החינוך להכרת הטובה
החינוך להכרת הטובה
הכרת טובה היא מידה מעולה ומשובחת מאוד מכל המידות, וכפיות טובה היא הגרועה מן הכל, אין לך קשה לפני הקב"ה יותר מכפיית טובה, ולא נטרד אדם הראשון מגן עדן אלא על כפיית טובה שאמר "האשה אשר נתת עימדי" (בראשית ג, י-יב), ומכאן למדו חז"ל (ע"ז ה ע"ב, יבמות סג ע"ב) שאדם היה כפוי טובה – שהקב"ה היטיב עימו ביצירתו לו אשה עוזרת וסומכת.
על ההורים והמחנכים להטיף ולשנן שהכרת הטוב עדיפה מכל קידוש ה', מחנכת לאמונה בה', לרכישת חברים, ולהעריך כל דבר בעולם, וגדולי ישראל בכל הדורות לא שכחו לגמול טובה עם כל נברא שגמל איתם חסד, כי זהו אחד מיסודות תורתנו המחנכת להכרת הטוב, לשלילת כפיית טובה שהיא מידה רעה ומאוסה.
אדם שהוא כפוי טובה שנאוי בעיני הבריות ומרוחק מהקב"ה, ואין לו חלק וזכות בעם ישראל, ולכן יש להחדיר לתודעת הילד מעלת הכרת טובה ובפרט הכרת טובת הוריו ומוריו שהביאוהו לעולם וחינכוהו לטוב וליושר, שמקנים לו חיים נוחים, שקטים ושלווים, ומרחיקים אותו ממידות גרועות ומגונות, וגם קילל אותו שלמה המלך: (משיב רעה תחת טובה, לא תמוש רעה מביתו" (משלי יז, יג), כלומר המתנהג בהתנהגות שפלה זו נענש במכות מתמידות ונמשכות – "לא תמוש מביתו". התורה במצוותיה מחנכת להכרת טובה כמצוות פטר חמור (שמות כב,ל) עזרו לישראל במבדבר ולכן התורה משלמת לו שכר על ידי שפודים אותו כמו בן בכור (בכורות כ,א) וחז"ל אמרו שאליהו ואלישע זכו להחיות מתים בזכות הכרת הטוב שהכירו לבעלי אכסניא שלהם (שמו"ר ד,ב) ואפילו לדומם יש להכיר טובה (בבא קמא צב,ב)