החינוך לזהירות בממון הזולת
החינוך לזהירות בממון הזולת
החינוך התורני משקיע מאמצים כבירים להחדיר בתלמידים את המידה החשובה של שמירה על ממון הזולת ועל חומרת הגזל לסוגיו. וחז"ל ציוונו "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך" (אבות פ"ב מי"ב), ואמרו:
"כשם שאדם רואה את ממונו כך יהא רואה את ממון חברו, וכמו שאדם רוצה שלא יצא שם רע על ממונו, כך יהיה רוצה שלא יצא שם רע על ממון חברו" (אבות דרבי נתן).
כידוע שנפש האדם חומדת גזל ועריות, ויש לאדם משיכה פנימית לחמוד לגזול את ממון הזולת יותר מכל, ולכן על ההורים והמורים להציג הענין בפני הילדים והתלמידים חומרת הענין, ולהזהירם לבל יקחו שום דבר מחבריהם בלי רשות, כי נטילת דבר ללא רשות מבעליו נחשבת לגזל, ואפילו לוקח על מנת להחזיר ללא רשות נקרא גזלן, ולכן החינוך התורני מחנך את הנער בתחילת דרכו להיזהר מגזל ומפגיעה בממון הזולת, ואז החינוך הטוב ילווה אותו עד זיקנה.
חז"ל אמרו: "סאה מלאה עוונות – מי מקטרג בראש? גזל (קהלת רבה לג,ג ילק"ש בהר רמז תרס), וגזלה אחת דוחה מאה ברכות (מדרש תלפיות), ואדם שלוקח את שאינו שלו סופו שיקחו את שלו (דרך ארץ זוטא), והגוזל את העני כאילו גוזל את נפשו "את נפש בעליו יקח" (משלי א, יט).
ואין לך חמור בכל איסורי תורה מעונש גזל (תנחומא פ' נח סי' ד), ולכן על מערכת החינוך לקבוע בתכנית הלימודים פרקי חינוך בענין כיבוד ממון ורכוש הזולת, לא להשחית רכוש הפרט והציבור, ואחד הערכים הנלמד בחינוך התורני הוא איסור "בל תשחית" (ראה בספר המצוות לרמב"ם מצוה ל"ת נז).
ובכדי למנוע מהילד שלא יקח כסא או כל דבר אחר מהוריו ללא רשותם, כי "העין רואה והלב חומד", ונאמר "פן אורש וגנבתי" (משלי ל, ט. ומסילת ישרים), ואין רש יותר מהילד, ולכן על ההורים לתת לבניהם מידי פעם סכום כסף כדי שלא ירגיש שהוא מקופח ויבוא לגנוב מהוריו ומחבריו, ולכן חובה לחנך ולכבד רכוש הזולת, ואפילו בבית אין לנגוע בארנק של ההורים כי לא שייך לו, ולשנן לו פעמים רבות "שונא מתנות יחיה" (משלי טו, כז). ואסור לחמוד בית הזולת ורכושו "לא תחמוד בית רעך..." (עשרת הדברות), ואסור ליהודי להעלות במחשבתו לעשות תחבולה לרמות חברו ולקחת במרמה, אלא כל משאו ומתנו יהיה באמונה, ומעשיו מתוקנים (יומא פו ע"א). וכתב הרמב"ם (סה"מ ל"ת רכו) הזהירנו מהשים מחשבתנו לחמוד מה שיש לאחינו להתאוות בו... סופו לאנוס ולגזול ויעבור על לא תתאוה.
כתב מרן הראי"ה קוק (שמונה קבצים ג, שמו):
בכל אחד ואחד מישראל מגדול ועד קטן, אור אלקים חיים ביפעת קודש בוער ומאיר, והסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועה של השכינה.
ודברים אלה מלמדים אותנו נתינת כבוד לכל תלמיד, לכל נער, ודאגה אמיתית לאווירה מתאימה בכיתה ובבית הספר, כדי להבליט את הייחודיות של כל תלמיד, לאהוב כל תלמיד כי הקב"ה מבקש מישראל לאהוב ולכבד זה את זה, ולא ימצא בהם עברה וגזל ודבר מכוער (תנא דבי אליהו פכ"ח), ועל ההורים והמורים לתת שיעורים והטפת מוסר בענין כמה אדם צריך להיות "שמח בחלקו" שהיא מעלה גדולה המרחיקה את האדם מעבירות חמורות כגון גזל והונאה וריבית, ומאריכה ימיו "השמח בחלקו יהיו מספר ימיו כפולים" (עיין רש"י ליבמות סג ע"ב), ואמרו "פרי ההסתפקות היא המנוחה" ו"עושר הנפש טוב מעושר ממון" (מבחר פנינים שער ז). "ואדם רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חברו" (בבא מציעא לח,א) "וטהר ידים יוסיף אומץ" (איוב יז,ט) כלומר מי שידיו טהורות ונקיות מגזל ועושק, מוסיף אומץ וגבורה בנפשו. כי כשאדם נהנה מממונם של אחרים נפשו נחלשת.