הקשר בין חג הסוכות לארץ ישראל והמאבק על ירושתה
הקשר בין חג הסוכות לארץ ישראל והמאבק על ירושתה
א- הקשר בין ארץ ישראל לחג הסוכות
ב- עניינים שונים המקשרים בין א"י למצות סוכה
ג- בחג נידונים על המים
ד- א"י: נחלת עם ה'
ה- א"י והסוכה חיזוק האמונה
ו- מלחמת גוג ומגוג בחג הסוכות
ז- חטא העגל: עיכוב הכניסה לא"י
ח- נטילת אתרוגי א"י
א- הקשר בין א"י לחג הסוכות
חג הסוכות יש לו קשר ענייני ומחשבתי עם ארץ ישראל, וכתב רבנו הגר"א שיש קשר בין מצות סוכה לבין מצות ישיבת ארץ ישראל שבשניהם נכנס האדם בכל גופו לתוך המצוה, והסתמך על הפסוק בתהלים (עו, ג) "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון", ובשתי המצוות החשובות הללו, נכנסים עם כל הגוף כולל עם הבוץ שבמגפיים, עם כל הבגדים ואפילו עם הלכלוכים שבהם, והיושב בסוכה מתקדש בקדושת אורה המקיף של הסוכה, וכן היהודי הגר בא"י מתקדש בקדושתה של א"י, והנשמה מוארת באור השכינה החופף עליהם ומשיגה השגות נשגבות להידבק עם השכינה.
וכן מצא הגר"א מהפסוק הנ"ל השוואה בין שתי המצוות – בסוכה יש דין מיוחד של "תעשה ולא מן העשוי" (סוכה יא, א ושו"ע תרכו ס"ק ב) כלומר לעשות קודם הכל את הדפנות ואח"כ הסכך ולא להיפך, ולכן האדם עצמו או שלוחו בונה את הסוכה ולא נופלת מן השמים כך במצות ישוב א"י צריך עשייה אנושית ליזום יוזמות לכבוש א"י, לבנותה ולהפריח שממותיה ולא לחכות לעשייה שמימית אלא לקום, לעלות ארצה, לבנותה, לסלול מסילותיה ולכן הירושלמי (סוכה פרק ב הל' י) מדמה ישיבת א"י לישיבת הסוכה וז"ל: כתיב "בסוכות תשבו" (ויקרא כג, מב) ואין תשבו אלא תדורו כמה דאת אמרת "וירשתם אותה וישבתם בה" (דברים יא, לא) שיהיה אוכל בסוכה, מטייל בסוכה ומעלה כלים לסוכה" (ועיין סוכה כה, ב) ולכן בארץ ישראל צריך לטייל בה, להורישה מהגוים ולהפוך אותה לדירה קבועה של היהודים ולהשליט בה שלטון יהודי כדי לשבת בה בהשקט ובבטחה, כי ישיבה כזו מקנה שלטון מוחלט ובלעדי על הארץ ואז עם ישראל נחשב אדון על נחלתו (עיין בספר דברי סופרים אות יד; שו"ת ישועות מלכו חיור"ד סימן סו) ולכן צדק רבנו הרמב"ן שכתב שעיקר המצוה אינה אלא הירושה, הישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש א"י שתהיה תחת שלטוננו (עיין הרמב"ן לבמדבר נג וסה"מ מ"ע ד בהוספות) וחכמי הרמז מצאו שהמילה "האסיף" היא גימטריא 156 כמנין "ציון" (156) לרמוז לנו שיש השוואה בין ציון לסוכות.
ב- עניינים שונים המקשרים בין א"י למצות סוכה
והנה מלבד הקשר האמור מצאנו כמה עניינים המקשרים בין א"י למצות סוכה ונפרט כמה מהם:
א- נצטווינו לקחת ארבעת המינים שהם הנאים שבפירות, הטובים שבריחות, היפים שבעלים והטובים שבעשבים, ורוב מציאותם בארץ ישראל בתקופת סוכות והם בהישג ידם של כל אדם (הרמב"ם במ"נ ח"ג, מג).
ב- כתב האברבנאל (פ.ראה) שנוטלים מינים אלו לזכור שהיינו במדבר וקיבלנו את א"י לנחלה נצחית וכן כתב הרשב"ם (ויקרא כג, מג) שהטעם שציותה התורה שנעשה סוכות לזכור את הסוכות שבמדבר שלא היה לנו נחלה במדבר ולא בתים לשבת על כן בתשרי שהוא זמן אסיפת גורן ויקב צריך ליתן הודייה למי שנתן לו גדולה ובתים מלאים כל טוב ולא נאמר "ידינו עשו לנו את החיל הזה".
וכן כתב בעל "הרוקח": כשצרו על ארץ סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז עשו סוכות וישבו בהם, וזה "למען ידעו דורותיכם" שלא תחשבו מאבותינו אנו יושבים בארץ אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על ערים ועל ידי קיום מצות הסוכה נדע כי הקב"ה נתן לנו את הארץ.
וכתב עוד האברבנאל (פ.ראה) שחג הסוכות נמשך שבעת ימים כנגד שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, ומכאן אנו למדים לדורות שארבעת המינים מבטאים את החסד הגדול של ה' בנתינת א"י לעם ישראל ולכן בני ישראל מחבבים מאוד מצוה זו וכדברי הגמרא (סוכה מא, ב) "ר"א בן צדוק אומר: כך היה מנהגם של אנשי ירושלים – אדם יוצא מביתו ולולב בידו, הולך לבית הכנסת ולולבו בידו, קורא ק"ש ומתפלל ולולב בידו" (עיי"ש), והגר"א מצא רמז "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" אעלה ר"ת אתרוג, ערבה, לולב, הדס (ספר מעשה רב).
התורה קושרת מצות חג הסוכות לארץ "אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים... " (ויקרא כג, טל-מ) ודרשו רז"ל על המילים "באספכם את תבואת הארץ" שיהיה חודש שביעי בא בזמן האסיפה מכאן שנצטוו לעבר את השנים כי בלי עיבור פעמים יבוא באמצע הקיץ או החורף (עיי"ש ברש"י ובספרא פ.אמור פ.יב, טו) ולכן לקיחת ארבעת המינים מבטאת הודיה ושמחה לה' על צאתנו מהמדבר וכניסתנו לארץ היעודה וכפי שכתב הרמב"ם במורה נבוכים הנ"ל שארבעת המינים גדלים בתקופה זו בא"י והם בשיא רעננותם ופריחתם.
ברם, נשאלת השאלה אליבא דרמב"ם למה מצות נטילת ארבעת המינים לא נחשבת כמצוה התלויה בארץ אם מינים אלה באים מהארץ?
ויש ליישב כך: אמנם ארבעת המינים קשורים לטבעה החקלאי של א"י ונמצאים בעונת תשרי, אבל הם שונים משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י כי כולם נאכלים ובעלי משקל תזונתי רב בתפריט היהודי, ומעמדם הוא יותר גדול מארבעת המינים שאינם מבטאים את השבח העצמי והעסיסי של תוצרת הארץ כמו שבעת המינים, והערבה וההדס אינם נאכלים אלא האתרוג והלולב.
וכתב מרן הראי"ה קוק (עץ הדר השלם עמוד ה-ו): ארבעת המינים הם חובת גוף וקשורות לטבע הקדוש של א"י, ושני כוחות מתרכזים בהם, ועם ישראל הלוקח אותם מרכז את קדושת הגוף והארץ ובהם שמח שמחה גדולה ועל ידם הוא מנענע נענועים הדוחים כוחות ורוחות רעים ומזיקים (סוכה) וכתבו חכמי האמת שמעלת הנענועים היא גדולה ועל ידם נעשים תיקונים נפלאים בעולמות העליונים, והכל מכוחה וסגולתה של א"י המספקת עוז גשמי וגבורה רוחנית לאומה לסלק מעליה כל המקטרגים והמשטינים המתנכלים לקיומה ולכן חייב כל ימי חייו לגור בארץ כדי לסלק מעליו משטינים ומקטרגים ופגעים רעים.
ג- בחג הסוכות נידונים על המים (ר"ה ב, א) וא"י קשורה לענין הגשם יותר משאר הארצות משום שסיבת הורדת הגשם הוא רוחניותה של א"י, ושאר הארצות שותות רק מתמצית שפעה של א"י כמבואר בתענית (ח, א) ולכן בחג נידון העולם על המים, תופס ענין המים מקום חשוב בחג כמו מצות ניסוך המים (יומא כו, ב) והיא הלכה למשה מסיני (עיין פירוש הרמב"ם לסוכה סוף פרק ד ותענית ב, ב) והיא מצוה חשובה (סוכה נ, ב) "אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי השנה" (ר"ה טז, ב; ותוספתא סוכה סוף פ"ג) ולדעת קצת מרבותינו תלויה מצות הלולב במים בעניין המים "ארבעת המינים שבלולב וניסוך המים לרצות על המים כי חג הסוכות הוא זמן גשמי השנה (רמב"ן לויקרא כג, מ: ורש"י לזכריה יד, יז) והיא מצוה חשובה ובאה כקורבן העונה "אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה" (סוכה נ, ב; ר"ה טז, ב).
ד- ארץ ישראל: נחלת עם ה'
ארץ ישראל נבחרה להיות נחלתו הבלעדית של ישראל, מולדתו הקדושה של עם ה' ובגלל הגשם מרגישים ישראל את התלות שלהם בבורא כמבואר בדברים (יא, י) וזה מתבטא בסוכות בהושענות "אנו ליה וליה עינינו" כלומר בחג הסוכות אנו מפגינים את תלותנו המוחלטת בה' ובשלטונו על הבריאה ולכן בחג הסוכות אנו יוצאים מדירת קבע לדירת עראי להיות מסוככים תחת כנפי השכינה, תחת צלו יתברך ולכן היא נקראת "צלא דמהימנותא" "וסוכה תהיה לצל יומם" (ישעיה ד, ו) כלומר הסוכה מגינה מכל מריעין בישין ויושביה שקטים ושאננים כי היא מחדירה ליושב בה אמונה ובטחון וכן ארץ ישראל היא המקום הבטוח ליהודי היא האקלים הטוב לנשמת ישראל והיא שומרת על ישראל מהתבוללות, משנאת הגויים ומספקת עוז וגבורה נגד משטמתם, ולכן המלחמה של הגויים נגד המשיח מתקיימת בחג הסוכות וכמבואר בפסיקתא (פסדר"כ נספחים ב) על הפסוק בתהלים (קמ, ח) "סכותה לראשי ביום נשק", "אמר הקב"ה לעת"ל עתידים כל האומות להיכנס על ארץ ישראל ולעשות מלחמה עמהם "ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה" (זכריה יד, ב) ומה הקב"ה עושה יוצא ונלחם בגויים", ומה מטרת מלחמתם דוקא בחג שאנו מתפללים להצלחתם, לשלומם ולשגשוגם (סוכה נה, ב)?
וחז"ל גילו לנו סיבת רוגזם ומשטמתם וכך אמרו בפסיקתא (לד) "שמעו עמים ירגזון – למה רוגזים? משום שבאים ישראל להקים להם מלכות" ובודאי מלכות זו אינה כשאר מלכויות תבל כי היא "מלכותא דרקיעא" (ברכות נח, ב) ובודאי תעיב עליהם ותחשוף קלונם ופראיותם ולכן בחג הסוכות שעם ישראל נכנס תחת כנפי השכינה המגינה עליהם בבחינת "האם רובצת תחת האפרוחים" (תיקוני זוהר דף ב, ב) והסוכה כוללת בתוכה שם הויה ואדנות (65+26=91) כמנין "אמן", כמנין "אילן", ולכן הם מתרגזים כי אינם שייכים בגילוי אמונת היחוד של תורת ישראל אבל ישראל מכריזים "בצלו חמדתי וישבתי" (שה"ש ב, ג) כלומר עם ישראל דבק באמונת ה' ויושב בצילה בארץ ישראל שהיא בחינת סוכה והיא צל ש-די, ארמונו של מלך שבה היהודי מתהלך, מטייל ומשתעשע ביופיה, באקלימה ובטובה החמרי והרוחני.
ולפיכך השמחה מתגלה רק בסוכות, ויש לה כמה גורמים – היסוד הרוחני אחר ההיטהרות הכללית בימי התשובה, והכניסה לארץ חמדה, ולכן שמחה זו מכשירה את האדם לנבואה וכפי שקרה עם יונה בן אמיתי שעלה לירושלים לשמחת בית השואבה וזכה עקב השמחה להיות נביא (עיין הרמב"ם סוף הל' לולב).
ה- א"י והסוכה חיזוק האמונה
הסוכה עם בנינה הרעוע, דירת עראי, בכל זאת היא מבצר האמונה והבטחון של היהודי כי "הסכך" הוא עיקר הסוכה, והישיבה תחת סכך רומזת לאדם שכל הווייתו מסוככת על ידי ההשגחה העליונה הפורסת עליו את חסותה וכן ארץ ישראל היא "ערש האמונה" כאמרם "שכן ארץ ורעה אמונה" כלומר התכונה של א"י שהיא מחנכת לאמונה, לחיזוק מידת הבטחון בה' ולכן "סוכה" בגימטריא = אמן (91) ללמדנו שהישיבה בדירת עראי, בבנין קלוש ופרוץ מטביעה את חותמה על נשמת הפרט והכלל ושום כוח מזיק ומשחית לא יוכל לפרוץ את הקשר הנצחי בין ישראל לאביהם שבשמים, בין ישראל לנחלתם הקדושה שהיא המבצר החזק של תורת ה' ואמונתה ולכן כל ישראל ראויים לסוכה, לאמונה ולבטחון והנשמה היהודית מלאה אמונה ובטחון ושום כוח זר לא יוכל לנתקה מאמונתה ומדבקותה בנצח כי חוקי התורה "הם מבצרנו הנצחי ומשגב לנו" (עיין במאמר "הסוכה - מבצר הגנה" של מרן הראי"ה קוק).
ו- מלחמת גוג ומגוג בחג הסוכות
הנביא זכריה וגם יחזקאל ניבאו על מלחמת הגויים בירושלים והיא נקראת "מלחמת גוג ומגוג" (יחזקאל לח, יח; זכריה יד) ולכן אנו מפטירים הפטרת זכריה ביום ראשון של סוכות, והפטרת גוג ומגוג ביחזקאל בשבת חול המועד סוכות (שו"ע סימן תרסג-ג ונו"כ) וכתבו הגאונים משום שזהו זמן מלחמת גוג ומגוג שבאים עלינו כי זכינו לשוב לנחלתנו ולהקים בה מלכות ישראל וזה מרגיז את העמים למה חוזרים למעמדנו להיות "גוי קדוש" גוי מיוחד בצביונו "לכו ונכחידם מגוי" (תהלים פג, ה) כלומר סיבת מלחמתם היא להשבית את ישראל מלהיות אומה קדושה, אומה בעלת שלטון מדיני בארץ ישראל ועינינו רואות היום שכל האו"ם הוא נגדנו ומגנה אותנו על בנין הארץ ויישובה, וכולם מטכסים עצה להילחם בנו ובירושלים וכפי שניבא זכריה (יב, ב) "הנה אנכי שם את ירושלים סף רעל לכל העמים סביב... והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים" ונאמר עוד שם (יד, ב) "ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה", אבל הקב"ה ישפוט אותם על שנאתם לגזע הקדוש ולבסוף יכירו במעלת ישראל וארצם ויודו שא"י שייכת לעם קדוש והם מופקעים מקדושתה ויכירו היטב שישראל הם לב האומות, לב המזרים חיים לאנושות (כוזרי ב, לו).
וחכמי הסוד גילו לנו ששרי מעלה מקטרגים על בחירת עם ישראל לעם סגולה, ובכדי לשתק קיטרוגם ומשטמתם נצטווינו ליטול ארבעת המינים להראות על נצחוננו עליהם כי הלולב ומיניו מבטאים אחדות ישראל, ובכוח האחדות מנצחים וכמו שכתבו בעלי התוספות על התורה (ויקרא כג, מ) שנטילת הלולב הוא סימן לכך שזכינו בדין ביום הכיפורים (עיי"ש) ובזה אנו מפגינים את יחודיותו של עם הנבחר בארץ הנבחרת.
ונשאלת השאלה למה יש להפגין יחודיות העם דוקא בסוכות? כי הרי הקרבנו שבעים פרים והתפללנו על קירובם ולא על ריחוקם כי הבלטת בחירת עם ישראל לעם סגולה מוליד שנאה וריחוק? ואדרבא יותר טוב להפגין מעלת ייחודנו בחג השבועות, חג מתן תורה המייחדת אותנו מכל עמי תבל וכפי שאנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".
והיישוב לזה הוא כך: אדרבא בעת שיתוף הגויים וקירובם לעבודת ה', יש להדגיש את הייחוד של עם ישראל כדי להתרחק מהשפעתם האלילית ולהיבדל מאמונתם ומתרבותם, וזה אנו עושים בחג הסוכות שבו מובלטת ומופגנת "הסגולתיות הישראלית", העצמיות של כנסת ישראל, והיבדלות זו אינה לרעה ולהתנשאות על העמים אלא התרחקות מתרבות אלילית כדי לשמור על צביוננו הקדוש ולתקן עולם במלכות ש-די, ומציון תצא תורה לאנושות כולה, ותקומת עם ישראל לא באה להפליל הגויים ולהשפילם אלא לרוממם, לכוונם בדרך הנכונה.
ברם, במקום לגלות אהבה וחיבה לעם קדוש המתפלל עליהם, הם עויינים אותו ומחבלים בתקומתו הלאומית, והשפילו את גופו ונשמתו בגלויות שונות ועל זה אומר "תחת אהבתי ישטנוני" ולכן הנשק היעיל נגדם הוא אחדותנו הלאומית שמספקת לנו עוצמה גשמית ורוחנית להילחם נגד ישמעאל ועשו וכדברי רז"ל "בזכות נטילת ארבעת המינים ביום הראשון, הקב"ה יפרע מאותו ראשון "ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער – זה עשו".
ז- חטא העגל: עיכוב הכניסה לארץ
כתב בעל "שם משמואל" (מועדים סוכות עמוד קמט-קן) שאלמלא חטא העגל היה עם ישראל נכנס לא"י בחג הסוכות הראשון כחצי שנה לאחר צאתם ממצרים והיה מתקיים בו "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך" (שמות טז, יז) "הביאני המלך חדריו" (שה"ש א, ד) וכן כתב מרן הראי"ה קוק בספרו "אורות (יד, ד) לולי חטא העגל היו האומות יושבות א"י משלימות עם ישראל ומודות להם כי שם ה' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות ולא היתה שום שיטת מלחמת נוהגת...".
הישיבה בסוכה היא תיקון חטא העגל כי חטא זה יסודו מ"זוהמת הנחש" שהיא הגאוה וההתנשאות העצמית והסוכה מסמלת את הענוה, את התבטלות הישות העצמית ולכן חג הסוכות מתקן את הגאוה (ויקר"ר ל) ומאפשר להיכנס לא"י שהיא מקור הענוה, ההכנעה ולכן נקראת "ארץ כנען" כי הגרים בה נכנעים לרצון העליון, ולכן הסוכה וא"י יש להם מכנה משותף והוא הכנעה, התבטלות מפני המגמה העליונה.
ולאור זה יש לומר שהסוכה רומזת על מהות המקדש כי שניהם הם סוד הדיור של הקב"ה בעולם כי ה' התאווה שתהיה לו דירה בתחתונים, ומשכן השכינה במקדש "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וכל המצוות הן כלים להמשכת אור העליון לתחתונים.
השכינה מתרכזת במקדש ומתפשטת על ארץ ישראל שהיא מקודשת מכל הארצות (מסכת כלים א) ושכינה זו מתלבשת ומתעגנת בתוך לבבות ישראל שהם "היכל ה' המה" וכן הסוכה בחג היא "בית מגורים" של השכינה בכל פרט מישראל ועל ידה קונה היהודי האמונה, הבטחון וכל המידות התרומיות.
חנוכת הבית השלישי תהיה מניסן ועד תשרי כאמור ביחזקאל (מה, יח-כה) והיא תסתיים בסוכות כי גם הבית הראשון חנוכתו נגמרה בצמידות לחג הסוכות כי שניהם קשורים יחד וכפי שאמרנו הם רומזים למגורים של הקב"ה בעולם התחתון ובלבבות ישראל.
חז"ל גילו לנו ששלמה היה מלמד לגויים את ספרו "קהלת" (הרחב דבר לנצי"ב במדבר כט, ט) כי הוא מלא חכמה ומוסר על חיי אנוש עלי אדמות וגם הגויים יש להם "צלם אלוקי" ושואפים להיצמד לבוראם ולהכיר מעלת ישראל וארץ ישראל ולכן לעתיד יעלו לסוכה בירושלים לשאוב ממנה אמונה ובטחון, ורוח אלקים "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תהלים עו, ג).
ולפי זה אתי שפיר למה חג הסוכות נקרא "חג האסיף" כי הוא מאסף, מאחד, מלכד ומגבש הבריאה לאמונת היחוד ולפיכך שם ה' חל על הסוכה כי היא קוראת לאמונת הייחוד, לחיטוב היצירה לשוב לשורשה ולעצמיותה, וכידוע שאין שום שמחה לשום נברא כמו השגת עצמיותו, ריבונותו וחירותו, והחירות האמיתית היא התלות במהותו, הקשר עם בוראו "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות) ולפי זה מובן למה חג הסוכות הוא מחד גיסא "חג לאומי" ומאידך גיסא הוא "חג אוניברסאלי" כי יש לו שני מישורים עיקריים:
א- במישור הישראלי שבא לעצב דמות עם ישראל למלא את ייעודו הקדוש בבריאה.
ב- המישור האוניברסאלי: להתפלל על הגויים, לתקן עולם במלכות ש-די, וזה הערך העומד בתפיסת עולמו של העם "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, ג) ולכן דוד מכריז "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו" הנאמרת יום יום בתפילותיו, ולפי זה פסק הרמב"ם שנצטווה משה מפי הגבורה ללמד לכל באי עולם לקיים שבע מצוות בני נח" (הל' מלכים) ולסייע להם במישור הגשמי והרוחני, וגם מקבלים קורבנות מהגויים כי בית המקדש נקרא "בית תפילה" לכל העמים (עיין הרמב"ם בפירוש המשניות תרומות פ"ג, מט).
ומתוך מגמה זו לקרב יצורי תבל לשורשם האלוקי, יתגדל ויתקדש שמו יתברך, ושמו יוודע בעמים ויומלך על הבריאה כולה "והיה ה' למלך על כל הארץ" (זכריה יד).
ח- נטילת אתרוגי א"י
גדולי ישראל השתוקקו לקחת אתרוגים שגדלו בא"י שאין בהם חשש הרכבה כי אתרוג מורכב פסול לברכה (עיין כף החיים סימן תרמח, קלג) וגם נטילתם מגדילה חיבת הארץ וכפי שכתב מרן הראי"ה קוק (עץ הדר השלם עמוד ז) ובעל ערוך השולחן (או"ח סימן תרמח ס"ק כט) כתב: ולכן כל איש מישראל אשר נגעה יראת ה' בלבו לא יקח רק אתרוגי א"י, ואיך לא נבוש ולא נכלם בדבר מצוה שנוכל לקיימה מפרי ארצנו הקדושה וליטול דוקא מארץ העמים, ואוי לה לאותה בושה ולאותה כלימה ועל זה נאמר "וימאסו בארץ חמדה" והאריך בזה בעל ישכיל עבדי (חלק ו סימן כא) שאתרוגי א"י הורתם ולידתם בקדושה, וכתבו הפוסקים שעדיף לקחת אתרוג מא"י אפילו שלא "הדר" מאשר לקחת אתרוג מחו"ל והוא מהודר (עיין משנת בנימין שביעית סימן נט) וב"ה לאחר הקמת מדינת ישראל א"י חזרה לתת פירותיה בעין יפה כי זהו "קץ המגולה" (סנה' צח, א) והיום היא היצואנית הגדולה ביותר של אתרוגים בלתי מורכבים לכלל העולם היהודי והם נאים ומהודרים בכל ההידורים (עיין בספר עץ הדר השלם עמוד ה-ו).
בסיכום, מעלותיה של א"י מתחזקות על ידי קיום מצות סוכה ומצות ארבעת המינים כי הם מלמדים אותנו על עבודת ה' בשמחה וכידוע שאין שמחה אלא בישיבת א"י (אור החיים ריש כי תבוא) ולכן קיום מצות הסוכה בהידור רב, בשמחה ובעינוג לבב מתאפשר רק בא"י, בירושלים ובמקדש שמשם שואבים עוז ואמונה, רוח הקודש "כי משם שואבים רוח הקודש" (סוכה פ"ה, מא).
דין נטילת ארבעת המינים נובע מדין "ערבות" שישראל ערבים זה לזה (שבועות טל, ב) וזהו סוד הלולב וסוד אגודתו ללמדנו שכולנו מקשה אחת (עיין טעמי המצוות למרן האריז"ל פ. קדושים) כולנו נשמה אחת כללית ויסוד זה קיים רק בהיותנו בא"י כי הערבות ההדדית קיימת בארץ ישראל – חמדת לבנו ובה אנו נחשבים לנשמה אחת, לחטיבה לאומית אחת "גוי אחד בארץ".