למה נקרא חג הסוכות ולא חג הלולב או חג ארבעת המינים?
למה נקרא חג הסוכות ולא חג הלולב או חג ארבעת המינים?
א- תוכן חג הסוכות
ב- מעלת הסוכה מול ארבעת המינים
א- תוכן חג הסוכות
חג הסוכות בכללותו משבץ בתוכו שתי מצוות:
א- מצות ישיבה בסוכה "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" (דברים טז, יג) "בסכת תשבו שבעת ימים... למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מב-מג) כלומר מצות עשיית הסוכה והישיבה בתוכה במשך שבוע ימים מתייחסת לעברו של העם שיצא משעבוד קשה ובדרכו לארץ נחלתו, הנוהג במדבר באמצעות נסים ונפלאות וענני כבוד הגינו עליו משמש ושרב (עיין טור לסימן תרכה) ולכן לזכר ענני כבוד, אנו בונים סוכה ויושבים תחת סיכוכה ושמחים שמחה גדולה וכמו שכתב רבנו הרמב"ם (הל' לולב פרק ח, הל' יב-טו) בחג הסוכות היתה שמחה יתירה... ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג, מ) וכתב החינוך (מצוה תנא) והנה קבע לנו זמנים בשנה למועדים לזכור בהם הנסים והנפלאות והטובות אשר גמלנו (עיי"ש).
ב- מצות נטילת ארבעת המינים (ויקרא כג, מ) שתכליתה לתת שבח והודיה לה' על איסוף היבול והתבואות שהעם אוסף בתקופה זו ולכן חג זה נקרא "חג האסיף" (שמות כג, יד-טו ורש"י שם) "אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ..." (ויקרא כג, לד ורשב"ם שם וספורנו שם) וכתב רבנו הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג, מג): הנה ביארה התורה סיבתו: "באספך את מעשיך מן השדה" ר"ל עת המנוחה והפנאי מן העסקים ההכרחיים" וכן דרשו במכילתא (כי תשא) איזה הוא חג שיש בו אסיף ותקופה ושנה יוצאה בו – הוי אומר זה תשרי" וכן אומרת הגמרא (חגיגה יח, א) "חג הבא בזמן אסיפה" וכן כתב בעל החינוך (מצוה שכד), לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל כי הא עת אסיפת התבואות ופירות האילן בבית ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה ומפני כן נקרא "חג האסיף" (שמות כג, יד-טו עיי"ש ברש"י).
ונשאלת השאלה למה התורה בחרה לקרוא לחג זה "חג הסוכות" ע"ש מצות הסוכה ולא "חג הלולב" שמציין את השמחה על איסוף התבואה וכפי שהתורה מציינת אותו בשם "חג האסיף"? (בספורנו ובחינוך מצוה שכד)
א- ותירץ האברבנאל משום שההיסטוריה הלאומית הגלומה במצות סוכה קודמת לאיסוף היבול ושמחתו החומרית ולכן החג נקרא על שם האירועים ההיסטוריים הכבירים של האומה כי הישיבה בסוכה מציינת "זכר לענני כבוד" שהקיפו את מחנה ישראל והגינו עליהם מפני חום לוהט ולכן החובה לזכור נסי המדבר קודמת לשמחת איסוף היבול המבורך, ולכן סובר רבי אליעזר (סוכה יא, א) שהסוכה היא זכר לענני כבוד, וזוהי עדות חיה להשגחה המיוחדת שליוותה את העם מרגע צאתו מבית עבדים.
השגחה זו כללה נסים ונפלאות שאיפשרו קיום העם בתנאים קשים של חיי מדבר, וזה מוכיח חיבת הבורא לישראל שעמד במעמד הר סיני וקיבל עליו בהכנעה ובנאמנות רבה "נעשה ונשמע".
ולפי זה חג הסוכות מציין חג של התגלות ה' והשגחתו הנסית לעמו וזה שורש כל המציאות הקוסמולוגית, ואילו מצות ארבעת המינים היא מצוה המשתלשלת ונובעת מהתגלות ה' בטבע, מבחירת עם ישראל כעם סגולה, מבחירת ארץ ישראל כארץ בחירה, ומנתינת התורה לעם קדוש.
בסיכום, הבלטת הנסים והנפלאות שעשה ה' עם ישראל בנדידתם במדבר היא יותר חשובה כי היא מחנכת להכרת טובה ולדבקות בנצח ולכן כדאי לקרוא את שם החג על שם הסוכה המאלפת אותנו מסרים רוחניים נשגבים ולכן אין לך חג העומד בסימן קידוש המציאות החמרית כחג הסוכות כי לאחר היטהרותנו מעוונותינו ביום הכיפורים אנו זוכרים לשוב אל מציאות החיים מתוקנת "ולישרי לב שמחה", אחרי שמיישרים את הלב על ידי תשובה וכפרת יוה"כ, באה הרגשת השלמות שהי השמחה.
ב- ואפשר עוד להסביר ולומר: הישיבה בסוכה היא עיקר המצוה ומטרתה לעקור מחשבת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, יח) ובאה לחנך שיהיה האדם זוכר ימי הרעה בימי הטובה, להודות לה', וללמוד ענוה ושפלות, ומידות תרומיות אלו הם יסוד התורה ואמונתה ולכן מעדיפה התורה להנציח יסודות אלה בנתינת שם לחג בשם "חג הסוכות" ולא חג ארבעת המינים המדגיש יסוד אחדות ותו לא, ולכן הישיבה בסוכה מחייבת לקבוע דירתו בכל ימות החג בסוכה "תשבו כעין תדורו" (סוכה כח, א) וכל הזהיר במצות סוכה לעשות כתיקונה מובטח לו שישב בצל האמונה כי סוכה בגימטריא "צא" (91) כמנין "הויה" ו"אדנות", כמנין "אמן", כמנין "אילן", כי סגולת הסוכה להגן על האדם בעת צרתו ומי שאינו יושב בה "מעיד על עצמו שאין לו חלק באמונת ישראל" (כף החיים סימן תרכו ס"ק י; וזוה"ק פ.אמור) "והמקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף במעשה בראשית" (מהרי"ו בתשובה סימן קפא) ומכוח סגולות נשגבות אלו בודאי ראוי ורצו לקרוא לו "חג הסוכות" ולא "חג הלולב" כי היא רומזת לשכינה הפורסת כנפיה על היהודי היושב בצל סוכתו וממזג רוח וחומר יחד כדי לבנות עולם נפלא, עולם קדוש (עיין זוהר פ.פנחס דף רנה רעיא מהימנא).
ג- הסוכה היא "צל אלוקי" החופף על היושב בתוכו משא"כ הלולב לא חופף על הנוטלו ולכן כיום שהסוכה ממלאת תפקיד של "צלא דמהימנותא" (זוה"ק ח"ג, קג, א) הרי החג נקרא על שמה ולא על שם הלולב למרות שהלולב בגימטריא 62 כמנין שם הויה במילוי ההין (שיר סוכה ולולב), (ללב=62, יוד, הה, ויו, הה=62), ולכן כיון שהסוכה היא המגינה אז חשובה מאד הסוכה יותר מהלולב וקדושתה גדולה עד שגם על עציה, קישוטיה, ונויה חלה קדושה (עיין סוכה ט, א) ולכן הזוכה לקיים מצוה זו בהידור ובכבוד זוכה לשבת בסוכת עורו של לויתן (ילקוט מעם לועז ויקרא אמור כג, לה-לה).
ב- מעלת הסוכה מול ארבעת המינים
ד- ועוד ישנן כמה מעלות בסוכה לעומת ארבעת המינים:
א- מצות סוכה מתחילה מרגע כניסת החג ונמשכת שבעת הימים עד תום החג, ואילו מצות נטילת ארבעת המינים מתחילה רק למחרת בבוקר של ט"ו בתשרי.
ב- מצות הישיבה בסוכה חלה כל הזמן מכניסת החג ועד סופו ועליה אמרו רז"ל "תשבו כעין תדורו" (סוכה כח, א; ספרא ויקרא כג, מב; ירושלמי סוכה ב הל' י) ומכאן למדו חז"ל שכל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי, ומכבדה בכלים ומצעות נאים (שם ושו"ע סימן תרלט, א) וכתב רבנו הרמ"א (שם) "ואל יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו" (ועיין ערוה"ש סימן תרלט, ד).
יסוד "תשבו כעין תדורו" הוא כשם שהאדם גר בדירתו הקבועה ועושה כל צרכיו ופעולותיו הנחוצות במשך כל היום כך חלה מצות סוכה על האדם במשך כל היום כולו ובמשך כל החג היא נקראת "דירת קבע" של האדם ואילו מצות "ארבעת המינים" מקיימים פעם אחת ביום ולאחר שנטלם, פטור ממנה, אבל בישיבת הסוכה, כל רגע ששוהה בסוכה מקיים מצות עשה (כף החיים סימן תרלט, יב וסידור רב יעב"ץ אות א) וגם בצאת מהסוכה, סגולתה משפיעה עליו ברחוב, ולכן מצות הסוכה מעניקה ליהודי כוח נפשי אדיר לקיים את הפסוק במשלי (ג, ו) "בכל דרכיך דעהו" (עיין שו"ע או"ח סימן רלא) שהרי בישיבת הסוכה מקיימים את המצוה גם בעת האכילה, השתיה, הטיול בסוכה, השינה וכו').
בסיכום, הסוכה מלמדת את היהודי להפוך את העולם וענייניו החמריים ל"דירתו יתברך" שהרי כל כוונת הבריאה היא לעשות "דירה בתחתונים" (תנחומא נשא, טז; בר"ר סוף פרשת ג; במדב"ר יג, ו; ותניא פרק לו) ולכן הסוכה מקרבת את היושב בה להיות "קרוב לשמים" כי באמצעות המצוות היהודי מחדיר בתוך הארציות את השמימיות לקדש כל ענייני עוה"ז ולכוונם לעשות נחת רוח ליוצרם.
ולפי זה אתי שפיר דברי רבנו הטור (סימן תרכה) שכתב על חג הסוכות: המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו, והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים עשות בהם כרצונו, ואין מי שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים" כי היושב בסוכה ומהדר בהלכותיה הוא דבוק במחשבתו עם יוצרו ומכווין כל הגיגי לבו לשמים, וייעודו של היהודי בעולם, להתעלות, להתקדש ולהעלות את החיל לקודש, ולכן הסוכה מסוככת מפסולת גורן ויקב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך" (דברים טז, יג וסוכה יב, א) לרמוז לאדם שכל מגמת שנות חייו לקדש את החמריות ולהופכה להיות "בסיס" לקדוש.
ה- הסוכה דומה ל"חופה" שהיא גם תחת כיפת השמים, וכמו שהחתן פורס טליתו על כלתו, כך השכינה חופפת על היהודי הבונה סוכה, וחג זה סוגר את שלושת הרגלים ומביאה לידי מימוש האירוסין והנישואין שהתחילו בפסח ובשבועות ולכן הסוכה אוספת אותנו לתוך השכינה ומחלקת הקשר בין רבש"ע לרעייתו כנסת ישראל, ולכן בודאי שראוי לקרוא לו "חג הסוכות" ולא חג הלולב כי היתרונות והמסרים רוחניים לא שייכים בהשפעת הלולב אלא בבנין של סוכה המקרב אותנו לאלקים.
ו- ועוד מצוה חביבה מאוד שכן אדם נכנס לתוכה בכל גופו ואפילו במנעליו שברגליו, וזה מראה שכל הווייתו הגשמית מסוככת על ידי השכינה וכולה משועבדת לאמונה והיא נקראת "דירת עראי" להודיע לאדם שאין שמחה בקנייני עוה"ז ולכן כל ישותו של היהודי צריכה להיות שקועה בצל האמונה והבטחון, ואילו בשאר המצוות, המצוה שייכת רק באיבר מסויים ולא בכל רמ"ח איברים ולכן בודאי רצוי לקרוא לו "חג הסוכות", חג שבו ההוויה האנושית כולה מסוככת ומוגנת על ידי אור השכינה וכידוע שההשפעה העליונה תלויה בהתאם להכנת הכלי, ולכן הסוכה מהווה כלי להורדת השפע העליון על כללות האדם (הגר"א).
ז- ועוד אם נקרא לו "חג הלולב" זה לא יעורר בנו את זכירת הנסים והנפלאות שעשה אתנו בהושיבנו תחת ענני כבוד והתורה מצהירה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם" (ויקרא כב, מב) ופירש הרמב"ן לזכור עמידתנו במדבר בארץ לא זרועה, בלי בתים, ומחיבתו הגן עלינו מכל המזיקים ולכן חובה לקרוא לו חג הסוכות כדי לעורר בזכרוננו את חובת הכרת הטוב וההודיה על השגחתו וחיבתו המיוחדת לעם אהובו.
ח- ועוד להודיענו שכוונתו יתברך במצות סוכה שכל אחד מאתנו יכיר שנפשו מעל השמים כבודה ושם דירתה הקבועה ועוה"ז הוא דירת עראי והעולם העליון הוא ביתו הקבוע ולכן התורה מדגישה "למען ידעו דורותיכם" ולא כתבו "למען תזכרו" דהיינו זכירה בעלמא, אלא ידיעה אמיתית, הבנה עמוקה שה' דורש מאתנו לזכור שאנו "גרים" בעוה"ז אבל "תושבים" בעולם העליון שהיא משכנה של הנשמה ולכן הסוכה עשויה מקני סוף, מפסולת גורן יקב כדי ללמדנו ענוה, פשטות ולא להתרברב שידינו עשו לנו את החיל הזה (עיי"ש ברשב"ם, בכתב וקבלה).
וכתב הב"ח (או"ח סימן תרכה) על דברי הטור שם דכיון שכתיב למען ידעו דורותיכם (ויקרא כג, מב-מג) הרי לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה (עיי"ש), כי למצות סוכה משמעות הלכתית ומחשבתית עמוקה וממנה חייב היהודי לדלות לקחים מוסריים וחינוכיים גדולים בחיי האדם ובעיקר שההשגחה העליונה מגינה עליו והיא "צלא דמהימנותא" (זוה"ק ח"ג, קג, א) "צלא דקוב"ה.
ולפי זה מובן למה המפגש הראשון של יעקב בחזרתו מחרן עם אדמת קודש היא בניית סוכה, "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, על כן קרא שם המקום סוכות" (בראשית לג, יז) וכן כשיצאו ישראל ממצרים בדרכם רצה חנו לראשונה ב"סוכות", "ויסע בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות" (במדבר לג, ה) לרמוז לנו בלי כוונת הסוכה דהיינו שהאדם מוגן ומוקף הגנה עליונה ובפרט ישראל בבואם לכבוש א"י, אי אפשר להם לנצח קליפת שבעה עממין ללא אמונה בו יתברך המדביר עמים גדולים תחת רגלינו, ועוד כדי להיכנס לא"י צריכים לחנות קודם כל בסוכות כי ללא רעיון הסוכות אי אפשר לעמוד במבחנים של א"י, בקשיים של כיבושה ונחלתה ולכן רק מכוח הפגישה עם ענני כבוד, עם אמונה גדולה של "צלא דמהימנותא" אפשר להתגבר על תחושת היאוש והטמטום.
הסוכות מהווה את ההפגישה עם הכוח האמיתי שמקיים את עם ישראל בכל ההיסטוריה הלאומית שלו, עם רבש"ע שהועיד את א"י לעם סגולתו "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו" (תהלים קלב, יג) ולכן לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (שם צד, יד).
ומכוח האמונה עם ישראל מקבל עוז לכבוש נחלתו כי בכניסה יש לחסל את החשבונות הקטנים, את רפיונות האמונה, את החשבונות האנושיים הצרים ורק מתוך דעה צלולה וברורה נוכל להיכנס לא"י, נוכל לנצח את האוייב, וזהו סוד בנין סוכות ע"י יעקב כלומר יעקב בא ללמד לזרעו שסוד כיבוש א"י תלוי בצלא דמהימנותא וכל זה נעוץ בסוכות דהיינו להביט על המציאות מתוך אספקלריא של אמונה ובטחון, של עוז וגבורה ובלי זה לא נוכל לנצח קליפת הענקים ולכן מבנה הסוכה הוא רעוע, בלתי יציב כדי ללמדנו שהכל תלוי באמונה ולא בכוח פיזי אדיר, בבנין חזק, בפוליטיקה אנושית, כי עם ישראל הוא למעלה מהפוליטיקה של הגויים שהם שכחי אלקים ורחוקים מאמונה וכל עוזם ופארם בא להם מההתפארות של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (עיין תורה לקוהלת יא הערה כא) ואילו עם ישראל צועד מכוח הסוכות, מכוח האמונה, התקוה והבטחון במקור החיים, בכוח התורה המנווטת צעדיו הפרטיים והכלל עולמיים.
ולאור כל ההסברים הנ"ל אתי שפיר למה נקרא "חג הסוכות" ולא "חג הלולב" כי חג הסוכות הוא חג האמונה, הענוה, הבטחון, ביטול הישות העצמית ואסיפת כוחות רוחניים אדירים לקראת השנה החדשה, ואילו "מצות הלולב" היא מצוה יחודית שיש לה טעם פרטי אישי ולא לאומי וכלל עולמי ולכן כתבו האברבנאל, הראב"ע (דברים לז, יג-טו) שהתורה מבטיחה "והיית אך שמח" להבטיחו שאם ישמח ויגל בחג הסוכות יהיה שמח וטוב לב כל השנה, כי כן טבע המציאות השמח בחלקו ששון ושמחה ישיג והנאנח בלי סיבה ייאנק דום כל הימים ולכן "בשמחתנו לא יתערב עצבון" (ספורנו שם).