הסוכה סמל לחיים צנועים
הסוכה סמל לחיים צנועים
א- חג הסוכות: חג האסיף
חג הסוכות נקרא "חג האסיף" כמו שכתוב "וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה" (שמות כג, טז) "וחג האסיף תקופת השנה" (שם לד, כב; דברים טז, יג; ויקרא כג, טל) כי בעת זו הוא זמן אסיפת התבואות ופירות האילן בבית, ובני אדם שמחים באספם את תבואתם ופירותיהם כדי להכין את פרנסתם לשנה הבאה (עייך חינוך מצוה שכד, רשב"ם, רש"י וספורנו שם).
והנה איסוף היבול החקלאי הביתה עלול להכניס האדם למחשבה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" והאדם רוקד סביב הכסף, ולכן הגתה השגחה העליונה להסיט האדם משכחת אלקים, מנהירה לחיים ראוותניים וציוה את העני והעשיר לצאת מביתם היפה והמרוהט ולגור שבעה ימים בדירת עראי, בבנין רעוע וקלוש כדי להחדיר לתודעתו שכל מציאותו היא עראית, חולפת ורק רצון ה' מקיימו, מעמידו ומחייהו ועובדה שהסוכה היא מבצר הגנה "תצפנם בסוכה מריב לשונות" (תהלים לא,)
אחת המידות המאפיינות את היהדות היא "חיי הצניעות" בבחינת "הצנע לכת עם אלקיך" (מיכה ו, ח) דהיינו לנהל אורח חיים צנוע ללא הוצאות מיותרות וראוותניות, וחג הסוכות בא ללמדנו מידה זו כי היהודי נצטווה לצאת מביתו, ממבצר החזק והיציב אל הסוכה הצנועה והרעועה כי חיים אלוקיים אינם חפצים בחיים חומרניים מופרזים אלא חיים צנועים, להסתפק במועט כי חיי עוה"ז הם "הבל הבלים" כפי שהכריז שלמה במגילת קהלת ולכן על היהודי להפגין בשבתו בסוכות את ההשגחה הפרטית, את הבטחון המלא בבורא ולכן הסוכה נקראת "צלא דמהימנותא" והשכינה חודרת לנו דרך הסכך, דרך כל ההכנות שעשינו לבנות סוכה כי "השפע העליון" בהתאם להכנת "הכלים" שאדם מכין לקבל את "האור העליון" וככל שהאדם נכנע והרגשת תודה והכרת טובה לה', הוא מגיע לברכה, לשמחה וליראת שמים.
חג הסוכות פונה לכלל ישראל לארבעת הסוגים הקיימים בחברה הישראלית להתאחד, להתלכד לאגודה אחת (ויקר"ר פרשה ל ומנחות כז, א) ואין מקום להתנשאות, להתבדלות ולהתפארות יהודי על חברו אפילו הוא מעולה ממנו.
האחדות הלאומית טבועה בנשמת האומה והיא יסוד קיומה "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (שמו"ב ז, כג) ו"כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת (סוכה כז, ב) וגם השמחה משותפת לכלל מרכיבי האומה "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים טז).
התורה מציעה למעמד הבינים בחג הסוכות את ההיפך הגמור של שאיפת האדם לחיות מעל יכולתו, ולכן יש לו דרישות מרובות של מותרות, של חיים חמרניים מופרזים, וכל אחד רוצה לחיות בסטנדרט גבוה ולחיות כמו עשיר, ולכן ידע רבש"ע את שהמעמד הבינוני רוצה לחיות כמו עשיר ומלא תלונות על ההשגחה העליונה שמפלה את העני ומעשירה את העשיר. לפי התורה, היהודי חייב לחיות חיים צנועים, לנהוג אורח חיים פחות מיכולתו, להסתפק במועט כי אורח זה מחשל ומחנך את האדם לעמוד יציב בשעות קשות ולשמוח כאמרם "איזהו עשיר השמח בחלקו" והמסתפק במועט הוא העשיר האמיתי, ולכן היהודי חייב לחיות כמו עני ולשמוח כמו עשיר.
האושר האמיתי אינו בא אחרי הריצה אחר חיים מתירניים, שאפתניים, וראוותניים אלא אחרי השמחה בחלקו בבחינת "ברכת ה' היא תעשיר", בסידור חייו הכלכליים, לאפס את סדרי העדיפויות שלו וללמוד לשמוח בחלקו, ומתוך שאיפה זו הקב"ה ישפיע עליו את הצריך לו כדי להתקיים בכבוד ולא יזדקק לבריות. ואם האדם מושפע בשפע כלכלי רב עליו לדעת שהממון הוא רק "פקדון שמימי" בידו והוא ממון עניים ולכן עליו לסייע לנזקקים, להקדיש מהונו לזולת כי הוא "רכוש העניים" המופקד בידיו והוא רק "אפוטרופוס" (עיין אור החיים למשפטים עה"פ אם כסף תלוה את עמי את העני... ועיין האלשיך הקדוש שם) ולכן סכך הסוכה הוא "מגרנך ומיקבך" (דברים טז, יג) מפסולת גורן ויקב (רש"י שם) ולא גג מרעפים, ודברים יפים ללמדנו שהסיכוך האלוהי על האדם בעוה"ז רק כשהוא חי בצניעות, בפשטות, בלי פאר והתפארות כי עוה"ז הוא "דירת עראי" לאדם למשך שבעים שנה וכל מעשיו מכוונים לתיקונו של הייחוד הקדוש "שבעת ימים תחוג לה' אלהיך" (דברים טז, טו). צניעות האדם מקבלת ביטוח במישורים שונים: במעשה בהליכות, בדיבור ובצורת הלבוש, וכל מעשי אדם צריכים להיות טבועים בחותם הצניעות ולכן צריך להתרחק מאור זרקורים ולהפנים מעשיו ולא להבליטם ולכן הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, ורשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים" (בבא מציעא פז, א) כי התאוה הגאוה והקנאה הם הגורם הישיר להתבלטות ולהתפרסמות ולכן בחג הסוכות המחנך למיעוט ערכנו לעומת גדלות ה', להכרת אפסיות האדם "אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת" (אבות ב, ח) הוא חג של צניעות, של הסתפקות במועט ושל הפנמת המעשים כלפי יוצרם.