ביטול הישות העצמית החג הסוכות

ביטול הישות העצמית החג הסוכות

• תחושת האפסיות בחג הסוכות    
• הידיעה בישיבה בסוכה

חג הסוכות זרוע לכל אורכו ורוחבו במצוות יקרות: סוכה, ארבעת המינים, מצות השמחה, מצות עליה לרגל בזמן שבית המקדש היה קיים, ניסוך המים, מצות הקהל ועוד.

מצות סוכה היא למעשה המצוה היחידה והמיוחדת בתורה בה משתתף האדם בכל קומתו על רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, וחוסה כולו תחת צל הסוכה "צלא דמהימנותא" והיושב בה מתמזג עם השכינה החופפת על הסוכה ומגינה על יושביה, ולכן אמרו רז"ל "אל תהא מצות סוכה קלה בעיניך כי כנגד כל המצוות היא שקולה" (הפייטן) משום שכל "ישותו" של האדם מוכנסת לתוך הסוכה במנעליה, מלבושיה ומגפיה, וכתב מרן הגר"א ששתי מצוות נכנס בהן האדם בכל גופו: סוכה וארץ ישראל ורמז לזה מהכתוב (תהלים עו, ג) "והי בשלם סוכו ומעונתו בציון" כיון ששתיהן קדושות ושם שמים חל עליהן (סוכה ט, א) והשכינה משרה את קדושתה על היושב בתוכן.

הסוכה נקראת בשפת הנסתר "צלא דמהימנותא" (זוהר פרשת אמור, קג, ב) כי בשעה שהאדם יוצא מביתו הקבוע לדירת עראי הבנויה מקני סוף, מזרדים, מפסולת יקב וכו' הוא חוסה תחת צל השכינה הפורסת כנפיה עליו מלמעלה וכל שבעת האושפיזין דרים עמו ומגינים עליו מדעות נפסדות, ממזיקין ומכל מיני מרעין בישין ורוחות רעים המשתוללים וחפצים להזיק ליהודי "אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה הקב"ה מסוכך עליו מחמת המזיקים שלא יזיקו אותו שנאמר באברתו יסך לך" (ילקו"ש פרשת אמור תרנג) ואפילו בצאת מעולם הזה והולך לבית עולמו היא מצילתו "מי שעושה לו סוכה הקב"ה מסכך עליו בעולם הבא, ומגין עליו מכל מלאכי חבלה כאשר יוצא מעוה"ז והולך לעולם הבא" (תיקוני זוהר תיקון ע, קלב, א) "וכל מי שיושב תחת צלא דמהימנותא מנחיל חירות לו ולבניו לעולם, ומתברך בברכה העליונה" (זוהר פרשת אמור דף קג, א).

כל ימי ישיבת היהודי בסוכה הוא מתמלא בטחון ואמונה, קדושה וטהרה מחשבתית שהרי הוא חוסה לא בצל קורות בית אלא בצל אמונתו ובטחונו של הקב"ה הוא חוסה וכידוע שכל החוסה בצל כנפי השכינה אין לו פחד ואוימה משום נברא אלא אדרבא הוא מתאזר בגבורה נפשית עילאית להדוף הבלי העולם, מחשבות שווא ובפרט למניעת המחשבה הפסולה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" שהיא מחשבה מטעה וכפרנית ולכן אמרו רז"ל בפסיקתא (פסדר"כ כט): כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבוא" כי הסוכה מחזקת יסוד האמונה והבטחון במי שאמר והיה העולם, וכתב רבנו בחיי בספרו "כד הקמח" כי מצות סוכה מרוממת את האדם לדרגת רוח הקודש שכן "סוכה" היא מלשון "יִסְכָּה" דהיינו שרוח הקודש מסוככת על האדם ומחפה עליו לבל יפול במושגים שונים ובדעות הבליות וכפרניות, ולכן הסוכה רומזת להרבה עניינים מוסריים ורוחניים בחיי האדם עלי אדמות וכתב רבנו בחיי (שם) "ידוע כי בחודש הזה בראשיתו נברא העולם ובאמצעיתו נצטווינו לעשות סוכה ויש בבנין הסוכה רמז וזכרון לשני העולמות – העוה"ז ועוה"ב". דהיינו הסוכה משלבת קידוש החומר והרוח יחד כי חג הסוכות מבוסס על החיים בעולם החומר המתקדשים באמצעות הסוכה וארבעת המינים, וזה ייעודה של "כנסת ישראל" לקדש את המציאות החומרית, לכוונה לאפיקים רצויים ולשעבדה לרצון בוראה.

הסוכה היא מצוה מיוחדת לעם ישראל "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (ויקרא כג, מב) ודרשו רז"ל (סוכה כז, ב): "מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" כלומר הסוכה ראויה רק לקהל מאמינים, למי שהאמונה פועמת בנשמתו ובהווייתו ולא לכופרים, למכחישי האמונה האלוקית ועובדה שהגויים בעטו בעשיית הסוכה (ע"ז ג, א) כי אינם מסוגלים לקלוט את המסרים הרוחניים הגלומים במציאותה החומרית ורק ישראל הנקראים "אזרחים אמיתיים" יכולים לשבת בסוכה ולדלות ממנה רמזים וסודות מוסריים אבל הגויים העוברים מן העולם כדברי חז"ל לפסוק "ולא אמרו העוברים" (תהלים קכט, ח): "אלו אומות העולם שהם עוברים מן העולם" (ירושלמי שביעית פרק ד הל' ג) ולכן שמחתם היא ארעית, חולפת ולא נצחית ולכן הקב"ה משרה שכינתו אך ורק על "עם הנצח" שיודיע להבחין בין "ארעיות" ל"נצחיות" והסוכה באה להחדיר לתודעת האדם את "הארעיות" של חייו שהם קצובים לשבעים שנה ומשום כך אנו חוגגים "שבעת ימים" כדי לרמוז לנו שכל חיינו הם שבעים שנה בעוה"ז ואינם נצחיים.

ולאור זה מובן למה בחג זה נאמר "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כג, מג) וכתבו הב"ח והמג"א (או"ח סימן תרכה) כי מי שיושב בסוכה ולא כיוון לידיעה זו לא קיים המצוה כתיקונה כי כוונת הישיבה בסוכה היא לזכור "ענני כבוד" שהקיפם בהם את עם אהובו וגם לזכור כל הנסים והנפלאות של יציאת מצרים כאמרם "מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים" (תו"כ אמור וטור סימן תרכה והט"ז שם) ולכן היושב בסוכה יעמיק מחשבותיו ויפעיל מוחו ולבו כדי שיהיה מקושר בקשר אמיץ עם הכוונות העמוקות הגלומות בעשיית הסוכה ובישיבתה (עיין תניא פרק מב).

ב-     הידיעה בישיבה בסוכה

ונשאלת השאלה למה רק בחג הסוכות נאמר "למען ידעו דורותיכם..." ואילו בחג הפסח שהוא זמן יציאתנו מארץ מצרים לא נאמרה "ידיעה" והוזכר רק הסיפור "למען תספר באזני בנך"?

ויש ליישב כך: בפסח "עם ישראל" יצא לחירות גשמית ולכן חובה עליו לדורות לספר לבניו ולבנותיו את סיפור העבדים, סיפור תהליכי הגאולה וההשתעבדות מכבלי העבדות ורק בחג השבועות, זכינו לחירות רוחנית על ידי מתן תורה משא"כ בחג הסוכות יש לרומם את העובדות לגדר ידיעה ברורה, יש להתכונן ולהכיר היטב את נפלאות ה' עם עמו ולכן העלאת הדברים לרמה גבוהה תלויה בדעה מעמיקה, בהתבוננות יסודית ולכן "בחג הסוכות" מתמזגות החכמה והבינה ומולידות "הדעה" וההבנה הברורה בחסדי ה' ונפלאותיו ולכן נצטווינו על "השמחה", על האמונה והבטחון שהן גורם חשוב להבראת הדעה וליישומה במציאות החומרית כדי לחסות תחת כנפי האמת והטוב.

ולאור זה אתי שפיר למה דוקא חג הסוכות נקרא "חג שמחתנו" (נוסח התפילה ביו"ט) ושלוש פעמים נצטווינו על השמחה בסוכות (ויקרא כג, מ; דברים טז, יד; דברים טז, טו; פסחים קט, א; ילקו"ש אמור תרנד; הרמב"ם סוף הל' לולב פרק ח הל' יב) כי השמחה היא ביטוי לשלמות הרוחנית השופעת בחג זה על ידי התחזקות באמונה ובבטחון, בדעה ובהשכל, באהבת ה' ודבקותו, בכפרת עוונות אחרי ימים נוראים ועוד מצד שהוא זמן אסיפה אשר מדרך העולם לשמוח בה ביותר (כלי יקר לויקרא כג, מ).

השמחה המשולשת בחג הסוכות למרות שעל כל המועדים מצוה לשמוח "ושמחת בחגך" (עיין הרמב"ם הל' חגיגה פ"א הל' א) אינה שמחה דתית ומעורטלת מתכנה האלוקי וממסלולה הרצוי אלא "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם" וכתב ה"כלי יקר" (שם) "הזהירים שתהיה השמחה לפני ה' דוקא, לא כשמחת הריקים אשר כל מזימותם הרוג צאן ושחוט בקר, השותים במזרקי יין ומרבים מחלוקת בישראל" ולכן חג הסוכות בא לשמחה ולהודאה על הנסים והנפלאות ועל שמילא בתינו כל טוב בימי אסיפה (עיין הרשב"ם לויקרא כג, לט) ולכן מגמת "השמחה" היא שהאדם מישראל יכיר טוב למטיבו הנותן לו כוח לעשות חיל, ויזכור ימי הרעה בימי הטובה, ילמד מידת ענוה ושפלות (עיין הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג פרק מג).

כללו של דבר חג הסוכות וקדושתו מחנך את היהודי למידת ההכנעה לאלקים וגם להכרת טובה לבוראו, לזכור חיי המדבר וירושת הארץ, לקבל עליו עול מלכות שמים, לחסות בצלו של הקב"ה ולכן אחד מהלכות הסוכה היא "שיהיה צלתה מרובה מחמתה" כדי ללמד את הדם את העיקרון הגדול של החסיון והבטחון בצל סוכתו של הקב"ה בכל מעשיו ועסקיו יותר ממה שיבטח בעצמו ולא בטוב מזלו.

בחג הסוכות, עם ישראל מתאחד לשבטיו, לחלקיו באחדות לבבית גמורה ומתוך זה הוא מתפלל להקמת "סוכת דוד הנופלת", להחזרת מלכות בית דוד למקומה כדי לתקן עולם במלכות ש-די, לאחד את כל האנושות תחת מלכות ה'.

ולפי זה אתי שפיר למה מתקיימת "מצות הקהל" במועד שנת השמיטה רק בחג הסוכות (דברים לא, י-יב) כי מצוה זו נועדה לשמור בתודעתנו את זכרון מעמד הר סיני "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך" (עיין דברים ד, י) וחג הסוכות נועד להזכירנו "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל..." כלומר לזכור הליכתנו במדבר, הגנת וחיפוי "ענני כבוד", לימוד מידות תרומיות ובפרט מאיסת גבהות הלב ורכישת הענוה והשפלות (עיין דברים ח, יא-יב) ולכן שתי המצוות חופפות יחד ובאות לזכור שאין לנו נחלה בעולם הזה ואנחנו חיים בצל ה' ונחלתו, ולכן בשנת השבע מתבטלת בעלותנו על נחלתו כדי להבליט את היותנו גרים וכל ייעודנו הלאומי הוא לשאת דגל "אמונת היחוד" בארץ ישראל שנועדה לאוהביו ולשומרי מצוותיו ולהודיע "שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכים לחיי עד" (החינוך מצוה תריב).

אחת המצוות שעניינה חינוך לביטול "היש, של העוה"ז היא מצות סוכה הנקראת "סוכת שלום" ולא תיתכן "מציאות השלום" אלא רק בביטול "הישות הגשמית", בראיה נכונה שאין ערך לכל השאיפות אלא רק לשאיפות הרוחניות כי כל זמן שהאדם שואף למטרות גשמיות אנוכיות אי אפשר שישרור שלום ביניהם כי כל אחד רוצה את רשותו וטובתו האישית ואז נוצרה התחרות, מריבות ומלחמות אבל כששואפים למטרה רוחנית אמיתית, בא האיחוד והשלום, ההרמוניה, האהבה והאחוה, ולכן בסוכה מתארחים אצלנו "שבעה צדיקים" שמהם נלמד את המידות הרוחניות ואת שאיפותיהם הרוחנית שהן מקור לחסד, לקדושה, לשלום ולטוב האמיתי ובמיוחד לגילוי "האמת" כי בסילוק השקר והשאיפה לגשמיות הבהמית מתגלה "אור האמת" שהוא בחינת החירות האמיתית, ואילו האחיזה בשקר היא "גלות האמת", גילוי "העבדות החטאית", ולכן עם ישראל מקריב שבעים פרים כנגד אומות העולם שיסוד קיומם הוא "האחיזה בשקר" ואנו מתפללים עליהם שיתעלו, שיתרוממו למדרגת "הכרת האמת", הכרת החירות האמיתית לקבל עליהם "עול מלכות שמים" ואז ישרור השלום בעולם (עיין מכתב מאליהו ח"ב עמוד 107-108 וח"ג עמוד 49).

קדושת הסוכה מבטאת את קדושת החיים הארציים על כל מערכותיהם, רוממות החיים החומריים, מיזוג שלם של גוף ונשמה ולכן השמחה בסוכות היא שמחה גופנית ורוחנית כי אין השמחה הרוחנית יכולה להיות שלמה כי אם בצירוף שמחת הגוף ומשום כך מצוה לשמוח ברגל על ידי אכילה ושתיה, מלבושים חדשים ועינוגים גופניים אחרים כדי לרומם את הגוף והנשמה.