שאלות ותשובות - ענייני יום העצמאות
שאלה: האם מברכים ברכת מציב גבול אלמנה כשרואים ישוב חדש ההולך ונבנה בימינו בארץ ישראל המשוחררת?
תשובה: בגמרא בברכות (נח, ב) נאמר: תנו רבנן הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול ישראל וניסוח זה נלקח מספר משלי (טו, כה): "בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה".
ומשמעות נוסח זה היא שארץ ישראל אחרי החורבן מתוארת בפי הנביא ירמיה בכינוי אלמנה "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה" (איכה א, א) וכוונת הנביא לומר שארץ ישראל נחשבת לאלמנה שנתאלמנה מעם ישראל או מהקב"ה שעזבו אותה לאנחות ולכן כשבניה או השכינה שבים אליה היא מסירה צעיף אלמנותה וחוזרת להיבנות ולהתייצב בקומתה הזקופה, ולכן יש לברך ולהודות לה' על הסרת חרפתה ושיקומה על ידי בניה בוניה.
ונשאלת השאלה מתי מברכים ברכה זו? האם דוקא בא"י וכשהבית קיים או אפילו בזמן שאין הבית בנוי כגון בימינו שהשבים לציון בונים ישובים ובתים חדשים להחזיר עטרה ליושנה!
והנה מדברי רבנו רש"י על אתר שמפרש שמברכים ברכה זו "כגון בישוב בית שני", וניתן להבין מדבריו שהברכה על בתים שבא"י ובזמן הבית" כלומר בזמן שאין בית המקדש בנוי לא ראוי להצטער על בתים אחרים שאינם עומדים על תילם כי הכל מתגמד מול חורבן בית קדשנו.
ומצאתי שבדעת רש"י נחלקו האחרונים:
- מרן הב"י (סימן רכד), הב"ח (שם), ומהרש"ל פירשו דעתו כך:
- בישובם כמו שהיה בתקופת בית שני מברך ברכת מציב גבול אלמנה, אך אין צורך בבנין המקדש כדי לברך ברכה זו, אלא כל רואה בנין בית או ישוב בא"י אפילו בעת החורבן יברך שהרי המקום מתייצב ויוצא מחורבנו.
- המהרש"א (שם ברכות) ודעה שני במרן הב"י הנ"ל פירשו דעת רש"י כך: שדוקא כשעם ישראל שב לארצו ובונה מקדשו אז קיים גדר של בתי ישראל בישובם ומברך ברכה זו על ישובה ויציבותה.
- ברם רבנו הרא"ש (שם) והרמב"ם (הל' ברכות פ"י הל' ב) הביא את לשון הגמרא כפשוטה בלי הסתייגויות וכך כותב הרמב"ם "הרואה בתי ישראל בישובם מברך מציב גבול אלמנה" וכפי דעת המהרש"ל כי כל בנין וישוב בא"י מוסיף שמחה ומוציא את א"י מאלמנותה וכן כתבו הב"ח והט"ז שם ודלא כמג"א שכתב שאפשר דוקא בא"י.
- גירסת הרי"ף
- הרי"ף בסוגיא גורס "הרואה בתי כנסיות ישראל ביישובן מברך... וכן הוא באשכול ובמאירי ובכל בו שם, ומרן הב"י הקשה על הרי"ף ועיי"ש בתירוצו. וכן ברש"ל.
- ולפי הרי"ף יש לומר שגם הרואה בתי כנסת של יהודים בחו"ל מברך ברכת מציב גבול שהרי בתי תפילה נבנים ומתיישבים אבל לדעת רש"י, הרא"ש והרמב"ם הנ"ל אי אפשר לברך ישובים של חו"ל שהרי כתבו שמברכים על בתי מגורים של ישראל שנתיישבו.
- ונחזור לגרסת הרי"ף שרק בתי כנסת שנתחדשו בא"י ואפילו אין המקדש קיים כי הרי בבניית בית כנסת מתחדש היישוב והשמחה חוזרת אליו.
- דעת השו"ע
מרן הב"י (סימן רכד) הביא דעת הרי"ף אבל העדיף פירוש רש"י וכתב וז"ל "ואפשר שאע"פי שישראל מיושבים בתוקף ובגבורה בקצת מקומות אין מברכים עליהם אא"כ היו בא"י ובזמן הבית", וכן פסק בשו"ע (רכד, י): הרואה בתי כנסת ביישובן כגון בית שני אומר... : כלומר שאין בית המקדש על מכונו אין לברך ברכה זו, וכן פסקו הפמ"ג (מובא במשנה ברורה סימן רכד - יד: ושער הציון שם ס"ק יא, יב) וכן פסקו בעל כף החיים וערוך השולחן שם.- והאחרונים כתבו שהאידנא נהגו לברך רק על בתי כנסיות ואפילו בחו"ל וכתב המשנ"ב (רכד - יד) וכן נהגו העולם שאין מברכים על שאר בתים כי אם על בית כנסת כשרואה אותה ביופיה ובתיקונה ואין חילוק בין א"י לחו"ל ואפילו בזמן הזה, וכן כתב בעל התניא בסידורו "שהעולם נהגו לברך על בתי כנסיות שמתפללים בתוכם", וכן נהג מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל שהשתדל לברך בבית כנסת, וכשלא היה בית כנסת בירך גם על הבתים החדשים שנתיישבו.
- הברכה בשם ומלכות
- כתב הפמ"ג שיש לברך ברכת מציב גבול אלמנה בלי שם ומלכות מכמה סיבות:
- מכיוון שישנם פירושים שונים בברכה זו (רש"י, הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש) ספק ברכות להקל, ולכן הרוצה לברך יברך בלי שם ומלכות וכמה מהאחרונים כתבו כך.
- כיון שדעת רש"י ודעימיה שרק בזמן שהמקדש בנוי נתקנה ברכה זו.
ברם, בעל האליהו רבה (סימן רכד) פסק שגם בזמן הזה יש לברך ברכה זו ואף בחו"ל כיון שרוב הראשונים אינם תולים ברכה זו בבנין בית המקדש וכדעת הרמב"ם, הרא"ש והרי"ף.
אמנם רבים פסקו שיש לברך בשם ומלכות ומשתדלים לברך ברכה זו בתוך בית כנסת וכשאין בית כנסת יברך על הישוב החדש כי כך משמעות הגמרא ורבותינו הראשונים, ומרן הרצי"ה היה מברך בשם ומלכות על ישובים חדשים כי בנין הארץ מוציא אותה משוממותה, מאלמנותה ומחזירים את השכינה לשכון בתוכה.
ובסיכום, השמח בבנין הארץ ובשיקום הריסותיה, כשמבקר ביישוב חדש בא"י, רצוי שיברך בתוך בית הכנסת, ואם לא מצוי עדיין יברך על בנין ישוב חדש ובפשטות הסוגיא ועלינו לשמוח ולהתפלל על בניינה של א"י על ידי בניה, בוניה בסיעתא דשמיא.
שאלה: מה היא "גלות"?
"הגלות" היא תופעה יהודית מיוחדת המוגדרת כשינוי ויציאה מן הסדר הטבעי של האומה הישראלית (נצח ישראל פרק א), שבסיס התפתחותה ויציבותה הרוחנית, החברתית והכלכלית היא "ארץ ישראל". עמים אחרים בנדידתם מארץ אחת לשניה או בגירושם מארצם לאחרת, אין הטלטול והיציאה נחשבים כניתוק ונישול ממקומם הטבעי (איכה רבתי א, ונצח ישראל פ. א).
בתפיסת היהדות, "הגלות", נחשבת כתופעה שלילית הבאה למעט את הדמות הלאומית, לחנוק חיי האומה ולהקפיא כוח היצירה המקורית, כיוון שגלות ישראל ממקומם אין לך ביטול תורה גדול מזה". (חגיגה ה, א).
נישול האומה ממקור השפיע והטוב גורם פורענות וצער גדול ובפרט ניתוק האומה מתורת חייה שקיומה ויישומה האידיאלי הוא "בארץ החיים" כמבואר בספרי פרשת "עקב".
"הגלות" היא יציאה מסדר בעולם, ופיזור ישראל בארצות נוכריות שונות הוא דבר בלתי טבעי שאין לו קיום ממושך, ומוכרח העם לשוב למולדתו הטבעית שניתנה לו מן השמים ולהיות משכנו הנצחי "וקשה היא הגלות שהיא שקולה כנגד הכל" (ספרי עקב מג).
מטרת הגלות וייסוריה הנוראים היא ללבן את ישראל מכל ענייניו החיצוניים כדי לטהרם, לזקקם ולהכשירם לקראת הגאולה השלמה, וגלות מצרים הכשירה את העם לקבלת התורה במעמד הר סיני.
שאלה: ומה היא "גאולה"?
"גאולה" היא שיבת העם למולדתו, לנחלתו הטבעית כדי להיות עם ריבוני, בעל שלטון עצמאי בתוך מדינתו.
כדי למלא את ייעודו האלוהי להיות "אור לגויים", ומדינתו תהיה "כסא- ה'" בעולם (אורות קס-ו).
התקופה שלפני הגאולה היא תקופה מלאה סיבוכים וקשיים פרטיים ולאומיים, מלאה התקצפות והתרגשות, רעש ומלחמות שתכליתם להכשיר את העולם לקראת תיקונו, לבער יסודות מזוהמים בגלויים ולעורר רוח האומה השבה לנחלתה לדבוק ברצון בוראה ולספר תהילות ה' בעולם "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיה מג, כא).
שאלה: האם קיימת "גאולה" גם בלי שהעם חוזר בתשובה?
בתלמוד (סנה' צח, א') מובא שיש שתי צורות לגאולת ישראל:
- ישנו זמן שהקב"ה קבע מראש, ובו יגאל העם בכל מצב שיהיה אפילו אם לא יעשו תשובה. וזה מה שנקרא בחז"ל "בעיתה", שאפילו לא זוכים . הגאולה תהיה בעת שנקבע לה כפי שכתב מרן אור החיים (ויקרא כה, כה-כח) "כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים", וכן כתב הגר"א (אבן שלמה, יא, ט), אבל הקץ האחרון אינו תלוי בתשובה אלא בחסד ובזכות אבות", וכן כתב בעל חפץ חיים בספרו "שם עולם" (שער ההתחזקות פרק יג' ועוד...)
- וישנו קץ של: "אחישנה" דהיינו כשישראל יעשה תשובה ויטיב דרכיו הגאולה תגיע מהר יותר מהזמן שנקבע לה על ידי נסי נסים, מחוץ לדרך הטבע.
ולצערנו ,אנו רואים שלא זכינו לגאולת "אחישנה", אלא הגאולה מתקדמת לפי הקצב והזמן שהקב"ה קבע לה.
וכתב בעל "אם הבנים שמחה" (פרק ב, עמוד קט) שהתשובה שעליה דברה תורה בפרשת ניצבים היא ההשתוקקות לשוב לארץ. לבנותה ולהיות ריבוני עליה, ומתוך בניינה החומרי יתקדמו לעשות תשובה מלאה(לעיין לנתיבות ישראל ח"א- מאמר המדינה כהתקיימות חזון הגאולה), וכתב רבנו הרמב"ם (הלו תשובה פרק ז, הל'ה) שמובטחים ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן.."
שאלה: מה הם סימנים לאתחלתא בגאולה?
תשובה: גאולת ישראל צומחת לאט לאט, בתחילה תהיה התעוררות המונית והשתוקקות עזה לשוב להתיישב בא"י ולהפרות שממותיה וחרבותיה,(עיין שיבת ציון ח"ב עמוד 3) כי התורה הבטיחה שבחרבן הארץ ופיזור בניה לארצות נוכריות, הארץ תישאר שממה עד שיבואו אפרוחיה לתוכה(עיין הרמב"ן לויקרא כו, לב ורבנו בחיי לבראשית יז,יח), והנביא יחזקאל(פרק לו, ח-יב) ניבא שלפני הופעת הגאולה יתחיל קיבוץ גלויות, ופריחות הארץ וכן אמרו בתלמוד (סנה' צח, א) "אמר ר' אבא אין לך קץ מגולה" מזה שנאמר "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל", ופירשו רש"י והמהרש"א שם:
"כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ", וכן קיבוץ גלויות, הוא אתחלתא בגאולה (מגילה יז, ישועות מלכו היור"ד סמן סו, שו"ת ציף אליעזר ח"ז סימן מח, ארחות המשפטים פרק יב', הרמב"ן לשיר השירים ח, יג), וכן החזרת שלטון יהודי ריבוני בארץ המשוחררת היא חלק וסימן מרכזי לגאולה.
שחרור א"י הוא סימן מובהק לגאולה כי עיקר ימות המשיח הוא החירות המדינית(עיין סנה' צט, א, ורמב"ם הל' מלכים פרק ט, הל', ב)
וכתב מרן הרצי"ה קוק (יום העצמאות תשנ"ז): האידיאל של המדינה הוא חיים לפי התורה אך השלב הנוכחי הוא אתחלתא דגאולה דהיינו להקמת המדינה יש משמעות דתית כחלק מתהליך ארוך שראשיתו שחרור מעול זרים, התכנסות מיליוני יהודים בא"י, הקמת שלטון עצמאי יהודי וצבא עברי.
ענייני הגאולה של יום מדינתנו אינם בגדר נסתר כלל, אלא נגלים ומפורשים הם... ברור שקדושה מרובה קיימת ביום בו הוקמה מדינתו של עם קדוש על אדמת הקודש.
ועוד סימנים נוספים: הצלת העם ובארץ מכליה, החייאת השפה העברית, פיתוח כלכלי וצבאי של המדינה, תנועת החזרה בתשובה, והצלת יהודים מהתבוללות ומנישואי תערובת, ועוד.
המדינה הרימה קרנו של כל יהודי באשר הוא שם ואין דם יהודי הפקר כי קיימת ערבות הדדית, והמדינה לא תרשה רצח יהודים בכל אתר ואתר בעולם.
שאלה: מדוע הגאולה באה דווקא על ידי אנשים שאינם שומרי מצוות?
קיימת מחלוקת בתוך עם ישראל לגבי תקומת עם ישראל על ידי אנשים רחוקים מתורה ומצוות.
- ישנם השוללים וסוברים שהגאולה לא תבוא על ידי כופרים ומתפקרים כי מדינה יהודית חייבת להיות מדינה שבה "ההלכה" היא הבסיס לחוקיה, ומצוות התורה הן יסוד לאורח חיים של כל אזרח, והקמת מדינה יהודית היא חלק מתהליך הגאולה המשיחי שעדיין לא הגיע זמני, ועל כן מדינה חילונית היא שלילית מבחינה דתית כי סוד קיומנו הוא דבקותנו בתורת ישראל, ולא בלאומיות מעורטלת מתכנה והווייתה האלוהית.
- וישנם הסוברים שלכתחילה בוודאי מדינת ישראל היא מדינה שערכיה של תורת ישראל ומורשתה הרוחנית וערכה של ההלכה היהודית הם מערכיה הבסיסים והקיומיים, ומבלעדיהם אין זכות קיום למדינה כשאר מדינות הגויים, אבל בהתחלה המדינה קמה על ידי אנשים רחוקים מתו"מ, וזה תהליך אלוהי שתפיץ בו קורא הדורות מראש ואין להתנגד לו, "כי לא ממחשבותיי.. מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, ואין לנו להתחכם, כי ראוי הדבר להיות באופנים אחרים "(עיין שיבת ציון מ"א עמוד 17, ומ"ב עמוד 6) ולכן גם הגאולה השלישית מנבאים חז"ל שיש אפשרות שתתרחש כשרוב בתים רחוק מתו"מ כי לפי רבי יונתן (סנה' צח) יכולה הגאולה לבוא גם בדור שכולו חייב ולכן עלינו לקרבם, לחזק מעשה בניין הארץ והפרחת שממותיה ולא להתרחק מהם ולמאוס במעשיהם שהרי, אמר ר' יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחד באי (סנה' קב, ב. ילקוט מלכים יב, כז) ולכן מצוות העלייה וההתיישבות בה היא מצאה גם כשהנהגת המדינה ברובה חילונית כי הישועה השמימית יכולה לצמוח גם על ידי פורקי עול(עיין שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן מה- ארחות המשפטים פרק יב', ועיין בספרי "שבחי ארץ חמדה", ח"ג)
ולפיכך, יש להתפלל לשלמות הארץ לברך ראשי המדינה ושריה לחיילי צה"ל בכל פתיחת ההיכל כי הצלחת המדינה היא הצלחת כל תושביה ושגשוגה היא שגשוג הקדושה והחשיבה הלאומית.
שאלה: האם עלינו לפעול ולסייע בצורה פעילה להגשמת וקידום תהליך הגאולה?
תשובה: נכון שיש צורך בהתעוררות מעשית לגאולה וכמו שכתב רי"הל בכוזרי (ה, כז): כי ירושלים אמנם תבנה כשייכספו בני ישראל לה, תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה "כלומר א"י תבנה מחדש כשייכספו לה בני ישראל, ולא רק סתם "כיסופים" אלא עד "תכלית הכוסף" באופן ממשי, מעשי כאמור "אתם תקום תרחם ציון? כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו אבניה ואת עפרה "יחוננו" (תהילים קב, יד-טו), וכן כתב מרן אור החיים (ויקרא כה, כה) "הגאולה תהיה בהעיר ליבות בני אדם ויאמר להם, הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שולחן אביכם", וכן כתב בעל "אם הבנים שמחה" (ג, ב) "ואל תיבהל ברוחך לדין, לפסוק שאין לנו לעשות דבר בענייני הגאולה אלא נהיה ב"שב ואל תעשה" ונמתין עד שיבוא המשיח והוא יישא אותנו על כנפי נשרים לארצנו ולנחלתנו".
יוצא מדברי קדשו, שיש לשלול את התפיסה המוטעית לפיה היחס הרצוי כלפי הגאולה הוא בחיכוי בסבלנות לביאת המשיח, אלא עלינו לפעול בתוך תהליך הגאולה, ולהגביר כיסופינו לגילוייה, להיות פעילים נמרצים לקידומה ולמימושה וכן כתבו כמה מגדולי ישראל "ראשית הגאולה תהיה על ידי סיבה טבעית מבני אדם ועל ידי רצון המלכויות לקבץ מעט מני פזורי ישראל לאדמת קודש" (דרישת ציון עמוד ריא; כתבי היד אלקלעי עמוד 532), וכן כתבו רבנו הרמב"ן בפירושו לתהילים (קמו, ג) "כי לה' לבדו התשועה והוא יסובבנה על ידי בני אדם כמו שסובב תשועת גלות בבל על ידי כורש, וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל על ידי מלכי הגויים ש.... את רוחם לשלחם" (ועיין בפירושו לשיר השירים ח,יג).
וכן קרה בימינו שבשנת תש"ח, עצרת האו"ם הצביעה בהסכמת העצמאות (אמריקה ורוסיה) על הקמת מדינת ישראל, וזה בוודאי "פקידת ה'" שיצאה לפועל ברישיון האומות כדברי רבותינו הנ"ל.
שאלה: הגאולה השלישית בחיפזון או באיטיות ובשלבים?
חז"ל בירושלמי (ברכות פ"א הל' א' ויומא יד, א') קבעו "כך היא גאולתם של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת", כלומר הגאולה האחרונה תופיע בתהליך מתקדם, באיטיות עד שתבוא הגאולה בשלמה מעוטרת בעוזה ובתפארתה.
הגאולה הראשונה- גאולת מצרים הייתה בחיפזון "כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים (דברים טז' א-ג)כלומר היה חיפזון מצד מצרים, מצד ישראל, מצב השכינה למהר גאולת ישראל, כי גאולת מצרים התרחשה בדרך על טבעית ואילו הגאולה האחרונה היא "תהליך הדרגתי" כי היא גאולת הגוף והנפש יחד, גאולת החומר ולכן היא מתבצעת באיטיות כדי לזכך את החומר העולמי ולקדשו (עיין ממעייני הישועה פרק, עמוד כא).
וכתב מרן הראי"ה (איגרות ראיה ח"ג, ב) "לא חלישות כוח הוא זה מה שישועתם של ישראל היא קימעא קימעא כי אם גבורת גבורות, כביריות עליונה המקפת כל וממלאה את הכל".
מהלך הגאולה השלישית היא "קימעא קימעא", רצוף עליות ומורדות, משברים ונסיגות, בכל זאת הזהירונו חז"ל שלא להתייאש אלא חובה עלינו לכוון את העין האנושית שלנו כלפי העין האלוהית", ומתוך כך נראה עיין בעיין כיצד רבש"ע משיב עמו לנחלתו ומשיב שכינתו לציון למרות שהיא בשלבים ובצעדי צב.
שאלה: מה הייעוד של מדינת ישראל בהקמתה?
מדינת ישראל הוקמה בפקודה אלוהית והיא שונה משאר מדינות העולם כי בהווייתה חקוק התוכן האידיאלי היותר עליון וצריכה להיות כסא ה' בעולם כי מגמת מלכות ישראל לתקן עולם במלכות שדי, להפיץ הערכים הרוחניים והמוסריים של אמונת הייחוד בקרב תבל ולכן צריכה להיות "מדינה יהודית" בא"י אשר תבטא בכל מערכות חייה הלאומיים את שם ה' כדי לתקן את האנושות (אורות קד, כו, 301) וזוהי מגמת קודש של מדינתנו (אורות הקודש, מוסר הקודש עמוד קצא). בימינו הממסד החילוני מעדיף לבסס את המדינה על "ערכי הדמוקרטיה" כלומר מדינה שמשטרה דמוקרטי אבל היא מדינה יהודית כלומר בית לאומי של העם היהודי, אבל הוא מנהל את חייו הלאומיים ע"פ היהדות והדמוקרטיה.
כדי למנוע שלטון דיקטטורי ורמיסת זכויות הפרט, ואין מגמת פניו להקים משטר תורני אמוני. ואילו החוגים הדתיים- לאומיים דוגלים שמדינה יהודית חייבת להיות מדינה שבה "ההלכה" היא הבסיס לחוקיה ומצוות התורה הן יסוד לאורח חיים של כל אזרח, ולכן "מדינת ישראל" היא מדינת התורה כי זה ייעודה ותכלית הקמתה וקיומה. ולצערנו הרב, המאבק בין שתי הגישות הולך ומחריף עד שתתרבה בעזרת ה', והעם יחונך על מורשתו היהודית, ואז העם יתנער מתפיסתו החילונית ויכיר שמדינת ישראל היא מדינה המטפחת תורת ישראל מורשת אבות, אמונת ה' וגם כיבוד ערכי החירות, הצדק והיושר וטיפוח אהבת הפרט והכלל, והגשמת ערכי ההלכה היהודית כי הם עמוד התווך ונשמת קיום האומה הישראלית המחדשת את חייה להיות אור לגויים .
מלכות ישראל נאצלת ממלכת שמיים וכעין "מלכותא דרקיעא" (ברכות נח, א) והשלטון בה הוא "מתווך" בין הקב"ה לכנסת ישראל.
שאלה: מה היא דמוקרטיה?
המילה "דמוקרטיה" היא מילה יוונית- "דמו" ביוונית הוא "עם" ו"קרטיה" הוא "משטר" כלומר שלטון העם, והיא שיטת ממשל בה הגופים השולטים בה נבחרים בידי כל אזרחי המדינה ועיקרון היסוד של הבחירות הדמוקרטיות הוא הכרת המיעוט בסמכותו של הרוב, ומאידך מחוייב הרוב לשמור על זכויותיו של המיעוט, זכויות יסוד, וכבודו וחירותו של האזרח, ותנאי הכרחי לקיומו של משטר דמוקרטי הוא בחירת נציגי העם למוסדות השונים של המדינה, ולכן ההשתתפות בבחירות היא זכות וגם חובה דמוקרטית להשתתף כדי להשפיע על עיצוב כתחומי החיים.
התורה לא מתנגדת לצורת ממשל זו אלא היא מסייגת אותה ולא עושה ממנה יסוד קיום האומה כי האומה הישראלית יש לה "מלכות בית דוד" שתכלית קיומה להצעיד את העם למימוש ייעודו האלוהי בבריאה, והמשטר התורני מלא חסד ורחמים, דרך משפט ויושר, ואינו מפלה בין האזרחים כי "המלכות מלך בישראל היא טובת הכלל לתיקון העולם (החינוך מצוה תקב-תקג) וכדרשת חז"ל "והנה טוב מאוד" זו מלכות הארץ" (בר"ר סוף פרשה ט') כי היא תובעת "דקיון של בריות" (דין ומשפט) ולכן הדמוקרטיה אינה נשמת מלכות ישראל אלא היא "סדר שלטוני" טוב, ואינו תחליף לשלטון חוקי התורה והדרכותיה המוסריות. והתורה עצמה מפרידה בין הסמכויות השונות של השלטון: המחוקקת, השופטת והמבצעת – כדי למנוע ריכוז סמכויות בידי רשות אחת ולהיות "רשות דיקטטורית" המסכנת זכויות האזרח. (עיין בספר עמוד הימיני סימן ט. שו"ת ישכיל עבד ח"ו. סימן כח, שו"ת הרשב"א מה קכו).
שאלה: לשם מה צריך מדינה והלא אפשר לחיות כחטיבה לאומית מיוחדת תחת הנהגת התורה?
תשובה: ישנם חוגים הסוברים שאין צורך במדינה שאינה "מדינת הלכה" ושהוקמה על ידי מתפקרים ורחוקי תורה ואמונה והם טוענים שיסוד קיומנו הוא התורה הקדושה, ואין אנו זקוקים למולדת בכדי להחזיק עצמנו שהרי במדבר קבלנו את התורה ובמדבר נקיים אותה (עיין בספר שערי אהרן לרב אהרון רוטר עמוד קנמ).
וישנם קיצונים הטוענים שיש לראות בהקמת המדינה ניסיון שהקב"ה מנסה את העם לדעת אם יעמוד בו או יתפתה לקסמים ופיתויים.
ברם, לדעת גדולי ישראל החל מהראשונים ועד האחרונים הרואים בהקמת המדינה בשנת תש'ח ראשית "צמיחת הגאולה", החזרת השכינה לציון ולמרות הליקויים והפגמים הרוחניים שבה, המתירנות וההתפרקות והצללים המעיבים על נס הקמת המדינה בכל זאת
ישנם אורות גדולות ועצומים שאין להתעלם מהם כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו ובזכותה זכינו שמלך גדול מעמנו התרחק מאוד מסכנת ההתבוללות שהיתה בחו"ל, ועצם הקמתה היא טובה גדולה לעם משוחרר משעבוד הגויים, ולכן מדינת ישראל היא "אתחלתא דגאולה" כפי שראו רבים ועצומים מגדולי הדור בתקופת הקמת המדינה ובעזרת ה' היא הולכת ומשתכללת עד לפסגת תכלית שלמות וייעודה ויש להתפלל להצלחתה, לשגשוגה ולשחרור כל מרחביה התנכיים.
מדינת ישראל שונה משאר מדינות העולם כי בהווייתה חקוק תוכן היותר עליון, וצריכה להיות כסא ה' בעולם (אורות קס- ו) כל מגמתו של האומה הישראלית לספר תהילות ה' ולתקן עולם במלכות שדי ולשם כך צריכה להיווצר "מדינה יהודית" בא"י אשר תבטא בכל מערכות חייה את פרסום שמו יתברך ולא רק יחידי סגולה אלא "ציבור לאומי" שיש בו מגוון רחב של אנשים, מגוון הדעות וההשקפות שיגלה בתוכו את כל מרחבי החיים כדי לשכלל האנושות בדעות ישרות וטובות ובמידות תרומיות, ולכן עושרה ואושרה של האנושות תלויים בהימצאות ישראל במולדתו תחת מלכות בית דוד ריבונית ועצמאית.
קיבוצנו הלאומי באדמת קודש שונה מקיבוצי הגויים כי הם מתקבצים לשם תועלת חומרית, ולטפח ולשכלל את התוצר הכלכלי לכל צורותיו ולא לשם "אידיאלים אלוהיים" שהאלוהות שורה בתוכה ומדריכה את ארחותיה הלאומית בכל תחומי החיים ומורכבותם, ולכן מגמתה היא לקדש שם שמים בקרב תבל ולספר תהילותיו ונפלאותיו בעם "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיה מג, כא).
שאלה: האם יש קדושה ביום העצמאות או שאינו אלא חג לאומי- חילוני?
לצערנו, ישנם הסוברים שיום העצמאות הוא עניין לאומי בלבד שאינו קשור לענייני תור וקדושה שהרי המדינה אינה מחוייבת לשמירת תורה ומצוות למשפט העברי ואז אין לנו מה לשמוח ביום זה, כי אינו יצוק תוכן קדושתי, תורני ואמוני.
ברם המתעמקים ומסתכלים באירועים הכבירים שהתרחשו בדור הזה רואים ביום העצמאות חג לאומי, חג שבו נתעטר בשלוש קדושות יסודיות:
- קדושת מצוות יישוב א"י שעיקרה ריבונות ישראל על כל מרחבי א"י וכפי שהגדירה רבנו הרמב"ן נצטווינו לרשת את הארץ ...ולא נעזבנו ביד זולתנו מן האומות או לשממה ולכן נצטווינו לכובשה ולהשכין בה ריבונות יהודית (דברים יא, לא, הוספות הרמב"ן למ"ע ד) והראשונים והאחרונים כתבו שהחורבן תלוי בריבונות (עיין מרן הב"י וב"ח לאו"ח סימן תקסא, ומג"א שח א, ומשנה שח ב).
- התקיימות דברי הנביאים וקידוש ה' לעיני העמים כי בהקמת המדינה הוסרה חרפת הגלות, השפלות בדיכוי והבוז שנחלו היהודים בגלות כי בביזוי העם, שמו של הקב"ה מתבזה, ומחולל בגויים (יחזקאל לו) ולכן בקיבוץ גלויות, מתקדש שמו יתברך "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמיים וארץ" (פסחים פח,א).
- הצלחת ישראל
ביום העצמאות ניצל עם ישראל מעבדות לחירות, ממיתה לחיים כי צבאות ערב פלשו למדינה להחריבה ולפיכך מתוך הניסים הללו יום העצמאות הוא חג דתי, חג של קידוש ה' ונקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום טוב לשמחה ולהודיה לה' על תשועת העם ומשום כך מצווה לעשות יום טוב ביום העצמאות ולומר הלל בברכה כי אמירת הלל ביום העצמאות אינה מדין מנהג אלא מדין הצלה ותשועה שחייבים לומר הלל בברכה (מגילה יד, א, ירושלמי פסחים פרק ב, הל' ו, ושמו"ר כג, יב, שו"ת חתם סופר היור"ד סו"ס הל' ג', ואו"ח רד, מגן אברהם תרפו, שות ישכיל עבד. ח"ז חאו"ח מד, יב, ושו"ת קול מבשר ח"א סימן כא, ושו"ת מהרם אלשקר סימן מט).
הנביאים תיקנו לישראל שיהיו אומרים הלל על כל צרה וצרה, ולכשנגאלים אומרים הלל "גאולתם" (פסחים קיז, א ורש"י שח).
ולאור כל האמור, מי שחושב וסובר שאין להודות לה' על הקמת המדינה הוא כופר בטובתו של הקב"ה ומרחיק את הגאולה (סנה' צד,א).
ולפיכך, כל בן תורה ובר דעה נכונה וישרה אל יסכסך דעתו בסברות לא טובות אלא יעשה יום העצמאות כיום טוב בהלל גמור ובהודאה למלך הכבוד ויתפלל חגיגית ויודה לה' על הניסים והנפלאות (הרב יוסף משאש בספרו "אוצר המכתבים" מ"ג, קסג) וכן כתבו גדולי חכמי ספרד בדורנו (עיין בספר "וזרח השמש" חג סימן סג ושו"ת מקוה המים חלק ה', קובץ תושבע"פ כרך טז תכלד עמוד יט-כ, נתיבי עם סימן תכח) וכתב מרן הגאון האדיר הראש"ל הרב עוזיאל "יום העצמאות במדינת ישראל הוא אחד הימים הגדולים בתולדות ישראל שיש בו משום גאולת ישראל מסכנת כליה ודאית" וכן כתבו גדולי ישראל ספרדים ואשכנזים (עיין בספר "אתחלתא היא" ב' כרכים לר"י דדון שליט"א).
שאלה: נשאלת השאלה מניין לנו מן התורה החובה להקים מדינה?
- בכניסתנו לארץ חמדה, נצטווינו למנות "מלך" "שום תשים עליך מלך" (דברים יז- טו) ופסקה להלכה (סנה' כ, ב, והרמב"ם מלכים פא, הל',א) כלומר, אחרי כיבוש הארץ ושחרורה מכוחות הטומאה נצטווינו להקים בה "מלכות ישראל" שעומד בראשה מלך מבית דוד שינהל את המלכות עפ"י חוקת התורה וחכמיה, ומלכות ישראל היא כבוד האומה וכמו שכתב רש"י (סנה' צז ,ב): עיקר ריבונות כבודם ופארם שלא שלטה בהם אומה כלומר
הריבונות המדינית והעצמאות הלאומית הם כבוד האומה הישראלית ותפארתה ואילו "החרבן" היא אבק הריבונות, גימוד קומתה של האומה, השפלתה בזיונה ועינויה בגלות (עיין ב"י וב"ח או"ח סימן תקסא, מג"א שם, א, ומשנ"ב שם ב). - נצטווינו בתורה "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (במדבר לג, נג) "וירשתם אותה וישבתם בה" (דברים יא, לא) וכן הגדיר "רבנו הרמב"ן את המצווה: "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו ו... ולא נעזבנה ביד זולתו מן האומות או לשממה" (הוספותיו למע"ד).
יצא ששתי מגמות יש למצוות ישוב א"י:
- ריבונות יהודית בכל מרחבי הארץ
- אחרי הכיבוש יש לגאול הארץ משממונה, מעזיבתה.
והנה אי אפשר לממש מגמה זו, אלא בהקמת מדינה שתכליתה להיות כסא- ה' בעולם, ומרן הרצי"ה קוק הרחיב בביאור מטרתה וטיבה של המדינה במאמרו "המדינה כהתקיימות חזון הגאולה" (לנתיבות ישראל ח"א) ולכן מדינת ישראל היא "אתחלתא דגאולה" והיא נקראת "מדינת ישראל" ולא "מדינת היהודים" וכן קרא לה מרן הראי"ה קוק "מדינת ישראל" ובן גוריון אימץ שם זה . לפי עדותו של הרב מימון זצ"ל (עיין אורות הקודש ח"ג עמוד קצא, אורות קס- ו וספר מועדי הראי"ה).
הקמת המדינה היא מימוש חזון הנביאים, אור של ראשית הגאולה ההולך ומאיר על עמו ועל העולם, וחובתנו לראות ולהתעמק במפעלות ה'," לכו חזו מפעלות ה'" (תהילים מו, ט).
יש לציין שעל פי חכמת הנסתר והקבלה יש משמעויות נוספות רבות ועמוקות למהלך שיבת ציון, לגאולת ישראל וארצו שבו אנו נמצאים כעת, והדברים מבוארים בספרי הנסתר ובספרי האורות של הראי"ה קוק זצ"ל (עיי"ש).
שאלה: האם מותר לייחס ערך דתי לדגל המדינה?
תשובה: "הדגל" בהווייתו הפיזית הוא יריעת בד מעוטרת בסמלים ובצבעים המשמשים כסמל למדינה, ולכן יש שראו בו דבר חילוני, דבר לאומי גרידא, כי הוא מסמל ערכים היסטוריים או היבטים גיאוגרפיים ואתניים של המדינה והוא סמל לגאוה לאומית והוא מונף על בנייני הלאום, והיחס הרגשי לדגל האומה גובל לפעמים במעין קדושה דתית.
ברם, בתפיסה היהודית, התורה מייחסת חשיבות רבה לדגלים והקדישה הרבה פסוקים לדגלי השבטים (במדבר כ, ב) וצבעו וצורתו של כל דגל תוקנו על ידי יעקב אבינו (רש"י להוריות ו, ב ד"ה כנחלתם) ומשה רבנו תיקן "דגל כללי" לאומה בעת יציאתם ממצרים "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" ופירש הרמב"ן (שמות יד, ה) שעשו להם דגל ונס להתנוסס כי הדגל היהודי מבטא שעם היהודי שונה משאר העמים כי הוא "עם ה'", שתכליתו לספר תהילות ה' בעולם ולתקנו בעול מלכות שמים ולכן דגלו מבטא הרמת נס תפקידו וייעודו האלוהי בעולם.
ולפיכך דגל מדינתנו הוא דגל כחול לבן ובמרכזו "מגן דוד" והפסים הכחולים מקורם בפסים של הטלית שהיא "תכלת לבן". השם "מגן דוד" מוזכר במסכת פסחים (קיז, ב) כי דוד נשא צורת "מגן דוד" על מגנו ובו ביטא שה' הוא מגן עליו ונותן לו הצלחה נגד אוייבי עמו.
ולפי המקובלים ה"מגן דוד" הוא סמל סודי של הגאולה שתבוא באמצעות המשיח שהוא מצאצאי דוד המלך שנלחם מלחמות מצוה והגן על אומתו הקדושה בכל כוחותיו ובעזרת צור ישראל וגואלו ולכן מן השמים כיוונו שדגל המדינה המתחדשת ושייעודה להיות "כסא-ה'" בעולם (אורות קס-ו) יש בו "מגן דוד" לרמוז שהמדינה היהודית הקמה לתחיה ביסודה האמיתי היא סמל למלכות "בית דוד" שחרטה על דגלה הקמת "מלכות ארצית" כעין "מלכות דרקיעא" ומלכות בית דוד מסדרת כל ענייניה ע"פ התורה (עיין עולת ראיה ח"א עמוד תז) ובזה משרה השכינה בכל מעשיה הלאומיים , כך מדינת ישראל תכליתה להיות "מדינת הלכה" כעין מלכות בית דוד, ולכן הדגל אינו חילוני אלא הוא מייצג את "מהות המדינה" היהודית שסמלה הוא "דגל תכלת" שהוא מעין לבושו של הקב"ה (במדבר רבה יד-ג) וכשישראל מסתכלים בתכלת של הציצית מסתכלים בשכינה והיא שורה בכל חייו הלאומיים הקדושים (עיין בספר "להרים את הדגל" פרק ג-דפים 39-50).
שאלה: האם יתכן שתהיה גלות נוספת?
תשובה: חז"ל בכמה דוכתי כינו את הגאולה השלישית בשם הגאולה האחרונה (עיין הרמב"ם מלכים פרק יא, הל' יא) והיא גאולה שאין אחריה שעבוד כאמרם "גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה" וכן אנ ואומרים בכל ט' באב "תן עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך" (איכה ד, כב) וכן מובא בכמה מדרשים שהקב"ה הבטיח לישראל שלא יגלו שוב עד עולם (ויקר"ר יא; במדבר רבה יג; תנחומא שמות יג; וילקו"ש ירמיה רמז שכז) וכן כתבו גדולי המפרשים כמו הרד"ק בכמה דוכתי (ישעיה לד, א; ס, כא; עמוס ט, טו) וכן במצודת דוד (עמוס ט, טו) "שלא יגלו עוד ממנה כי שמה ישבו עד עולם" וכן כתב רבנו בחיי (דברים א, א): אין עיקר יישובן של ישראל בא"י בשני המקדשים שעברו כי אם בגאולה האחרונה שאין אחריה שעבוד" וכן מבואר בתנחומא (שופטים, י) ובילקו"ש (זכריה תקפא) "גאולה שלישית אין אחריה שעבוד" כי גאולה זו אינה גאולה לישראל גרידא אלא גאולת האנושות, תיקון העולם במלכות שדי ולכן היא סופית וכן כתב מרן הגרי"מ חרל"פ (מעייני הישועה ב, ע) "ואמנם הדבר ברור כשמש בצהריים שחורבן שלישי לא יהיה עוד ומדינת ישראל שקמה לתחיה בל תמוט לעולם ועד" וכתב המהר"ל (נצח ישראל פרק מז, וסב) שהגאולה האחרונה היא נצחית עולמית מבלי שינוי ותמורה כלל ואינה תלויה בשום גורם אלא היא מאת ה' וכל דבר שנעשה על ידי הקב"ה עצמו אין לו הפסק אלא חתום במידת הנצח (ועיין בספרי "שבחי תשובה" 478-479).
שאלה: תלמיד שואל האם מותר להסתפר ולהתגלח לכבוד יום העצמאות שהרי הוא חל בימי ספירת העומר?
תשובה: כידוע שיום העצמאות הוא ראש השנה להקמת "מדינת ישראל" שהיא ראשית צמיחת גאולתנו וביום זה בשנת תש"ח ניצל היישוב היהודי מכליה כי צבאות ערב פלשו שש מאות אלף חיילי האוייב להשמיד את האוכלוסיה היהודית בארץ ישראל, והקב"ה המשגיח על עמו הצילם ונתן כוח וגבורה בלוחמים להגן על עמם ומולדתם ולכן ביום זה קם עם ישראל לתחיה ולחדש בריתו עם הבורא ועם נחלת קדשו ולכן הוא "יום טוב" לכלל ישראל ולא רק לאנשי היישוב היהודי בא"י אלא לכללות ישראל כולל יהודי הגלות.
ומכוח הצלה גדולה זו נקבע יום זה כיום שמחה והודיה לה' על חסדיו ונפלאותיו ועל הרמת קרננו בעולם והקמת שכינתא מעפרא ומשום כך יש להרבות בו בשמחה, בהלל וקילוס ה' על השגחתו המיוחדת על עם בחירו.
ולגבי התספורת והגילוח לכבוד חג עצמאותנו, לכאורה מתעוררת בעיא הלכתית שהרי עם ישראל נוהג מנהגי אבלות בימי הספירה ולא מסתפרים ולא מתגלחים עד יום ל"ד לעומר (עיין שו"ע או"ח תצג)?
והנה בשו"ע (תצג ס"ק ב) הביא רבנו הרמ"א שמותר לבעל ברית להתגלח בימי הספירה שזהו יום טוב שלו (עיי"ש בביאור הגר"א ס"ק יב) וכן מותר למוהל ולסנדק להסתפר הואיל ויום טוב שלהם ומותר להם להסתפר כדרכם אף ביום שקודם למילה (עיין שו"ת יחוה דעת ח"ד סימן לב עמוד קעט ובילקוט יוסף מועדים דף תלב).
ולפי זה כיון שיום העצמאות הוא יום טוב ושמחה לכלל ישראל הרי מותר להסתפר ולהתגלח לכבודו וכדעת רבנו הרמ"א ודעימיה וכן מצאתי שהראשון לציון הגר"י נסים זצ"ל בספרו "שו"ת יין טוב" (ח"א סימן יא) התיר להסתפר ולהתגלח, ופסקו הובא בספר הלכות יום העצמאות וירושלים (בעריכת הרב נחום רקובר מה"ב עמוד שלד) וכן בספר "אתחלתא היא" לרב יצחק דדון (ח"א עמוד שח). וכן פסק לנו מו"ר מרן הגאון הרב צבי יהודה כהן קוק זצ"ל כשהיינו תלמידים בישיבת מרכז הרב ערב יום העצמאות והדגיש לשואליו שכל מי שמרגיש שמחה וצהלה בגאולתנו והצלתנו הלאומית והרוחנית להתעלות, לשמוח ולהסתפר כי יום זה הוא יום טוב לכללות ישראל, ולכן כל מנהגי האבלות בימי הספירה שהם רק "מנהגי אבלות" נדחים מפני השמחה והישועה הכלל ישראלית.
בסיכום, כיון שיום זה נקבע ליום שמחה ע"פ הרבנות הראשית לישראל בשנת תש"ח מותר גם כן לערוך בו נישואין ולהרבות שמחה (עיי"ש בתשובת הגר"י נסים זצ"ל).
ועוד רבנים גדולים וחשובים התירו כמו הגאון הרב פסח פרנק זצ"ל, הרב הראשי לירושלים שענה לשואלו: "אם אתה שמח – אתה יכול להסתפר" (מובא בספר שנה בשנה – שנת תשמ) וכן פסק הגר"ש גורן הרב הראשי לישראל (מובא בספר תפילות ליום העצמאות שנת תשכו) ומרן הרצי"ה קוק זצ"ל - גוער בתלמידיו שבאו לתפילה בליל חג העצמאות לא מגולחים (שיחות הרצי"ה מדינת ישראל עמוד 4 ובשו"ת "מראה הבזק" ח"ד סימן נג-נד עמוד 879) וכן מובא בספר הרבנות הראשית לישראל (ח"ב עמוד 882-887; ופניני הלכה ליום העצמאות קטן - עמוד 59).
בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תרפז) כתב שמי שלא קיים פריה ורביה רשאי להינשא בימי הספירה ולכן גם לגבי תספורת וגילוח ביום העצמאות הואיל ונקבע כיום שמחה אין בו אבלות של מנהג ואין ראוי להצטער בו וכן כתב הפרי חדש ועוד כתב הרדב"ז שנהגו בימי הספירה להסתפר לקראת שבת או ר"ח וכן כתב היעב"ץ שמותר להסתפר במקו םמצוה כל דהו וכן התירו לבעלי הברית ולכן בודאי ביום העצמאות שהוא יום שמחה לעם ישראל יש להסתפר לכבודו.
וכן מצאתי למו"ר הגר"ח פלאג'י (מועד כל חי סימן ו אות ח) שבעיר איזמיר ישנן משפחות שנעשה להם נס, ביום א' באייר וישנן שנעשה להם נס ביום י"א בו, וקבעו להם ימים כפורים ומסתפרים בהם כי הוא יום טוב שלהם.
מו"ר הגר"א שפירא זצוק"ל הרב הראשי לישראל וראש ישיבת "מרכז הרב" ביאר את היסוד להיתרם של הגאונים הנ"ל שמיוסדים על פסק הרדב"ז (ח"ב סימן תרפז) שהביא בעל שו"ת "יין טוב" הנ"ל, וכתב שהשמח ביום העצמאות אינו גרוע מסנדק שמותר לו להסתפר ביום הברית למרות שלא שייך לו הנימול אלא מחזיקו על ברכיו (ועיין משנ"ב או"ח סימן תצג ס"ק יב) ודבריו הובאו בספר "הרבנות הראשית לישראל" (ח"ב עמוד 880).
ותפילותינו נשואות לאבינו שבשמים לגאול אותנו גאולה שלמה, לרומם דעתנו והכרתנו לראות בנפלאותיו ולשבח ולקלס לו ביום שניצלנו ממלתעות שיני האוייבים הזוממים עלינו לכלותינו ונשמח בה' על חירותנו ופדות נפשנו (עיין שו"ת "יין הטוב" עמוד רנג).
שאלה: איך צריכה להיות דמותה של מדינת ישראל?
תשובה: "מדינת ישראל" אינה צריכה להיות ככל המדינות של אומות העולם, דכיוון שעם ישראל נבדל בהשקפת עולמו, בתורתו, במנהגיו, במשפחתו, בחברתו ובכל חייו היומיומיים, "ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי" כך מלכותו, מדינתו וחייו הלאומיים צריכים להיות נבדלים מכל העמים בהנהגה המדינית, בחוקתה ובכל קשריה הפנימיים והחיצוניים כדי להיות "כסא-ה'" בעולם (אורות קס-ו), חוקת המדינה חייבת להיות בנויה על אדני משפטי התורה ומורשת ישראל העתיקה וכל מגמת יסודה הלאומי וקיומה הוא לפאר את הבורא בכל אורגאניה הממלכתיים, להשיב לעם את כבודו ותפארתו בעיני עצמו ובעיני כל העמים כדי שתהיה ראויה למלא את ייעודה בקרב תבל.
מלכות ישראל חובקת שני עולמות: התורה והמדינה, והן בחינת "גוף ונשמה", שלובים יחד, גוף אחד שאין בו פירוד.
מדינתנו אינה מדינה רגילה כי יש לה ייעוד אלוהי לתקן עולם בצדק, ביושר, במוסר, באהבת הבריות ובהחדרת האמונה הייחודית בבריאה ולכן עלינו לקדם את כל אורחותיה החומריים והרוחניים למילוי חפצה, ש"יהיה ה' אחד ושמו אחד" כי זהו האושר היותר עליון (אורות הקודש – מוסר הקודש רצא) ולכן מחובת תושביה להאמין ולפעול לכוונה למסילה העולה בית אל, לגאולה ולפדות ולהימנע מויכוחי סרק המפלגים אלא להתאחד סביב אמונת הגאולה, בניין הארץ, איחוד כל הכוחות לזירוז גאולת התורה והארץ, לחידוש הסנהדרין ולבנין המקדש על מכונו בהר הבית.
שאלה: גבאי בית כנסת שואל האם מותר להעמיד דגל המדינה בבית הכנסת ביום העצמאות?
תשובה: יום העצמאות הוא יום שמחה ויום טוב להלל בו באמירת הלל בברכה לה', על כל יהודי מאמין להודות על הנסים הגדולים שהיו בארץ בזמן קום המדינה ובאותם ימים עם ישראל לבש רוח גבורה ורוח מלכות ישראל להשתחרר מעול זרים ולהקים שלטון ריבוני בנחלתו שעליו דיברו נביאי ישראל (מקור חיים השלם ח"ד עמוד 146; ושו"ת קול מבשר סימן כא אות ג ועשה לך רב ח"א סימן ג) ולכן רבותינו שבאותו הדור קבעוהו ליום הלל והודאה בתפילות חגיגיות וסעודת מצוה (ועיין באוצר המכתבים לגר"י משאש זצ"ל ח"ג עמוד סג; בספר "וזרח השמש" ח"ג סימן סג; והקדמת שו"ת מקוה מים ח"ה ונטפי מים עמוד קיד ומעייני הישועה עמוד פב).
ולגבי העמדת דגל ישראל בבית כנסת, רצוי וחשוב מאוד להניף את דגלנו, דגל מלכות ישראל כחול לבן ובו "מגן דוד" בראש בתים ובכל מוסדות ציבור בערב יום העצמאות וגם בבתי כנסת וכתב בשו"ת "מקוה המים" (חלק ה) שמותר להעמיד דגלנו בבית כנסת כי זהו כבודה ותפארתה של מדינת ישראל שיתנוסס דגלה על גבי ארון קודש כדי להוכיח קבל ישראל והעמים שתורת ישראל וארץ ישראל היינו הך, ודגל ישראל המסמל מלכות ישראל קשורה לתורה ולגאולה וכידוע שהתורה והלאומיות הישראלית שלובות יחד והן בחינת "גוף ונשמה", חטיבה אחת שתכליתה לפרסם שמו יתברך בעולם ולכן הקמת מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה והתגשמות חזון הנביאים (ועיין בזה בשו"ת שערי משה סימן מג; והרמ"צ נריה בישראל במדינתו עמוד 138 ובספר "להרים את הדגל" 1-20) ואכן המאמינים בראשית צמיחת גאולתנו לא אזלינן בזה באותן דעות השוללות (עיי"ש) וה' יזכנו לפקוח עיניים ולראות גודל תשועתנו ופדות נפשנו, אכי"ר.