הסוכה ביטוי לאהבת ה' וחיבתו לישראל/ הרב שלמה בן חמו

הסוכה ביטוי לאהבת ה' וחיבתו לישראל/ הרב שלמה בן חמו 

א-     חג הסוכות: עשיר במצוות

חג הסוכות זרוע לכל ארכו ורחבו במצוות יקרות: סוכה, ארבעת המינים, השמחה, ניסוך המים, מצות ערבה... ומצוה יקרה חלה בחודש תשרי שנקרא "ירח איתנים" (ר"ה יא) שבו נולדו איתני עולם, והוא חודש משופע במצוות והשמחה מתנשאת ומקיפה כל שכבות העם, ולכן חג הסוכות "מרובה מצוות" (יומא ב, ב ורש"י שם) ואין לך חביבה ממצות סוכה שהרי האדם נכנס לתוכה בכל איבריו ומלבושיו ואפילו בנעליו ומגפיו, ובישיבתנו בה אנו חוסים תחת "צלא דמהימנותא" כי היא מלמדת לאדם אמונה בא-ל אחד, וסוכה גימטריא "אמן" 91 כי מאמתת קיומו של עם ישראל כעם נבחר שהרי ישראל ישבו בסוכות בעידן התגבשותו כעם בעת יציאתו ממצרים ובמשך מסעו האריך במדבר, ולכן הקב"ה זוכר לישראל את חסדיו בענין זה וכדברי הנביא "זכרתי לך חסד נעורייך" (זוה"ק וזאת הברכה) כי מצד הטבע והמצב הנפשי שבו היו שרויים בני ישראל שחונכו על השעבוד והפחד, לא הי ויכולים לשבת בסוכות ובכל זאת האמינו לה' ולשליחו הנאמן ויצאו למדבר זרוע נחשים ועקרבים ושאר מזיקים.

כל המקיים מצות סוכה בעוה"ז, הקב"ה מסוכך עליו מחמת המזיקים לעתיד לבוא שנאמר "באברתו יסך לך" והקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבוא (ילקו"ש איוב סט ופסיקתא דרב כהנא) כי "חג הסוכות בגימטריא "לויתן" (בני יששכר – ענייני חג הסוכות מאמר ב אות ב).

ומה פירוש "סעודת לויתן" שעתיד הקב"ה להושיב כל הצדיקים בחג הסוכות? ופירש הגר"א (אבן שלמה פרק יא, סעיף יא): שסעודת לויתן היא "הדעת" שתתרבה בארץ שהיא השמחה הגדולה אשר אין מעלה הימנה, והוא השעשוע הגדול שעתיד הקב"ה להשתעשע עם ישראל, שמחדש להם דברי תורה והם משיגים השגות גבוהות ולכן בחג הסוכות תתרבה הדעה כי הדעה האמיתית קשורה עם האמונה והבטחון בהקב"ה ובמצוותיו ולכן כשיושב אדם בסוכה תחת צל של קנים, של בנין רעוע וממנו לומד מידת האמונה והבטחון אז דעתו הולכת ומשגשגת והוא משיג השגות רוחניות גבוהות ורוכש דבקות עליונה, וזוהי התקוה של אחרית הימים וכפי שכתב רבנו הרמב"ם בסוף הלכות מלכים (עיי"ש).

השמחה וגילוי האורות בר"ה וביוה"כ היו מכוסים ואילו בחג הסוכות האורות העליונים באים לידי ביטוי וגילוי גדול בשמחה של הסוכות וכך פירשו את הכתוב "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" שהחגים הראשונים של חודש תשרי הם בבחינת כיסוי "בכסה" כי השמחה מהולה בפחד ויראה והייתה כבושה פנימה אבל בחג הסוכות ובשמיני עצרת השמחה פורצת החוצה "ליום חגנו" והחגיגיות מתגלה בצורה מושלמת ומהודרת בר"ה, האדם שומע, מקשיב ומאזין לקולות השופר והוא צריך להמליך את הקב"ה ע"י שמיעה, אמירה "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם ובמה? בשופר" ואילו ביוה"כ האדם מבטל את הגופניות שבו ומפנה את נשמתו לבורא להידמות לו כמו המלאכים שאין להם גוף, ואילו בסוכות אנו עובדים את ה' גם באמצעות הגוף, אוכלים, שותים ושמחים בשמחתו יתברך על ידי ההתבטלות בעשיית סוכה ובישיבתה שבה יוצאים מדירת קבע לדירת עראי וזה מראה על ביטול הישות העצמית ולכן "סכך" גימטריא 100 כמנין הקולות שתוקעים בר"ה כדי לרמוז לנו שאותם קולות פועלים עלינו לרומם את גופנו ולקבל עלינו עול מלכותו יתברך ולשבת ב"צלא דמהימנותא" שהיא הסוכה שכל תכליתה להחדיר לאדם אמונה ובטחון, קבלת עול מלכות וביטול הישות העצמית ומבואר שענני כבוד הקשורים עם חג הסוכות, נוצרים מענן הקטורת של יוה"כ כלומר מעבודת הכהן הגדול שהוא "שליחם" של ישראל נוצרו "עננים" שמגינים על ישראל ממזיקים ומכל מיני דברים רעים ולכן "חג הסוכות" הוא זכר לענני כבוד (סוכה יא, א) המבטאים את אהבת ה' לעמו שהרי הם עינוג לעמו שהקיפם להגן עליהם מפני שרב ושמש, מפני אוייביהם, שמרו על בגדיהם ואף היו מכבסים ומגהצים אותם בעודם עליהם כדברי הכתוב "שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה" (דברים ח, ד) ובמיוחד ענני הכבוד היו משרים שכינה במחנה והיו משגיחים השגחה מיוחדת על ישראל והיו מפליטים את החוטאים וכמו שפירש רש"י את הפסוק "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" (דברים כח, יח) ולכן "ענני כבוד" מבטאים את הקשר והאהבה העזה השוררת בין ישראל לאביהם שבשמים, ולכן אנו מבטאים קשר זה בשמחה רבה ולכן יסוד הסוכה וכמו שכתב רבנו הטור "שמצות מלך עלינו" וממנה שואבים את "רוח הקודש" על ידי השמחה ולכן השמחה שופעת בחג זה כי אנו שמחים באמונתו יתברך, במצוותיו, בבחירתו שבחר בנו להיות לו "עם סגולה" (עיין הרמב"ם הל' לולב פרק ח, הל' יב).

בסוכות מתגלה הקשר המיוחד בין הקב"ה לישראל שהרי הוא מפגין השגחתו עליהם, וחז"ל דרשו על הפסוק "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" ופירשו שבר"ה ויוה"כ הקשר שלנו עם הבורא הוא בבחינת "שמאל" כלומר מתוך אימה ופחד, מתוך יראה ורעדת הדין ואילו בסוכות הקשר הוא בבחינת "חיבוק" ונישוק "וימינו תחבקני" ולכן האפיון של הסוכות היא "השמחה", "זמן שמחתנו" כי השמחה אופפת את כולנו וגם התרוממות רוח שורה בקרבנו, ולכן קשה לנו להיפרד מקוב"ה וכמו ששני אוהבים המתחבקים שקשה להם להיפרד והם נדבקים בכל הכיוונים.

בשאר המצוות, האדם מקיים את המצוה באחד מאיבריו משא"כ מצות הישיבה בסוכה שונה כי הוא נכנס אליה בכל איבריו, בבגדיו, בכליו ובמנעליו לרמוז לנו שצריך אדם לעבוד את ה' בכל ישותו ובכל חפציו הגשמיים בבחינת "כל עצמותי תאמרנה" כי כל "הישות האנושית" חייבת להיות משועבדת לרצון העליון בחג הסוכות, בליל "הושענא רבה" בחצות הקב"ה חותם כל אחד כי הקב"ה מחכה לחוטאים אולי ישובו בתשובה ביום זה שהוא הזמן האחרון לתשובה שהרי נקרא יום "הושע-נא" כלומר יום התשועה אחרי 51 ימים (30 ימי אלול ו-21 יום עד סוף החג) ולכן מרבים בתפילות בלימוד כל הלילה (בן איש חי פרשת וזאת הברכה א), עושים שבע הקפות ומתפללים בכוונה.

חג הסוכות מבטא את "הסגולתיות" הישראלית "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" (שמות יט, ה-ו) כי עם ישראל נועד להיות מחנך לכל שאר הברואים, פרושים מן החמריות "קדושים תהיו" ועל ידי הפרישה מהחומר יתמסר לעבודת בוראו ויקיים דברי דוד "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי..." (תהלים כז, ד ושו"ע סימן רלא).

בחג הסוכות, השמחה בשיאה, שהרי בפסח התורה לא כתבה "שמחה" כלל ובשבועות כתובה פעם אחת (דברים טז, יא) ובסוכות שלוש פעמים (שם) ואין גדול יותר מאשר לשמוח לפני ה' (הרמב"ם הל' לולב פרק ח הל' יד-טו) והסביר הטור שחג הפסח הוא "אירוסין לישראל" שהרי בפסח מתבקש העם להיות עם ה', ובשבועות התקיימה החופה והנישואין עם הקב"ה, ובחג הסוכות נעשה החיבור והייחוד עמו ולכן הוא "חג האסיף" שבו אוספים את כל "המציאות החמרית" ומעלים אותה לבוראה בתוך א"י ומזה באה השלמות, השמחה, כי בחג למדנו להיות חוסים ומסתופפים תחת צלו יתברך ולכן כתב הזוה"ק שרק מי שיש לו חלק בישראל ובא"י הוא שזוכה לשבת בסוכה, כלומר מסוגל לקלוט "אורות האמונה", לדעת שיש אדון ומנהיג לבריאה ותחושות הללו מספקות שמחה ואושר רב לנשמה.

בחג הסוכות, מסיימים את השנה בסיום קריאת פרשיות התורה, באיסוף כל מעשינו מר"ה ועד שמיני עצרת ומוכנים להתחיל שנה חדשה מדושנת בעוז ואמונה, בחום של אהבת ה' להתבטל מפניו.

וכמו שראש השנה הוא ראש לשנה החדשה והוא מעניק חיות שפע וברכה רבה לכל השנה כולה, כך השמחה בסוכות מעניקה שמחה ליהודי לכל השנה לקיים את הפסוק "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו ושו"ע או"ח סימן רלא) ואמרו רז"ל (ברכות סג, א) "איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה? בכל דרכיך דעהו" כי תכלית כל מעשי אדם היא לקדש ולזכך מידותיו, עלילותיו ותנועותיו "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (אבות פ"ב מי"ב; ורמב"ם דעות פ"ג הל' ג ושמונה פרקים פרק ו).