קיבוץ גלויות בתנ"ך

קיבוץ גלויות בתנ"ך

א. בתורה 

1. "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' שמה, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך" (והוא יהיה רק לארץ ישראל שתזכה לשלוט בה כמו ששלטו בה אבותיך:) "והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה". (בארץ ישראל תזכה לטוב ולריבוי) "והיטיבך והרבך מאבותיך" (דברים ל, א-ו).

2. "ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצץ גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (דברים כט, כז).

3. "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש" (דברים כח, סה).

4. "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה אשר חילה ה' בה, גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבוים אשר הפך ה' באפו ובחמתו" (דברים כט, כא-כז).

5. "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אני ה' אלוקיהם" (ויקרא כו, מד).

6. "והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויבכם היושבים בה. ואתכם אזרה בגוים והריקותי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה" (ויקרא כו, לב-לג).

ב. בנביאים

1. "הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלים, והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וירונו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב, א-ד).

2. "שאי סביב עיניך וראי, כולם נקבצו באו לך, בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה. אז תראי ונהרת, ופחד ורחב לבבך,, כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבואו לך" (ישעיה ס, ד-ה).

3. "כי חורבותיך ושוממותיך וארץ הריסותך, כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך, עוד יאמרו באזניך בני שכלויך, צר לי המקום גשה לי ואשבה. ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה, ואני שכולה וגלמודה, גולה וסורה, ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי, אלה איפה הם" (ישעיה מט, יט-כא).

4. "והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו" (ישעיה נח, יא).

5. "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגעור בך. כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה'". (ישעיה נד, ט-י).

6. "אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאום ה' וגואלך קדוש ישראל, הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדוק וגבעות כמוץ תשים" (ישעיה מא, יד-טז).

7. "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" (ישעיהו כז, יב).

8. "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך, בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה'" (ישעיה נד, ז-ח).

9. "אל תירא כי אתך אני ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך, אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי, הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ" (ישעיה מג, ה-ו).

10. "כי ניחם ה' ציון ניחם כל חורבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצה בה תודה וקול זמרה" (ישעיה נא, ג).

11. "אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעינות אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים" (ישעיה מא, יח).

12. "ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי, אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך ואומר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך, אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלקיך אימצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי" (ישעיה מא, ח-י).

13. "כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה, והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים" (ישעיה לה, ד-ז). 

14. "והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו" (ישעיה נח, יא).

15. "הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך, תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתך, כי אני ה' אלקיך מחזיק ימינך האומר לך אל תירא אני עזרתיך" (ישעיה מא, ט-יג).

16. "הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. והיה ביום ההוא נאום ה' צבאות אשבור עולו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא יעבדו בו עוד זרים" (ירמיה ל, ז-ח).

17. "כי כה אמר ה' רונו ליעקב שמחה, וצהלו בראש הגוים, השמיעו הללו, ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל. הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה ויולדת יחדיו קהל גדול ישובו הנה, בבכי יבואו ובתחנונים אובילם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא" (ירמיה לא, ו-ח).

18. "הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמר, כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם נאום ה'" (ירמיה ב, א-ג).

19. "והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרע, כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע נאום ה'" (ירמיה לא, כז).

20. "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי איננו, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיה לא, יד-טו).

21. "מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד" (ירמיה לא, ב).

22. "כי הנה ימים באים נאום ה' ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה' והשיבותים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירשוה" (ירמיה ל, ג).

23. "לכן כל אוכליך יאכלו וכל צריך כולם בשבי ילכו והיו שואסיך ללמשיסה וכל בוזזיך אתן לבז" (ירמיה ל, טז).

24. "כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל, מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תופיך ויצאת במחול משחקים, עוד תטעי כרמים בהרי שומרון נטעו נוטעים וחללו" (ירמיה לא, א-ד).

25. "ולקחתי אתכם אחד מעיר, ושנים ממשפחה, והבאתי אתכם ציון (ירמיה ג, יד). 

26. "בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל, ויבואו יחדיו, מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם" (ירמיה ג, יח).

27. "והרבתי עליכם אדם כל בית ישראל כולה ונושבו הערים והחרבות תבנינה, והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו, והושבתי אתכם כקדמותיכם, והיטיבותי מראשתיכם, וידעתם כי אני ה'" (יחזקאל לו, י-יא).

28. "וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים, אשר חיללתם בתוכם... ולקחתי אתכם מן הגוים, וקיבצתי אתכם מכל הארצות, והבאתי אתכם אל אדמתכם" (יחזקאל לו, כב-לב).

29. "לכן אמור כה אמר ה' אלוקים וקבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בהם ונתתי לכם את אדמת ישראל" (יחזקאל יא, יז-יט).

30. "כה אמר אד-נ-י ה' ביום טהרי אתכם מכל עוונותיכם, והושבתי את הערים, ונבנו החורבות, והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר, ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו" (יחזקאל לו, לג-לו).

31. "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו, ח).

32. "וקראתי אל הדגן והרביתי אותו, והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים" (יחזקאל לו, כט-ל).

33. "כה אמר ה' אלוקים ביום טהרי אתכם מכל עוונותיכם והושבתי את הערים ונבנו החורבות" (יחזקאל לו, לג).

34. "והיה כאשר הייתם קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל תיראו תחזקנה ידיכם" (זכריה ח, יג).

35. "כה אמר ה' צ-באות עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה" (זכריה ח, ד-ה).

36. "פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה" (זכריה ב, ח). 

37. "כה אמר ה' צ-באות עוד אשר יבואו עמים ויושבי ערים רבות, והלכו יושבי אחת אל אחת לאמר נלכה הלוך לחלות את פני ה', ולבקש את ה' צ-באות אלכה, גם אני. ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את ה' צ-באות בירושלים, ולחלות את פני ה'. כה אמר ה' צ-באות, בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם" (זכריה ח, כ-כג).

38. "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, יט). 

39. "ויקנא ה' לארצו, ויחמול על עמו. ויען ה' ויאמר לעמו הנני שולח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אותו, ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים" (יואל ב, יח-יט).

ג. בכתובים

1. "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם" (תהלים קמז, ב-ג).

2. "ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין" (שה"ש א, ב).