שמחת פורים

א- שמחת פורים

שמחת פורים מקורה מהצלת העם מהאויב העמלקי ומגילוי האלוהות שהתגלתה בנס פורים על ידי הריגת המלכה ושתי וממפלת המן ובניו ומפחד היהודים שנפל על הגויים.

"השמחה" מבטאת את הקדושה הנצחית של ישראל, את גילוי ההשגחה העליונה המסבבת את האירועים לטובת העם הנבחר שניצל משיני טורפיו, ולכן "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" (מגילת אסתר ח, טז) ופירש רש"י "קיבלו עליהם ימים טובים", וככתוב במגילה "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" (אסתר ט,כב) כלומר קבעו לעשותם ימי משתה ושמחה אבל לא יום טוב רגיל, ולכן גדולה המצוה "לבסומי בפורים" כדי להמשיך על ידי זה אור גדול וכפי שגילה מרן האריז"ל (עיין עולת ראי"ה ח"א עמ' תם מגילה ז,ב), ובפורים אין הגשמיות מתנגדת לרוחניות וגם הגשמיות מוארת באור של קדושה, ולכן אין איסור מלאכה בפורים כי ביום קדוש זה האור העליון אופף את כל ההוויה החומרית כי ישראל קיבלו עליהם עול מלכות שמים ברצון גמור בלי כפיה.

ב- גזירת המן

בתקופת אחשורוש והמן, עם ישראל היה שרוי במצב קשה בגלות פרס וגרורותיה כי הבית חרב והשלטון הפרסי שולט בכיפה, בעריצות רבה, והציבור היהודי המפוזר באימפריה הפרסית מתבולל בגויים, נשא נשים נכריות, מחקה תרבות הגויים, השתחוו לצלם, השתתפו בסעודת אחשורוש שמטרתה לכבות את האמונה והתקוה הלאומית לשוב לציון שהרי במו עיניהם ראו שהשליט מלובש בבגדי כהונה ומשתמש בכלי המקדש שנשדדו מהמקדש על ידי נבוכדנצאר, ומגמת כל העריצים להשניא את ישראל בעיני העמים ולהרוס אמונתו הנצחית לשוב לציון ולבנות מקדשו שיאיר חשכת האנושות.

ומכוח התבוללות נוראה זו, התעורר קטרוג קשה ונורא על העם המובחר שסגדו להבל ושכח את עצמיותו, את שורשיו ואת מולדתו הקדושה, וכנגד זה, קמה עליו "קליפת עמלק" שגזרה עליו "גזירת כליון" גזירה של השמדה טוטאלית (אסתר א,יג).

וחז"ל גילו לנו שעמלק הראשון בתקופת משה בא כתוצאה מכפיית טובה, מרפיון אמונה ומשכחה עצמית שעם עבדים נבחר להיות "עם סגולה" וכתוצאה מכפיית טובה צמחה "קליפת עמלק" הקשה והאכזרית להשמיד העם, ובסיוע אהרון, חור והתעוררות רוחנית של העם נוצחה העמלקיות שנצטווינו על מחייתה ממפת העולם כי היא אידיאולוגיה שטנית, אנטי אלוהית.

בפורים מתגלה "הסגוליות הישראלית" הקשר הנצחי בין ישראל לאביהם שבשמים ושגם בעת ההתדרדרות, החטא אינו פנימי אלא חיצוני והקב"ה סולח להם על ידי התשובה וההתעוררות ומשום כך מרדכי ואשור ידעו פשר הגזירה ועוררו את העם בצום ובתפילה ואז נעשתה תשועה גדולה לישראל וקרן ישראל התרוממה בין העמים ובית שני נבנה למרות כל ההתנכלויות מצד שונאי ישראל.

 ג- ההסתר שבמגילה

מגילת אסתר מגלה את "האור הנסתר" את הנקודה הפנימית המוסתרת בנשמת הפרט והכלל, וגילוי זה מחיה את הגוף והרוח, והאדם נעשה שמח ולכן "משנכנס אדר מרבין בשמחה" כי האלוהות חזרה לשכון בתוך "האני" של האדם בתוך נשמת האומה, ובפורים מגלים את המסכת שבתוכנו, לפענח את המהות הפנימית שלנו ולהודות לה' לבורא עולם שנכנס בתוכי ומעורר אותי להכיר היטב את "הישות העצמית" שלי ולכך "אדר" הוא "א-דר" כלומר אלוהים דר בתוכנו ומרומם אותנו מעל כל העמים. והנה רק בא"י יכול יהודי לשכן את השכינה בתוכו "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" כי גופו של יהודי הוא בבחינת "משכן" כמו שכתוב "אוהל שיכן באדם" (תהלים עח-ס) דהיינו המשכן שוכן בתוך פנימיותו של האדם להיות אכסניא לשכינה כאמור "ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח) כלומר השכינה שורה בכל אחד ואחד מישראל (עיין ראשית חכמה שער האהבה פרק ז : האלשיך שם)

ולכן פורים וא"י קשורים יחד, וכמו שבפורים לא הצליחו האויבים לבצע זממם, כך באתחלתא דגאולה לא יצליחו השונאים החיצוניים והפנימיים לחלק ארצנו ולבתרה כי שלמותה היא שלמות התורה והעם, ולמרות כל ההפרעות מצד שכנינו ועוזריהם א"י תלך ותרחיב גבולותיה התנכיים ומכון ה' יבנה ויתנוסס לעיני העמים שיבואו לשתות ממנו מים אלוהיים שירוו את צמאונם הרוחני ויכירו בזכות ישראל על ארצם ונחלתם, על הר הבית מקום מקדשנו, על מערת המכפלה ועל קבר יוסף שהם "המפתח" לבעלותנו הבלעדית על "ארץ ישראל".

באימפריה הפרסית, העם התבולל וחדל להאמין בעתידו הלאומי ובתחיית האומה, ולא האמין שהשארית הדלה תקום לתחיה אחרי נפילתה, והנואשים היו אומרים "יבושו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו" (יחזקאל לז,יא ומיכה ג,יב וירמיה כו,יח) אבל למזלה של האומה היו יחידי סגולה ספוגי אמונה והאיזנו עמוק לדברי הנביא ירמיה (נא,נ) "זכרו מרחוק את ה' וירושלים תעלה על

  לבבכם" ושפכו שיחם לפני ה' להתפלל מארץ שבים לבנין ארצם לשיבת ציון ותיקנו תקנות והנהיגו מנהגים לזכרון הארץ וירושלים (ברכות ז,א מגילה כט,א דברי הימים ב פרק ו,לו-לט)

נביאי ישראל הפיחו רוח של תקוה ואמונה בגולים וזכריה הנביא אמר להם "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים..." (זכריה ח,ד) וכל הצומות יהפכו לששון, לשמחה ולמועדים טובים (זכריה שם יט) ועודדו את הגולים שישובו לנחלתם וא"י תהיה כגן עדן, והחרבות תיבנינה (יחזקאל לו,י) וכן בימינו החזון הנבואי מתגשם לנגד עינינו ומדינת ישראל קמה למגינת לבם של האויבים והמשטינים והיא הולכת ומתעצמת כי יעודה להיות "כסא ה'" בעולם (אורות קס-ו).

אנשי כנה"ג שהיו ראשי הישוב העברי בא"י והממסד הדתי העליון של עם ישראל תיקנו וסידרו זכרונות, ברכות ותפילות שעזרו לחיזוק הקשר בין ישראל לארצו, וכשהסכימו לעשות "זכרון תמידי" לנסים שבחו"ל התקינו לקרוא את המגילה בכפרים הפרזים בי"ד ובכרכים המוקפים

 חומה מימות יהושע בן נון בט"ו (ירושלמי מגילה פ"א הל' א ורמב"ם הל' מגילה פ"א הל' ד ומגילה ב,א) כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חרבה ושוממה, ובניינה הוא בנין הלאומיות הקדושה ורוממות השכינה בקרב תבל.

מעלת יום הפורים היא גבוהה ונשגבה עד מאוד והמדרגות שיהודי יכול להגיע אליהן בעקבות השמחה של מצוה הן נעלות לאין שיעור ותכלית, וכפי שמצינו שהנביאים והמלכים הגיעו למדרגות גבוהות על ידי השמחה וכמו אלישע ודוד המלך כמתואר בתהלים ובמדרשי חז"ל ולכן קבעו ימי פורים "לעשותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו" (מגילה ט,כב) להרבות אחוה ורעות ולבטל שנאת חנם שגרמה להם גזירת כליון על ידי ריבוי וטיפוח אהבת חינם בפורים, ולהכיר בהכרה ברורה שיש מנהיג לבירה, וכפי שכתב רבנו הרמב"ן (שמות יג,טז) "אין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין שכל דברינו ומקרינו כולם נסים" ולכן אותיות "מקרה" – "רק מה'" כלומר הכל מפוקח על ידי ה', מושגח ומנווט על ידי ההשגחה העליונה שהיא "הריבון" המוחלט על הבריאה, וזה בניגוד להשקפת עמלק "המתרברבת" ושוללת "הריבונות האלוהית" על יצורי תבל.