חינוך למצוות
א. חינוך למצוות
חינוך הבנים לאמונת ה', לתורה ולמצוותיה, היא היסוד הגדול לקיום האומה בנחלתה הקדושה, ולכן חייב כל אדם מישראל לחנך בנו הקטן במצוות כלולב וכציצית ותפילין וכדומה (סוכה מב ע"א), וכתב הב"ח (טור או"ח סי' יז) שהגדרת מהות המושג של חינוך קטן הוא "שיהא רגיל מקטנותו לקיים המצוות כאשר רואה אביו...", ולכן קטן שהגיע לחינוך חייב אביו להעלותו לירושלים (חגיגה ד ע"א, ורש"י שם ד"ה איזו, ורמב"ם הל' חגיגה פ"ב ה"ג), וכשהקטנים רואים שההורים מקיימים מצוות ה' בנוכחות בניהם, מהם ילמדו לעשות כן כשיגדלו.
מקור מצות חינוך קטנים מקורה במצות הקהל "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה'... ליראה את ה'" (דברים לא, יב-יג, ואברבנאל שם, ורבינו בחיי פ' שמות), ופירש האור החיים (שם):
"לחנכם ליראה את ה'... כי כשהקטנים מתחנכים ליראה, יתייסד בהם יראת ה' כל ימיהם".
החיוב לחנך קטנים למצוות מותאם להתפתחותו השכלית של הילד, והחינוך הוא אישי לכל ילד, ושונה בכל מצוה ומצוה, ומקובל בפוסקים שגיל החינוך הממוצע לגבי מרבית המצוות הוא בערך גיל שש-שבע (שו"ע סי' תרמ – ב), ובגיל חמש למקרא (אבות פ"ה מ"כ), וכתב השל"ה (שער האותיות אות דרך ארץ) שיש להרגיל ולחנך הקטן במידות טובות וישרות מעת שיוכל לדבר ולא ימנעו ממנו מוסר לפי הבנתו.
ב. ההבחנה בין חינוך לקיום מצוות עשה לחינוך להימנעות מלאווין
חובת ההורים כלפי צאצאיהם מתבטאת לא רק באופן פעיל, להנחילם תורה, מצוות ואמונה, אלא גם למונעם ולהזהירם מעבירות ואיסורים כגון מאכלות אסורות, חילול שבת, לשון הרע, ליצנות, שקר וכזב.
ובמסכת יבמות (קיד ע"א) מובא בשלושה מקומות הזהירה התורה את הגדולים על הקטנים: בדם, בשקצים ובטומאה. ולכאורה תמוה, וכי רק באלה מחוייבים להזהירם, הרי על כל התורה, ואם כן למה נקטו דוקא שלשה אלה?
וההסבר הוא כך: אחת הסיבות העיקריות שגורמות לגדולים להתרשל בחינוך הקטנים ולהימנע מלהזהירם משום שחושבים שישנם עניינים השייכים אך ורק לאנשים מבוגרים כגון מצות הישמרות וטהרה מטומאה, מאכלות אסורות, ועל זה באה התורה לשרש מחשבה מוטעית זו מלב הגדולים, והזהירה בשלושה נושאים אלו שנראה להם כשייכים רק לגדולים וכל שכן על כל התורה כולה, ואסור להמתין לקטן עד שיתבגר אלא לחנכו מגיל רך מאוד, ואמרו רז"ל "אם ראית בן חכם בידוע שאביו חנכו בקטנותו", ולכן כתב רבנו המאירי (חיבור התשובה מ"ב פי"א) שצריך להרגיל התינוק מעט מעט במעלתו שהתינוק בקטנותו מוטבע במידות אשר ירגילוהו בו קרוביו ומנהיגיו, ולכן ישמעאל ואדוניהו יצאו לתרבות רעה כי לא גערו בהם (תנחומא פ' שמות).
לפיכך ההלכה קובעת שקטן שאכל מאכלות אסורות אביו גוער בו ומפרישו כדי לחנכו בקדושה (רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז הל' כז-כח, ושו"ע או"ח סי' שמג א), וכן אסור לבקש מילד לעבור על איסור דרבנן אפילו שהוא לטובתו (עיין שו"ת יביע אומר ח"ו סי' מו, יט).