חג הסוכות: חגה של ארץ ישראל
חג הסוכות: חגה של ארץ ישראל
א- מעלת חג הסוכות
ב- הטעמים למצות סוכה
ג- הסוכה: בנין עראי
א- מעלת חג הסוכות
במערכת הרגלים בתורה תופס חג הסוכות מקום רב וחשוב, והוא הגדול ביותר בין שלושת הרגלים – שבעת ימי החג ומצורף לו חג "שמיני עצרת" "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" (דברים טז, יג; ויקרא כג, טל) "ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם" (ויקרא כג, לו; במדבר כט, יב) ואמרו רז"ל "שמיני עצרת – רגל בפני עצמו" (סוכה מז, א ומורה נבוכים ח"ג פ.מג) והנה הנימוק לישיבה בסוכה מבואר במקרא "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מב-מג). את חג הסוכות אנו עושים לזכר "ענני כבוד" כמבואר במסכת סוכה (יא, ב): "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר ורבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם" והטור (סימן תרכה) פסק כרבי אליעזר וזה לשונו "והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם "ענני כבוד" וכן כתב רש"י בפירושו לחומש "כי בסוכות הושבתי – ענני כבוד" וכן פסק השו"ע (סימן תרכה, א) פסק כרבי אליעזר וז"ל: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל – הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש" ולכן נצטווינו לעשות כל שנה "סוכות" כדי לזכור נפלאות ונוראות ה' שחיבב את עמו ונחלתו והגן עליהם מפני תלאות הטבע וגם מפני אוייבי ישראל שהיו זורקים חצים ובליסטראות עליהם, והענן היה קולטם.
והנה מרן החיד"א בספרו "ברכי יוסף" (סימן תרכה) ובספרו "ראש דוד" (פ.אמור) שאל מדוע אנו חוגגים חג מיוחד לזכר "ענני כבוד" ואין עושים יום טוב לזכר המן והבאר שגם היו מתנות טובות לישראל במדבר בזכות משה ומרים (עיין תענית ט, א) או בזכות אברהם כמבואר במדרש (בר"ר מח, י) ורבנו הגר"א (דברי אליהו פ.חיי שרה) מצא על כך רמז נפלא "וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד, א) ר"ת של פסוקי סוכות "בסוכות תשבו", "כל האזרח", ו"למען ידעו" כלומר שהקב"ה שילם שכר לאברהם שהושיב את אורחיו תחת צל העץ, שהקב"ה הושיב בניו בצל ענני כבוד.
ותירץ מרן החיד"א באחד מהסבריו כי לחם ומים הם צרכים הכרחיים לקיום הפרט והכלל ומבלעדיהם שום בריה לא יכולה להתקיים, ובפרט במדבר שהוא מקום צחיח ואי אפשר להתקיים בו ולכן הקב"ה היה מחוייב לספק לעמו את הקיום המינימאלי וההכרחי כדי לשרוד ולחיות אבל "ענני כבוד" אינם הכרחיים, ורבים הולכים במדבר ללא ליווי של "ענני כבוד" ולכן נתינתם היא ביטוי של חיבת ה' לעמו ששוחרר מגלות קשה ומרה, ורחש לו אהבה עזה וכבוד רב, ביטוי אהבה זה מתגלה בכמה אופנים:
- ענני כבוד היו "מגן" מפני שרב ושמש כי אי אפשר להתקיים במדבר תחת חום לוהט ובסביבה של בעלי חיים מזיקים, מקום שורץ נחשים ועקבים...
- הגנה מפני בליסטראות והתנכלות האוייבים על עם שלא למד שיטות מלחמה והגנה עצמית שהרי יצא ממצרים בחפזון וללא היערכות והכנות טובות.
- בגדי ישראל היו מתכבסים ומתגהצים על ידי ענני כבוד בעודם קיימים על לובשיהם ככתוב "שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה" (דברים ח,ד ורש"י שם) יוצא שכל הדברים הללו אינם הכרחיים להולכי המדבר, אבל הקב"ה מחיבתו ואהבתו העזה לעם קדשו העניק אותם להם במדבר כדי להפגין קבל העולם שהעבדים הללו שיצאו כעת ממצרים הם "עם אהובו" עם סגולה שיש להתייחס אליו באהבה יתירה ולהעניק לו "פינוקים קבים" כי האוהב מפנק אהובו ומוזיל עליו תפנוקים רבים.
- הדבר המיוחד שהיה בענני כבוד היה "השראת השכינה", השגחה מיוחדת לעם שגילה נאמנות רבה בעת היציאה ממצרים ולא שאל שאלות אודות היציאה ודרכי קיומם ופרנסתם אלא הלכו אחריו בתמימות ובהכנעה רבה, "ענני כבוד" היו פולטים החוטאים מחוץ לענני כבוד וכמו שהביא רש"י בדברים (כה, יח): "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" (ע"ייש וספרי שם).
ולפי הסבר זה, ענני כבוד היו גורמים להשראת שכינה בעם משא"כ הבאר והמן נועדו בעיקר לצרכים גשמיים, לספק מזון לאכילה ולשתיה אבל ענני כבוד היו ביסודם ענין רוחני ולכן אנו שמחים שמחה יתירה בחג הסוכות כדי לבטא את מעלת הקדושה והרוחניות של חג הסוכות שהפגין את הפלייתו יתברך לעם נבחר, ובחג זה שואב היהודי רוח הקודש "ושאבתם מים בשוון ממעייני הישועה" (ישעיה יב, ג) כי מרוב השמחה השורה בחג זה היהודי מתעלה לספירות רוחניות נשגבות וזוכה לרוח הקודש (ירושלמי סוכה פרק ה הל' א) וחג זה הוא מקור השמחה לכל ימות השנה כולה, ונקרא "צלא דמהימנותא" כי בו מתחנך היהודי לאמונה גדולה, להכרה ברורה שהאלוקות מגינה עליו ומסככת אותו להצילו מרוחות רעים, ממזיקים שונים (עיין הרמב"ם הל' לולב פרק ח הל' יב).
ב- הטעמים למצות סוכה
ובחפשי מצאתי שהרמב"ם ב"מורה נבוכים" (ח"ג פ.מג) הביא שני טעמים למצות הישיבה בסוכה
א- פסח נחגג זכר לנסי מצרים ואילו סוכות נקבע לזכר נסי המדבר כי המדבר שרץ נחשים ועקרבים וחיי העם היו בסכנה ובכל זאת הקב"ה הציל אותו ולכן נקבע חג זה לזכר הנסים והנפלאות שעשה עם ישראל בשבתם בסוכות עראיות במשך ארבעים שנה.
ב- זכר לתלאות הרבות שעברו על ישראל בנדידתם במדבר ולכן רצה הקב"ה לחנך אותנו לזכור ימי הרעה כימי הטובה ולכן בישיבתנו בארץ חמדה שהיא מבחר המקומות שבעולם והיא מקום מנוחת נפשו ורוממות חייו של ישראל להוקיר את המתנות האלוקיות שניתנו לנו כמתנה ובהם אנו מופלים לטובה ולברכה יותר משאר העמים, ולכן אנו יושבים בסוכות ולוקחים ארבעת המינים שגדלים בנופה הקדוש של ארץ ישראל ולהודות לה' מעומק הלב על הענקת ארץ ישראל ועל חסדיו המרובים שנעשים אתנו בכל דור ודור (ועיין באברבנאל לדברים טז-טז, יז; ובכד הקמח לרבנו בחיי ערך סיני).
ג- הסוכה בנין עראי
ונשאלת השאלה למה נבחרה "סוכה עראית" הבנויה מעצים, מפסולת, יקב וגורן להיות אתר להודות לה' על מתנת ארץ ישראל, והלוא עדיף לשבת במבנה קבוע מרוהט ומוצק מאשר לשבת במבנה עראי, מבנה צר ודחוק?
ויש ליישב כך: הקב"ה מעוניין ללמדנו שאחיזתנו השורשית והקבועה בא"י אינה תלויה בנוחות כלכלית או חומרית אלא אפילו בתנאי דיור עראיים במצבים קשים חובתנו להתיישב ולהיאחז בה בשמחה גדולה, והייסורים לא יפריעו לחיבתה ולישיבתה כי בישיבתה אנו זוכים לחכמה, לנבואה, לקירבת אלקים שזה מגמת חיינו ומתנה יקרה זו מחייבת אותנו לשמוח בה אם על ידי יסורים ותלאות רבות כי מזככת ומטהרת.
הסוכה מחברת את היהודי לאביו שבשמים, מחברת כנסת ישראל עם רבש"ע כי על ידי הישיבה בסוכה, האדם מוגן ומסוכך על ידי הבורא, והאור העליון שורה ומקיף את היושב בתוכה, והסכך מסנן את קרני השמש מלהאיר במלוא עוצמתם כי גילוי אור גדול יסנוור האדם ויבטל את בחירתו החפשית ולכן רצה הקב"ה שני עניינים בעשיית סוכה:
א- שהיהודי יבטל עצמיותו מול האור העליון.
ב- שהאדם ישמור על "הבחירה החופשית", על גילוי ויישום הרצון האישי לבל יפול ברשת האנוכיות אלא ירומם את כוח הרצון להיות דבוק וקשוב לדבר ה' לעשות נחת רוח ליוצרו במשך כל ימי חיותו עלי אדמה, ולכן הסוכה היא בעלת תוכן של "הגנה", להיות עוז ומבצר מפני יצר הרע ומפני כל אויב ומתנקם, ומבנה עראי זה מחדיר לתודעתנו שחוקי התורה הם "מבצרנו הנצחי" ומשגבנו הנפלא.
וכתב מרן הראי"ה קוק במאמרו "הסוכה – מבצר הגנה" שבשעה שאנו נגשים לבנות מחדש את ביתנו הלאומי בארץ ישראל עלינו להכיר את האמת המוחלטת שהחוק הרוחני שהוא "דבר ה'" שגזר אומר לגאול ישראל ולהפריח שממותיה של ארץ ישראל שהייתה שוממה וגלמודה בתקופת הגלות, חייב להתקיים למרות כל הקשיים והחולשות המדיניות והחברתיות כי כל המחיצות תיפולנה, וההגנה העליונה תגן על בוני הארץ מפני מפריעים ומשטינים וכפי שעינינו רואות היום ששנאת העמים רודפת "מדינת ישראל" ומצירים ידי הממשלה והעם להרחיב שטחי א"י וגבולותיה ע"י הקמת ישובים במרחבי הארץ.
הגמרא במגילה (לא, א) קובעת: ביום טוב ראשון של חג סוכות מפטירין "הנה יום בא לה'" (זכריה יד, א) ובשבת חול המועד מפטירין "ביום בוא גוג" (יחזקאל לח, יח) וכתב רש"י במגילה (שם) ביום בא גוג: היא אותה המלחמה האמורה בזכריה (יד, א) כלומר הפטרות אלה עוסקות שתיהן בנבואות אחרית הימים, ושתיהן מתארות את מלחמת הגויים בישראל בעת הגאולה, וכפי שעינינו רואות היום שכל הגויים מגלים שנאה, עויינות ומשטמה למדינת ישראל.
ונשאלת השאלה מה הקשר בין מלחמות אלה לחג הסוכות שהוא חג של שמחה וחדוה ולא של עצבות ועוד תמוה למה הקב"ה תובע מן הגויים באחרית הימים לחגוג דוקא חג הסוכות ולא חג הפסח שהוא "חג החירות"?
אלא לענ"ד יש להסביר את הענין כך: בחג הסוכות אנו מקדשים את "החומר" שהרי מסככים את הסוכה בפסולת הגורן והיקב והופכים סכך זה לקדוש בחינת "ענני שמים" וכדעת רבי אליעזר שהסוכה היא זכר לענני כבוד, והבנין החומרי הרעוע הזה מבטא "בנין רוחני" נצחי.
וכן בסוכות אנו נוטלים ארבעת המינים היפים, המהודרים והריחנים הקשורים לארץ ישראל (עיין עץ הדר השלם עמוד ה) ומניפים אותם כלפי מעלה כדי שהטוב והיפה מורמים ומשועבדים לקדושה שמפיחה בהם חיות אלוקית וכן בחג הסוכות אנו מתענגים בבשר ויין, בבגדים חדשים, במאכלים טעימים, בריקוד וניגונים נעימים בשמחת בית השואבה, ולכן חג הסוכות מבטא את הקדושה, את הכוונת החומר לאפיקים רצויים ונכונים וענין זה נוגד שאיפת הגויים והשקפתם שמנתקים את החומר מהרוחניות והם מתמכרים לחומר וליצריו האפלים ורואים בתענוגים הבשריים וההבליים חזות הכל, וכתב מרן הראי"ה קוק (אורות הקודש ח"ב, עמוד תכח): מגמת תורת ישראל להציל את הגוף כמו את הנשמה, ולהעלות את העולם כולו בכל צדדיו על כל ערכיו החומריים והחברתיים אל יסוד הטוב והקודש.
ולפי זה הנביא זכריה מנבא על ההתמודדות הרוחנית של הגויים באחרית הימים בחג הסוכות וללמוד מעם ישראל שהחומר הוא גם קדוש, ומגמת הבריאה לקדש את כל מרכיביה, ולכן מי שלא יעלה לירושלים בחג הסוכות ללמוד ולסגל תפיסת ישראל יענש, ולכן הנביא מתאר את המלחמה הרוחנית שתתחולל בזמן הגאולה שהגויים ישובו מטומאת פראותם האלילית "כי תרכב על סוסיך – מרכבותיך ישועה" (חבקוק ג, ח) וזה יבוא כשיעלו לירושלים ולהתבונן היטב בתורת ישראל המחברת שמים וארץ המשלבת חומר ורוח לאפיקים נכונים ורצויים.
או אפשר להסביר כך: חג הסוכות הוא חג האחדות "אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת" (ויקרא רבה ל, יב) ובחג הסוכות עם ישראל מגיע לדרגה גבוהה של אחדות שהרי ארבעת המינים רומזים לכל ארבעת הסוגים שקיימים בעם ישראל והם מאוגדים ומלוכדים באגד אחד, ואחדות זו באה אחרי ימי התשובה והטהרה, אחרי יישוב הלב והדעות אז מגיעים לשמחה, לשלום ולאהבה בבחינת "ולישרי לב שמחה".
ולפי זה מתבקשים כל הגויים לעלות לירושלים וללמוד מעם ישראל את מהות האחדות, הליכוד הפנימי, תיקון הדעות והמידות, יישור ההשקפות כדי לבטל מחשבות הרשע ולקבל עליהם "עול מלכות שמים" וכל זה מתוך שיבת עם ישראל לנחלתו שהיא מקור השפע הרוחני בעולם וקדושתה תאיר חשכת הגויים ולכן אמרו חז"ל "כל הנוטל לולב לאגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קורבן שנאמר "אסרו חג בעבותים על קרנות המזבח" (סוכה מה, א) וקיי"ל פרי החג מתמעטים והולכים (סוכה נה, ב ורש"י שם) לרמוז למיעוט העסק הזמני שנהג בו בימי חייו כדי שיקנה חיי עוה"ב הנרמז בקורבן יום העצרת (עיין העקידה פ.אמור פרק כג, פסוק מ ואברבנאל לויקרא כג, לו-טל).
הרב נחמן מברסלב כתב שיעקב כאשר חזר לארץ ישראל התחנה הראשונה שלו היא "סוכות" וגם כשישראל יצאו ממצרים התחנה הראשונה שלהם היתה סוכות "ויחנו בסוכות".
ומה התורה רוצה לרמוז לנו בזה? הקב"ה רוצה ללמד את באי הארץ שכדי להיכנס לארץ ישראל צריכים לחנות בסוכות, לעמוד במבנה רעוע בתנאים לא נוחים כי א"י דורשת מסירות נפש והיא נקנית ביסורים (ברכות ה, ב) ולכן הסוכה מלמדת אותנו אמונה ובטחון והיא נקראת צילא דקוב"ה, וכשמסתופפים תחת צל השכינה אין יאוש, אין פחד מעוצמת הגויים כי הקב"ה קבע שא"י שייכת רק לזרע ישראל "כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו" (תהלים קלה, ד) "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו" (תהלים קלב, יג) ובזכות האמונה והבטחון בריבון העולמים ה' לא יעזבנו "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (תהלים צד, יד), והוא ינחילנו את "חמדת לבנו" בלי פגע רע, בלי מלחמות וקרבנות כי היא "מתנה שמימית" לעם קדוש ועל הנותן להוציא עשוקיה כדין הנותן "מתנה" והוא ילחם להם ויעמידנה בידם (עיין "אור החיים" לבמדבר יג, ב ומל"א ה, יח) כי מצד הטבע אין בני ישראל יכולים לנצח ולגרש את יושבי הארץ החזקים והחסונים וגם זה נרמז במבנה הסוכה שהוא בנין רעוע ובכל זאת אין הרוחות יכולים לשבור ולעקור אותו.