נס פורים ובנין המקדש השני

א- חג פורים

חג פורים ונסיו התרחשו בגלות פרס אחרי חורבן בית המקדש הראשון שנחרב על ידי נבוכדנצאר מלך בבל, והנביא ירמיה (פרק כה) ניבא שכעבור שבעים שנה תכלה מלכות בבל תרד מגדלותה "והיתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה" (ירמיה כה,יא) ותבוא מלכות פרס ותשלוט במקומה ותצווה על בנין בית שני והשבת כלי מקדש (עיין רש"י בספר עזרא פרק א,א) והמלך כורש הוציא כרוז בכתב ובעל פה ליהודים לעלות לארץ ישראל ולהתחיל בבנין המקדש השני (עיין עזרא פרקים א,ג וד') ועלו בראשות זרובבל קרוב לחמישים אלף עולים, ברם בממלכה הפרסית התפתחה שנאה תהומית לעם ישראל ובראשה עמד המן האגגי שנקט שיטת עמלק להשמיד עם ישראל המתנגד לאידיאולוגיה השטנית והזדונית של עמלק ולכן המן העמלקי ביקש מאחשורוש להשמיד כל יהודי ממלכתו ולהפסיק את הרשיון שניתן על ידי דריוש להקים בית המקדש על מכונו בירושלים כי מציאותו מחלישה קליפת הרע וכוחות הסט"א המשתוללים בעולם ולכן יש להשאירו חרב ושמם כי הקמתו היא רוממות הקדושה בעולם.

ואולם ההשגחה העליונה המלווה את עם ישראל בכל נדודיו וגלויותיו והמגינה על עם סגולה הפרה עצת העמלקים ואוייבי ישראל הושמדו (אסתר פרק ט,ה) וגויים רבים התייהדו "כי נפל פחד היהודים עליהם" (פרק ח,יז) והיו מכבדים ומנשאים את היהודים וכן יהיה לעתיד לבוא שיכירו במעלת ישראל ויכריזו "אך שקר נחלו אבותינו" (ירמיה טז,יט).

ולאחר הנצחון הגדול התקינו לנו חז"ל "חג פורים" וכתיבת "מגילת אסתר" שבה מתוארים כל המהלכים האלוהיים שהתרחשו בארמון אחשורוש והם בבחינת "נס נסתר", שהרי בנס פורים לא היה שם שום "שידוד מערכות" אלא הכל מתנהג בצורה טבעית ומשום כך לא נזכר שמו יתברך במגילה רק ברמזים שונים כדי להורות וללמד את עם ישראל שניצחונותיו על אוייביו הם "על טבעיים", אבל ההשגחה העליונה הסוככת על עם סגולתה ותפארתה מלובשת בסדרי הטבע ותהפוכותיו והיא המכתיבה את רצונה ואת מדיניותה על המנהיגים ועל ההיסטוריה העולמית (עיין איגרא דפרקא

 אות רז) וגם מתוך התרחשות נסים סמויים, לימדונו חז"ל שבמלחמותינו נגד צוררינו ואוייבי נפשנו אין לסמוך על הנס בלבד שהרי מרדכי ואסתר פעלו מתוך השתדלות טבעית, מתוך מהלכים פוליטיים בתוך חצר המלכות כי בהתנהלות זו מופגנת השגחתו יתברך ושלטונו הבלעדי והכל יכול של אדון הבריאה על כל ההתרחשויות החברתיות והפוליטיות, והרשעות הזדונית העמלקית תושפל ותושמד וכפי שקרה להמן ולאוייב ישראל, וגם בימינו אנו רואים בחוש, עין בעין, שהקב"ה מלווה את כל צעדי מדינתנו הקטנה הקמה לחדש תחייתה הלאומית ולהקים "מלכות ישראל" שתכליתה להיות "כסא ה'" בעולם (אורות רס-ו) ואוייבי ישראל הקמים עלינו ינחלו תבוסה מוחצת כי הקם על ישראל קם על ה' ועל משיחו וסופו להיענש ולהימחק מהמציאות.

מרדכי מגולי ירושלים היה, חדור הכרה ואמונה שצריך לחדש עבודת המקדש והפיח בגולים רוח של אמונה, של תקוה ובטחון לשוב לציון ולבנות בית שני כדי לסכל עצל אחשורוש וחבר מריעיו ולקיים נבואת ירמיה

שאחרי שבעים שנה ישובו היהודים למולדתם (ירמיה כט,י ומגילה יא,ב) ולא כפי החישוב המוטעה של אחשורוש שטען "שבעין אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי" (מגילה יא,ב)

ב- גאולת פורים בשלבים

גאולת פורים היתה בשלבים, צעד אחר צעד ולכן אסתר משולה ל"איילת השחר" ואמרו רז"ל במדרש (שוחר טוב תהלים כב) "למה משולה אסתר לאיילת השחר, מה איילת השחר כשאורה בוקע בתחילה היא באה קימעא קימעא ואח"כ מנפצת ובאה, פרה ורבה, כך גאולת ישראל על ידי אסתר קימעא קימעא" נמצא שגאולת פורים היא דוגמא ואבטיפוס לגאולה השלישית שאנו עומדים לפתחה המופיעה בהדרגתיות בשלבים, ואורותיה הכבירים הולכים ומאירים בגדול עד שתשיג שלמותה והדרה, ופסגתה הוא בנין המקדש השלישי שהגויים מתנגדים לבניינו ואפילו לדרוך בהר הבית אסור, אבל בתיגבור אמונתנו ושכלול מעשינו יתקיים "ונהפוך הוא" וקרן ישראל תתרומם וינחל את קדשנו לבנות בו ארמון השכינה.

 והנה "ארץ ישראל" אינה מוזכרת במגילה ורק ברמז קטן "אשר הוגלה מירושלים" (מגילת אסתר ב,ז) אבל כשמעיינים במדרשי חז"ל נראה שחורבנה ובניינה של ארץ ישראל מהווים אחד הצירים הסמויים שסביבם סובב כל מעשה המגילה (אסת"ר ב, אסת"ר א,ו) וכל השתדלותם של מרדכי ואסתר הייתה להניע ולחדש את הרשיון אבל שונאי ישראל הפריעו וטענו "שבנין המקדש מבטל מלכות פרס" (אור חדש דף קסג) אבל ההשגחה העליונה לעגה להם ולשנאתם התהומית ולבסוף עלה עזרא ונחמיה ובנו במסירות נפש את המקדש בירושלים.

כל עניינו של נס פורים ושל כתיבת המגילה לדורות (מגילה ו,ב) אליבא דבבלי והירושלמי היא לשלול מציאות הגלות כי הימצאותו של עם ישראל בנכר מסכנת את הקיום הפיזי והרוחני של היהודי שהרי מלך שיכור מוסר אזרחיו הנאמנים לשר מטורף להשמידם על לא עוול בכפם ולכן התרחש "נס פורים" לקרוא ליהודים לעזוב את הגלות ולעלות לארץ חמדה כי קללת הגלות רובצת על היהודי

  "ובגויים לא תרגיע" (דברים כח,סה) ורק בא"י יש מנוח ומרגוע לעם הנרדף (עיין מכות כד,א).

הנס הגדול הזה קורא לעם ישראל לקחת אחריות על גורלו ולעזוב ארץ נכר ההורסת את תכונתו הלאומית ולחדש ממלכתו בעולם כדי לתקן עולם במלכות שדי.

ובנס זה תיקנו לנו חז"ל שהמוקפים קוראים מגילה בט"ו באדר כדי להעלות על נס זכר ירושלים להוקיר את א"י השוממה כי היא תמיד "אורו של עולם" ותיקון העולם מתחיל בשיבת ישראל לנחלתו, ולכן דרך נס פורים התחיל חיזוק ההתיישבות בא"י והתחלת החזרת עטרה לקדמותה ומשום כך הם ימי שמחה ומשתה יותר משאר מועדי ישראל, והשמחה בפורים היא נטולת הגבלות "עד דלא ידע" (מגילה ז,ב).

חג פורים הוא חג הגאולה, חג של מצות ישוב א"י, של התעוררות לאומית לבנין המקדש המהווה "אגד גשמי ורוחני" לעם, והחמצת העליה לארץ היא עונש וגרימת מצוקות רבות לעם שנצטווה "ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ" (ויקרא כה, כג-כד), ומחובתנו לסייע בידי ההשגחה העליונה להשיב בנים לגבולם, וכל המפריע לשיבת ציון סופו להיענש כי הוא מסכל עצת ה' (עיין בספר סדר עולם פרק כט, ד"ה ובשנה) וכן בימינו הגויים המסכלים תקומתנו הלאומית יספגו מהלומות קשות ומרות וכפי שניבא בלעם "אוי מי יחיה משומו אל" (במדבר כד,כג) ועל זה אמר ר' יוחנן (סנה' קו,א) אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו", ולכן אוי לפלסטינאים ולחבריהם משאר העמים המתנכלים לקיומנו הלאומי, לבנין הארץ ולהפרחת שממותיה, והמקדש השלישי יבנה בב"א על אפם ועל חמתם כי הוא מקור האור, השפע והברכות לאנושות כולה.

פורים מלמד אותנו יסוד מרכזי בהשקפת העולם היהודית שההתרחשויות הטבעיות במגילת אסתר אינן אלא כסות לתהליכים עמוקים המכוונים על ידי ההשגחה העליונה וכשצרות ניתכות על העם יש לחפש מיד את שורשה הרוחני, לחזור בתשובה כדי לבטל את הגזירה.

גם בתקופת ההסתר, הקב"ה מציץ מן החרכים ועושה נסים גם בתוך ההסתר עצמו בבחינת "לילה כיום יאיר" (תהלים קלט,יב) כלומר גם בחושך האור העליון מאיר ומנהיר ומחולל פלאים.

ג- מדוע לא נזכר שם ה' במגילת אסתר?

הקורא את המגילה מופתע מאי הזכרת שם ה' בתוכה ונאמרו כמה הסברים לדבר וכפי שהביאם בספר "מעם לועז" על המגילה.

.להורות על ההסתר הגדול של הנס שנותן פתחון פה לטעות ולומר שכל האירוע בפורים אינו מאתו יתברך אלא היסטוריה מקרית בלתי מבוקרת ומושגחת בבחינת "ואנכי הסתר אסתיר פני" ובכל זאת מרדכי ודורו קבעוהו לנס שלא יתבטל לעולם (ועיין קדושת הלוי למגילה).

.פחדו שמא תתגולל המגילה בחוצות כאיגרת חולין ועל כן נמנעו ולא כתבו בה שם ה' לבל יתבזה ח"ו.

 .מרדכי ידע בנבואה שעתידים הפרסים לתרגם את המגילה ללשון פרסית ואילו היה מזכיר שם ה' היו כותבים במקומו שם ע"ז שלהם לכן נמנע מלכותבו (ועיין ט"ז בהל' מגילה)

.ולענ"ד אפשר להסביר וללמדנו יסוד עיקרי באמונת היהדות שהאירועים הטבעיים, הפוליטיים וההיסטוריים הם "נסים נסתרים", והכל מכוון מלמעלה ולכן נקרא "חג פורים" ולא "חג הפור" על שם הפור שהפיל המן כדי ללמדנו ששתי השגחות אלוהיות קיימות בבריאה:

ההשגחה הטבעית הבנויה על מערכת חוקית קבועה ומסודרת למפליא.             

ההשגחה הנסית החורגת מכללי הטבע וחוקיו, והקב"ה משתמש בה לפעמים ולא בתדירות כי הוא חפץ בהנהגה הטבעית המגלה את כוח שלטונו האדיר בבריאתו, ולכן שם "אלוהים" ו"הטבע" בגימטריא 86, ללמדנו שהטבע הוא בעצמו נס. ולכן בפורים קיימות שתי ההשגחות, להחדיר לתודעתנו ולאמונתנו שהכל מושגח ומפוקח על ידי רבש"ע שהוא אדון הבריאה, שליט בלעדי עליה

 ומנווט כל התהליכים העולמיים בלבוש ובכסות טבעי, ולכן כיון שהחג היה בהסתר פנים, בדרך טבע ומקרה אין בו הזכרת שם ה' המגלה על ניסיות גלויה ואמנם שם ה' לא נזכר במפורש במגילה ובכל זאת נרמז בכמה מקומות:    

א- "יבוא המלך והמן היום" ר"ת שם ה'.      

ב- "כי כלתה אליו הרעה" סופי תיבות שם ה'.

-ועוד שלא נמחה זרע עמלק לחלוטין ואין גילוי שם ה' בעולם ועדיין קליפת עמלק מסתירה את האור האלוהי ולכן לא נכתב שם ה' במגילה כי עדיין אין גילוי שלם של האלוהות.

ד- מדוע נקראת "מגילת אסתר" ולא "מגילת מרדכי"?

לכאורה היו צריכים לקרוא לה "מגילת מרדכי" שהרי הוא שחולל את נס ההצלה על ידי זעקותיו, תפילותיו, תחנוניו והשתדלותו הטבעית ואילו אסתר היתה "פסיבית" בכל הנושא?

.ויש לומר כיון שנס פורים היה ההסתר גדול הן מפאת משך השנים והן מכיון שהעם יכול לפרש את המאורעות כטבעיים לחלוטין לכן נקראת המגילה "מגילת אסתר" לרמוז וללמד על ענין ההסתר הגדול שבנס פורים (עיין בעל יערות דבש) שגם בהסתר ישנם גילויים ניסיים מופלאים.

.ויש עוד להסביר כיון שאסתר מסרה נפשה על שהכניסה עצמה בסכנה גדולה לכן נקראת על שמה כמו משה שמסר נפשו על התורה ונקראת "תורת משה", כי מסירות נפש היא דרגה עילאית המרוממת את האדם ומעלה אותו לספירות נשגבות עליונות ומזכה אותו לשכר גבוה, לרוממות עליונה (עיין מהר"ל באור חדש ובתורה תמימה לאסתר ט-כח)

.כתב בעל "מעם לועז" כיון שאסתר התחילה בתענית וציותה על מרדכי לגזור תענית על הציבור ולעוררו לתשובה וזה הביא לגאולת העם ובסופו של דבר לבנין בית שני, לכן ראויה המגילה להיקרא על שמה.

ולפי זה אפשר להסביר למה מזכירים נס פורים בכל יום ויום כמו שאנו מזכירים יציאת מצרים – כי ביציאת מצרים היו נסים גלויים ומופלאים "ביד חזקה ובזרוע נטויה" אבל נס פורים היה נס מוסתר, מלובש בטבע ולכן הוא פחות גלוי אבל בכל זאת גם בזמן ההסתר הגדול עושה לנו הקב"ה נסים גדולים ששלח את אסתר ומרדכי ואת שאר המנהיגים הטובים שעוררו העם לתשובה והצילוהו מכליון.

חז"ל אמרו "אסתר- סוף הנסים" (יומא כט,א) וכוונתם שתקופת אסתר היא סוף כל הנסים הגלויים ומעתה יבואו נסים מכוסים בדרכי הטבע (עיין בספר ערכי התורה דף 343) ואפילו שנבנה בית שני, כבר לא היו בו כל גילויי שכינה שהיו בבית הראשון.

ולכן מגילת אסתר שופכת אור על מאורעות הגלות כלומר היא באה ללמדנו איך לקרוא ולהתבונן בהיסטוריה, לראות בנכון את מפת המאורעות ולא דרך משקפיה של העיתונות אלא דרך "עין האלוהית" המכוונת את הכל ומדרבנת את המהלכים לקראת יעודם האלוהי ולכן המגילה מגוללת וטומנת התוכה הרבה דברים נסתרים ולכן "ברוח הקודש נכתבה" ולא סתם סיפור אלא היא אמיתה של תורה (עיין ירושלמי מגילה פ"א הל' א ובתורה תמימה לאסתר ט הערה נה ובספר "אור המאיר" מובא במעיין המועד עמוד ה)

 כתב מרן הראי"ה קוק בספרו "עולה ראיה" (ח"א עמוד תלז) שחכמי הנסתר נקראים "מחצדי חקלא" (זוהר פר' נשא קכז) כלומר קוצרי השדה העליון, הם הקוצרים את יבול הברכה, הם המגלים את גנזי הנסתרות, וכידוע כל קצירה צריכה "מגל" וקצירת הנסתר זקוקה למגל אלוהי ומגילה הן אותיות "מגל-יה" כלומר במגילה אנו קוצרים ומגלים את מסתרי הנסים והנפלאות של תמים דעים המתגלים במגילת אסתר אפילו שלא מוזכר בה שם ה' (עיי"ש), ולפיכך נקראת "מגילת אסתר" כי בה אנו מגלים שההסתר הוא גם "נס גלוי", ולכן הארת פורים גדולה היא מאוד, וקדושה גדולה מאירה בו, וגם הגופות מתעלים ודבקים בשלמות אמיתית וקיבלו עליהם עול מלכות שמים ברצון גמור בלי כפיה ונתבטלה הוויית הגוף מול הוויית הנשמה (שם עמוד תמ-תמא), ומכל האמור למדים לדורות שעם ישראל הוא מושגח על ידי ההשגחה העליונה לבל יפגע ולבל יטמע בתרבות ובאדמת נכר כי הוא " צבא-ה' " המפרסם שמו יתברך ואמונה הייחודית והשכינה שוכנת בתוך כל אחד ואחד מישראל כאמור "ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח) וכמבואר באלשיך הקדוש בריש פרשת תרומה שכל יהודי הוא משכן לשכינה בבחינת "ותורתך בתוך מעי" (תהלים מ,ט) ו"אוהל שיכן באדם" (תהלים עח,ס).

ולפיכך נהגו לשתות יין בלי להשתכר אלא יתבשם עד שלא ידע כי ריבוי החסדים ממתיק הדינים ומאיר הארות גדולות להאיר גם את החושך שבקליפה. (פע"ח שער הפורים ריש פ"ו, דף קי) ומשום כך צריך לפשוט המגילה בשעת הקריאה להורות על התפשטות החסדים שהיו בנס פורים (שער הכוונות – פורים דף קט, ט"ב).

 בפורים אנו חוגגים את הצלתו החומרית של עם ישראל ולכן בסעודת פורים אנו מתנתקים מהשכל ומדגישים את הגוף, ועושים זאת על השתיה, ובזה אנו מראים שאין הפרדה בין החומר והרוח שבנו אלא גם הצדדים החומריים משועבדים לרצון העליון ושומרים על קדושת הווייתנו (עולת ראיה ח"א עמוד תמ).