מאמרי חז"ל על השמחה בחג הסוכות

אחים יקרים, יצאנו מימים נוראים, ימי הדין, הסליחה והכפרה, ונכנסים לחג הסוכות, חג השמחה כי רצון בוראנו שנעבוד אותו בשמחה ובטוב לבב "עבדו את ה' בשמחה", ואי אפשר לעובדו אלא בכח התשובה, כי רק אחרי הכנעת היצרים הרעים שבאדם יכול הוא להתמסר לעבודת ה' בחדוה, באמונה ובתשוקה עזה ולכן הפליגו חז"ל במצות "השמחה" שהיא יסוד נפשי בחיי אנוש.

• ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעה ימים (ויקרא כג,י).

• ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך... והיית אך שמח (דברים טז, יג-טו).

• אע"פ שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות, היה המקדש יום שמחה יתירה שנאמר "ושמחתם לפני ה'... שבעת ימים" השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' (הרמב"ם הל' לולב פרק ח הל' יב-טו).

• אע"פ שיצאנו ממצרים בניסן, בחודש האביב, לא נצטווינו לעשות "סוכות" אלא בתשרי בעונת הסתיו? לפי שבתקופת ניסן דרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת יציאתנו לסוכה שהיא לדבר מצוה, ולכן נצטווינו לעשות "חג סוכות" בעונת הגשמים שבה אדם רגיל להיכנס לביתו, ואנו יוצאים מן הבית אל הסוכה, בזה אנו מוכיחים כי "מצות מלך" אנו עושים (טור או"ח סימן תרכה).

• זמן קיומה של מצות סוכה הוא לאחר אסיף גורן ויקב בארץ ישראל, כשהבתים מלאים כל טוב, ואז יש סכנה כי ישים האדם מבטחו בפעולות ידיו ולכן נצטווה האדם לצאת מביתו החזק ולשבת שבעת ימים בסוכת עראי כדי לחנכו שלא יבטח בכוחו ובעוצם ידו אלא ישים מבטחו בקב"ה המשפיע עליו ברכתו ומגן עליו מכל רע (מנורת המאור).

• חג הסוכות מחנך את האדם היהודי שיזכור ימי הרעה בימי הטובה, כדי להודות לבוראו ושילמד מידת ענוה ושפלות רוח (רמב"ם במורה נבוכים חלק ג פרק מג).

• יעשה אדם מצוותיה של תורה בשמחה ותיחשב לו לצדקה (תנא דבי אליהו כט).

• ארבעה מינים שבלולב, שניים מהם עושים פירות ושניים מהם אינם עושים פירות, העושים פירות יהיו זקוקים לשאינם עושים פירות, ושאינם עושים פירות יהיו זקוקים לעושים פירות, ואין אדם יוצא חובתו בהם עד שיהיו כולם אגודה אחת, ויכפרו אלו על אלו (מנחות כז,א ויקר"ר פרק ז וילקו"ש אמור).

• בזמן שישראל עושים חבורה אחת אפילו עבודה זרה ביניהם אין מידת הדין פוגעת בהם (תנחומא שופטים יח).

• בנוהג שבעולם אדם נוטל אגודה של קנים אין יכול לשוברה בבת אחת, אבל אחת אחת אפילו תינוק יכול לשוברן, וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיעשו אגודה אחת (ילקוט שמעוני עמוס תקמה).

• כל ישראל ערבים זה לזה, למה הם דומים? לספינה שנקרע בה בית אחד, אין אומרים נקרע בית אחד בספינה אלא נקרעה כל הספינה כולה (תנא דבי אליהו רבה יא: ויקר"ר ד).

• כל ישראל, כל האומה כולה חטיבה אחת, נשמה אחת היא, כולם באחדות אחת הם קשורים (עולה ראיה ח"ב, קנז).

• ושבחתי אני את השמחה (קהלת ח,טו) זו שמחה של מצוה: ולשמחה מה זו עושה (קהלת ג,ב)? זו שמחה שאינה של מצוה, ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך דבר שמחה של מצוה (שבת ל,ב).

• שבעים פרים שמקריבים בחג הסוכות שבעים הם כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם לפי שנידונין בחג על המים (רש"י בסוכה נה,ב ד"ה שבעים) ועוד כדי שישבו בשלוה (ילקו"ש פנחס כט).

• חג הסוכות הוא חג קדוש אשר את ששונו והדרו לא נוכל לחוש כי אם בשבתנו על אדמתנו האהובה המחדשת בנו עוז וחיים, אמונה ותקוה כי עליה "יציץ ויפרח ישראל" (הראי"ה קוק ב"קול בהדר").

• "סוכה" בגימטריא "אמן" (91) כי ענין הסוכה להחדיר בלב היהודי אמונת בוראו ושאין לבטוח בביתו ובמבצרו אלא ביוצרו (חסד לאברהם).

• כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשך ביין ובשחוק כי לא נצטווינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת היוצר... והאוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמח כרסו (הרמב"ם הל' יום טוב פרק הל' כ).

יהודים קדושים, "השמחה והאחדות" הם אבן תשתית של האמונה הישראלית והן מידות טובות ומשובחות במהות היהדות וכלל מצוותיה והן גורם סגולי בעבודת ה' "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה" (תהלים ק,ב) ולכן הבה נשמח בשמחת המצוות, נטפח "אהבת ישראל" ואחדותו שהרי הלולב ומיניו שאנו נוטלים מרמזים על ליכוד ישראל לאגודה אחת המקיפה בתוכה אהבת הבורא, אהבת ישראל, אהבת הבריות ואהבת ארץ ישראל השלמה, ובחיזוק יסודות הללו נגיע לשמחה אמיתית, לשמחתה של מצוה ולא שמחה של הוללות וגסות חושים, כי המתירנות והתאוות הבהמיות מטפחות את "העצבות", את האנוכיות, את העוגמת נפש, ומשום כך רק אחרי ימי התשובה באה השמחה האמיתית, ונזכה לשמוח בתורה ומצוותיה, באהבת ישראל, באהבת ארץ ישראל שהיא יסוד השמחה והאחדות הלאומית.

ובהזדמנות זו, אני מאחל לאחי ורעי הקדושים תושבי עירנו חג סוכות שמח, חג של התעלות באהבת ישראל ונחלתו, חג של התלכדות שבטי ישראל בארצם השלמה להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.