איחור בנין המקדש עד דוד המלך
- מעלת המקדש וסגולתו
במדבר נצטווה עם ישראל לעשות משכן לשכינה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ב) כי ישראל חביבים ואהובים לבורא עד שלא היה יכול להבליג על חשקו וכמיהתו להשרות שכינתו בעם בחירו, וחז"ל במדרש (שמו"ר לג, ג) ביטאו את חיבתו ככתוב בשיר השירים (ה, ב) "קול דודי דופק פתחי לי אחותי..." עד מתי אהיה מהלך בלא בית... אלא "ועשו לי משכן" שלא אהיה בחוץ, כלומר הקב"ה שהוא לבם של ישראל כמבואר בתהלים (יג, כו) "צור לבבי וחלקי א-להים לעולם", מבקש לדור בקרב ישראל שהם "היכל ה' המה" כלומר הכניסה שהקב"ה מבקש לתוך פנימיות לבם הוא מבקש, ולא לתוך המקדש וכפי שכתב בעל "צידה לדרך" בשם קדמונים "לא אמר "ושכנתי בתוכו אלא בתוכם" להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש אלא מחמת ישראל שהם היכלו של הקב"ה, ולפיכך גם בהיותם ניידים במדבר נבנה "מקדש זמני" שהוא "המשכן" שהיה מלווה אותם בכל מסעותיהם (עיין כתובות סב, ב).
מצוה זו אינה לשעתה אלא לכל הדורות כאמור בתורה "וכן תעשו" (שם ט) ודרשו חז"ל בשבועות (טו, א) ,וכן תעשו לדורות" כלומר זוהי מ"ע דאורייתא לדורות להקים את המקדש על מכונו הקבוע בהר המוריה וכן פסק הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ,א הל' א): מצות עשה לעשות בית לה' שנאמר "ועשו לי מקדש" ואמרו בספרי (פ.בהעלותך) כל מקום שנאמר "לי" הווי קיים לעולם ולעולמי עולמים, וכיוון שנאמר "ועשו לי" זה אומר שהציווי נצחי ואם יחרב המקדש בגלל עוונות ישראל חובה עליהם לבנותו מחדש על מכונו כי הוא נשמת האומה וצווארה והוא סוד קיומה ונצחיותה ולכן שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ – להעמיד מלך, למחות זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה (סנה' כ, ב; ורמב"ם הל' מלכים פ"א הל' א).
אמרו רז"ל בתנחומא (פ.תרומה) "עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על תרונוס של שתי רגלים ומשנבנה בית המקדש נתבסם העולם ועמד ביישובו" כי ממקום המקדש הושתת העולם "אבן השתיה ממנו הושתת העולם" (יומא נג-נד, ירושלמי פסחים א, ד; תנחומא קדושים ד) והוא בית תפילה לכל העמים "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (מל"א ו, ז; ח-מא, מג) ובו היו מקריבים בחג הסוכות שבעים פרים לטובתם של שבעים אומות להגן עליהם מן היסורים ופגעי הטבע (סוכה נה, ב; במדבר כא, כד ורש"י לבמדבר כט, יח).
נמצאנו למדים שבית המקדש הוא "בית תפילה" למין האנושי, וגם נכרי הבא להתפלל לשם ה' בבית המקדש בירושלים תפילתו מתקבלת וגם יכול להביא קורבן עולה "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים (ישעיה פרק נו ושו"ת הרמב"ם סימן שסט) ולכן אמר ר' יוחנן (סוכה שם): "אוי להם לאומות העולם שאיבדו ואינם יודעים מה איבדו, בזמן שבית המקדש היה קיים המזבח מכפר עליהם ועכשיו מי יכפר עליהם" ועוד אמרו היה יפה לאומות העולם יותר מישראל (במדב"ר א, נ; ותנחומא תרומה כג) וכתבו מרן "אור החיים" והמלבי"ם (ריש תרומה) שבזכות שיש לנו מקדש המיועד להקרבת קורבנות ה' נמצא בלבבותינו ולכן חסרונו הוא חסרון גדול לפרט ולכלל.
האבלות על ירושלים והמקדש נועדו ליישר לבבנו, להרגיש חסרון קרבתנו אל ה' ועל זה אנו בוכים ועל זה מצטערים ומייחלים שהקב"ה ישוב לארמונו כי בניינו הוא חיזוק אמונתנו והדר תפארתנו כעם סגולה "כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה' א-להינו עד שיחוננו" (תהלים קכג, ב) ואמרו "כל דור שאינו נבנה בית המקדש בימיו, מעלין עליו כאילו החריבו, (ירושלמי יומא פ"א הל' א).
במקורות חז"ל מצויים הרבה מאמרים שפותחים בלשון "מיום שחרב בית המקדש,, וכל אחד מדבר על קלקלה שבאה עקב החורבן הן בספירה הרוחנית והן בספירה הגשמית, ונצטט כמה מהן:
- מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה.
- מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים (ברכות לב, א) "כמגדל דוד צוארך" – "כשם שניטל הצואר אין חיים, כך לישראל אין חיים מזמן שחרב בית המקדש" (שהש"ר ו).
- מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות (סוטה מח, א).
- מיום שחרב בית המקדש נעשו גשמים צימוקין לעולם ופירש רש"י שיורדים בקושי (תענית יט, ב).
- מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדים מאוצר הטוב (ב"ב כה, ב).
- מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה (ברכות נט, א).
ברם, עם כל חורבנו, שיממונו, גימוד שפעו וברכתו לבאי עולם, חייבים במוראו כמו שהיה בנוי בתפארתו, ואסור להיכנס לתוכו כי בקדושתו הא-לוהית הוא עומד לנצח (עיין הרמב"ם הל' בית הבחירה פ"א הל' ד).
- איחור בנייתו
חובת הפרט והכלל להתעניין במציאותו, ללמוד ענייני המקדש, לערוג, לכסוף ללא הרף לבנין המקדש על מכונו, וכל עיכוב בהקמתו גורר אחריו עונשים כבדים וכן מצאנו בשמואל (שמו"ב כד, טו-יז) שהקב"ה שלח מלאך משחית בעם "ויתן ה' דבר בישראל... ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך... ומלאך ה' היה עם גורן ארוונה היבוסי" ואמרו רז"ל (ירושלמי יומא א, ה) ,כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו", ורבנו הרמב"ן בפירושו לתורה (במדבר טז, כא) פירש את תמיהת דוד (שמו,ב כד, יז) "הנה אנכי חטאתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי" כלומר עם ישראל הנקרא "צאן נחלתך" (מיכה ז, יב) "צאן תפארתך" (ירמיה יג, כ) "ואתן צאני צאן מרעיתך" (יחזקאל לד, לא) מה חטא חטאו שיענשו עליו? והוא משיב וז"ל "ואני אומר בדרך סברא שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה שהיה הארון הולך מאוהל לאוהל (דברי הימים א, יז, ה) כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש ה' ונבנה בית לשמו ככתוב בתורה "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים יב, ה) עד שנתעורר דוד וישב עם שמואל ברמה ועסקו בנויו של עולם" (זבחים נד, ב) ופירש רש"י למצוא לבית הבחירה מן התורה כי עד ימיו לא היה נודע מקום המקדש ולא הר המוריה איפה הוא (עיין מורה נבוכים ח"ג, מה; ושו"ת חתם סופר או"ח כט).
יוצא לפי דברי קודשו אילו היו ישראל חפצים לבנות בית ה' מתחילה היה נעשה בימי אחד השופטים אבל כאשר העם לא השגיח ודוד היה המשגיח והתעורר היה הוא הבונה... ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל וכן כתב בפירושו לבמדבר (א, ג ד"ה תפקדו) ולדברים (יב, ה ד"ה וטעם).
יוצא שעל ידי הענשתם של ישראל נודע מקום המקדש והראה ה' לדוד
נמצאים למדים שחובה מוטלת על העם לדרוש ולחפש את המקום אשר יבחר ה' לשכן שכינתו שם, לערוג להקמתו, לשכלולו ולהעמידו על תילו "לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אל יעקב" (ישעיה ב, ג) וכיוון שהעם לא התעורר לשאיפה עזה זו נענש ורק דוד ששאף לבניינו הראו לו מן השמים את האתר המקודש שבו נעקד יצחק אבינו וכאן זה המזבח לעולה לישראל (דברים הימים א כא, טז) "וכאן בנה שלמה את בית ה' בהר המוריה ובגורן ארונה היבוסי אשר נקנה ממנו "ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמישים" (שמו"ב כד, כד).
ברם, בדברי הימים נאמר שדוד נתן לארוונה היבוסי "שקל זהב משקל שש מאות" כלומר שכל השבטים השתתפו
ברכישת המקום וכל שבט נתן חמישים שקלים כדי להיות שותף בקנין המקום כי המקדש אינו שייך לשבט מסויים אלא לכלל ישראל, רכוש לאומי "ירושלים לא נתחלקה לשבטים" (יומא יב, א; רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז הל' יד והל' טומאת צרעת פי"ד הל' יא) וירושלים היא קנין לאומי ולא שבטי.
- דעת הרמב"ם בנידון
מצות עשה לעשות בית לה' שנאמר "ועשו לי מקדש" (שמות כה, ח; הרמב"ם בית הבחירה פ,א הלא א; וסה"מ מ"ע כ) ונאמר "וכן תעשו" (שם בשמות ט) וקיבלו חז"ל "וכן תעשו לדורות" (עיין שבועות טו, א).
ומצוה זו מוטלת על הציבור ולא על כל איש ואיש (החינוך מצוה צה ובסה"מ שם) והכל חייבים לבנות, לעזור בעצמם, בממונם, אנשים ונשים כמו שהיה במשכן שבמדבר (רמב"ם בית הבחירה פ"א, הל' יב) וזוהי אחת מן המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ (סנה' כ, ב; וספרי ראה, סז).
ולפי זה נשאלת השאלה למה ישראל לא תבעו בניינו לאחר כיבוש וחילוק והכרתת זרעו של עמלק שהרי נאמר (דברים יב, י) "והניח לכם מכל אוייביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה'... לשכן שמו שם" (ועיי"ש בספרי ובסנה' כ, ב)?
- לפי הרמב"ן הנ"ל, עם ישראל היה אדיש למצוה זו ולא התעניין בה עד שבא דוד ואמר אל נתן הנביא "ראה נא אנכי יושב בבית הארזים וארון הא-להים ישב בתוך היריעה" (שמו"ב ז, א) והתעורר ורכש הר הבית כדי לבנות בית המקדש והדיר שינה מעיניו עד שאיתר עם שמואל את מקום המקדש (תהלים קלב, נה).
- הרמב"ם (הל' מלכים פ"א הל' ב) פסק שרק מלך יכול לבנות את המקדש, כי רק באחדות האומה ושלמות צביונה יכול המקדש להיבנות כדברי שלמה בשיר השירים "אפיריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון... תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים" (ג, ט) כלומר "המקדש" שהוא "אפיריון המלך" נבנה מתוך אהבת ישראל, איחוד כל השבטים לחטיבה לאומית אחת (עיי"ש בשהש"ר) ולכן רק "המלך" שתפקידו להשרות שלום פנימי וחיצוני, לאחד את השבטים ליחידה אחת מסוגל לבנות בית המקדש כי "לבו הוא לב כל קהל ישראל" (הרמב"ם מלכים פ"א הל' ו) ומלך המשיח יאחד את כל האנושות לעבוד את ה' וכדברי הרמב"ם (מלכים פ,א הל' ד) "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד".
- ולפי זה בודאי הרמב"ם אינו מסכים להסברו של הרמב"ן הנ"ל שנענשו ישראל במפקד כיון שלא השתדלו בבנין המקדש כי הרמב"ם כתב בספר המצוות (מ"ע קסג) "כי זמן מצוה זו... לא הגיע עד ימי דוד" כי רק דוד המלך שאיחד את כל השבטים והקים "מלכות ישראל" מאוחדת בכוחו לבנות את המקדש,
- ובמאי פליגי שתי השיטות? ולענ"ד אפשר להסביר כך:
- הרמב"ן סובר כיון שהמקדש בא להשרות שכינתו יתברך, הרי על העם להתעורר ולבקש השראת השכינה כי "באתערותא דלתתא" באה "אתערותא דלעילא" ועל האדם לגלות רצונו העז לחיות תחת כנפי השכינה ולכן אי בקשתם היא בגדר "חטא" ולכן נענשו.
- הרמב"ם סובר כיון שבנין המקדש הוא מצוה ציבורית והתורה בעצמה קבעה סדר קיום שלוש המצוות היסודיות:
א- מינוי מלך. ב- הכרתת זרעו של עמלק. ג-בנין המקדש (סנה' כ, ב).
והרמב"ם אזיל לשיטתו וכן כתב במורה נבוכים (ח"ג פרק מה): ירושלים נבחרה רק בימי דוד, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, יהיה נופל עליו המחלוקת והקטטה... ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא לאחר הקמת מלך עד שתהיה המצוה לאחד ותסתלק המחלוקת, ולכן רק מתוך זה נעשו "כאיש אחד חברים" (שופטים כ, יא) אז המלך מקבל כוחו מאחדות האומה לבנות בית ה' וכידוע שמהות ירושלים לאחד ישראל לאביהם שבשמים "עיר שחוברה לה יחדיו" שמחברת את ישראל לאביהם שבשמים" (ירושלמי בבא קמא פ"ז הל' ז וירושלמי קידושין פ"ג הל' ו) והיא לבם של ישראל (תיקוני זוהר כא) והיא "אורו של עולם" (בר"ר כט).
ומשום כך דוד קנה את הגורן מארוונה היבוסי וסירב לקבלו חינם (שמו"ב פרק כד) כי בקנין זה איחד את השבטים וקבע את ירושלים כבירת מלכות ישראל, כסא ה' בעולם, וקדושתה היא קדושת עולמים (הרמב"ם הל' בית הבחירה פרק ו הל' טז).
דוד לא כבש את גורן ארוונה בכוח, בדרך כיבוש מתוקף צו מלכותי כי המקום הזה הוא סמל "השלום", מקום עבודת הקורבנות והתפילה לכלל האנושות ולכן יש לקנותו בכסף השבטים לפרוס עליו בעלותם הלאומית ומאז יש עליו "טאבו א-לוהי", ולאור האמור יש ליישב למה במשך 430 שנה עד דוד לא תבעו ישראל לקיים את המצוה של "ועשו לי מקדש"? משום שלפי הרמב"ם לא היה מלך בישראל וגם ירושלים לא הייתה מאוחדת והמקדש לא יבנה כשהעם מפולג ושסוע לשבטיות ולכן רק דוד שליכד את השבטים תחת שבט יהודה מסוגל לבנות המקדש בתוככי ירושלים.
- ייעוד בית המקדש
בחז"ל מצאנו שלבית המקדש ישנם שלושה ייעודים בחיי האומה בנחלתה:
- להקריב בו קורבנות יחיד, וקורבנות ציבור ולעלות אליו ברגלים שלוש פעמים בשנה (רמב"ם הל' בית הבחירה פ"א; סה"מ מ"ע כ; החינוך מצוה צה).
- עיקר המצוה שיהיה בית מקדש להשראת השכינה בישראל על ידי הארון והכרובים (הרמב"ן ריש תרומה ופרשת עקב י, א).
- ייעוד דתי לאומי.
יוצא שקיימת מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן במהות המצוה – לפי הרמב"ם המקדש יש לו ייעוד דתי להקריב בו קורבנות, לעלות אליו ברגלים ולהתקבץ שם בכל שנה ושנה (עיין סה"מ מ"ע כ).
ולדעת הרמב"ן ייעוד המקדש הוא השראת השכינה שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני במדבר ישכון במקדש לעולם וחזיון מעמד הר סיני יהיה בתמידות בישראל בבית המקדש בירושלים.
ויש לו עוד ייעוד והוא "ייעוד דתי לאומי, כלומר מלבד הפונקציות הנ"ל יש לו עוד ייעוד והוא קיבוץ וכינוס ישראל במקום אחד, מקום שבו מתאחדות נפשות ישראל עם אביהם שבשמים, והקב"ה דבוק וצמוד להם, בהיותו שוכן בירושלים שהיא "פלטרינו של מלך" (עיין משך חכמה לשמות כג, טז).
ה- אי בניית המקדש על ידי דוד
ברם, תמוה מאוד כל הענין הזה אם רואים געגועים העזים, שאיפתו הגדולה ומאמציו הכבירים של דוד להקמת המקדש, למה הקב"ה מנע ממנו את בניינו בטענה "כי דמים רבים שפכת ארצה לפני" (דברי הימים א, כב, ח) והלוא כל מלחמותיו של דוד היו מלחמות של מצוה למען "ייחוד שמו יתברך" (הרמב"ם מלכים פ"ז הל' טו) וכל מה שעשה עשה "מעיני העדה" שהם הסנהדרין ושפיכת דמים במלחמת מצוה מותרת לפי ההלכה ואם כן למה לא הורשה לבנותו הרי מלחמות ה' הוא נלחם" (שמו"א כה, כח)?
ולענ"ד יש ליישב ולומר כך:
- המקדש הוא סמל השלום והחיים, מקור התפילות והתחנונים לכל באי עולם "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיה נו, ז) ונבנה מאבנים שלא סותתו על ידי ברזל "כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו" (מל"א ו, ז) כיוון שהברזל מקצר חייו של אדם והמקדש מאריך ימיו של אדם ולכן הברזל הורחק ממקום זה שמספק חיים ואריכות ימים לאדם ולכן כיוון שדוד שפך דמים אע"פ שעשה זאת ע"פ ההלכה הרי לא כדאי ולא רצוי ולא מוסרי שהמקדש ייבנה על ידי דוד כדי שלא לגרום קטרוג ולעז מצד שרי מעלה המקטרגים על מעשהו של דוד ולכן רק שלמה ששרר שלום, מנוחה והשקט במלכותו ולא הפעיל חרב, הוא הראוי לבנות בית השלום והחיים.
- וראיתי מי שמסביר כך: בשעתו המלעיזים והמשטינים הלעיזו ששלמה ח"ו ממזר כי אמו בת שבע הייתה עדיין נשואה לאוריה, וכשלקחה דוד הייתה אשת איש, ושלמה שנולד מזיווג זה הוא ח"ו ממזר, ולכן כדי לסלק הלעזה זו מעל שלמה החליט הקב"ה שרק הוא יבנה את ארמונו כי אם היה ח"ו ממזר איך יבנה "בית הקדושה" לה' על ידי אדם פגום מצד הקדושה, ולכן בנייתו ע"י שלמה היא "סתירת לחי" למחשבתם המרושעת.
מכל האמור יוצא שבנין המקדש תלוי בשני גורמים יסודיים:
- רצון העם ותביעתו לבנין המקדש כי רצוי וראוי שהבנים יזמינו את אביהם לגור בתוכם ולהאצילו מקדושתו עליהם, ואז בראות האבא את ערגת הבנים וכמיהתם הוא נענה להזמנתם ולכן צדק הרמב"ן שכתב שאיחור הבנין נגרם מפשיעת העם שלא השתדלו להקמתו (הרמב"ן).
- במציאות מלך המאחד, המלכד את כל שבטי ישראל ליישות אחת, לחטיבה לאומית מגובשת ומלוכדת כי המקדש דורש אחדות וליכוד כל הכוחות להמלכת ה' בעולמו.
ולאור זה, לענ"ד בימינו חסרים לנו הסיבות הנ"ל כי העם עדיין לא בשל ולא מוכן מבחינה נפשית, רוחנית ומוסרית לבנות בית ה' ולכן צדק הרמב"ם שכתב שהמקדש השלישי יבנה על ידי משיח צדקנו (הרמב"ם הל' מלכים פ"א הל' א, ד).
ואם נשאל איך אנשי בית שני בנו את המקדש הרי לא היה מלך? ויש לומר כשאין מלך, הציבור יכול לבנותו מדין "ציבור" כי המצוה מוטלת על הציבור וכמו שכתב החינוך (מצוה צה) והרמב"ם בספר המצוות (בסוף מ"ע) וכשיש מלך בישראל הוא בונה את המקדש כנציג כלל ישראל.
ועוד בימינו, קיימת בעיא פוליטית שהרי מקום מקדשנו שבוי וכבוש ע"י קליפת ישמעאל המאיימת על קיומנו הלאומי, והעם מפחד מהגויים המאיימים עלינו לכלותנו ולהבעיר אש אם נרצה לבסס שלטוננו ובעלותנו על הר הבית ואפילו על הכרזת נשיא ארה"ב טרמפ הי"ו על ירושלים כבירת ישראל, מסיתים עמי תבל נגד אמריקה ונגדנו, ותיפח רוחם כי הקב"ה בחר בה להיות משכן הקדושה בעולם.
ולכן המבחן הגדול העומד לפנינו הוא העצמת הריבונות הישראלית על הר הבית, והשאיפה העממית-ציבורית להקמת בית המקדש, ובעיא זו חייבת לעמוד על סדר היום של ריבונתנו הלאומית. חוסר התביעה מצדנו בא מצד חוסר הכרת ערכו של המקום המקודש הזה של שכחת השבועה לירושלים ולמקדש ולכן הערבים המדירים רגלינו ותפילותינו מהר הבית על ידי הפצת כזבים ושקרים גסים וכופרים בבעלותנו עליו זה נובע מחולשת העם ומקנאתם לשיבתנו ולתחייתנו הלאומית ומשום כך הם משתלטים על הר הבית והופכים אותו למוקד עויינות לעם ישראל העורג לשורש נשמתו ותיפח רוחם שהרי אמרו רז"ל "אילו ידעו אומות העולם מה המקדש יפה להם קסטריות היו מקיפים אותו כדי לשומרו" (במדב"ר א).ו- בית המקדש: יסוד קדושת כלל ישראל
אמרנו שבנין המקדש מוטל על כללות ישראל "שלוש מצוות נצטוו ישראל" כחטיבה אחת וכולנו חייבים לבנותו ולסעדו בעצמנו ובממוננו (רמב"ם הל' בית הבחירה פ"א הל' יב וסה"מ מ"ע קסג) והמקדש הוא ביטוי להשראת השכינה בקרב בית ישראל, ובנייתו רק על ידי ישראל
ולצורך ישראל, ואין לאומות העולם חלק ונחלה בו, וכשביקשו שכני יהודה להשתתף בבניין הבית השני, ראש העם השיבו להם "לא לכם ולנו לבנות בית א-לוהינו כי אנחנו יחד, כלומר אנו לבדנו בלי עזרת זרים נבנה לה' א-להי ישראל" (עזרא ד, ג).
והנה דוקא בניינו נעשה ע"י העם עצמו בלי שיתוף זרים במעשה הבניה, אבל ייעודו כבית תפילה ותחנונים גם לנכרים "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיה נז, ז) וגם שלמה בעת חנוכת המקדש הראשון אמר שהבית יהיה תלפיות ומקור תפילה לכל העמים (מל,א ח, מא-מג) וכן בחזון הנבואי לבית השלישי אמר ישעיה "ונהרו אליו כל הגויים... ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו" (ישעיה ב, ב-ג) כי המקדש הוא "כסא ה'" בעולם ובאחרית הימים יכירו כל העמים במלכותו יתברך, ויכירו בבירת הנצח שלו ובארמונות בהר הבית.
המקדש מגלה קדושת ישראל, חיבור שמים וארץ וגילוי הערכים הא-לוהיים בכל תחומי החיים שהרי בלשכת הגזית ישבה הסנהדרין שכיוונה וביצעה את המשפט התורני בישראל וקידשה את הזמנים.בית המקדש אין לו ייעוד פרטי אישי, לרומם אישים בודדים שרוצים להתעלות באופן עצמאי אלא הוא נחלת הכלל, מקור לגילוי השכינה בעולם וגילוי קדושת ישראל בעמים ולכן אינו נבנה על ידי קבוצה מסויימת בכספה הפרטי אלא כל האומה כולה מגוייסת בגופה ובממונה לבניינו באמצעות "המלך" המייצג כללות ישראל ובתוך "ירושלים" שלא נתחלקה לשבטים כי המקדש דורש "אחדות לאומית", ליכוד וגיבוש כל הכוחות הפנימיים של העם לבנות "מגדלור א-לוהי" שיאיר חשכת האנושות "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב).