הערגה העזה של חכמי המערב לתקומת ישראל וגאולתו

א. הציפיה לגאולה

״הציפיה לגאולה ולתחיית האומה בנחלת קדשה מהווה אבן יסוד באמונת ישראל, יסוד מרכזי בתפיסה הקבלית כי גאולת ישראל היא ״גאולתו יתברך״, גאולה קוסמית כי הגאולה היא נצחון הטוב על הרע וטיהור ההוייה ממציאות הרע, מקלקול ושחיתות מוסרית, אמונית וחברתית.

חיבתם וכיסופיהם העזים של יהודי ספרד וחכמיהם לארץ ישראל בכל הדורות ידועה ומפורסמת היא, ובאופן מיוחד בולטת חיבתם העזה של בני ארצות המערב (״המגרב״) ביחס לכל שאר פזורי גלות יהודי ספרד וכן ביחס לכל גלויות ישראל.

משוררי ישראל ובפרט משוררי מרוקו חיברו שירים על הגאולה העתידה כי היו חדורי הכרה ברורה על הכרחיות יציאת העם מגלותו והקמת ״שכינתא מעפרא״ ובפיוטים שחוברו על ידם מודגשים הכיסופים העזים לתהליך הגאולה, לכינון מלכות ישראל בארץ ישראל, להחזרת עטרה ליושנה ולגילוי מלכותו יתברך עלי אדמות, והדבר בא לידי ביטוי בפיוטו של ריה״ל ״לבי במזרח ואנכי בסוף המערב״.

הפיוטים המופיעים בספר ״שיר ידידות״ ספוגי רעיון הגאולה ומחברי הפיוטים החכמים והפייטנים שיבצו את רעיון ״הגאולה ושיבת ציון״ כרעיון מרכזי בפיוטים שחיברו, המבטאים את תקומת העם ותקוותו החזקה לשוב לציון כדי לחדש מלכות ישראל ולחיות כעם בן-חורין בפלטרינו של מלך.

בגלות יהודי מרוקו פעמה התקווה המשיחית לגאולה העתידה לבנין בית המקדש על מכונו ולחדש עבודת הקרבנות כדי להגיע לשלמות רוחנית ולהופעת משיח צדקנו.

כל פיוט מסתיים באיזכור מיוחד של ארץ ישראל וירושלים בירתה הנצחית, בה יתגשמו כל הרצונות והמאוויים של האומה הישראלית שסבלה קשות גשמית ורוחנית בגלות ומשאלת ליבה לעלות לציון, ולחדש ימיה כקדם בארץ החיים (יחזקאל כו כ ועיין בכל ״ספר ידידות").

חכמי צפון אפריקה כונו "חכמי המערב" על שום שהיו שוכנים מערבית לארץ ישראל וקשרו שמם ונפשם בזיקתם העמוקה אליה ומעולם לא טיפחו בליבם אהבה לגלות כי נפשם סלדה ממנה, וכן כתב הגר״ח פלאג'י זצ״ל "ולכן נראת ארץ ישראל "מערב" כי השכינה במערב ולכן תראה דאנשי קודש המערביים היו באים ממרחק לדור בארץ הקדושה... כי הם משתוקקים ותאבים לחזות בנועם ה'" (ארצות החיים כט,2).

חכמי המערב היו ספוגים בתורת ארץ ישראל, באהבת הארץ, בכמיהתם העזה לעלות ולחונן עפר ארצנו הקדושה ולא היה בכל חכמי צפון אפריקה ולו חכם אחד שכתב נגד העלייה לארץ ישראל או דברי קטרוג על היושבים בה, על בוניה ומקימיה (עיין בספר "שער החצר" דף פח,1), והשתוקקו לשמוע טוב על הארץ ומעלתם, והיום שמחים מאוד בראותם שליחים מארץ הקודש, ותרמו מהונם להחזקת תלמידי חכמים ועניי ארץ ישראל באמצעות השדרי"ם שביקרו בארצות מושבם. מרן הגאון "הצוף דבש" (הרב דוד בן שמעון זצ"ל, גאון רבני המערב בירושלים חיבר ספר מופלא "שער החצר" שמגמתו להקים ולרומם קרן ארץ ישראל בתריג׳ מעלותיה כי רוב המצות התלויות בארץ ובמקדש.

ב. כינונה של מדינת ישראל

אצל חכמי ספרד כינון המדינה התקבל בברכה ובשמחה רבה ומול הויכוח בין חכמי גלות אשכנז בעניין זה, עמדו להם חכמי ספרד בשקט וראו בהקמת מדינה ריבונית של עם ישראל שאלפיים שנה לא זכו לשבת ולשלוט בארצו "אתחלתא בגאולה", ראשית צמיחת גאולתנו" והתפעלו מהשגחת ה' יתברך על עמו המדוכא והמושפל הנותן גט כריתות לגלות מרה של אלפיים שנה בארץ אויביהם, ולכן על ירא אלוהים, על תלמיד ואברך מיוצאי גלות ספרד ללכת בדרכי חכמיו, לסגל לו השקפתם הברורה והישרה, לשמוח, לשבח, לפאר ולקלס לאדון העולם שגאל אותנו ורומם קרן עמו המעונה, ולא להיגרר אחרי מואסי הארץ ולועגי גאולתנו למרות כל הצללים שבה, כי כך דרכה של הגאולה המופיעה בשלבים, וסופה להיות נהדרת ומהודרת, לממש את יעודה הקדוש ולתקן את כל העיוותים ולשכלל את העולם בהתאם לחזון הנביאים (עיין ירושלמי ברכות פ"א הל׳ א; וירושלמי יומא פ"ג, הל׳ ב, ושה"ש פ"ו ושוחר טוב כב,ג).

ולמרות כי ישנם לדאבוננו צללים רבים על תהליך הגאולה ושמחתה, בכל זאת מעט אור דוחה הרבה מן החושך, ונסו כל הצללים, ועל מדינתנו יזרח אורו יתברך וכבודו יראה עלינו ועל כל העמים.

גדולי חכמי ספרד בימינו ראו בעין יפה תקומת המדינה ולא נמצא שום קטרוג בספריהם ובפיהם כי כולם לימדו זכות כי הם משורש החסד, ובעל החסד רואה את "הטוב הפנימי" הגנוז בנשמת הפרט והכלל ואינו נוטה לקטרוגים אלא מקיים "וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך", כלומר יסתכל בעין טובה על הכלל והרע יתבטל מעצמו, (עיין הקדמת "אוצר המכתבים" לגר"י משאש זצ"ל ח"א, ובהקדמתו לספרי "נחלת אבות" ח"ב ונתיבי עם ח"ב- חלק הדרושים עמוד רטז). וכתב ריה"ל בספרו המופלא הכוזרי "ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה". וכתב מרן הגאון הרשל"צ הרב המופלא הרב חי עוזיאל זצוק"ל "שיום העצמאות במדינת ישראל הוא אחד הימים הגדולים בתולדות ישראל שיש בו משום גאולת ישראל מסכנת כליה ודאית ח״ו שקמו על הישוב בארץ מלכי ערב וחייליהם להשמידו כליל, ולכן מצוה גדולה לנהוג בו פרסום של הודיה למושיעם של ישראל בתי כנסת, בבתי הספר ובתלמודי תורה, למען יכירו התלמידים את חסדי ה' עם עמו ישראל ביום זה, ומצוה להתפלל לביצורה ושלמותה של מדינת ישראל שבשלומה יהיה שלום לכל ישראל ולעולם כולו (מכתבו לאי גרבה בטוניס יח סיון התשי״ב). וכן כתב בספריו בקול קורא אל העם: היום נהייתם לעם ה' ״אלוהך״- יום זה הוא יום טוב לישראל היושב בארצו ובכל תפוצות פזוריו, לדורותינו ולדורות העולם, להודות לה' חסדו להגיד בקול זמרה ותהילה: ״זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו...״.

מרן הגאון הרב עמרם אבורביע זצ״ל- רבה של פתח תקוה, דיבר רבות בספריו ובדרשותיו על הקמת המדינה ראשית צמיחת גאולתנו ושמחובתנו להלל, לשבח, לפאר ולקלס על תחייתנו כי ישועת ישראל היא ישועתו יתברך, ויום העצמאות הוא יום שמחה כללית לאומה הישראלית בנחלתה (עיין נתיבי עם ח״ב עמוד קמה-קמו; ועמוד שטז-שיז ו״נתיבי עם״ סימן קפט,א) וכן מרן הגאון הרב עובדיה הדאיה זצ״ל גאון ומקובל בירושלים שדיבר רבות על תיקון חטא המרגלים והעלייה לארץ ישראל כי החייאתה היא החייאת השכינה (עיין בספרו ״ישכיל עבדי״ חלק ה, בהקדמתו עמוד 9 ובספר דרשותיו ״ויקח עובדיהו״ ח״ד עמוד קיד, פיסקאות ג,ד,ה).

וכתב מר״ן הגר"י משאש (אוצר המכתבים ח״ג עמוד קסג' ובהקדמתו לספרו ״נחלת אבות״ ח״ב): על שאלת יום העצמאות שיש אומרים בו תחנון... אין לך לסכסך דעתם בענינים אלו, אתה ספרדי חרד, עשה מה דאנחנו עושים, עושים אותו יום טוב בהלל גמור והודאה למלך הכבוד הוא, ואוכלים ושותים ושמחים ואין לנו עסק עם אחרים״ (עיין גם בספר ״מקווה מים״ חלק ה).

ומר״ן הגר״ש משאש זצ״ל - רבה של ירושלים נהג לבוא לבית הכנסת ביום העצמאות להתפלל תפילה חגיגית, לבוש בבגדי שב״ק ואח״כ קיים סעודת חג בשיר והלל לה' יתברך, וכך כתב בספרו ״ויזרח השמש״ (ח״ג סימן ס״ג): יום העצמאות ודאי שהוא יום גדול שזכינו לו בארצנו הקדושה, והרבנים תיקנו בזמנו לגמור את הלל בברכה, ומי שנהג כמותם יישארו במנהגם. ובסידורו ״מזרח שמש״ הביא את כל נוסח התפילות ליום העצמאות וירושלים.

הרב משה כלפון הכהן הרמ״ך (י^׳׳ב בשבט התרל״ד- ״ח בשבט תש"י) היה מחכמי טוניס, שימש כרבה הראשי של ג'רבה, כתב חיבורים רבים, בהם ספרי מוסר, דרשות ושו״ת. היה תומך נלהב של הציונות ופעל כל חייו לשיבה לארץ ישראל. נפטר בג'רבא ערב עלותו ארצה, בחשון תשסה' (אוקטובר 2005) הועלו עצמותיו לישראל והוטמנו בירושלים בלוויה רבת משתתפים.

היה תומך נלהב בתורת הציונות: בין השאר התקין לחגוג באי ג'רבא את חג העצמאות של ישראל במשך שלושה ימים רצופים (ד-ו באייר), בחיבוריו שקדמו להקמת המדינה מופיעים גם רעיונות מדיניים מפורטים- לא רק למען הרעיון הציוני אלא גם למען רעיונות קוסמופוליטיים מובהקים (כגון הצעת הקמת חבר הלאומים ובית דין בינלאומי- שמקום מושבו הוצע להיות בירושלים), עוד בהיותו בג'רבא - רכש חלקת אדמה בארץ ישראל, ובערוב ימיו- לאחר שהתרופפה בריאותו - החליט לעלות לארץ, בנו שושן יצא לתוניס להסדיר את אישור העלייה, אך בעקבות התערערות מצב בריאותו, בוטלה העליה לארץ ישראל, ולאחר כמה שנים עצמותיו הובאו למנוחות בעיה״ק ירושלים אשר אהב מאוד.

ומר״ן הגר״מ מלכה זצ״ל- רבה הראשי של פתח תקוה דן בשאלה האם מותר להעמיד דגלי ארץ ישראל בבית הכנסת (שו״ת מקוה המים חלק ה, בהקדמתו) ועל זה השיב: לא ידעתי במה נספקתי, והעיקר הוא שכל מה שקורה כאן במדינה הכל בהשגחה אלוהית, ואין חשש כלל של איסור להעמיד דגל המדינה בבית הכנסת , זהו כבודה ותפארתה של מדינת ישראל וארץ ישראל היינו הך (עיי"ש, ובספרו "נטפי המים" ח"א עמוד רצד-שב).

ומר״ן הגאון הגר״ע יוסף זצוק״ל כתב בספרו "יביע אומר": רבים ועצומים מגדולי ישראל רואים בהקמת מדינה "אתחלתא בגאולה..." (ועיין מה שכתב בקובץ "תורה שבעל פה"- מוסד הרב קוק כרך ט"ז עמוד י^׳׳ט-כ׳ ועין "משא עובדיה" דף שפא). וכתב שמדינת ישראל היא התגלמות רצון ה', וראשית התגלמותו של חזון הנביאים ובשנת תשלד' אמר בישיבת מרכז הרב "מדינת ישראל ועצמאות שלטון עם ישראל בארצנו הקדושה הינם בעלי חשיבות היסטורית דתית ממדרגה ראשונה..." (ספר מנהגי הראשון לציון כרך א).

וכן כתבו כל גדולי חכמי ספרד בימינו שמדינת ישראל היא כיום המרכז התורני הגדול בעולם כלו ובו תזרח הישועה לעולם כולו. וכן כתבו והטיפו בדרשותיהם אבי מורי הגאון הרב יעקב בן חמו זצ"ל, ומו"ר הדיין המצויין הרה"ג שמעון דיין זצ"ל ראב"ד קזבלוקה, ומו"ר הגאון הדיין המצויין הרב יצחק חזן זצ"ל- חבר בית דין העליון ועוד רבנים וחשובים מצפון אפריקה שראו בהקמת מדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו" ואמרו הלל ותשבחות לה' ביום העצמאות. (עיין בחוברת שירת הגאולה), וחיברו פיוטים ליום העצמאות המובאים בסידורי תפילה שונים (עיין בספר "מלל אברהם"- שער ד עמוד 242).

נסיים בדברי מדרש קדמון "אלמלא שאמרנו שירה על כל נס ונס שעשה לנו הקב"ה ולא גלינו מארצנו אלא יה מוסיף לנו כבוד על כבודנו וגדולה על גדולתנו (אגדתא דבני משה- בית המדרש חדר שישי עמוד 15).

בסיכום, גדולי וחכמי ספרד נמשכו בעבותות אהבה לארץ והיא הייתה חלום חייהם וכל כמיהתם, השקפתם ינקו מחלבה ומדבשה, מתורת ארץ ישראל שהשקיתה את רעיונותיהם ומיטב מחשבותיהם.

בנין הארץ ותקות עמה ליוו את כל צעדיהם והרימו על נס שיקומה, דגלה, כבוד תפארתה, וראו בעצמאות ישראל חשיבות דתית היסטורית ממדרגה ראשונה וכן כתב מר"ן הרשל"צ הגאון הרב עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו שו"ת "יביע אומר": "רבים ועצומים מגדולי ישראל רואים בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה והיא מרכז התורה בעולם כולו" וכן כתב ודרש מרן הגאון הראשון לציון הגאון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל שכיתת רגליו למען שלמות הארץ ויישובה היהודי, ודרשותיו ספוגות אהבת העם והארץ והוציא כרוזים נגד מסירת שטחי ארץ ישראל לנכרים ולחם מלחמתה של ארץ ישראל.

ג. שיתוק דברי המקטרגים

מאז הקמת המדינה, המדינה ידעה עליות וירידות, ימי התרוממות רוח ועתות שפל, ניצחונות כבירים, הרחבת גבולות והתגברות גלי העלייה ושגשוג כללי, אבל מאידך גיסא, אנו נאנחים ושואלים האם לילד הזה התפללנו? האם זו המדינה לה ציפינו ובעבורה עמלו? הרי היא מלאת אלימות, התדרדרות מוסרית הנהנתנות גסה ופרועה, אבדן הדרך והערכים המקודשים, והמאמינים תמהים לאן אנו הולכים, והאם זו הגאולה לה ערגנו? ובכן, לשאלות קשות אלה אין תשובות קלות ומהירות, אבל כשנתעמק בדברי חז"ל בתלמוד ובספרות המדרשית נתנחם ונלמד זכות על בוני הארץ שלחמו בחירוף נפש על שחרור אדמת הקודש, ועל הקמת מלכות ישראל, ולמרות הצללים שבה, הכל מהלך אלוקי, וריבון העולמים מעוניין לפעול בבחירתנו החופשית לחפש הטוב האלוקי, לבנות הארץ וליצוק בתוכה תכנים מוסריים, לא מתוך כפייה אלא מתוך תובנות מוסריות, מתוך הערכה ברורה וצלולה לבחור באמת ובטוב, בתורה ובמצוות, ורק מתוך זה נגיע להתאחדות עם הבורא ומצוותיו, להדבק בו באופן איכותי ועמוק. ולאור המגמה המכוונת הזאת בהקמת מדינת ישראל על בסיס לכאורה לא דתי עלינו לפעול מתוך בחירה רצונית, לחזק את צביונה הדתי, המוסרי והרוחני של המדינה, לטפח ולבסס את החינוך התורני, להעמיק הזהות היהודית ולהגביר את הצניעות, אהבת האמת והיושר, לזכך את טהרת נפשנו, ומתוך כך נשוב לאלוקינו מרצוננו החופשי ובכך נשתק המקטרגים ונהפוך אותם למסנגרים גדולים, וכידוע בקבלה שהנסירה מביאה לאחדות גמורה ולכן רק על הנסירה קמה מדינת ישראל, וסופה להתאחד באופן גמור עם הרצון העליון ( עיין אורות, אורות ישראל א,יג).

וגדולי חכמי ספרד בתקופת הקמת המדינה ובראשם מרן הגאון הראשון לציון הרב הראשי לישראל הגרבצ״ח עוזיאל זצ״ל, חוללו שמחה גדולה בתקומת העם חיברו תפילות לברכתה והצלחתה ופעלו רבות לפארה ולבסס חיי התורה והקדושה בתוכה כי היא ״ראשית צמיחת גאולתנו״ ובשכלולה ישוכלל העם והאנושות כולה, והגדולים אלה לימדו סנגוריה על בוניה וחיבבו את המפעל הציוני עם כל צלליו ושגיונותיו כי יסוד המדינה הוא קדוש וכפי שכתב מרן הראי״ה קוק בספריו, וחברו מרן הגרב״צ עוזיאל זצ״ל ושאר גדולי ישראל בדור האחרון, מרן הגאון הרשל״צ הגר״מ אליהו זצ״ל ומרן הגאון הרשל״צ הרב עובדיה זצ״ל, מרן הגר״ש משאש זצ״ל ושאר גדולי ישראלי ספרד ואשכנז (ועיין בסידור "טוב להודות" מאת מו"ר הגר"מ אליהו ליום העצמאות דפים 636-653).