מרן הראי"ה קוק בספרו "אורות התשובה" (פרק ב) עוסק בתהליכי התשובה והוא מונה שני תהליכים בעשיית התשובה בחיי אנוש עלי אדמות: א- התשובה הפתאומית. ב- התשובה ההדרגתית.
א- התשובה הפתאומית
"התשובה הפתאומית" באה לאדם מתוך הברקה רוחנית המופיעה ממרומים ונכנסת בנשמה לעורר אותה לזרוק את הכיעור והדומה לו ולשוב למקור מחצבתה, ליופיה האלוהי, ובפעם אחת החוטא מרגיש באופן פתאומי את הצורך להשתנות, להיטיב ארחות חייו ולשכלל מעשיו ומידותיו, ומתוך הברקה מיידית זו נהפך החוטא לאיש אחר, לבריה חדשה, לישות רעננה שכל שאיפתה היחידה להידבק ברצון הבורא.
סייג זה של תשובה אינו פרי רוחו והשקפתו של מרן הראי"ה קוק אלא מעודכן ומצוי בדברי חז"ל באגדה המובאת במסכת ע"ז (יז, א) שהיא דוגמא אופיינית לתשובה המיידית והפתאומית ושם מסופר על אלעזר בן דורדיא שהיה שטוף בחטא של פריצות ועל ידי פליטת פה של הזונה שהלך אליה נהפך בבת אחת לאיש אחר ובכה עד שמת ויצאה בת קול ואמר ר' אלעזר מזומן לחיי עוה"ב, ועל זה בכה רבי יהודה הנשיא ואמר "יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת" (עיי"ש).
וכן מובא בזוהר הקדוש (פ.חיי שרה קכט): זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא, ביומא חדא, ברגע חדא קריבין לגבי קוב"ה מה דלא הוי הכי אפילו לצדיקים גמורים דאתקריבו גבי קוב"ה בכמה שנין" (ועיין בזוה"ק בראשית דף קכט, א).
וכן מובא בשערי תשובה לרבנו יונה (שער ב, ג) הוא מונה ששה מניעים לתשובה והדרך השלישית היא "כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים, יקשיב ויכנע ויחזור בתשובה ויקבל בלבו כל דברי התוכחות ושלא יגרע דבר מדבריהם, והנה האיש בזה ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול ונהפך לאיש אחר ואשריו כי דבקה נפשו בה' בשעה קלה".
וכן כתב בעל "שבט מוסר" (פרק נב): וזהו טעם שפעמים תראה רשע אין כמוהו ברשעותו שפתע פתאום חוזר בו ומתחרט מכל הרעות שעשה ועושה תשובה ונעשה צדיק אין כמוהו וכן כותב בעל "אדיר במרום" (דף ח): ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול, וכן כתב בעל "נודע ביהודה" (או"ח סימן לח): "ועיקר התשובה היא החרטה גמורה וזה יכול להיות ברגע אחד".
ןכם איתא בקידושין (מט, ב: ויומא פו, ב) שהתשובה הפתאומית אינה תלויה בזמן או במעשה כי ברגע אחד ובהרהור אחד היורד עד השיטין יכול האדם להשתנות ולהפוך לאיש אחר וכפי שמצינו בריש לקיש שמשמש דמות מופת של "בעל תשובה" שבגופו חווה את התשובה וחזר להיות רבן של כל ישראל (עיין פרקי דר"א פ.מג ובב"מ פד,א) ולכן קיי"ל "בהרהור תשובה לבד גם כן מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בנפשו" (אורות התשובה פרק ז, ו) והרהור תשובה הוא כבר תשובה (אורות התשובה בהקדמה).
נמצאנו למדים שבתשובה הפתאומית ההשפעה היא כה גדולה עד שהחוטא מייד נהפך לאיש אחר שדילג על כל השלבים המקובלים בעשיית התשובה.
ברם, עלינו לחקור ולשאול מנין מקור ההברקה הזאת והלוא באופן רגיל התשובה מתפתחת בתהליך של הכרת החטא, חרטה גמורה ועזיבת החטא וקבלה לעתיד (עיין הרמב"ם הל' תשובה פרק ב הל' ב: שע"ת א, אות ט: עולת ראיה ח"ב עמוד שנג).
עוד הרי התשבה נובעת מספירת בינה, מהתבוננות ועמוקה בענייני מהות, האדם וחייו עלי אדמות דכתיב "לבבו יבין ושב ורפא לו" (ישעיה ו, י: מגילה יז, ב: ואורות התשובה פרק ט, ח) וההתבוננות היא יסוד התשובה כאמור "והיה כי יבואו אליך... הברכה והקללה והשבות אל לבבך ושבת עד ה'" (דברים לו, א-ב ועיין פלא יועץ ערך תשובה) ואם כן מה הוא הדחף הפנימי לתשובה מיידית המדלגת על השלבים הדרושים והמקובלים?
והתשובה לזה היא: התשובה אפשרית בכל דרגה שאליה התדרדר החוטא ואפילו אדם כאלישע בן אבויה, אלעזר בן דורדיא ואחרים כמותם שהרבו לחטוא והתדרדרו עד התהום בכל זאת שערי תשובה פתוחים אליהם, וכאשר אלישע נפטר מתוך בכי אמר עליו תלמידו רבי מאיר "דומה שרבי נפטר מתוך תשובה" וכן יקום איש צרורות אשר חילל שבת בפרהסיא וכפר בעיקר התעורר בתשובה על ידי שיחה עם בן דודו ר' יוסי בן יועזר שאמר עליו "בשעה קלה קדמני זה לגן עדן" (בר"ר סה-ח) וכן לגבי יוסי בן משיתא שסירב פעם שניה לחלל שם שמים ונהרג על קידוש ה' (בר"ר פ.תולדות סה, יח וסנה' לז, א).
נמצאנו למדים ממקרים אלה שהפושע ביותר יכול להתעורר בתשובה פתאומית ולזכות לחיי נצח בצורה מיידית בלי עמל וטורח בעוה"ז.
והיסוד לתשובה הפתאומית היא התעוררות הנקודה הפנימית של נשמת היהודי שהשפעת גורמים שונים חיצוניים נעלמים מעוררים אותה לשוב לחיק בוראה אפילו על ידי מסירות נפשית מיידית דוגמת האישים הנ"ל שבפתע פתאום התחרטו על הרעות שעשו ונהפכו לדמויות עטורי תהילה ומודל לחיקוי ולהערצה. התעוררות זו קיימת בנשמה הפרטית והכללית מצד הטוב האלוהי השורר בבריאה וקורא לנשמה התועה לשוב לשורשה, למקור מחצבתה (עיין אורות הקודש ח"ב תנד) והכל בהתאם לאופיו הסגולי של האדם, באופי המתנודד המצוי באנשים שאין להם מנוחה ועומדים הם תמיד בשיקול להיות עולים עד רום השמים או לרדת למעמקי התהום (מוסר הקודש עמוד קנו) ולכן "התשובה הפתאומית" מופיעה על ידי החדרת "אור התשובה" וסגולותיו אל האדם שאופיו המיוחד מתעורר וקולט את הפניה ולכן הקב"ה שמכיר טוב את אופיו מזמין לו "כלים" כדי לזרוק את הכיעור ולהיות "איש אחר" מצוייד בנשמה מעוברת.
ולכאורה תהליך זה עומד בסתירה ליסוד הבחירה החופשית הטבוע באדם ובבריאה אבל אחרי עיון מעמיק אין כאן סתירה כי רצון זה נובע מרצונו של החוטא שעשה חור קטן בנשמתו להקשיב לקריאה האלוהית המפעמת באזניו כל יום וכל שעה "שובו בנים שובבים" (ירמיה ג, כב: ישעיה לא, ו: חגיגה טו, א) והקב"ה פותח לו פתחו של עולם להשתנות מהר במלוא העצמה הנפשית הגנוזה בנשמתו ובמיוחד שהקב"ה חפץ לעזור לשבים כשאין יד טבעם משגת "וידו של הקב"ה פרושה לקבל בעלי תשובה" (פסחים קיט, א) "וחותר להם חתירה מתחת כסא הכבוד לקבלם מפני המקטרגים" (ברכות ד, א וירושלמי מכות פרק ב, הל' ו) והקב"ה טוב וישר ועל כן יורה חטאים בדרך (תהלים כה, ח ושע"ת שער א).
כשהחוטא מתדרדר לעומק תהום הטומאה אלא שעדיין גנוזה בו נקודת אור, ניצוץ קדוש שעל ידו ראוי להיות "כלי קיבול" לסייעתא דשמיא הרי ההשגחה העליונה מרוממת אותו עד לעשיית תשובה מאהבה כמו שלושת האישים הנ"ל, ואם אי אפשר לבצע שינוי מהותי עמוק ברצונותיו ובדרכי התנהגותו אז תשובתו מתעכבת ואפשר שלא ינתן לו סיוע אלוהי כמו אלישע בן אבויה (חגיגה טו, א) כי לא רצה להתעורר ולסור לקריאה האלוהית וכתב הר"ח (שם) אילו היה חוזר לא היה נטרד שאין הפרגוד ננעל בפני בעלי תשובה וכן כתב המהרי"ט (חאו"ח, ח) דלא היה צריך להימנע מתשובה מפני "הבת קול" אלא הוא התייאש, התעלם והתדרדר יותר (עיי"ש במהרש"א ועיין בספרי "שבחי תשובה" 176-177 ומכתב מאליהו ח"ג 179).
ולאור כל הנ"ל, מוכרחים לומר שבעלי "התשובה ההדרגתית" השונה מהפתאומית הם אנשים שתכונת נפשם שקטה רגועה, מאופקת ומודרכת ע"פ היושר הטבעי הגנוז בנשמה ועמלים ביגיעה רבה לעלות במעלות התורה והתשובה בלי קפיצה ובלי דליגה אלא מתוך התעוררות עצמי ולא חיצונית כמו אצל בעלי התשובה הפתאומית שהופיע בנשמתם זיק אלוהי שהבריק ברק והאיר את נשמתם באורות עליונים והחזירם למוטב וזכו להשגות עליונות.
התשובה הפתאומית מקנה לאדם חיי עוה"ב ברגע אחד "יש הקונה עולמו בשעה אחת" (ע"ז יז, א) ולא רק עוה"ב מקנה לו בקלי קלות אלא גם התעלות בעוה"ז שהרי אמרו רז"ל "המקדש אשה על מנת שאני צדיק גמור אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו" (קידושין מט, ב: רמב"ם הל' אישות פרק ח, הל' ה: שו"ע אהע"ז סימן לח) כי הרהור תשובה כתשובה דמי, והרהור זה יסודו מהסגולה הפנימית שהתעוררה בלבו מצד ההאצלה האלוהית העליונה ההופכת את "השב" וצדיק, לישות משוכללת הראויה לאימון, להתחברות, להערצה ולברכה וכפי שאנו רואים בימינו כמה אישים נודעים בציבור שהיו בדיוטא תחתונה, ופתאום שבו לאביהם שבשמים ונהפכו לאישים גדולי חכמה ויראה, בעלי מידות תרומיות והשפעתם ברוכה בשדרות העם.
והנה עדיין יש לנו לברר ולחקור מה היא אמת המידה להופעת התשובה הפתאומית והתשובה ההדרגתית?
והתשובה לזה מצויה בספר "אורות התשובה" (פרק יד, יז), האדם מתעלה משני מקורות: האחד ממעשיו הבחיריים שהם תלמוד תורה, קיום מצוות, מעשים טובים, צדקה וחסד וכו' והשני מכשרונו שהתברך בו מצד מתנת שמים.
והנפקא מינה ביניהם היא: המתעלה מצד מעשיו ודרכיו הטובים עולה בהדרגה, באיטיות ובשיקול דעת מודרך ומכוון, והוא הנקרא בעל "תשובה הדרגתית" ואילו דרך עלייתו של "בעל הכשרון" הוא בדליגה, בחיפזון מבלי להתחשב עם השלבים המקובלים ולכן תשובתו היא "פתאומית" שאורה הוא "אור פנימי" גנוז במעמקי הנפש, ופושע ישראל מוכשר ברגע אחד יכול להתעורר ולשוב לה' במסירות נפש כי הנקודה הפנימית משורש נפשות ישראל מתעוררת (עיין פרי צדיק סוף עמלה של תורה: אורות הקודש ח"ב דף תקסז - לו-לז) ולכן עיקר התשובה היא 'חרטה גמורה' וזה יכול להיות ברגע אחד כמו לגבי אליעזר בן דורדיא (ע"ז יז,א) שברגע אחד עלה למדרגת צדיק גמור (עיין אדיר במרום דף ח: ונודע ביהודה מהדו"ק או"ח לה).
ולענ"ד יש להסביר שמקור התשובה הפתאומית היא מתוך השגת הענוה והשמחה כלומר מתוך הכרת האפסיות והעראיות מתעורר האדם לערוך שינוי מהותי מיידי בתפיסת עולמו, ושינוי זה מעורר אותו להרגשת השמחה, להבעת שירה וכמו דוד שהקים "עולמה של תשובה" (מועד קטן טז, ב) והתפלל "השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני" (תהלים נא, יד)ומתוך זה באה הנדיבות האלוהית וסומכת את "השב" להשיג מבוקשו באופן פתאומי ובהתאם לאופי נשמתו, וגדולה תשובה זו שגואלת את החוטא ממחשכיו ומחזירתו לשמחת חייו ומשיבה לאדם שירת חייו ומרוממת אותו לדרגות נעלות של "אשירה לה' בחיי אזמרה לאלוהי בעודי" (תהלים קד,לג).
התשובה הפתאומית ממלאת את האדם באוצרות חיים חדשים, בשמחה גדולה ובשאיפה עזה לשוב לאלהים (עיין אורות התשובה סוף פרק ב: ופרק ד, א-ב) והחוטא בוכה ומתחרט על מעשיו, משתחרר מענייני גשמיות ומתמסר למחשבות עליונות ואז כל העולם כולו מתרענן ומתחדש והשב מקבל סיוע גדול ממרומים והנשמה מתמלאת בכוחות רוחניים אדירים, ואישיותו עוברת שינוי מהותי כביר וגם יחסו לביות משתנה ונוצרה בו מהות אנושית המסתכלת על הכל בראי אלוהי, באהבה ובחמלה על כל יצורי תבל.
ומוכרחים לומר שגם ב"תשובה פתאומית" התחיל ההרהור האישי הראשוני מצד החוטא כי מבלי פתיחת פתחו של מחט (שהש"ר ה, ב) לא יוזל סיוע שמימי על השב כי הכלל קובע "הבא להיטהר מסייעין לו" (יומא לח,א: שבת קד,א: ושהש"ר ה,ב) ולכן אמרו רז"ל "אני לדודי ודודי לי" (שהש"ר ו,ג) ר"ת א-ל-ו-ל, כלומר ישנו חיוב של התעוררות מלמטה ואח"כ באה ההתעוררות השמימית כי ברגע שהאדם מחפש קרבת אלהים כך הקב"ה מתקרב אליו ומסייע לו (עיין עולת ראיה ח"ב עמוד ז) וככל שההתקרבות יותר גדולה, יותר עמוקה כך "הדוד" מתקרב ומנשק את המתקרב בבחינת "ישקני מנשיקות פיהו" (שה"ש א, א-ב) "קרוב ה' לכל קוראיו" (תהלים קמה, יח) והקב"ה ממלא את רצונות האמיתיים של השב לעשות תשובה מאהבה ולחזור להיות בנו הנאמן והאהוב של הבורא, בן צייתן וקשוב לקריאת אביו.
"התשובה ההדרגתית" נובעת מהתשובה האמונית או מתוך ההכרה השכלית והיא תהליך ממושך הבנוי על חיי יום יום של תורה ומעשים טובים של התבוננות בבריאה ופעולותיה המגוונות (עיין הרמב"ם הל' יסוה"ת פרק ב- א,ב) והשב מתבונן וקולט שחייב להתאים עצמו לתהליך התיקון והשיבה הגנוז במציאות העולמית, ובכך הוא משנה מחשבותיו, הנהגותיו, ארחות חייו ומידותיו (אוה"ת פרק ב).
ב- מקור התשובה בעולם
התשובה גנוזה באדם ובכל היצורים וכולם שואפים לשוב למקור חיותם, לעצמיות וכוח התשובה קדם לבריאת העולם (פסחים נב,א: ובר"ר א) והוא מניע את כל הנבראים לשוב לשלמותם ולכן התשובה היא אחד משבעה ערכי יסוד שקדמו לבריאה ופועלת בלי הפסקה על הנשמה להיטהר ולהתאחד עם בוראה "מהלך כל היש בנוי על יסוד התשובה" והוא כוח הרודה את האדם והבריאה בנפילתם לעלות אל מקורם (אורות התשובה פרק יא,ד: אורות הקודש ח"ב, תקמ: קלח פתחי חכמה פתח ל, קלח ואורות התשובה פ"ד,ב) ולכן התשובה באה ממקור החיים עצמם, מהקב"ה המחפש טובת הנבראים (עיין נתיב התשובה פ"א) ולפיכך התשובה לפעמים היא פתאומית ולפעמים היא הדרגתית וככל שהרגשת הטוב האלוהי מתגדלת בנשמת האדם, כך ההברקה הרוחנית הנובעת מטוב זה מעוררת ברק רוחני פרטי הנכנס בנשמה ומעורר את "פתאומיות התשובה" והחוטא מסיר את ההסתר שמכסה את מהותו האמיתית ואז יחוש ויראה שקל לו ביותר לשוב אל ה' ומייד הוא נגאל בבחינת "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל, יד) וקרבה פתאומית נובעת מהעובדה שיש בלבו של כל יהודי "אהבה מוסתרת" להקב"ה, ותפקיד השב מחטאו לגלות ולעורר את האהבה הטבעית הטמונה בלבו (עיין תניא ריש פרק יז).
התשובה ההדרגתית תלויה בהתבוננות בגדלות האל מתוך מהלך ממושך ההולך וכובש את כל המכשולים המפריעים לתחושת התשובה, ומהלך זה מתגלה ברצון, בדרכים, ובהלך המחשבות של השב (עיין אורות הקודש ח"ב דף תקסז).
וגם "התשובה הפתאומית" ההופכת את האדם בבת אחת לאיש אחד אינה מהלך חד פעמי, אינה אקט סטאטי שבו ניצב בעמדה סופית כי התשובה במהותה היא "תהליך דינמי" רציף ואסור לאדם לקפוא על שמריו אלא ליזום, לחפש תיקון ושכלול, להתקדם במעלות רוחניות ומוסריות נשגבות וכדברי ריש לקיש "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו" (ברכות ה,א) ופירש רש"י (שם) שיעשה מלחמה עם היצה"ר ולא ישב בשלוה ובהשקט אלא מוכן ומזומן להתמודדות קשה ורציפה, והשכלול יהיה משאת נפשו כי שאיפת "בעל תשובה" היא "עשיית התשובה" (עיין אורות התשובה פרק ט,א) ולא עמידה סטאטית כי הסטאטיות היא נסיגה, הקפאה, קרירות ואדישות וסופה להוביל להתדרדרות ולמנוע ממנו הבטה עמוקה ורחבה על החיים (שם, ה).
והנה בכדי להצליח במעשה התשובה צריך "השב" ללכת ממדרגה קלה של תשובה לדרגה קשה יותר כלומר להתחיל לשוב על עבירות שקל יותר לעשות עליהן תשובה ולהמשיך אח"כ לעשות תשובה על עבירות שקשה לשוב מהן.
ויסוד זה בנוי על "סור מרע ועשה טוב" דהיינו קודם שיסור מ"לא תעשה" ואח"כ יעשה טוב דהיינו יקיים מצוות עשה מתוך אהבה ושמחה ויגלה ענוה רבה בכל מעשה התשובה כי על ידי "הענוה" ירכוש הכנעה והתבטלות גמורה ולא יתבייש ממלעיגיו כי זכות גדולה לשב הנכלם מעברו (רמב"ם הל' תשובה פ"ז, הל' ח).
התשובה מרימה את האדם למעלה מכל השפלויות הנמצאות בעולם, ועם זה אינו נעשה זר אל העולם אלא הוא מרומם עמו את העולם ואת החיים (אוה"ת יב,א) כלומר תהליך התשובה אינו בא לנתקנו מהעולם אלא להעניק לנו כוחות נפשיים אדירים לרומם ולקדש את "השב" כדי לשוב למקוריותו האלוהית ואין התשובה מגמדת ומעגמת את נפש השב אלא לטהר אותו, לזככו ולהחזיר את כתר מעמדו וחשיבותו בקרב היקום.
