ר' מאיר אומר: במידה שאדם מודד מודדין לו (סנה' ב, א: וסוטה ט, ב) כל מידותיו של
הקב"ה מידה כנגד מידה (סנה' צ, א) מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב (בב"ת קיט, ב)
ומגיד אדם מה שיחו (עמוס ד, יג) אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו
בשעת מיתה (חגיגה ה, ב)
כבד את אביך ואת אמך... למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך (דברים ה, טו) "למען ייטב לך
לעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך – לעולם שכולו ארוך" (קידושין טל, ב) נאמר בכיבוד אב ואם, ובשילוח הקן נאמר למען ייטב לך והארכת ימים (שם כב, ז), ואלישע שראה אדם שקיים שתי מצוות הללו ומת ובעקבות זה יצא לתרבות רעה (רות רבה ה, ד. קידושין טל ע"ב), ואלישע לא ידע את משמעות הפסוקים הנ"ל שאריכות ימים היא לעולם שכולו ארוך ולא לעולם הזה שהוא קצר (עיין חולין קמד ע"א).
שכר מצוות בהאי עלמא ליכא (קידושין טל, ב) "היום (בעוה"ז) לעשותם ולא למחר
(עוה"ב) לעשותם היום, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם" (עירובין כב, א)
שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך ניקרו הפלשתים את עיניו, אבשלום נתגאה בשערו נתלה
בשערו (סוטה ט, א) "הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה (אבות פ"ג מ"א)
כל מי שרודף אחר שררה, שררה בורחת ממנו וכל מי שבורח משררה, שררה רודפת אחריו
(תנחומא ויקרא ג)
כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו, וכל המחזר אחר
הגדולה, גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה, גדולה מחזרת אחריו (עירובין יג, ב)
הבא ליטהר מסייעין אותו, בא ליטמא פותחין לו (יומא לח, ב)
יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום... ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו (סוכה נב, א)
מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה (קידושין מ,א)
אין הקב"ה שמח במפלתם של הרשעים (מגילה י, ב) לא יאונה לצדיק כל און (משלי יב, כא)
המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך (סנה' מו, א)
מידה טובה מרובה ממידת פורענות (סוטה יא, א)
מידה טובה ממהרת לבוא ממידת פורענות (שבת צז, א)
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו (ברכות ז, א)
בעל החצים נהרג בחץ שלו וממעשה ידו ישולם לו (פסחים כח, א)
אמר משה "רבונו של עולם זו תורה וזו שכרה? אמר לו שתוק כך עליה במחשבה לפני (מנחות כט, א)
אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גבור בגבורתו כי אם בזה יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי (ירמיה ט, כב)
הקב"ה מדקדק עם צדיקים וגובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעוה"ז, כדי להשפיע
עליהם שלוה וליתן להם שכר טוב לעוה"ב, ומשפיע שלוה לרשעים ונותן להם שכר מצוות קלות שעשו בעוה"ז כדי להיפרע לעתיד לבוא (בר"ר לג, א; קידושין מ ע"ב)
וסביביו נשערה מאוד (תהלים נ, ג) ונורא על כל סביביו (תהלים פט, ח) הקב"ה מדקדק עם
סביביו כחוט השערה (יבמות קכא, ב ובב"ק נ, ב וירושלמי ביצה פ"ג הל' ח)
אמר דוד לפני הקב"ה: הודיעני איזו מעבר מפולש לחיי העוה"ב – אמר הקב"ה לדוד: אם
חיים אתה צריך, יסורים אתה צריך (ויקרא רבה ל, ב)
הראני נא את כבודך (שמות לג יח, יט) הראני מידה שאתה מנהיג בה את העולם – אמר לו,
אין אתה יכול לעמוד על מידתי (ילקו"ש)
הראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, כיון שהגיע לדורו של ר' עקיבא שמח
בתורתו ונתעצב במיתתו (סנה' לח,ב; ע"ז ה, א)
כשראה משה סורקים בשרו של ר' עקיבא במסרקאות של ברזל, אמר לפניו, רבש"ע: זו
תורה וזו שכרה, אמר לו שתוק, כך עלה במחשבה לפני (מנחות כט, א)
מה ת"ל אם שמע תשמעו (דברים יא, יג) ללמד שאם שמע אדם מצוה אחת משמיעין אותו
מצוות הרבה (מכילתא פ.בשלח מו-כו) הרשעים ברשות לבם אבל הצדיקים לבם ברשותם (בר"ר לד, יא)
אדם נידון לפי רוב מעשיו (קידושין מ, ב ואבות פ"ג, מ"א)
בני חיי ומזוני אינם תלויים בזכות אלא במזל (מועד קטן כח, א)
נאמן הוא בעל מלאכתך... (אבות פ"ב, מי"ד) "ה' ברוך הוא יודע כל מעשי בני אדם ואינו
מתעלם מהם (מורה נבוכים ח"ג טז, יז והל' תשובה פרק ה)
אין דבר רע יורד מלמעלה (בר"ר נא, ג). מידה טובה ממהרת לבוא ממידת פורענות (שבת צז, א)
ר' מאיר אומר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם, וחנותי אע"פ שאינו הגון,
ומאה מכם ירדפו רבבה (ויקרא כו, ח), אינו דומה רבים העושים את התורה למעטים
העושים (תו"כ, ורש"י שם).
והנה טוב מאוד - זו מידת יסורים שעל ידה הבריות באים לעוה"ב, וכמ"ש שלמה "ודרך
חיים תוכחות מוסר" (בר"ר י), בוא וראה איזהו דרך המביאה את האדם לחיי עולם הבא - הוי אומר מידת הייסורים.
כל שהקב"ה חפץ בו, הקב"ה מדכאו ביסורים שנאמר "וה' חפץ דכאו החלי" (ישעיהו נג, י.
ברכות ה ע"א).
על הפסוק "כי מן השמים השמיעך את קולו ליסרך" (דברים ד, לו), מפרש בעל אור החיים
הקדוש (שם) למרק זוהמתך, כי היסורים מנקים זיהום הנפש שנגרם ע"י החטא.
ויקבור אותו בגיא - משה נתעסק בקבורתו של יוסף והקב"ה נתעסק בקבורתו של משה (סוטה ט ע"ב).
כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פו ע"א, אבות דר' נתן פרק
מ), וקשה המחטיא יותר מן ההורג.
כל התולה בזכות אחרים, תולין לו בזכות עצמו (ברכות י ע"ב).
אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שתמלא סאתה (סוטה ט ע"א, ערכין טו ע"א).
אין הקב"ה מנסה רק את מי שיש ביכולתו לעמוד תחת הנטל (ראה בבר"ר פרשה לב סימן ג).
הייסורים מרצון יותר מן הקרבנות, שהקרבנות בממון והייסורים בגוף (מכילתא יתרו ו).
רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל זמן שאדם שרוי בשלוה, אין מתכפרים לו עוונותיו, ועל ידי
היסורים הוא מתכפר ומתרצה למקום (ספרי).
חייב אדם לברך על הרעה בדרך שלמה ובנפש חפיצה בדרך שמברך בשמחה על הטובה כי
הרעה לעובדי ה' היא שמחתם וטובתם (שו"ע סימן רכב).
אמר ר' אלכסנדרי: אין לך אדם בלא יסורים, אשרי אדם שיסורים באים עליו שנאמר "אשר
הגבר אשר תייסרנו י"ה ומתורתך תלמדנו" (בר"ר צב, א).
עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי המצוות אצל בעלי תורה בגן עדן שנאמר "כי בצל
החכמה בצל הכסף" (קהלת ז, יב).
אין לך סם חיים למלאך המוות, אלא מידת הצדקה לתלמידי חכמים (עיין תנא דבי אליהו רבא פרק י, וסנהדרין לז ע"א).
אנטיגנוס איש סוכו אמר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו
כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס (אבות פ"א מ"ג).
כתב הרמב"ם (הקדמה לפרק חלק - סנהדרין): והרעה השלמה והנקמה הגדולה הוא שתכרת
הנפש ותאבד ושלא תהיה חיה וקיימת והוא "הכרת" הכתוב בתורה "הכרת תכרת הנפש ההיא" (במדבר טו, לא), ואמרו רז"ל (סנהדרין סד ע"ב) "הכרת" בעולם הזה "תכרת" בעולם הבא.
מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא, כ), עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה
ולא רחיצה ולא סיכה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה (ברכות יז ע"א).
הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי (ירמיה ב, לה), ולכן אין אדם נענש על עצם החטא
אלא על מה שאינו מתחרט, וכתב המהר"ל (נתיב התשובה פ"א): האדם אינו שכלי אלא בעל גוף גשמי, וכשהוא נכשל בחטא זהו טבע הגוף המושך את האדם לחטוא, והתביעה נגדו היא במה שאינו מתחרט על חטאו, וכן מבואר במשלי (א, כא, לה).
כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז, כ), ולכן גם כשאדם חוטא, זה
טבעי כי הוא חומרי, והתביעה ממנו להכיר בחטאו ובאשמתו מתחרט, ואם הוא מצטדק ומחפש אמתלא הוא פושע במזיד ועל זה נענש, וכמו שאמר ירמיה "הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי" (ירמיה ב, לה).
הכסיל בעת חטאו מאשים את אחרים, ומבקש המוסר מאשים רק את עצמו (מבחר פנינים,
שער החכמה).
כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא, ה), כלומר, דוד לא מחפה ומכסה פשעיו
אלא עומדים לנגד עיניו תמיד.
איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, יאהב את התוכחות, שכל זמן שתוכחות בעולם, נחת רוח
בעולם, טובה וברכה באים לעולם, ורעה מסתלקת מן העולם (מסכת תמיד כח ע"א).
על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, תבנה ותכונן עיר סיחון (במדבר כא, כז), אמר ר' יוחנן
"המושלים" אלו המושלים ביצרם, "בואו חשבון" בואו ונחשוב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. "תיבנה ותיכונן" – אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן בעולם הבא (בבא בתרא עח ע"ב).
אהוב את המוכיחך ושנא את המשבחך מפני שמוכיחך מביאך לחיי עולם הבא, ומשבחך
מוציאך מן העולם (אבות דר' נתן כא, א).
אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, (אבות פ"א מ"ד), וביאר השערי תשובה (פ"ב, כו): אם האדם לא יעורר את נפשו מה יועילוהו המוסרים... ולא יסמוך על תוכחת המוכיח לבדו.
ושמרת את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' (ויקרא יח, ב).
ופירש רש"י "וחי בהם" – בעולם הבא.
שיויתי ה' לנגדי תמיד – וכתב הרמ"א בריש השו"ע [או"ח סי' א סע' א]: הוא כלל גדול
בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים, וישים האדם אל לבו שהמלך הגדול ברוך הוא עומד עליו ורואה את כל מעשיו ומיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד.
הכל לפי רוב המעשה (אבות פ"ג מט"ו), ופירש הרמב"ם לפי מה שאדם כופל ומתמיד
בעשיית הטוב, כך שכרו מרובה.
אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובריה אפילו של רשעים דכתיב "אל אמונה ואין עוול"
(בבא קמא לח ע"ב), כלומר גומל לאדם כמעשהו הטוב ואפילו לרשעים אינו מקפח שכרם וצא ולמד מנבוכדנצר שהוסיפו לו חיים (עיין סנהדרין צ ע"א).
בא וראה עד כמה גדולה מעלתו של אדם העושה מעשה טוב, עד כדי כך שזכות המעשה
הטוב עומד לו, ולא רק לדורו אלא לדורות עולם (עיין סוטה מז ע"א).
וירא את הקיני וישא משלו - דרשו חז"ל (סנהדרין קו ע"ב) אמר בלעם ליתרו הקיני בגלל
שלא היתה אתנו בעצת פרעה של "כל הבן היאורה תשליכוהו", זכית בגלל זה שעתידים בניך לשבת בלשכת הגזית.
וה' ניסה את אברהם – כתוב "ה' צדיק יבחן" (תהלים יא): אמר ר' יונתן, היוצר הזה אינו
בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק להקיש עליהם אחת עד שהוא שוברן, ומה הוא בודק? קנקנים יפים, שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים (בר"ר לב, ג).
אמר ר' יוחנן: למה ישראל נמשלו לזית, לומר לך מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי
כתישה, אף ישראל אינם חוזרים למוטב אלא על ידי יסורים (מנחות נב ע"ב).
למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך (דברים ח, טז), כלומר ה' מענה את האדם
ומייסרו כדי להיטיב לו באחריתו כי אין יסורים בלא עוון (שבת נה ע"א).
כל המקבל יסורים מאהבה והוא שמח ביסורים מקבל אותם ככפרת עוונות, מביא גאולה
לעולם (תענית ח ע"א).
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו – אמר חסדא: הודו למי שגובה חובתו של אדם לטובתו,
העשיר בעושרו... עני בשיו... יתום בביצתו... כל אדם שהקב"ה מביא עליו יסורים צריך לדעת שהקב"ה נותן לו יסורים לפי כוח הסבל והיכולת שלו (עיין פסחים קיח ע"א).
היסורים הם שליחיו של הקב"ה שהרי אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה (חולין ז ע"ב), ולכן צריכים לקבלם באהבה ולהודות לה' עליהם כמה הודאות.
נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורים, מה ברית האמורה במלח – המלח ממתק את הבשר,
אף ברית האמור ביסורים – יסורים ממרקים עוונותיו של אדם (ברכות ה ע"א).
יהיה שמח ביסורים יותן מן הטובה, שאפילו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מן העבירות
שבידו, ומי מוחל לו? הוי אומר היסורים, שנאמר "מוסר ד' בני אל תמאס" (משלי ג, יב.
ומכילתא יתרו י).
כתב החפץ חיים בספרו "שם עולם" (עמוד ו) בשם הגר"א שאלמלא היסורים לא מצאנו
רגלינו וידינו בזה העולם.
פושעי ישראל בגופם נידונים עד שנים עשר חודש (ר"ה יז ע"א), העושה מצוות לשמן,
שכר גדול מעל השמים, ושלא לשמן – שכרו עד השמים (פסחים נו ע"א).
כשאדם שופט ודן את עצמו על כל דבר שעושה על ידי זה מבטל הדינים שעליו ועל ידי זה
זוכה לשמחה גדולה (מוהר"ן מברסלב).
אמר ר"ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם ממאה מלקויות (ברכות ז ע"ב).
כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל ליפול בטעויות ומכשולים רבים ולבוא לידי רעות
גדולות (מוהר"ן מברסלב), "כל הנפילות הן על ידי חכמות... כי עיקר השכל הקדוש הוא התמימות", "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", וטובה חכמה שיש עמה זכות אבות (קהל"ר ז, כב) ו"צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד).
שכר ועונש הוא עיקר חשוב בין הי"ג עיקרים: שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי
מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו (הרמב"ם בעיקר הי"א), והרס"ג בספרו "אמונות ודעות" כולל עיקר זה במאמר התשיעי בשם "גמול ועונש".
אמרו רז"ל: העולם הזה דומה לפרוזדור לפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי
ורב חסד – מטה כלפי חסד (ר"ה יז ע"ב ורש"י שם) הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים (אבות ג, טז).
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג ע"ב, ונדה טז ע"ב) "הכל צפוי והכל גלוי
והכל לפי דעתו של אדם" (אבדר"ן טל, א).
הקב"ה גוזר והצדיק מבטל (מועד קטן טז ע"א) הכל צפוי והרשותה נתונה (אבות פ"ג, טו).
שקולה נשמת כל צדיק אחד כנגד כל העולם כולו (סנהדרין קג ע"ב).
טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים (יבמות קג ע"א).
כפלח הרימון רקתך (שה"ש ג), אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון (ברכות נז ע"א ומגילה ו, א).
ולהאמין כי בקיום האדם את מה שכתוב בתורה תזכה נפשו לתענוג גדול לעולמים (החינוך
בהקדמה), תענוג נצחי של הנשמה ב"עולם הנשמות" הנקרא "עולם הבא" (שם).
וידע האדם כי אשר ישמור מצוות בוראו ויישיר כל דרכיו והוא נקי כפיים ובר לבב, נהיה
השגחת ה' עליו ויתקיים גופו זמן רב בעולם הזה ונפשו לעד בעולם הבא (החינוך מצוה תקמה ומצוה פז).
ה' ברוך הוא משלם למקיים מצוות התורה, ומעניש העוברים על איסוריה, כאשר השכר
הגדול יותר הוא בעולם הבא, והעונש החמור יותר הוא ה"כרת" (רמב"ם בפירוש המשניות לסנהדרין י, א. הל' תשובה פ"ח ה"א, ופ"ט ה"א) הקב"ה ממהר להיפרע מכפויי טובה על ידי כפויי טובה (ספר המידות ערך עונש).
כי אין עם ה' ברוך הוא כי אם טובה, חסד ורחמים לעולם, ובכל עת ובכל שעה טובו מוכן
אל כל הראוי לקבלו (החינוך מצוה קעא).
"כפי מעשה האדם אם לטובה ואם להפך, לעולם באותו ענין שישים כל מחשבותיו ויעשה
מעשיו, בדוגמתו ממש תימשך עליו הברכה או להיפך (שם מצוה קעא).
אבל האדם הוא שמחייב את עצמו בנטותו מן היושר ויסיר מגופו ההכנות המכשירות אותו
לקבל הטובה (שם).
קודם החטא השכינה היתה שורה על כל אחד מישראל, כיון שחטא - השכינה הסתלקה ממנו
(חגיגה ה ע"א, וסוטה ג ע"ב).
כל מקרה הרע המתחדש באדם הוא פעולה המתחדשת באדם בהסתרת פני ה' מן האיש,
כלומר השם מסיר שמירתו מעליו מצד חטאו עד שיקבל העונש הראוי לו לפי החטא (החינוך מצוה קעא).
מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה - שגם בהיותו נרדף במדבר אמר שירות ותשבחות להשי"ת (זוהר תרומה קמ).
להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות (תהלים צב), שהאמונה בחסד השי"ת שהוא טוב ומטיב,
צריכה להיות מאירה את האדם גם במצב של חשכות לילה ויסורי עולם הזה (מכילתא שמות יד).
אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא - יתלה בביטול תורה (ברכות ה ע"א).
עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם (תהלים עב), אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו,
ופירש רש"י: רק הקב"ה לבדו יודע שהיה נס, אבל בעל הנס אינו מכיר בניסו (ועיין ברכות ס ע"ב, ושוחר טוב פ' מו).
וישמן ישורון ויבעט (דברים לב, טו), שמרוב טובה הוא בועט, והיסורים הם להזכיר את
אפסות האדם, כמ"ש "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" (תהלים צ).
אמר ריב"ל לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב... (ברכות נט ע"א), כלומר
היראה שוברת את עקמומיות הלב, את הגאוה.
השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים - הזהרו לכם שלא תמרדו
בקב"ה, שאין אדם מורד בקב"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך (ספרי עקב).
האדם גורם לעצמו מה שבא עליו, כי אין דבר רע בא מהאדון הטוב לכל ובפרט לידידיו
(אור החיים לבראשית לד, ב. ושמות ד, יא).
כל צרה שתכליתה טוב אינה צרה (אור החיים בספרו ראשון לציון, אסתר ד"ה ויהי).
יסורים לת"ח הם להרבות שכרו לעולם הבא, או לבחנו אם אהבתו לקונו תלויה בדבר או
לא(אור החיים בספרו ראשון לציון למשלי ד"ה מוסר).
חז"ל בערכין (טז ע"ב) גילו לנו שכל צער הנגרם לאדם, גם הפחות ביותר - כגון נתכוון
למזוג לו חמין ומזגו לו קרים - הרי זה יסורים מלמעלה, למטרת כפרת עוון (ועיין קהלת רבה פ"ז עה"פ אחת לאחת).
למען ענותך לנסותך לדעת אשר בלבבך (דברים ח, ד), פירש הספורנו (שם) שמטרת הנסיון
שהאדם יוציא לפועל מה שבלבו, מה שבפנימיותו, ועל ידי כך מתעלה ומשתגב.
והאלקים ניסה את אברהם - כתיב "נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה (תהלים ס),
ואמרו במדרש רבה (וירא פ' כה) כל נסיון אחר נסיון.... כדי לגדלו בעולם, להתגדל מעל הטבע.
בדברי חכמינו הראשונים
כוזרי – מאמר א
הרס"ג הקדוש בספרו אמונות ודעות (מאמר חמישי ותשיעי) לבעיית הגמול
הרמב"ם עוסק בבעיא זו בהלכות תשובה (פרקים ח-ט; פרק ג משמונה פרקים: פירוש המשניות לפרק חלק בסנהדרין)
ר' חסדאי קרשקש בספרו "אור ה'"; האברבנאל, העקדה
רבנו בחיי אבן פקודה (חובת הלבבות שער הבטחון פרק ד)
בעל נפש החיים (מתוך שער ב)
ר' ישראל סלנטר בספרו "אור ישראל"
הראי"ה קוק באיגרות הראי"ה
הגר"ש ישראלי בספרו "פרקים במחשבת ישראל"
"העיקרים" הקדיש מאמר רביעי בספרו לשכר ועונש ובו נ"א פרקים.
