מאמרי חז"ל על הנקמה והקנאות - הרב שלמה בן חמו-רב העיר קריית גת

מאמרי חז"ל על הנקמה והקנאות

"לא תיקום ולא תיטור את בני עמך" (ויקרא יט, יח) והנקמה היא בפועל, והנטירה היא בלב (יומא כג, א; הרמב"ם הל' דעות פרק ז, הל' ז' וח'; שערי תשובה שער ג, סימן ריט).
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס... ומוחל בלב שלם ובנפש חפצה (הרמב"ם הל' תשובה פרק ב, הל' י; בבא קמא צב, א).
כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו.. ולא יהיה המוחל אכזרי (הרמב"ם הל' דעות פרק ו, הל' ו, ובבא קמא צב, א והחינוך מצוה רמא).
כתב בעל "מסילת ישרים" (פרק יא דף עז): גם השנאה והנקימה קשה מאוד להימלט ממנה... כי האדם מרגיש מאוד בעלבונותיו ומצטער צער גדול והנקמה לו מתוקה מדבש והיא מנוחתו לבדה... לא ישנא ולא יקום ממנו אלא את הכל ישכח (ועיין פסחים קיג, א; ור"ה יז, א).
וכל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו (תענית כב, ד; רמב"ם הל' איסורי ביאה פרק ט, הל' יז; וחינוך מצוה רמא).
כל מי שיש לו קנאה על חברו ודומם, שוכן עד מרום עושה לו דין (גיטין ז, א).
גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע" (תהלים צד,א וברכות לג, א).
"כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" (דברים לב, מג).
"ונקיתי דמם לא נקיתי" (יואל ד, כא) כי אוייבי ה' עם אוייבי ישראל כי שנאתם אלינו מצד דבקותנו בה' (אור החיים לדברים לג, מ).
"האל הנותן נקמות לי וידבר עמים תחתי" (תהלים יח, מח).
"יוודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך" (תהלים עט, י).
ביום נקם בלבי ושנת גאולי באה" (ישעיה סג, ד).
"כי יום נקם לה' שנת שלומים לריב ציון" (ישעיה לד, ח) ופירש רש"י "שישלם גמול על עסקי ריב ציון הצועקת לפניו לשופטה מן המריעים לה".
"ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חמה וידעו כי אני ה' בתתי את נקמתי בם" (יחזקאל כה, יז).
"אמר להם משה לבני ישראל: לא נקמת בשר ודם אתם נוקמים אלא נקמת מי שנאמר והיה העולם שאמר אל נקמות ה' אל נקמות הופיע" (ספרי מטות, קנז).
כשהקב"ה פורע מן האומות, שמו מתגדל בעולם (תנחומא בשלח ז).
"ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע... אך יש אלוהים שופטים בארץ" (תהלים נח, יא-יב).
"ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל" (יחזקאל כה, יד ורש"י שם).
אין הקב"ה מונע מהצדיק מה שרוצה לראות בעיניו, ללמדך שמשה מתאוה לראות בנקמת המדיינים קודם שימות, והיה מבקש מהקב"ה שיראם בעיניו (תנחומא מטות ד).
"והאלוהים יבקש את נרדף" (קהלת ג, טו) ואפילו צדיק רודף רשע, הקב"ה יבקש את הנרדף (ויקר"ר כז, ה).
"אל קנוא נוקם" (נחום א, ב).
כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח (יומא כג, א ורש"י שם).
"בנפול אויבך אל תשמח" (משלי כד, יז וברכות כח, ב ועולת ראיה ח"א דף רעח).
"כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענוים" (תהלים ט, יג; ואור החיים לויקרא ו, ג; שוחר טוב מזמור ט ומאמרי הראיה 508).
"בקנאי את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (במדבר כה, יא).
"קנא קנאתי לה' אלוהי צבאות כי עזבו בריתך" (במדבר כה, יא).
"לתת נקמת ה' במדין" (במדבר לא, ב-ג) כי נקמת ישראל היא נקמת ה' והקב"ה תובע כבודם (במדבר רבה כב) וכתב הרב הירש שהמטרה אינה להכות את האויב ולגמול לו כגמולו, אלא לשחרר בני ישראל ולחלץ אותם מאימת נכליהם (במדבר לא, ב).
אמר רשב"י "הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב" (ספרי בהעלותך ט, י ורש"י לוישלח לג, ד).
מי שהוא אוהב את השי"ת אוהב את הבריות שהם ברואיו יתברך... (דרך החיים למהר"ל עמוד לח-מז).
לכבד הבריות כולן, אחר שיכיר בהם מעלת הבורא אשר יצר את האדם בחכמה, ואל יבזה אותם כי זה נוגע בכבוד יוצרם (תומר דבורה סוף פרק ב).
אהבת ישראל מחייבת אהבת כל האדם כלומר את כל אומות העולם (אורות קמט).
ויאהב את כל הבריות אפילו גויים (שערי קדושה ח"א שער חמישי ותומר דבורה סוף פרק ג).
כל נביאי ישראל היו במידת רחמים על ישראל ועל עכו"ם שכן ירמיה קונן על אבדן אומות עכו"ם "לבי למואב כחלילים יהמה" (ירמיה מח, לו; ובמדבר כ, א).
כאשר הקב"ה מביא פורענות על האומות אין כוונתו להרע להם אלא יש בזה תועלת לבריות (נצח ישראל פ.כו, עמוד קלג-קלד; וחידושי אגדות ליבמות סג עמוד קלז).
דוד ראה במפלתם של רשעים ואמר שירה "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה'" (תהלים קד, לד; וברכות י, א).
"באיבוד רשעים רינה" (משלי יא, י; וסנה' טל, ב).
ביקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר להם הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה (סנה' טל, ב ומגילה י, ב) כי הקב"ה הוא בצער באיבוד בריותיו ואפילו שהן רשעים (סנה' צח, א ורש"י שם).
השמחה במפלת האויב אינה על הגופות אלא על איבוד הרשעות, סילוק האכזריות והדיכוי, על ביעור הרע ולא שמחה אישית בנפול האויב (דרך החיים למהר"ל יד, כ).
השמחה בפסח, בחנוכה ובפורים אינה שמחה על מפלת האויבים אלא על ביעור העריצות, האכזריות והכפירה, על מניעת צער השכינה שהצטערו, על צער ישראל ושאר הבריות (משך חכמה פ.בא ד"ה הנה בפסח).
אדם נשחת ראוי לשונאו רק מצד חסרונו אבל מצד עצם צלם אלוהים שלו ראוי להוריקו באהבה (מוסר אביך אהבה ט).
"מחה תמחה את זכר עמלק" (דברים כה, יט) ואמרו בספרי (שם) שלא יהיה נין ונכד ולא גמל ולא חמור תחת השמים שלא יאמרו גמל זה של עמלק.
הרע הגמור והמוחלט שאין בו ניצוץ של טוב הוא שמח בכליונו ואיבודו ואפיסתו (אורות הקודש ח"ב עמוד תצא).
כל משטמה, כיעור, הגבלה גופנית קצופה אנו שונאים (אורות הקודש ח"ג עמוד שלד; שמונה קבצים ח"א רסג).
על אכזריות של ישראל נגד עמלק ושאר צוררינו, ענה הראי"ה "אתה שואל למה התייחסנו אליהן באכזריות? לא נוכל לצייר כמה חשוך ושפל היה העולם מבלעדי האכזריות הזאת שלנו" (מאמרי הראיה 508; איגרות הראיה ח"א עמוד ק).
"מחה אמחה את זכר עמלק" (שמות יז-טז) אמחה לעתיד לבוא (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכת עמלק ב ואור החיים שם).
הקב"ה עשה מלחמה בפרעה ובעמלק ובסנחריב... ולא נתקררה דעתו עד שיעשה נקמה באדום עצמו (במדב"ר יד, ב).
אל קנא – "עושה נקמה במרגיזיו" (פסיקת ואתחנן).
עתיד הקב"ה לעשות נקמה בעכו"ם (ילקו"ש מטות תשפה ובר"ר נה, ג).
הרואה בתי עכו"ם בחורבנם אומר "אל נקמות ה'" (ברכות נח, ב).
אמר הקב"ה איני מתנחם עד שאנקום נקמתם של בני אפרים (שמו"ר כ, י).