קדושת הסוכה בחיי הפרט והכלל
א- חג גדוש במצוות
ב- הידיעה בישיבה בסוכה
ג- קדושת הסוכה
א- חג גדוש במצוות
חג הסוכות מלא וגדוש הוא במצוות, מצות הסוכה, ארבעת המינים, ערבה וניסוך המים (יומא ב,ב ורש"י שם) המתקיימות באהבה ובשמחה רבה והיא חביבה על לבם של קטנים וגדולים שיוצאים לשבת בתוכה ועושים סוכתם קבע וביתם עראי ואמרו חכמינו "אין לך חביבה ממצות סוכה שכן אדם נכנס לתוך המצוה בכל אבריו ומלבושיו ואפילו בנעליו ומגפיו". וכתב מרן הגר"א ששתי מצוות חשובות נכנס בהן האדם בכל גופו והן סוכה וארץ ישראל, ורמז לזה מהכתוב (תהלים עו, ג): ויהיה בשלם סוכו ומעונתו בציון" והן מקיפות את כל ישותו של היושב בתוכן וקדושתן חופפת עליו בבחינת "האם רובצת על האפרוחים" דהיינו השכינה פורסת כנפיה וחסותה על היהודי הבונה סוכתו בארץ ישראל ודר בתוכה שבעת ימים, והסוכה נקראת "צלא דמהימנותא" (זוהר פ.אמור קג, ב) כי בשעה שאדם יושב בצל הסוכה, האדם חוסה תחת צל השכינה והיא סוככת עליו ומצילה אותו מכל מיני קיטרוגים ומשטינים, וההגנה עליו היא מלמעלה וגם על ידי "האושפיזין" הבאים לסוכתו ומגינים עליו, ומכוח קדושת הסוכה, ימי החג מספקים חיות לכל ימות השנה כי "שם שמים חל על הסוכה" (סוכה ט, א) ושם הויה ואדנות כלולים במילה "סוכה" שהיא גימטריא של שתי השמות (26+65=91) וכן כמנין "אמן" ו"אילן" ללמדנו שהישיבה בסוכה מבטאת קבלת עול מלכות שמים והתבטלות גמורה לאלוקות, ובפרט שחג הסוכות הוא "עדות" לבני ישראל שנטהרו מחטאם שהרי הישיבה באה לכפר ולבטל את הדין שנחתם ביוה"כ ומשום כך הוא בא אחרי התשובה של הימים הנוראים, והוא מלא שמחה כי לאחר יישור הלב מהבלי העולם, הלב מתמלא שמחה "ולישרי לב שמחה" כי אחרי ההיטהרות וההזדככות, הנשמה חוזרת לבוראה ושמחה לדבוק בו כדי למלא את ייעודה מתוך נאמנות והתבטלות.
כל ימי ישיבת היהודי בסוכה הוא מתמלא בטחון ואמונה, אורה ושמחה כי הרי הוא חוסה תחת השגחתו יתברך, לא בצל קורות בית אלא בצל אמונתו ובטחונו של הקב"ה הוא חוסה, וכידוע כל החוסה בצל כנפי השכינה אין לו פחד ואימה משום בריה, ולכן היא נקראת "צלא דמהימנותא" כי ישיבתה מחנכת לאמונה, למניעת מחשבות שווא, לביטול השקפות מסולפות ובפרט למניעת מחשבת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" שהיא מחשבה כפרנית מטעה ולכן נאמר בפסיקתא דרב כהנא (כט שבב"ת עה, א): "כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבוא" כי הסוכה מחזקת ומבססת יסודות האמונה והבטחון במי שאמר והיה העולם, וזוהי המשמעות של "סעודת הלוויתן" (בב"ת עה, א) כי זה רומז לדעה והחכמה העליונה שתתרבה לע"ל, וכולם ישיגו השגות גבוהות באלוקות (עיין הגר"א באבן שלמה יא, יא).
הסוכה מיוחדת אך ורק לעם ישראל "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מב-מג) ורק עם שביטל עצמו ביציאת מצרים והאמין לה' לצאת מבית עבדים מבלי לדעת מה היעד ליציאתם, זכה לחג הסוכות שהוא זכר ל"ענני כבוד" (סוכה יא, ב) ובזוה"ק (ח"ג, קג, ב) נאמר שישראל זכו לענני כבוד מצד "זכרתי לך חסד נעורייך... לכתך אחרי במדבר" (ירמיה ב, ב) כלומר מתוך האמונה העזה שהיתה לישראל ביציאת מצרים שלא שאלו שום שאלה אודות צאתם וקיומם אלא הלכו אחרי משה למדבר, אז הקב"ה זוכר להם חסד זה ופינק אותם במדבר על ידי ענני כבוד, מן ובאר והפגין חיבתו ואהבתו לעם קדשו ולאור זה, הסוכה שייכת לנשמת האומה, מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" (סוכה כז, א) כי הסוכה רומזת לבחירת עם ישראל להיות "קניינו הבלעדי" של הקב"ה יותר מכל הברואים (עיין שפת אמת סוכות תרלד) והגויים לא מסוגלים לעשות סוכה ולשבת בתוכה, כי נשמתם אינה מתבטלת בפני הרצון העליון ואינה שואפת ל"ענוה" ולכן בעטו בסוכה (עיין ע"ז ג, א) כי אינה הולמת לאופיים הגאוותני, ורק ישראל בעלי תכונת הענוה וההתבטלות הולמים לתכונת הסוכה "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (ויקרא כג, מב) "כי הם האזרחים האמיתיים של העולם ולא הגויים שהם עוברים מן העולם" (תהלים קכט, ח) אלו אומות העולם שהם עוברים מן העולם (שם בירושלמי) ולכן שמחתם היא ארעית, זמנית ולא נצחית ולכן הקב"ה משרה שכינתו רק על עם הנצח שיודע להבחין בין "ארעיות" ל"נצחיות" והסוכה היא לזמן קצר למשך שבעת ימים לרמוז לאדם על רעיותו בעולם הזה שבו חי רק לתקופה של שבעים שנה ולכן מצות הסוכה נותנת ברכה והארת קדושה לדירת האדם בעוה"ז.
ולפי זה מובן למה בחג זה נאמר "למען ידעו דורותיכם" (ויקרא כג, מג) וכתבו הב"ח והמג"א (או"ח סימן תרכה והטור שם) כי מי שיושב בסוכה ולא כיוון לידיעה זו לא יצא יד"ח ישיבה בסוכה ולכן אם אכל בלילה הראשונה בסוכה בלא כוונה זו יש להחמיר ולאכול שוב כזית בכוונה (עיין בספר ביכורי יעקב ס"ק א).
ב- הידיעה בישיבה בסוכה
ולכאורה תמוה למה רק בחג זה נאמר "למען ידעו דורותיכם" ואילו בחג הפסח מוזכר רק הסיפור "למען תספר באזני בנך למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים"?
ולענ"ד יש ליישב כך: בפסח עם ישראל יצא לחירות גשמית ולכן התורה הטילה עלינו מצוה דתית לתאר ולספר את העובדות, סיפור תהליכי הגאולה וההשתחררות מכבלי העבדות, ובשבועות זכינו לחירות רוחנית על ידי מתן תורה, משא"כ בחג הסוכות יש לרומם ולשגב את העובדות, להודות על נפלאות ה' עם עמו ורוממות זו תלויה בדעה, בהכרה ברורה, ובחג הסוכות מתאחדות חכמה ובינה המולידות "דעה" שהיא יסוד חגיגת חג הסוכות "למען ידעו דורותיכם" וכאן התורה מדגישה את "הדעת", את ההכרה וההתבוננות בניסי המדבר לקראת הכניסה לארץ חמדה ולכן "סכת" בגימטריא 480 שווה ל"הדעת" עם הכולל 480, ולכן בחג זה חובה להפעיל הדעה כדי לרומם את האמונה, השמחה והבטחון כדי לדבוק בשכינה, וגם יתפרסם גודל מעלת ישראל במדבר (רבנו בחיי לויקרא כג, מ-מב) ולפי זה אתי שפיר למה דוקא בחג זה מודגשת "השמחה" שנצטווינו עליה שלוש פעמים בתורה "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג, מ) "ושמחת אתה ובנך... שבעת ימים" (דברים טז, יג-טו) "והיית אך שמח" (שם) וכתב האברבנאל (שם): וכלל כך במאמר, "והיית אך שמח" להבטיחו שאם ישמח ויגיל בחג הסוכות יהיה שמח וטוב לב כל השנה, ואם יתעצב בראשית השנה "בעצבון יאכלנה" (ועיין ילקו"ש אמור כג), והטעם לשמחה יתירה זו משום שהיא ביטוי לשלמות הרוחנית בקדושה אלוקית שמשיגים אחרי "תקופת התשובה" של הימים הנוראים, ככתוב "ולישרי לב שמחה" דהיינו אחרי שמיישרים הלב מחטאים ומקלקולים נעשה זך וישר ומתמלא דעה ובינה וגברה שמחתו (ועיין בספר "פחד יצחק" לגר"י הוטנר ז"ל).
המורם מפה שעלינו להתייחס אל הסוכה בכבוד, בהערצה כי שמו יתברך גנוז בשמה, ושם שמים חל עליה ולכן לא יכניס לתוכה כלים שאינם מכובדים כגון קדירות וכלי בישול וכדומה, ואין לעשות שום תשמיש בזוי בסוכה כגון שטיפת קדרות, וכשסותרים את הסוכה, אין להשתמש בעצים לדבר מגונה מפני שהם תשמישי קדושה כמו ציצית שנפסלה (עיין שו"ע סימן תרלט, א וכן ברכ"י שם אות ב; שערי תשובה אות ג) וכן ראוי לדבר בתוכה רק דברי קדושה ולא דברים של הבלי הבלים כי מצות סוכה היא קדושה גדולה כידוע לכל חכמי לב (השל"ה לסוכה) וכתב הש"ך על התורה (פ.אמור) ששבעת האושפיזין באים ויושבים בסוכה ועל כן צריך לשבת בה באימה, ביראה, בבושה ובענוה (עיין הרב בית דוד דף קיח) וכן להיזהר שלא לחלל קדושת הסוכה אלא יעסוק בימי הסוכות בתורה ובמצוות, בשמחה, בהכנסת אורחים ובעשיית צדקה וחסד, וכן יזהר שלא יכעוס בסוכה (השל"ה, ביכורי יעקב סימן תרלט אות ב).
ג- קדושת הסוכה
קדושת הסוכה מחייבת שלא להשתמש בתקופת החג בעצי סוכה, וכן אסור ליטול ממנה קיסם לחצוץ בו שיניו הן מהדפנות וכן מהסכך, משום שבזה מבטל קדושתה (עיין הרמב"ם הל' סוכה סוף פרק ו; שו"ת עונג יום טוב סימן מט) ולכן מי שהחליף סוכה בסוכה, לא פקעה קדושתה של הסוכה הראשונה (עיין שערי תשובה סימן תרסח אות א וסימן תרלח ס"ק א).
וכתבו הפוסקים שהעושה סוכה ישתדל בכל כוחו לקשט את הסוכה ולנאותה משום שזה "א-לי ואנוהו-התנאה לפניו במצוות, עשה סוכה נאה, לולב נאה" (שבת קלג, ב) ומצוה לעטר הסוכה ולייפותה, ולתלות בה פירות חשובים כדי לחבב את המצוה היקרה הזאת (השל"ה וילקוט יוסף סימן תרלח ס"ק א).
קדושת הסוכה מזכה כל אחד מישראל במדרגות מיוחדות הבאות לידי ביטוי במהות החג שנושא בתוכו מספר סגולות נפלאות, סגולת השלום והשלמות, סגולת חיבור תורה שבכתב ותורה שבעל פה, סגולת הכרת אדנות ה' בעולם, סגולת הענוה, ההתבטלות והכרת מעלת עם ישראל כעם נבחר ומרומם על שאר הנבראים, ולכן יזהר כל יהודי ללמד ולספר לבני ביתו בלילה הראשונה את כוונת מצות סוכה.
הסוכה היא "צלא דמהימנותא" (זוה"ק ויקרא אמור קג, א) ושם שמים חל עליה (סוכה ט, א) ולכן אי אפשר לסככה בסכך המקבל טומאה (סוכה יא; ושו"ע תרכט, א) והסביר האלשיך הקדוש משום שדבר המקבל טומאה חוצץ ויוצר מסך בינינו לבין הקב"ה, וההשגחה העליונה לא תוכל לחפוף עלינו, ולכן חג הסוכות נחגג אחרי היטהרות נפשם של ישראל בימים נוראים כדי להיות ראויים לשבת בצילו יתברך, וכמו שענני כבוד הוציאו מעם ישראל טומאת שעבוד מצרים והביאום למקום של קדושה, כך הסוכה מסככת את היהודי ששב בתשובה, וטיהר גופו ומחשבותיו מטומאות העולם, וכמו שענני כבוד פלטו את מי שחטא מחמת קדושת השכינה (עיין ברש"י לדברים כה, יח) כך הסוכה שנקבעה על נסי ענני כבוד, פולטת את הטומאות ואת המחשבות הפסולות של היהודי היושב בצילה ולפיכך ראוי לכל ירא שמים שלא לדבר בתוך הסוכה אלא בדברי קדושה ולא דברים של הבלי הבלים כי מצוות סוכה היא קדושה גדולה כפי שכתבו חכמי האמת (עיין השל"ה מסכת סוכה) ובמיוחד שהרי שבעת האושפיזין הצדיקים באים ויושבים בסוכה (עיין ש"ך עה"ת פ.אמור) וראוי לאדם לשבת באימה, ביראה ובבושה בפניהם, ולכן כיון שבימי הסוכה הם ימי דין שהפתקים נמסרים לשליחים עד ליל שמיני עצרת, אז כל בעל נפש יחוש לעצמו לעסוק בימי הסוכות בתורה, במצוות ובשמחה ולא יעסוק בשחוק וקלות ראש (הרב בית דוד דף קיח, עג) ויתחמק מכעס וממידות רעות (עיין של"ה הקדוש, ביכורי יעקב סימן תרלט אות ב) וירבה בשמחה כי חג הסוכות משופע בשמחה והתורה ציוותה את עם ישראל לשמוח בשמחת החג (עיין רמב"ם פרק ח מהל' לולב הל' יב-טו).
ולאור כל הנ"ל אתי שפיר דברי רבותינו שהמקיים מצות סוכה כהלכתה כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית (מהרי"ו) וכן הזהיר במצות סוכה לעשותה כהלכתה מובטח לו שלא תהיה מריבה בתוך ביתו כל אותה השנה (זוה"ק פ.אמור; כף החיים תרכו ס"ק י) כי סגולת הסוכה להגן על האדם בעת צרתו ומי שאינו יושב בסוכה מעיד על עממו שאין לו חלק באמונת ישראל (עיין בספר ברוך שאמר הלכות סוכה פ"א, ב,ד) ולכן יהודי ישתדל לקיים מצות סוכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה ישתתף עם שכניו ולא יבטל ממצות סוכה (שם) כי בכל רגע ששוהה בסוכה מקיים מצות עשה (כף החיים תרלט אות יב) ומסתופף תחת צל השכינה בעוה"ז ובעוה"ב, ומעצימה בו את האמונה והבטחון בו יתברך, והדבקות בתורתו ובמצוותיו (עיין הרב הירש ב"מעגלי השנה" ח"א קלג).
המילה "סוכה" היא בגימטריא 91 כמנין הגימטריא של אדנות והויה שהם יחד 91, וכן סכה (בלא ו') והכולל שלה עם 86 כמנין אלקים (86) ותפקיד הסוכה לחנך את האדם לאמונה ולכן "אמן" בגימטריא 91 כמנין "סוכה" (ועיין בשיר "סוכה ולולב").
מעלתו של חג הסוכות גדולה ונפלאה לאין קץ בהיות השפע האלוקי המאיר בו לעם ישראל מגיע מבחינה עליונה וגבוהה מאוד הנקראת "אור המקיף" והסוכה מוכיחה את צדקותם, כניעתם ושפלותם של ישראל שלמרות הקור והגשמים משתוקקים לעשות רצון יוצרם ועיניהם נשואות לשמים מתי יפסק המטר וישובו לשכון בצלא דמהימנותא, משא"כ הגויים שנבחנו במצות סוכה (ע"ז ג, א) ובעטו בה ואינם חפצים כי הם "קליפות גאוה" והסוכה רומזת לענוה, לפשטות (עיין בספר "קול יעקב" למגיד מדובנא מגילת אסתר עמוד תלה).
ומכוח קדושתה של הסוכה ישראל זוכים בדין על ידי לקיחת ארבעת המינים (תיקוני זוהר תיקון יג דף כט, א) בסוכות עם ישראל עושה תשובה מאהבה, כי בר"ה ויוה"כ רוב העולם שבים בתשובה מחמת יראת הדין משא"כ בסוכות, מתעוררת בלבו של כל יהודי אהבה גדולה להשי"ת בבחינת "כמים הפנים לפנים" (משלי כז, יט) והיהודי שב מאהבה וכבר אמרו חז"ל "גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה" (סוטה לא, א) ולכן בסוכות הזדונות נעשות לו כזכויות (יומא פו, ב) והעוונות שהשלכנו בים בתשליך, הופכים לדברים יקרים ורצויים ולזכויות ומשום כך מהות החג היא "השמחה" כי נתרפאנו מחוליינו, וכל העיוותים הופכים לזכויות ולפאר הנשמה.
חג הסוכות הוא חג קדוש אשר את ששונו והדרו לא נוכל לחוש כי אם בשבתנו על אדמתנו האהובה המחדשת בנו עוז וחיים, אמונה ותקוה, ועליה "יציץ ויפרח ישראל" (הראי"ה קוק ב"קול בהדר").
ולכן בחג הסוכות אנו מבטאים את הקשר בין הרוחני לגשמי, בין האלוקי לטבעי וזה בא לידי ביטוי בשבתנו בדירת עראי, בנין חומרי רעוע שהוא דירת הקבע הרוחנית כי בו מסתופפים בצילא דמהימנותא וזוכים לאמונה ולגאולה שלמה העתידה "והיה לך ה' לאור עולם" (ישעיה ס, יט).
וכתב רבנו הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פרק מג) שכוונת חג הסוכות היא להתמיד זכה אותות המדבר לדורות וכן כתב הרמב"ן (ויקרא כג, מג) ונצטווינו לזכור הנסים שנעשו לנו כל ימי עמידתנו במדבר בתחילת ימות הגשמים ובפרט "ענני כבוד" שהגינו על עם קרובו בישימון מכל פגעי המדבר הנורא "כי יצפנני בסוכו ביום רעה" (תהלים כז, ה).
וחג הסוכות נקבע לט"ו בתשרי כתב רבנו הגר"א (שה"ש א, ד) כי החזרת השכינה אחרי מעשה העגל היה בט"ו בתשרי ולפי זה חג הסוכות לא רק לזכר ענני כבוד אלא לענין שהקב"ה נתרצה להשרות שכינתו בתוך ישראל אחרי העגל ולכן אנו חוגגים אותו לדורות מתוך שמחה רבתי להביע תודתנו ושמחת לבנו על שחידש ה' את בריתו עם ישראל בבנין המשכן ובהשראת שכינתו בתוכנו ולכן שמחה יתירה קיימת בחג הסוכות (עיין סידור הגר"א) ולפי זה נהגו להקפיד שלא להכניס גוי או גויה לסוכה כי הסוכה נקראת "צילא דמהימנותא" וגוי לית ליה מהימנותא ועל ידי כניסתו בורחת הקדושה (כף החיים סימן תרלט ס"ק ו וקיצור שו"ע לרב טולידנו שם) ויש שלא מדקדקים בזה כדי שלא לגרום שנאה ואיבה.