גאולת ישראל ומגמתה בעולם

מגמת ״גאולת ישראל״ ממצרים היתה ״וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים" (שמות פרק ו, ו-ז), ועל מנת כן הוציאם ממצרים לקבל את התורה במעמד הר סיני להיות ״גוי קדוש״ וסגולת העמים, וגאולתם תגביר ותעמיק בהם ובאנושות כולה את ההכרה והאמונה באלוקים כי זוהי תכלית כל הגאולות והישועות להכיר ולדעת על ידן את הגואל והמושיע האמיתי השולט בבריאה. ואולם הצעד הראשון לקראת הגאולה היה זה ש״הגלות״ נמאסה בעיני ישראל ולא היו יכולים עוד לסבול אותה ואת משעבדיהם, כי כל זמן שאפשר עוד לסבול את הגלות, את מצרים ותרבותה, אין הגאולה יכולה לבוא, ולכן שבירת ״הסבלנות הגלותית״, מאיסת חיי נכר על כל מנעמיהם ועושרם הדמיוני, הוא יסוד ושורש לתחיה, לחירות ולראשית צמיחת הגאולה כי ההסתגלות לישיבה בנכר, להיות לבושה וכלימה בקרב הגויים, בקרב זרים אכזרים היא הגורמת והמאריכה את סבלות ושעבוד מלכויות על ישראל ולפיכך אומר הכתוב ״והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים״ (פסוק ו) פירש בעל ״שפת אמת״ שלא תוכלו עוד לסבול את מצרים כלומר שהיציאה מ״הסבלנות הגלותית״ המשפילה והמבישה היא התנאי היסודי הראשוני להצלה, לגאולה ולכן הקב״ה כשראה שישראל השתרשו בשעבוד מצרים עד שההרגל נעשה טבע ולא איכפת להם מהשגת החירות והישועה, ולא מעניין אותם היציאה ״מכור המבחן״, מטומאת מצרים להיות ״עם קדוש" באדמת קודש, אז המאיס בעיני ישראל את הגלות עד כי לא יכלו לשאתה והתחילו לזעוק, להיאנח ולחפש דרכים לצאת מטומאת מצרים "וייאנחו בני ישראל מן העבודה״ (פרק י, כג) ואנחה זו היתה האתחלתא דגאולה, והגיעה לשיאה במעמד הר סיני שבו עם ישראל נבחר ״כעם סגולה״ לבשר לכל באי עולם את בשורת התורה, האמת והיושר. ״הגלות״ במהותה היא שלילית ונוראה כי היא מסגלת באדם תכונת השעבוד, מכופפת את הרוח ומנמיכה את אומץ הלב, ובפרט שחיי הגויים יכולים ללמד ליהודי הגולה מידות רעות ותכונות נפשיות נפסדות ולכן בשעת יציאת מצרים, הקב״ה מצווה את ישראל במצוות המחזקות את האמונה, המשחררות את האדם מתרבות אלילית, ממידות רעות ובמיוחד בהכרת הבורא והשגחתו על הבריאה, ומשום כך גדלה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם, והתעלו למדרגה גבוהה ואמרו שירה ״ויאמינו בדברו ישירו תהילתו״ (תהילים קז) כי בראותם את גבורת ה׳ המחוללת גדולות ונצורות במערכת הבריאה, התעלו למדרגת השלמות וההתרוממות ושרתה עליהם רוח הקודש (שמות רבה כג, ב) שהניעה אותם לזמר, לשבח ולפאר את הקב״ה, ושירה זו מגלה כמיהה עזה לדבקות אלוקית, לשלמות נפשית, לאמונה חזקה ולשאיפה הטובה להידמות למידות הבורא ״זה אלי ואנוהו״ ודרשו חז״ל (שבת קלג, ב) התנאה לפניו במצוות, הוי דומה לו, מה הוא רחום, אף אתה חנון ורחום (עיי״ש). והנה בזמן יציאת מצרים, עם ישראל הולך ומתעלה לדרגת ״עם קדוש״, לעם נבחר, וככל שגדלותו מתהדרת כך שנאת הגויים הולכת ומתגדלת וקנאתם מעוררת טינה ובוז לעם סגולה וכדברי החכם ״השנאה שהיא מפני הקנאה אין לה תקנה... כי כל אשר יוסיף השנוא בשלמות ומעלה כך תרבה וכן תפרוץ השנאה״ (ספר המידות שער י, פרק יא), ולכן ״שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת״ (שמות טו, יד) כלומר ששמעו העמים את ״גאולת ישראל״, מעלתה וגדולתה אז התרגזו והצטערו על ״כבודם של ישראל" (רש״י שם) שהרי גאולת ישראל תגביר ותעמיק את הקדושה בעולם תחנך לאמונה טהורה, ליושר ולאמת. תשאף לחנך את האנושות להכרת הבורא ובמיוחד תצעד להתנחל ולהתמקם במושבה הטבעי הנבחר על ידי הקב״ה למטרה קדושה זו והיא ״ארץ ישראל״ ומשום כך נמוגו העמים בראותם שעליית ישראל ממצרים מגמתה ״חזרה הביתה״, השיבה לציון וכיבוש ״ארץ ישראל״ מידי זרים וזה הפחיד והרעיד את הגויים "אמרו עלינו הם באים לכלותינו ולירש את ארצנו״ (רש״י פסוק טו) אבל הקב״ה שיודיע היטב מעלתם הקדושה וטהרת נפשם של ישראל, שאין הבלעת הגויים ורעתם היא מגמת תשועתם ושחרורם. מפיל אימה ופחד בלבותיהם "תיפול עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה׳ עד יעבור עם זו קנית״ (טז) כי ישראל הם ״זרועו של הקב״ה״ ויציאתו מטומאת מצרים היא לעבור את הירדן להתנחל ״בארץ ישראל״, להקים בה ״מלכות ישראל״ שהיא "מלכות ה'" בעולם שהרי ״עם ישראל״ הוא קניינו של הקב״ה (אבות פ״ו משנה י). וקנין זה הוקם בעולם להקים ״משכן ה׳״, לבנות מכון להשראת השכינה כדי להמליך את ה׳ להודיע מציאותו והשגחתו ״ה׳ ימלוך לעולם ועד״, ופירש רשב״ם ״לאחר שתתיישבו בארץ ישראל, תיוודע מלכותו של הקב״ה בכל המלכויות״ כי על ידי התורה, הקדושה, המשפט, והאמת יפיצו ישראל באמצעות ״מלכותם״ את האמת האלוקית באנושות כולה ומזה תצמח הישועה לכל באי עולם, וכך הבטיח הקב״ה לאברהם אבינו ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״ (בראשית כב טז-יח) דהיינו שהברכה לכל גויי הארץ תבוא רק על ידי זרעו זרע קודש המנצח את העולם במורשתו הרוחנית באמונתו הזכה, בשלמותו הרוחנית ובזה יכירו אוייביו שאי אפשר לשנוא ״גוי קדוש״ הנושא בקיומו ובמעלתו את הברכה, ההדרכה וההוראה לעולם וכדברי מרן הראי״ה קוק זצ״ל (עולת ראיה עמוד צו) ״וכל העמים יכירו כי לא עם פשוט בין עמי העולם הוא ישראל אלא הופעת דבר ה׳ באנושות ובכל ההויה... ויתברר לכל שאי אפשר שיימצאו אויבים לגוי שהוא נושא בתוכו ברכה לכל עמי תבל״, ולכן ישראל הם ״מרכז החיים״ בעולם, ובריאתם קדמה לכל דבר (בראשית רבה א-ד) ״בשביל ישראל שנקראים ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית״ (שם;ויקרא רבה לו-ד), וארץ ישראל היא גם כן ״לב הארצות״, ומארץ ישראל יונקות כל הארצות את חיותן, ולכן ״תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך״ וארץ ישראל היא נחלתו, ובה יועמד ״כסא ה״׳, ולכן אנו הנגאלים מטומאת העמים ושבים לחדש ״מלכות ישראל״ בארץ נחלתנו חייבים לדעת שהעמים ירגזו, ירעדו כי הנה עם ה׳ יצא ממצרים ומקים לו ״מלכות קדושה״, ופחד ה׳ יפול עליהם, ותתאמת אצלם ההכרה שעם גדול זה הוא ״הופעת ה׳״ והוא קם לתחיה לחדש ולהפיץ אור ה׳ בקרב תבל, ובניינו הוא בניינם ושכלולו הוא שכלולם, ולכן נפאר את עצמנו בתורה, בקדושה, באהבת ישראל, באיחוד כל הכוחות והמחשבה כדי שמדינתו המחודשת תהיה ״כסא ה׳״ בעולם, ותהיה מצויינת ומיוחדת בחייה הלאומיים לחיות חיי קדושה וטהרה, ״ולעבדו שכם אחד״ (צפניה ג, ט) ואז יתקיים הפסוק ״והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳... ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו... כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים״ (ישעיה ב, ג).