הרמז בסכך ובדפנות של הסוכה

הרמז בסכך ובדפנות של הסוכה

טיב החומר של בנין הסוכה

עשיית הסוכה מורכבת משני יסודות: הסכך והדפנות

הסכך: הסוכה נקראת ע"ש הסכך שמסככים אותה, והתורה דורשת שלושה תנאים להכשר סכך סוכה:

א- מן הצומח. ב- תלוש ואינו מחובר לקרקע. ג- אינו מקבל טומאה (סוכה יא, ב ויב, א).

ונסביר: הסכך הוא הקירוי המגן, והוא העיקר ואילו הדפנות הם הקירות הגובלות את הסוכה ולכן הסכך צריך להיות גידולו מן הארץ, אינו מחובר ואינו מקבל טומאה, ולכתחילה יש לבנות את הדפנות ואח"כ להניח עליהם הסכך כי התורה אמרה "תעשה ולא מן העשוי" (שו"ע סימן תרכט-א).

וחז"ל הוסיפו עוד שבעה תנאים:

1-  אסור לסכך בנסרים שרוחבם ארבעה טפחים (32 ס"מ) משום תקרה ופחות מ-4 טפחים כשרה (סימן תרכט).

2-  אין לעשות סכך מדבר שמתייבש ונופל בתוך שבעה (שו"ע תרכט ס"ק יד).

3-  אין לסכך בדבר שיש בו ריח רע (שם).

4-  אין לסכך בדבר שנושרים עליו כי אז יצטרך לצאת מהסוכה (חזו"ע סוכות עמוד ל).

ולכן מסככים בענפי אילן, מחריות של דקל, שהם מגידולי קרקע ואינם מקבלים טומאה (תרכט-א).

5-  הסוכה צריכה להיעשות לשם צל "וסוכה תהיה לצל יומם", "כי בצל ש-די יתלונן" ולא יעשה אותה לשם אחסון ויתכוון בעשייתה לשם קיום מצות ה' שציווני "בסוכות תשבו..." (חזו"ע סב).

6-  צריך לסכך באופן שצילתה מרובה מחמתה ואם לא פסולה, מן התורה ולכן לשים הרבה סכך שאפילו שלאחר שיתייבש תהיה צלתה מרובה מחמתה (תרלא-א).

7-  יש להניח את הסכך אחרי שעושים דפנות כיון שעיקר הסוכה הוא הסכך.

ב-     הדפנות: נעשות מכל דבר העומד בפני רוח מצויה כגון קיר, ארון, פלסטיק ואין הגבלה בסוג החומר למעט סדינים שאינם כשרים לדפנות כיון שרוח מצויה מנדנדת אותם (חזו"ע שם עמוד א) ולכן צריך לעשות דפנות שלמות וחזקות שלא ינועו ברוח ולא מבד (שו"ע תרל ס"ק ה-ו).

ומה הרמז שהתורה רוצה ללמדנו:

א-     קודם עשיה אנושית, להכין הדפנות, הקירות וכל עשיה מכל חומר מבורכת אבל צריכה להיות יציבה ורק אח"כ לעשות התקרה, הסכך לרמוז לנו שהעשיה האנושית מבורכת, ומוצלחת אם היא מסוככת ע"פ ההשגחה האלוקית הפורסת את צילה על היושבים בתוכה ולכן הסוכה נקראת "צלא דמהימנותא", להגן על הנשמה "בצלו חמדתי וישבתי" (זוהר פנחס דף רנה, ב, רעיא מהימנא) ולכן הסכך האלוקי מגן על האדם שמרגיש עצמו תלוש ולא מחובר כלומר אין לו משענת אחרת חוץ ממשענתו של הקב"ה והסכך מן הצומח לרמוז לנו שאדם צריך להיות בצמיחה מתמדת, בהתקדמות בהליכה מחיל אל חיל ולא בהקפאה או משום אם הוא מחובר לקרקע משמע שעדיין משועבד לכוחות הטבע אלא כל מגמת חג הסוכות לבטל הישות והחשיבות העצמית ותלה כל קיומו בה', ולכן בסוכות תשבו תחת צל האמונה ולא על הגנת כוחות הטבע וחכמת אנוש (הרב הירש ויקרא כג, מב-מג וספר חורב פרק טל) והסוכה היא מבצר הגנה מאוייבינו, מיצרינו הרעים (הראי"ה קוק מאמר הסוכה מבצר הגנה).

ולכן מלכתחילה יש לעשות דפנות, לבנות הקירות ואח"כ לעשות סכך כי הקב"ה רוצה שאדם יהיה שותף בבנין העולם "אשר ברא אלקים לעשות" כלומר שהקב"ה דורש מהאדם שותפות בחיזוק היצירה ולכן עשייתו היא חשובה, "וברכתיך בכל אשר תעשה", הכוונה מתוך היוזמה העשיה וזוהי לענ"ד כוונת רע"ק שאמר בסוכות ממש ישבו ישראל אחרי ההליכה במדבר כדי לציין את השתתפות ישראל, וכן בבנין ארצנו, זקוקים לעשיה אנושית ואח"כ באה הברכה השמימית, הסיוע האלוקי ולא לחכות לגאולה בלי השתתפות העם הנדרש לכסוף ולבנות את ציון כבתחילה.

ועשיה לאומית בבנין הארץ גורמת ברכה והשפעה עליונה לנצח כוחות הרע הנלחמים בנו ודווקא בסוכות תהיה מפלת גוג ומגוג והגויים יכירו במעלת ישראל, בהשגחה העליונה ויעלו לחוג חג הסוכות כדי להתברך מקורבנות ישראל שמקריבים עליהם לצורך קיומם ופרנסתם (הנצי"ב ועיין אמונה סדורה סוכות דף 299 ורש"י לסוכה נה, ב) ויכירו במלכות ה' ובסגולת ישראל (זכריה יד, ט).

ולכתחילה עדיף שלא יעשה דפנות מבד כדי שלא להיכנס לספקות הלכתיות שמא המחיצות מבד עשויות ליפול מחמת הרוח וקיי"ל (סוכה כד, ב) כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה ולכן רצוי להשתדל לעשות דפנות שלמות וחזקות שלא ינועו ברוח ולא יעשה אותן מסדינים אפילו קשורים והאחרונים כתבו אם הדפנות קשורות חזק ואין חשש שינתקו מחמת הרוח, כשרה (עיין מאמר מרדכי לגר"מ אליהו למועדים דף 388 אות יח).