ה,א) כי השמחה בארץ ישראל היא מקור הנבואה, וישיבת א"י דומה לישיבת סוכה (עיין ירושלמי סוכה פ"ב,י).
בספר "קול התור" (א,ז) כתוב: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל, ורמז לזה בפסוק "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" כלומר יש קשר מהותי בין א"י למצות הסוכה.
