התשובה היא "מענק אלוקי" לאדם לתקן מעשיו ופשעיו והתורה ציוותה רבות על מעשה התשובה, ועל דרכיה "ושבת עד ה' אלוקיך... ושב ה' אלוקיך את שבותך" (דברים ל) כלומר הקב"ה מבקש מהחוטא את צעד הראשון לתשובה "אמר הקב"ה לישראל, בני, פתחו לי פתח של תשובה כחודו של מחט, ואני פותח לכם פתח שיהיו עגלות וקרונות נכנסות בו" (שהש"ר וילקו"ש שה"שה) כלומר ההתעררות מלמטה תביא בכנפיה התעוררות עליונה "ושב ה' אלוקיך את שבותך" והיינו שימחול לך על כל מעשי העבר ויתקרב אליך להשיב אותך להיות מתוקן. יסוד זה מפורש בתורה בפרשת עקב (פרק י, טו) נאמר "ומלתם את ערלת לבבכם" כלומר שהאדם חייב לתקן ערלת לבו ואח"כ נאמר בדברים (ל, ו) "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך" דהיינו שהקב"ה יעזור להשלים הסרת "הערלה" האוטמת את לבו כדי שיהיה ראוי לקלוט "המסר האלוקי" לעכל את דבר ה' כי לולי הסרתה האדם אטום סתום ועיקש לב ולכן בפתיחת פתח כחודו של מחט, הקב"ה מוסיף לסלק את הערלה בשלמות ולפתוח שערי לב האדם להיות "צייתן" לתורה ואולם בלי הצעד הראשוני מצד האדם, אין השגחה מסייעת לו כי "הבא להיטהר מסייעין לו" ופותחין לו שערי חסד, שערי רחמים ושערי תבונה להבין את דבר ה' בבריאה.
ואחרי שלב ראשוני זה, באה ההתקדמות וההתקרבות לטיפוח מעשה התשובה "כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב" כיון שהאדם מגלה יותר הבנת לשמוע בקול ה' ולמצוותיו, אז באה ההצלחה העליונה ומוזילה עליו עוד תבונה ורצון לבחור בחיים עליונים מתוך אהבה, מתוך רצון עז ולא מתוך יראה ופחד אלא מתוך התפעלות בחסדי הבורא ובהשגחתו המתמדת על כלל יצוריו וזוהי הדרך הרצויה והאהובה.
התשובה היא מגוונת לפי האדם, לפי מעשיו ולפי התנאים המיוחדים באשר הוא אדם אלא שיסוד התשובה הוא הודאה על העבר וקבלה לתקן ולשפר את מעשיו ומבלעדי יסודות אלה אין מקום לתיקון, לחרטה ולעזיבת החטא "התשובה" היא למעלה מהזמן ושבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואחד מהם היא "התשובה" (פסחים נד, א ובר"ר ה) כלומר לתשובה אין זמן מסויים אלא בכל עת האדם חייב לשוב ולשכלל מעשיו כי התשובה היא למעלה מהזמן ואין מגבלות הטבע שולטות עליה כי אחרת האדם יהיה מוגבל בשאיפות התיקון ולכן ראתה החכמה העליונה להפקיע את התשובה מתחום "הזמניות" ונעשית מעל הזמן ומעל הטבע המגביל והמצמצם תחום השפעתו של החפץ.
התורה מחדירה בנו אמונה עמוקה שאין הקב"ה חפץ לחייב כל בריה,"כי לא אחפוץ במות המת נאום ה' אלוקים והשיבו וחיו" (יחזקאל יח, לב) כי הקב"ה חפץ להצדיק ולזכות בריותיו כדברי ישעיה (סב, כא) "ה' חפץ למען צדקו" ואפילו שהיצורים מכעיסים אותו בכיעוריהם וקלקוליהם, בכל זאת הקב"ה מסנגר עליהם ומלמד עליהם זכות (תנחומא פ.וירא) ולכן כיון שאדם מתעורר אפילו במקצת לשוב מדרכו הרעה הקב"ה מעורר התשובה כי "החסד העליון" חפץ בשכלול הבריאה, בשיבת האדם למקור חיותו ולא להשקיעו בבוץ החטא וכל זה למה משום שהקב"ה הוא אבינו "הלא הוא אביך קנך" (דברים לב, ו) כלומר הקב"ה הוא "קן" הנשמה היהודית והנשמה היא בבחינת "אפרוח" שאינו מדדה כשהוא נמצא במרחק גדול מהקן הטבעי שלו ולכן הנביא קורא לישראל "דרשו את ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיה נה, ו) כי הקב"ה הוא קרוב תמיד לפניות הנשמה כי היא "בתו" והאב מצפה לקריאות בניו לרחם עליהם ולהוזיל עליהם טובה וברכה ועל ידי התשובה האדם נענה כי התשובה היא התחדשות פנימית ובת קול מכריזה תמיד "שובו אלי ואשובה אליכם" וכל הזוכה לשמוע קולה ולהאזין להכרזתה, זוכה שאור התשובה מאיר בנשמתו ונוסך בו שמחת חיים, שלוה נפשית ומתחיל לזמר "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו... הגואל משחת חייכי... המשביע בטוב עדייך" (תהלים קג, ד-ה) כי התשובה היא "שירת החיים" שירת ההתעלות והעונג הרוחני כי השב הופך להיות בריה חדשה, אישיות מחודשת בעלת אריכות ימים ושנות חיים "גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם" (יומא פו, ב) ולכן האדם האוטם את אזניו ואת לבו לא יוכל לטעום טעמה של התשובה המחדשת ויוצרת מהפך רוחני אדיר בתוככי הנשמה המצפה תמיד לשוב למקורה האלוקי פרשת "נצבים" סמוכה וצמודה לראש השנה, כי למרות שהתשובה והצעקה יפים לעולם, תמיד בכל זאת בחודש אלול ובעשרת הימים בין ראש השנה ליום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא תמיד (עיין הרמב"ם הל' תשובה פרק ב הל' ו) כי בימים קדושים אלה הקב"ה מצוי וקשוב לכל דורשיו וקוראיו, ועל השב לנצל מציאות פז זו המאפשרת לו להתקרב ולשוב להיות ידיד ה' כי כוחה של התשובה הוא ביצירת אדם חדש, שאיננו משוקץ ומתועב אלא אדם אחר לחלוטין, אהוב וחביב וכדברי הרמב"ם "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה... אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד (הל' תשובה פ"ג הל' י).
ונשאלת השאלה מנין שואב האדם את הכח להיות לאדם חדש ומחודש? ותשובה היא כפי שאמרנו למעלה אם האדם מחליט לתקן מעשיו ולשוב לאיתנו הראשון, הקב"ה שמחדש את מעשה בראשית "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" מחדש גם את הצלם האלוקי שבאדם שהוא שרוי באפלה בתקופת הקלקול ועל זה בודאי נאמר בפרשתנו "ומל ה' אלוקיך את לבבך" כי מעלת "הצלם האלוקי" שבאדם מחייבת את הבורא לספק יכולת נפשית וכוח פיזי לאדם לחדש את מציאותו את מהות חייו. ויסוד זה הוא חידוש התשובה כי מבחינה משפטית אין אפשרות לאדם להתנתק מזהותו הקודמת ולהיות אישיות חדשה לחלוטין כי העבירה והעונש מלווה את החוטא וקשה להשתחרר מהם, ואילו התורה פוסקת "כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתותן" (מכות ג, טו) ופירש הרמב"ם שם "כי המלקות עם התשובה יכפר הכרת" וכן פסק (הל' סנהדרין פרק יז הל' ז) "כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו שנאמר "ונלקה אחיך לעיניך - כיון שלקה הרי הוא אחיך" ולכן התשובה מאהבה מוחקת את העבר והופכת את הזדונות לזכויות (יומא פו, ב) והחידוש הזה נוהג רק בבית דין של מעלה, ואילו בבית דין של מטה, אין התשובה יכול לפטור מעונש כדי שיתיירא האדם מלבצע עבירות ולכן אין התשובה מצילה מעונש בית המשפט האזרחי (עיין שו"ת נודע ביהודה מ"ק או"ח סימן לה ד"ה אלא שאומר אני).
ואולם עם כל זה מעשה התשובה יכול להועיל גם למטה שהרי על ידי תפילה ותשובה מתעוררים רחמי שמים להוזיל זכות על הנאשם גם בבית דין של מטה, ומהאי טעמא יש אפשרות של החזרת נאשם להפך בזכותו (עיין סנהדרין ה) כי אלוקים נצב בעדת אל ובתפילות הנאשם ותשובתו מתעוררת הזכות שיכולה להתקבל בבית דין (עיין ערבי נחל לבעל לבושי שרד ח"ב פ.נצבים ד"ה ונקדים).
התשובה נוסכת תקוה בחוטא כי לולא ידיעת האפשרות המוענקת לו לתקן ולשוב למוטב, לא היה החוטא שב מדרכיו ולא היתה לו שום עזרה ולכן באה התורה ומלמדת אותנו שללא ידיעת התורה, אין האדם מסוגל להבין טעויותיו ועל ידי כך לתקן אותן ועל ידי לימוד התורה, מתגלים לאדם פשעיו וקלקוליו וגם מכיר שישנו כח אדיר הנקרא תשובה שבאמצעותה יכול לרפא את נגעיו יכול על ידי מציאות כח התשובה השורר בעולמים כולם שב הכל ומתקשר במציאות השלמות האלוקית (אורות התשובה פרק ד, ב). ולכן עלינו לשנן לנו היטב שהתורה והתשובה הם שני פנים של אותו מטבע ושתיהם מחדירות ומאבחנים לאדם את טיב מחלתו וגם מעניקות לו תרופות רבות כדי שיתרפא מהר וישוב לבריאותו האיתנה ולכן כוח התשובה הנובע מהתורה הוא חלק דומיננטי בחיים ועליו בנויות כל התקוות האישיות והכלליות ולולי אמונה זו החוטא מתייאש ומתדרדר ואין תקומה למכתו ולכן התורה מדגישה בפרשתנו "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ולבבך לעשותו" (דברים ל, יא-יד) דהיינו שהתשובה קרובה לתודעתנו ולבו של האדם והיא תמיד שרויה במחשבתו ורק מכוחה ומסגולתה יביא גאולה לעצמו ולציבור כולו, ולכן מחובתנו לפני ראש השנה וימים נוראים להתבונן היטב במעלת התשובה וליישמה בהידור בכלל חיינו כדי שנשוב לאחדותנו ולהביא גאולה לעולם "ועשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" (מתוך תפילת ר"ה ועיין קידושין מ, ב) ורק זיכוך הלבבות והנפשות ואיחודם רצון הבורא הוא התנאי להופעת התשובה מאהבה שתגאל את היקום מיסוריו ומכאוביו.
התשובה מעלה את האדם מדרגת "אפסות" לדרגת "מציאות" וקונה עולמו בשעה אחת (ע"ז י,ב) כלומר נחשב כאילו הוא חי את כל חייו בשעה זו, ובודאי דרגה זו מוקנית על ידי "מסירות נפש" (עיי"ש בע"ז) כי בשעה שהשב מקריב את כל חייו בשעה שהוא מתקרב הרי שעה זו של בכי ותחנונים, של ערגה לבוראו כוללת כל תמצית חייו ולכן קונה עולמו וזוכה לחיי נצח כי שעה זו היא כל חייו של האדם וכעין זה אמרו חז"ל "כל העוסק בתורה לשמה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק בה כל השנה" (חגיגה ה,א) כי התורה היא נשמת חייו של היהודי ונפשו קשורה בה כל רגע ולכן אם דבק במסירות נפש ובכוונה רצויה, הרי כאילו דבק בה בכל ימות השנה כי פעולה אחת אמיתית וכנה מלווה בהקרבה עצמית מסוגלת להקנות לאדם חיי אמת ונצח, ואין דבר שעומד בפני כל בעל תשובה (ירושלמי פאה פ"א,א) ויכול להטות עצמו לכל מה שירצה ולכן השב לפני מיתתו ומת בתשובתו, כל עוונותיו נמחלין (קידושין מ,ב: ורמב"ם הל' תשובה פ"ב הל' א ופ"ג הל' יד).
התשובה דורשת מהחוטא לשנות את מהות חייו ולהתגבר על כל רצונותיו השליליים הזורמים בקרבו ולכוונם לאפיקים רצויים, טהורים ונכונים כי רק באופן כזה הוא נעשה "בריה חדשה" יצירה מחודשת ולכן "אין מזכירים לו שוב רשעו" (קידושין מ,ב) כי כעת אין לו שום יחס וקירבה למעשיו הראשונים.
הקב"ה מקבל תמיד תשובת האדם אפילו שאינה מושלמת כי אין הקב"ה חפץ בהשחתת עולם ולא חפץ במות החוטא (יחזקאל ח,לב) כי אם בשובו מדרכו וחיה (שם, לג,יא) וגדול כוחה של תשובה אפילו "תשובת רמיות" כמו של נינוה, נתקבלה ונמנעה מהם פורענות "וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה" (יונה ג,י) כי ה' טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה,ט) ותשובה בלתי שלמה רצויה אצל הבורא ומסוגלת לבטל גזירות רעות וכל שכן תשובת ישראל שהיא כנה ואמיתית היא רצויה ומשובחת והופכת השב לבריה חדשה (עיין פסיקתא דרב כהנא כד).
