א- חיוניות התשובה
התשובה היא שיבה למקוריות, והיא מציאות הכרחית בעולם ועל ידי התשובה הכל שב אל האלוהות (אוה"ת פ"ד, ב) ומהלך כל היש בנוי על יסוד התשובה, והיא הכח הרודה את העולם בנפילתו להעלותו אל מקורו הטוב. כל הבריאה עורגת לשוב למקורה, לעצמיותה ואינה רוצה להיות מרוחקת מיוצרה (עיין אוה"ת פ"א, ד) ובלי תשובה אין מנוחה לפרט ולכלל כי התשובה היא ההרגשה היותר בריאה של הנפש (אוה"ת פרק ה, א) כי נשמה בריאה בגוף בריא מביאה את האושר הגדול של התשובה והעולם מוכרח לבוא לידי תשובה שלמה, והעולם הולך ומתפתח (שם פ"ה, ג) וכל יום שעובר העולם קרב יותר אל שלמותו ורוח התשובה מרחף בעולם והוא נותן לו את עיקר צביונו (שם ד).
ב- משבר האמונה בתקופתנו
משבר האמונה פקד את העולם כולו וגם עם ישראל, והעולם חדל להאמין ברבונו של עולם, במקור החיים, כיוצר הבריאה, וגם חדלו להאמין בערכי המוסר והצדק והתחילו לפקפק בערכים מקודשים מבוססים על אדני הטוב (ריש מאמר הדור) ולכן מרידה רוחנית תתפרץ באומה, הדור הצעיר התרחק מהדת, מהמסורת, מהלאומיות הקדושה והחליף אותה בתרבות זרה, הנביא מלאכי (פרק ג) מתאר את תקופת הגאולה השלישית כתקופה של מלחמת דעות בין אבות לבנים, והתיקון הוא איחוד הלבבות, השבת לב הבנים לאבות ולב האבות לבניהם ותהליך זה חייב להיעשות דוקא בא"י שהיא מקור התשובה, החכמה, הנבואה והאחדות.
ומה הגורם לכפירה זו, לדור נפלא שהוא מלא אידיאלים נשגבים "דורנו הוא דור נפלא" דור של מסירות נפש, של אהבת צדק ויושר, ובכלל תמוה לכנות דור זה "דור נפלא" שהרי אמרו רז"ל "לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנחנו כמלוא נקב של סדקית" ? (עירובין כג, א)
והתירוץ הוא שהירידה היא לגבי היחידים לבדם, אבל לגבי ההמון, הכלל הוא עולה, ברם עדיין תמוה הרי רואים שגם הכלל יורד ונופל והכפירה אוחזת בו ומציפה את העולם! ועל זה עונה הרב באיגרות הראי"ה (ח"א שסט) למרות שהעולם יורד תמיד ירידה אחרי ירידה, אין זה כי אם מצד החיצוניות שלו, דהיינו מצד מעשיו הם ירודים ואינם יכולים להגיע לדורות הקודמים, אבל מצד הפנימיות דהיינו כוח הכלל של כללות קדושת האומה, כל דור מוסיף אור על הדורות הקודמים, ולכן קדושת הכלל הולכת וגדלה אבל מצד קדושת הפרטים אנו כמו "ננס על גב ענק" ובודאי חכמת הראשונים היא גדולה משל הפרטים בימינו ומרן הראי"ה (איגרת הראי"ה ח"א שלב) הסביר לשואלו שהשפעת תורתנו הקדושה פועלת בעולם כבר אלפי שנים ולכן גם אם המצב מראה שיש כפירה גדולה אין זו באמת כפירה אמיתית כמו זו שהיתה בעבר, ויש אפשרות לשוב ממנה ולכן בדורנו צריך לחזק פעולות האהבה והקירוב ולהימנע משימוש בכוח ובכפיה.
הרב כתב באיגרת זו וכן במאמר "הדור" - שיש עליה בכלל, וירידה בפרטים, כלומר הנשמות הפרטיות נמצאות בירידה שהרי אין לנו גדולים וענקים וצדיקים בימינו כמו הראשונים אלא שבין הדורות אנו מוציאים יחידים בישראל, גדולים וענקים כמו הרמב"ם, המהר"ל, הגר"א, אור החיים הקדוש, ומוכרחים לומר שהן נשמות שהקב"ה שותל בכל דור ודור, "ראה הקב"ה שצדיקים מועטים עמד ושתלם בכל דור ודור" (יומא לח, ב) ומגמת הופעת נשמות עליונות אלו כדי לרומם את הדורות שבסביבתם ואת הדורות הבאים.
ברם, מול הירידה בפרטיות, ישנה עליה במישור הכללי (עיין עקבי הצאן עמוד קיא) ולכן הדור שלנו למרות שהוא "ננס" הוא בעליה מתמדת ובונה עצמו על גבי הדורות שלפניו, והוא אוצר בתוכו כל הכשרונות והיתרונות של דורות קודמים.
ויש שהסבירו את המגמות הללו במהלך הדורות כמו "חוק כלים שלובים" שככל שמרחיבים את הכלי, גובה המים יורד וכן בדומה לכך, גובה הגדולים בדור יורד, אבל התורה והקדושה מתרחבות לקיום הנבואה "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיה לא, לג: ורמב"ם הל' תשובה) ואוייבי ה' יתפרדו "כי הנה אוייביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און" (תהלים צד, י) ואילו בישראל גם הרחוקים ישובו בתשובה כי הרע שבהם הוא חיצוני, אבל נשמתם קדושה מירושת אבותיהם, וכולם יהיו לימודי ה' "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיה נד, יג) "ובמרחקים יזכרוני וחיו את בניהם ושבו" (זכריה י, ט) כלומר ה' יקבץ פזורי עמו מקצוות תבל וישיב אותם לגבולם "הנני מושיע את עמי מארץ מזרח... ושכנו בתוך ירושלים והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים" (זכריה ח,ז: וירמיה לב,לח).
ג- דור של הפכים
מרן הרב קוק בזמנו ניתח את אופיו של הדור וכתב שהדור הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביא, הוא שפל וירוד וגם רם ונישא, יש בו רגשי חסד, רגשי יושר וחמלה, אבל יש בו חוצפא, "ונערים פני זקנים ילבינו" (מאמר הדור קח-קט).
ולפיכך צריכים זהירות מרובה לחייב אותו, אלא יש ללמוד את אופיו וכתב מרן הראי"ה "אנחנו צריכים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו כי ידעתי את מכאוביו - וארד להצילו" (שמות ב, ז-ח) ולכן רק ביודענו את מכאובי הדור ויסוריו, ונוכל לאבחן מחלתו וכאבו של הדור הנפלא הזה. וכתב שדור נפלא זה הוא דור שכולו תמהון וקשה מאוד למצוא לו דוגמא בכל דברי ימינו" (הדור קמ).
ומה ההבדל בין דורנו לשאר הדורות? והרב מחלק:
א- "בדורות הקודמים אדם שפרק עול הוא מאמין במעשיו והשליך מעל גבו את האמונה המוסרית וביקש לחיות חיים של הנאות, של עינוגים ורצו להתיר עריות (סנה' סג, ב) ודור כזה שהתקלקל מיסודו בין מצד המצב האמוני והצד המוסרי חברותי, נעשה שפל מכל צדדיו ושכח אלוה שלו - אבל דורנו הוא דור ענק בשאיפותיו האידיאליות והן באבות והן בבנים יש המון דברים טובים, רגשות עדינים ורצונות נכבדים..." (שם קז).
ב- המיוחד שבדור הזה הוא "מסירות נפשו" המפעמת בקרבו למות בעוז נפש בשביל מטרות שהן נשגבות ואפילו מטרתיו הן מוטעות, אבל הצדק והמדע שהקריבו לא מאפשרות לו להיות שפל כי רוח נשגבה ואדירה אצורה בו (שם קיא) ולכן דורנו אינו דור רע ומושחת כי הוא דור גדול בשאיפותיו (עיי"ש דף קז).
ג- דור זה לא מבקש תיקון רק לעצמו אלא לעמים כולם ולאנושות כולה ולכן הוא נוהר לתרבות העולם, כי רוצה להיות מקושר אליה כדי להשפיע עליה, ליהד אותה ולהופכה לתועלתית ולטובה יותר, להיות כנועה לרצון העליון.
ד- חילוק לשתי מחנות
היום מקובלת חלוקה בדורנו - בין דתיים, חילוניים ולחרדים- והראי"ה קוק היה מתמרמר על החתך הציבורי הזה בין מפלגות חרדיות לחילוניות וזה לא מקובל עליו וזה פרי באושים של הדור כי כל יהודי מאמין הוא "חרד" לדבר ה', וישנן מדרגות בעם כי אין בני אדם שווים במידותיהם ובמדרגותיהם ולכן מגמתנו להיות אגודה אחת לעשות רצון בוראנו בלבב שלם, וקיים איסור להתגודד לעשות "אגודות אגודות" (דברים יד, א) כי אנו בניו של הקב"ה ומאוחדים במהותנו ובמגמת חיינו ולכן אסור לעשות כיתות כיתות ולהגביר את היריבות ההשקפתית בינינו כי זה לעוכרינו (עיין מאמרי הראי"ה 76) ולכן החלוקה הקיימת בין שכבות העם היא מלאכותית ומזוייפת.
וכתב הרב באיגרות הראי"ה (ח"א יז) כאשר מפלגה טוענת לזכותה על כל צדק, כל האמת וכל היושר סימן רע "הוא לה'" ואין לנו מפלגה בעמנו תהיה הגרועה שבגרועה שאין בה צדדים טובים ומועילים אפילו שאין נקיה לגמרי ולכן רק בצירוף ואיחוד כולן תיבנה האומה הישראלית (חזון גאולה רעח) ומהות ישראל להיות "חטיבה לאומית" מיוחדת בצביונה האלוהי ומורכבת מצדיקים, בינוניים ורשעים וכולם אגודה אחת להפגין יחוד ה' בעולמו.
ה- הבורות - סיבת המשבר הפנימי
עלינו להתעמק ולחפש שורש המשבר האמוני - וישנן כמה סיבות שמופרחות באויר: ישנם האומרים שהסיבה היא "החומרנות" וישנם אחרים האומרים חוסר לימוד תורה, ואחרים אומרים הנהירה לחקות את הגויים, בא הרב קוק ואומר שסיבת המחלה של הדור הוא "המוח" כלומר הקלקול של הדור לא ברגש, לא בשחיתות המוסרית אלא מקומה במוח, בכוח המחשבה, קלקול ההשקפה (מאמר הדור קי) כלומר שסיבת ההתרחקות של הדור מתורה ומצוות הוא מצד שדעות זרות חדרו לרוח ישראל והתחילו לקלקלו, ובלי לחקור מחשבותיהם והשפעתם הזרה המסוכנת ולכן יחידי סגולה שמרו על אמונתם, מדעם ומחשבתם האלוהית ולכן נתמעטו ונתקטנו הגאונים והצדיקים (שם קיא) ולפיכך התיקון למחלת הדור הוא ריפוי מחשבתו, החזרת הגותו להגות התורה, למוסר האלוהי העליון ולא למחשבות תרבותיות זרות הבנויות על הלוגיקה האנושית הטועה ומטעה כל הנוהר אחריה.
וכתב הזוה"ק (ח"א קיז, א) שבאלף השישי יפתחו שערי חכמה למעלה ומעיינות החכמה למטה וסימנך: בשנת שש מאות לחיי נח נבקעו כל מעיינות תהום..." (בראשית פ.נח ז,יא) והגר"א אמר לתלמידיו ששנת ת"ר היא תקופת אתחלתא דגאולה, וישתמשו בחכמה לבנין הארץ לפיתוחה, לצמיחת הארץ ולכן על החכמים לייהד חכמה נפלאה זו ולהשתמש בה לקודש ולא להשאירה בידים חילוניות ולא רק עם ישראל יתקן מחשבותיו אלא כל האנושות תתחיל ליישר דעותיה כלפי האלוהות, והעולם יתבגר במחשבותיו וכל העולם יתקרב לאמונה וידחה את הכפירה כי גם באנושות גנוז רעיון התשובה, ואין שום בריה שרוצה להישאר רחוקה מבוראה, מעצמיותה וכפי שכתב מרן הרב בספרו אורות התשובה (עיי"ש דף קי).
כתב הרב שהדור הצעיר שהתרחק ממסורת והדת משום שהוא חושב שכל הרגליו וכל ההסברים שניתנים לו מצד הוריו הם לא מספקים, והם ישנים בשבילו ולא מזיז לו כלום כי בעיניו הכל נחשב ישן נושן ולא הולם לתקופת החדשנות.
אי אפשר לרפא ולתקן רוח הדור בלי לרומם ולבאר את מושבי האמונה לעומקם כי הדור שהוא "דור חכם" דורש "אמונה גדולה", ביאור מושגי דת, מסורת ואמונה ברמה גבוהה הראויה לו ולכן חובה זו מוטלת על חכמי הדור ללמד ולבאר מושגי האמונה לעומקם ולכן "זאת היא העבודה היותר קדושה של עבודת התורה בדורותינו אלה" (עקבי הצאן קמ).
אמרנו שמקור המחלה הוא "במוח", בשכל, כי חסרה לו הסברה אינטלקטואלית המסוגלת להתמודד עם הכפירה ולכן רק חכמת התורה המקיפה והשכלית בכוחה להשמיע דברים גדולים ונושאים בצורה מובנת ולרפאות מחלת הדור ולהפוך את האמונה למודעות המתבטאת גם ברגש וגם בשכל הבריא והמזוכך (עיין אורות הקודש ח"א, רנה ומסילת ישרים פ.כד).
ו- חוצפא יסגה בעקבתא דמשיחא
חז" במסכת סוטה (מט, ב) אמרו שבעקבות משיחא חוצפא יסגה ופירש רש"י בסוף הגלות לפני בוא המשיח תתרבה החוצפה, הבן אינו מתבייש מאביו ונערים פני זקנים ילבינו ופני הדור כפני הכלב (עיי"ש) ונשאלת השאלה מה טיבה של חוצפה זו, מה המקור שלה ומה מגמתה שהרי ישראל מאופיינים במידת הביישנות והכבוד (עיין יבמות עט, ב) ואדרבא לפני הופעת משיח העם צריך להבליט וליישם את תכונותיו הטובות ואת מידותיו התרומיות ולא להפגין "חוצפא" שהיא מידת הגויים כי אין להם "ייחוס אבות" וכידוע שהמיוחס הוא ביישן, מכבד כל בריה ומתנהג במידת הענוה ולא בגאוה וגסות רוח?
ומצאתי בספר "אורות" (פב, טל) שהרב מיישב תמיהה זו וכתב שהחוצפא של עקבתא דמשיחא היא מיעוט אור לשם תיקון הכלים ואינה דומה לעבריינות אחרת בעלת ליקוי גמור והרס גדול... ובלא החוצפא דעקבתא דמשיחא לא היה אפשר לבאר רזי תורה בגילוי גמור... וסוף סוף הכל ישוב לתיקון גמור (עיי"ש), גם מתוך החול יגלה הקודש וגם מתוך החופש הצרוף יבוא העול האהוב (אוה"ת יז,ג).
ופירוש הדברים גילוי החוצפה בתקופת הגאולה נובעים ממיעוט האור המתגלה בעולם ובאדם שאין בכוחו להרגיע את התשוקה העזה המכרסמת בלב היהודי שנפשו צמאה לאמונה גדולה, לחכמה, וכשאינו מקבל תשובות מספיקות לבעיות הדור הוא מתמלא כעס וחוסר סבלנות ובועט בכל, כי נפשו דורשת גילוי אור גדול וכשלא מוצא שביעת רצון נפשית הוא משליך מאחרי גבו את מורשתו ואת חינוך אבותיו.
נמצאנו למדים שחוצפה זו מקורה בחיוב, בתשוקה לדעת דברים גדולים ואינה דומה לעבריינות אחרת שיסודה מקלקול במחשבה, מגסות רוח ומעזות שלילית.
ברם, בחוצפה זו קיימות תופעות בוטות הדוחות את ההגיון והטוב והם יסולקו על ידי צדיקי עולם שבכוח אורם הרוחני להשפיע על הנשמות התועות וכותב הרב ז"ל שעל ידי דעות גסות אלו מתגלים רזי תורה כלומר הן מסיעות בדרך עקיפה לגילוי תורה בכל שטחי החיים, ולאט לאט הדעות האמיתיות והישרות חודרות לתוך תחומי החיים הציבוריים והפרטיים והכל יתוקן ויצורף, ועם ישראל יוסיף קדושה ויתעלה ויטהר מיום אל יום עד שיגיע למדרגתו הראויה (עיין בספר "טל אורות" ח"א פרק ה אות ב).
והדור הראשון של "עקבתא דמשיחא" מכין את הרקע ומכשיר את היסודות החומריים של גאולת ישראל שבראשית הופעתה היא בונה את הארץ, מפריחה שממותיה כדי להכינה לקיבוץ גלויות לבנין ירושלים, לביעור רוח הטומאה מן הארץ וסימן הגאולה אומרים רז"ל הוא פריחת הארץ ונתינת פירותיה בעין יפה (סנה' צח, א ומהרש"א שם: וקול התורה פרק ד ואורת פ"ג, מ).
ובאיגרת "תקנה" (איגרות הראי"ה ח"ב, קפח) כתב הרב, שבדורנו נתרבו נשמות רבות שאע"פ שהן שפלות מאוד בענין הבחירה, אבל נגועים במעשים רעים רבים ובדעות רעות, אבל מכל מקום אור הסגולה מאיר בהם, ומחדדים מאוד את כללות ישראל וחושקים בא"י, ולכן אינם עבריינים רגילים אלא שלוחי דרחמנא לבנות את א"י, לקבץ גלויות וקץ הישועה מופיע בפריחת הארץ (עיין שם עולם - שער ההתחזקות פ. יב) ביישוב הארץ ובצמיחת גאולת ישראל על אדמתה כי סדר הופעת הגאולה היא ליישב את א"י, הפרחת שממותיה, נתינת פירות בעין יפה ואח"כ יקרב קץ הגאולה וכפי שאמר דוד בתהלים (פח) "רצית ה' ארצך"- ואח"כ "ושבת שבות יעקב" כי בנין הארץ הוא תיקון חטא המרגלים (קול התור פ"ה).
ז- אופי הדור ותכונתו
הדור של הגאולה הוא דור גדול אבל מלא פרדוקסים והזוה"ק הגדיר את הדור הזה "טוב מפנים ורע מבחוץ" (תיקו"ז תיקון ס) כלומר הדור אינו רע ביסודיותו אבל בפנימיותו הוא טוב, אידיאליסט ואינו עשה דבר בלי להבינו כי הוא מלא ידיעות מדעיות, תפיסות חברתיות נאצלות והמהפכות העולמיות שהתחוללו בעולם, בלבלו את מוחו ודעתו והתחיל להתכחש לעולמו הרוחני, למסורתו ולאמונת אבותיו (שם קיא) כי איננו מוכן לעשות דברים מתוך "מצות אנשים מלומדה", כמו תוכי.
ובספר "אורות התשובה" (פד, י) הביא הרב זצ"ל שסיבת החוצפה משום שהעולם הוכשר לתבוע הבנה גדולה, איך לקשר פרטים עם הכלל, וכשחסר קשר עם הגודל בכלל, אין שלוה ושקט נפשי אלא התקוממות (עיי"ש) ובכל זאת לחוצפה זו יש תפקיד חיובי וכפי שכתב בספרו "ערפילי טוהר" ובספרו אורות (פ"ב) ובאורות הקודש (ח"ב עמוד תקנו).
ולכן חכמי הסוד ובראשם רבנו הגר"א שהגאולה האחרונה תלויה בלימוד סתרי תורה (אבן שלמה קמט) דהיינו ללמוד מחשבה ואמונה גדולה הפנימית המסבירה כל שטחי החיים ע"פ התורה הקדושה ובלי סתירה, העם והעולם כולו מגשש באפילה כי אין לו תשובות ישרות מספיקות ולכן בלימוד רזי תורה נרפא את מחלות המחשבה ונרומם ערכי החיים לדרגתם הגבוהה, ועם ישראל ישוב בתשובה שלמה ויתוקן עולם במלכות שדי (שם באורות התשובה: פרק ב בסופו) כי על ידי התשובה העליונה האנושות תשוב לאלוהות (אוה"ת פד, ב).
ורזי תורה פירושם - לימוד ענייני אמונה ומחשבה ברמה גבוהה שהרי קלקול הדור תלוי במחשבה, במוח ולכן תשובת המשך היא תיקון המחשבה על ידי טהרתה, זיכוכה והתאמתה למחשבת התורה שהיא "מחשבתו יתברך" והתלבשה בתרי"ג מצוות ולכן הדבוק בתורה ובמצוותיה הוא דבוק עם "השכל העליון", הנבדל וממילא מחשבותיו הן "מחשבות אמת" שאין אחריהן ערעור ותהיות.
ח- תחיית האומה בארצה
תחיית האומה הישראלית והשיבה לארצה, למולדתה אינה רק הגירה דמוגרפית כי אם מהפכה רוחנית, שיבה לאומית שיבה לארץ הבחירה, לשפה הקדושה, לתרבות ישראל והיא תחילתו של תהליך שיבתנו לעצמיות הטבעית.
שיבת ישראל לארצם, תחיית האומה מהווה מהפכה רוחנית, דתית מוסרית וחברתית ומגמתה לרומם את כל מושגי עבודת ה' ברמה גבוהה שהעולם מכנה אותה "דת", לרמה של חיים טבעיים.
בספר אורות (מד) כתב הרב זצ"ל "שבאבות מתגבר "אור התורה", בבנים "אור הטבע" הישראלי הקדוש, וזה יתגלה באחרית הימים ובחיבורם "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", כלומר "הבנים" יביאו אתם את כוח הטבעיות הישראלית עצמית ואילו האבות יביאו את התורה והמוסר העליון, ויתמזגו יחד לבנות את "הקומה הישראלית" האידיאלית בקומה זקופה ובדעה צלולה.
ט- דורנו - דור "עני ורוכב על חמור"
אנחנו נמצאים בדור שעניינו "עני ורוכב על חמור" (זכריה ט, ט) והמשיח יגיע על "חמור" שיש לו שני סימני טומאה ונראה טמא חיצונית, אך בתוכו יש קדושה עצומה שמתגלית על ידי פדיון פטר חמור, כך דורות הגאולה נראים ככופרים מבחוץ אך בפנימיות מלאים קדושה וטוב "טוב מבפנים ורע מבחוץ" (תיקון זוה"ק ס) כלומר סגולת הנשמה של הדור גדולה מאוד אף שהמעשים הבחירים שלו אינם כאלה, ולכן יש להם מזור אע"פ שיש בהם סרחון גדול וחושך רב (עיין פרקי דר"א פרק לא: סנה' צח, א: תנחומא בראשית א, וישלח א: גבורות ה' פרק כט: ואיגרות הראי"ה ח"ב עמ' קפח, איגרת תקנה).
כתב הרב זצ"ל בספרו חזון הגאולה (עמוד קמג: ואורות פג, אות מ) הדור הראשון של עקבתא דמשיחא בתחילת קץ המגולה של ישוב א"י הוא מכשיר את החומר של כנסת ישראל כלומר "הר התחיה" נוטה לענייני החומר של האומה בצורה חריפה וזה מתנגש עם הרוחניות של האומה ומעיק על גילוי התורה וערכיה, אבל בסופו של דבר כשיתחזק הכוח החומרי יתגלו כל הסגולות הרוחניות הקדושות שבאומה כי העם יתפקח וישתמש בשכלול החומרי לעשיית הטוב ולמימוש כל התעודות, הברכות הגנוזות ברוח האומה, והקודש והחול יחיו בכפיפה אחת והחול ישמש את הקודש שיהפוך את החומר בסיס לקדושה (עיין חזון הגאולה עמוד קסט-קע וקול התורה פרק רביעי).
י- המרידה הרוחנית בעת הגאולה
כתוב באורות (פ"ד, מד: חזון הגאולה עמוד קמב-ב) "מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בא"י ובישראל בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבוא" ופירוש הדבר: בשעה שעם ישראל יצער עצמו מאבק הגלות, משפלותו ומשביו ויעלה למולדתו להשיג ריבונותו הלאומית יחולו זעזועים באושיות הרוח המקורית של עם ישראל מטעמים שונים - חברתיים אמוניים, דתיים ומוסריים (עיין נצח ישראל פרק טל).
והנה הגורם העיקרי של המרידה הוא השלוה והשגשוג החומרי והמתירני יגרום לבעיטות רוחניות בבחינת "וישמן ישורון ויבעט" (דברים) ואמרו על זה בספרי (פ.האזינו): "שמנת עבית כשית" אלו ג' דורות שלפני ימות המשיח", וכשהחומרנות הגסה הולכת וגוברת וכובשת שכבות האומה, תשקיע את הנפש ברדיפה אחרי מותרות ותאוות בהמיות ותשכיח ממנו החיפוש אחרי ערכים מוסריים, אמרים אידאלים.
ברם, אחרי השיקוע החומרי רוח האומה תמאיס בזה ותתעורר מהפכה רוחנית בקרב הדור, והצעירים שפרקו עול לשוב למהותם, למורשת אבותם ולדבקות ביוצרם והאומה תשאף לתשובה מאהבה וכתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ז הל' ה) "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומייד הם נגאלים" וסוף כל המורדים והפושעים לשוב בתשובה שלמה מתוך אהבה ושמחה על ידי אור שפע קדושת ארצנו הקדושה שתשפיע עליהם ויהיו כולם יחד כלי מחזיק ברכה להיות לעם ה' על אדמת קדשו" (איגרות הראי"ה ח"ב עמוד שמח וח"ב עמוד לד), וימלא את יעודו האלהי בבריאה "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיה מג,סו) ויהיה מרכז החיים והאושר לעולם כולו, וזהו "אורו של משיח" שיתגלה ויחזיר "מלכות ישראל" לקדמותה (עיין הרמב"ם הל' מלכים יא,א-ב) וירומם את האנושות לקבל עליה עול מלכות שמים ולכן "גאולת ישראל" אינה גאולה פרטית של עם ישראל לבדו אלא גאולת האנושות, היקום כולו, וישועת ישראל היא "ישועת ה'", וכתב הרב חרל"פ זצ"ל "והדור ההוא יעמיד למשפט הוריו ומחנכיו אשר הוליכוהו שולל ויכרת מפיו אוכל קדשו, הוא יכריח את אבותיו לשוב בתשובה שלמה, וזה שכתוב "והשיב לב אבות על בנים" (מלאכי ג,כד) וכתב רש"י שם "על ידי הבנים ישובו האבות".
מקור הבריאה הוא אלוהי ולכן קיימת שאיפה ותכלית למציאות לשוב אל מקורה, אל האלוהיות ממנה נובעת, ומשום כך מתפתח באדם ובעולם "בטחון התשובה" כי מובטח וגם חייב שכל המציאות תתעלה ותתקדש ותשוב למקורה, ולפיכך תקוות כל העולם היא "התשובה" , התשובה תופסת את החלק היותר גדול בתורה ובחיים ועליה בנויות כל התקוות האישיות והציבוריות" (הקדמה לאוה"ת) ומשום כך התשובה מובטחת לעם ולעולם כולו ועתידים ישראל לעשות תשובה שלמה (הרמב"ם הל' תשובה) וגם העולם מוכרח הוא לבוא לידי תשובה שלמה כי רוח התשובה מרחף בעולם ודוחף אותו להתעלותו ולשלמותו (אוה"ת פ"ה,ג-ד: ופרק ו,א) ועם ישראל הוא "חלוץ התשובה", ותחייתו תניע את כל היקום לשוב למקורו האלוהי ולכן כל פרט מישראל צריך להתפלל על גאולה פרטית שלו ואח"כ להתפלל על גאולת הכלל והיקום כולו כי הגאולה האישית מעוררת את הגאולה הכללית כאמרם ז"ל "גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו" (יומא פו,ב) וכתב "הבעל שם טוב" שקשר עמוק קיים בין נשמת האדם לבין נשמת כלל ישראל (עיין בספר תשואות חן פ.וארא).
