חודש אדר בראי חז"ל

א- חודש השנים עשר בחודשי השנה מניסן וחודש השישי מתשרי.
ב- שם החודש כשאר החודשים העבריים שהועלה מבבל, ונזכר בספר עזרא ובמגילת אסתר.
ג- מזלו של חודש אדר: דגים, וכל החודשים מזלם מופיע בלשון יחיד (שור, טלה, עקרב וכו'), רק אדר מופיע בלשון רבים על שם שני "אדרים" שישנם בשנים מעוברות.
ד- חודש אדר הוא חודש "המזל":
•וכמו שהדגים חיים במים והוא מכסה עליהם ולא שולטת בהם עין רעה (ברכות כ, א), כך ישראל חיים במים שהם התורה "אין מים אלא תורה" ואין המזל הטבעי שולט עליהם.
•בחודש זה, בז' באדר נולד משה רבנו מושיעם של ישראל.
•בחודש זה מתחזק ומאיר מזלם של ישראל ולכן "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כט, ב) ונאמר באסתר (ט, כב) "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה" כי מזלם של ישראל על העליונה וגובר על אוייביו ונחשב לחודש של פדות והצלה והמערכת העל טבעית כפופה לישראל (עיין ירושלמי
ה- חודש "אדר" בשנה פשוטה הוא בן כ"ט יום, ובשנה מעוברת הוא בן שלושים יום, כלומר חודש אדר לעולם חסר בן כ"ט יום אבל במעוברת הראשון מלא (30 יום) והשני חסר (כט).
ו- בזמן שקידשו את החודש ע"פ ראיית עדים היו שליח ב"ד יוצאים מירושלים להודיע לבני הגולה מתי קדשו החודש כדי שידעו לקבוע ימי הפורים (ר"ה פ"א מ"ג).
ז- בזמן הזה שקובעים על פי חשבון הימים שבהם יחול חודש אדר הם ב, ד, ו, ז (עיין טור שו"ע סימן תכח-ב).
ח- שמנכנס אדר מרבים בשמחה דבריא מזליה (תענית כט, ב) ונעשו בו נסים לישראל (רש"י שם) ולכן ישראל שיש לו דין ותביעה, משפט עם גוי, ישתדל להתדיין עמו באדר כי מזל של ישראל על העליונה (שם).
ט- באחד באדר יביאו את שקליהם לתרומת הלשכה כדי לקנות קורבנות הציבור (שקלים פ"א, מ"א ומגילה כט, ב) והוא
אחד משלושה פרקים בשנה שהיו תורמים את הלשכה (שם פ"ג, מ"א; חינוך מצוה קה; הרמב"ם שקלים פ"א הל' א).
י- באחד באדר מכריזים על עקירת כלאים שגדלו וניכרים (שקלים פ"א, מ"א; וירושלמי שקלים שם).
יא- בט"ו באדר ב"ד מתקנים את הדרכים ואת הרחובות ואת מקורות המים שנתקלקלו בימות הגשמים כדי שיהיו מתוקנים לעולי רגלים לפסח (שקלים שם; ותוספתא שקלים פ"א).
יב- ז' באדר: יום פטירת משה רבנו, כי בשבעה באדר נולד ובשעה באדר מת (תוספתא סוטה פרק יא, ע"פ סדר עולם רבה פרק י).
יג- ט' באדר: בו גזרו תענית על שנחלקו בית שמאי ובית הלל זה על זה (טור או"ח סימן תקפ; כל בו סימן סג).
יד- כדי להתאים את לוח הלבנה ללוח השמש וכדי שפסח יחול בחודש האביב, היו מעברים מפרק לפרק את השנה וקובעים חודש אדר נוסף והוא הנקרא "אדר שני".
טו- י"ג באדר: תענית אסתר.
טז- י"ד וט"ו באדר - פורים דפרזים (יד) ופורים דמוקפין (טו).
יז- ט"ז באדר: התחלת בניית חומת ירושלים שסתרוה אוייבים, וכשהתחילו לבנותה עשאוהו יום טוב לאסור בו גם הפסד (מגילת תענית פרק יב).
יח- יז באדר: נעשה לחכמי ישראל שברחו לסוריא מפני ינאי המלך שביקש להורגם (שם).
יט- כ' באדר: בו התפלל חוני המעגל על עצירת הגשם בשנת בצורת בא"י, וכאשר התפלל ירדו גשמים ועשו היום יו"ט (תענית יט, א).
כ- בכ"ה באדר ישבו במקדש והיו ממשכנים מי שלא הביא שקליו (שם).
כא- כ"ט - לדברי בן עזאי עלה עזרא ובני גלותו מבבל לא"י ביום ההוא (ערכין יג, א).
כב- בשנה מעוברת אדר ראשון חל בימים: ב, ד, ה, ו; ואדר שני חל בימים: ב, ד, ו ,ז (שו"ע תכח-ב).
כג- בשנה מעוברת עושים תענית אסתר ופורים באדר שני ודיניו כדין אדר של שנה פשוטה.
כד- ולעומת השמחה של חודש אדר, לאחר חורבן בית שני, ביטלו רוב ימי השמחה ונקבעו כמה צומות.
א-בז' בו נוהגים לצום מפני שפסק בו המן (תוספתא סוטה יא) או מפני שמת בו משה רבנו (קידושין לח, א).
ב-יום ניקנור הפך לתענית אסתר (עיין מסכת סופרים יז, ב).
כה- בחודש אדר מתחזק ומאיר מזלם של ישראל (תענית כט, א והראשונים שם).