עת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיה ל, ז)

עת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיה ל, ז)

א. מבצע שומרי החומות

בתקופה קשה זו במבצע "שומרי החומות" שהגוים ובראשם אירן ואירגוני הטרור למיניהם, חפצים לכלותנו, לגרשנו, מנחלת אבותינו שכבשנו בקרבנות רבים, מידי פעם לפעם מתפרצת שנאתם התהומית ויורים בנו מכל עבר להשמידנו על שקמנו לתחיה לאומית, להיות עם עצמאי כיתר העמים.

ברם עם ישראל המאופיין ברחמנות (יבמות עט ע"א), ומורשתו הרוחנית והמידותית היא הרחמים והחסד עם כל יצורי עולם (עיין אורות הקודש ח"ג שלז, רמב"ם הל' דעות פ"א ה"ז), מבליג ואינו חפץ בחיסול בריותיו של ה' יתברך, והמלחמה כפוייה עלינו, ומחובתנו להשיב מלחמה שערה ולהגן על קיומנו הלאומי.

ולעת הזאת, אנו זקוקים לדברי ירמיה הנביא שפנה לבני דורו וגם לדורות הבאים, שהרי ה' מצווהו "כתוב לך את כל הדברים..." (ירמיה ל, ב), והדברים הללו אמורים לדורנו – דור הגאולה והתחיה הלאומית, דור של קיבוץ גלויות "ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה... והשיבותים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירושה" (שם ג), והנביא מזהיר אותנו לבל ניבהל, לבל ניתפס ליאוש ולחרדה מול פרעות הערבים, זריקות אבנים, יריות, ירי טילים ופצמרים מהצפון ומהדרום לערי ישראל – ירושלים, ת"א, אשקלון, אשדוד, באר שבע ועוטף עזה, ונוסף לזה גם התערבותם המלחמתית של הערבים בתוך ארץ ישראל הנחשבים לאזרחי המדינה, ועשו פרעות ביפו, בעכו, בלוד, בירושלים... והעם מתכנס מרוב פחד ואימה במקלטים, בממדי"ם, ובמרחבים מוגנים.

ובראותנו את הזוועות הללו, הקרבנות בנפש ובממון שהעם סופג מאויביו, כפי שעינינו רואות כעת במבצע "שומרי החומות", קם הנביא לפי פקודת עליון ומעודד את דורנו לבל יתייאש מהצרות התוכפות אותנו, כי מהן תצמחנה ישועות גדולות ו"עת צרה היא ליעקב וממנה יושע", וכתב רבנו הגר"א בספרו "קול התור" (פרק יא, יג): לדעת מראש כי בעקבות משיחא, מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה ומצוקה ככתוב "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע", כי ארץ ישראל נקנית ביסורים (ברכות ה ע"א), אבל בזה היא נקנית ממש, עקבות משיח באות מתוך הפרעות ומכשולים רבים, ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם תהיה ח"ו איזו מכשלה בדרך עבודתנו ולהיות בטוחים כי דוקא ממנה יעקב יוושע, ומן המיצר נגיע למרחב י-ה (תהלים קיח, ה).

ברם גם אחרי שובנו למולדתנו אחרי שואה נוראית ופוגרומים קשים מנשוא, הגוים מתרגזים עלינו, על כוונתנו להקים את מלכות ישראל מחדש, "שמעו עמים ירגזון" (שמות טו, יד), ועל מה הם רוגזים וקוצפים? אומרים חז"ל בפסיקתא  על שום שרוצים להקים את מלכות ישראל, להיות עצמאיים בנחלתם הטבעית, וזה מעצבן ומרגיז אותם, ובפרט הישמעאלים שלפי דוקטרינת הקוראן אסור ליהודי להיות עצמאי, ריבוני, אלא חייב לחיות תחת חסות האיסלאם, ולכן לשיטתם אסור להקים מדינה יהודית עצמאית, ועל זה נלחמים למעלה ממאה שנה, מאז התחילה היהודים לשוב לארץ ישראל, ותיפח רוחם כיון שמלחמתם בנו היא מלחמה נגד בורא עולם, נגד התוכנית האלוהית, להשיב שבות עמו, וכפי שניבאו נביאי ישראל, ועל זה אומר הנביא ירמיה (שם י): 

"ואתה אל תירא עבדי יעקב, ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד".

הנביא ירמיה מחזק את רוחנו ועמידתנו האיתנה, ומבטיח לנו (שם ח): 

"והיה ביום ההוא... אשבור עולו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק, ולא יעבוד בו עוד זרים".

כי אחרי שבירת עול הגוים מעלינו זוכים אנו למלכות חזקה, למלכות בית דוד שתשים קץ לפחד ולחרדות, ותעניש את הגוים על רשעותם וזדון לבם לחבל בתקומת ישראל, לדכא רצונו העז של העם לשוב לאלוהיו, לחדש ימיו כקדם, להביא מזור רוחני וגשמי לאנושות, כי אין מטרת גאולת ישראל לבלוע עמים, לחבל בעצמאותם ובאורחות חייהם הלאומיים (עיין איגרות הראי"ה ח"א, קיב).

ולכן הדרישה כעת מהעם היושב בציון להתגבר על הפחד, לשבור עול גוים מעלינו, לנפץ תרבות הגוים מחיינו "חזקו ידים רפות, וברכים כושלות אמצו... אל תראו, הנה אלוהיכם נקם יבוא, גמול אלהים הוא יבוא ויושיעכם" (ישעיה לה, ג-ד), הנביא ישעיה מנבא שחלק מתהליך הגאולה הוא נקמה גדולה בגוים שהציקו לעם ישראל, "כי אעשה כלה בגוים אשר הפיצותיך שם" , ולכן כל אוכליך יאכלו, וכל צריך כולם בשבי ילכו... וכל שואסיך למשיסה, וכל בוזזיך את לבז" (ירמיה ל, טז), ועינינו הרואות שמגיפת הקורונה ממשיכה להכות בגוים, וב"ה בישראל הולכת ודועכת, כי עם ישראל מהרהר תשובה בלבו.

ונשאלת השאלה: מה המטרה של הייסורים הקשים הללו שבאים על עם ישראל? עונה הנביא "ציון היא דורש אין לה" (ירמיה ל, יז), כלומר כל הפצעים והייסורים הניתכים עלינו הם משום שלא רוצים לבקש את בנין ציון, את בנין ירושלים, את בנין המקדש על תלו בהר הבית, ומפקירים לבעלות נכרים, לשלטון ה"ואווקף" בטענות פוליטיות וחברתיות, כדי שלא לעצבן ולהסית את הישמעאלים העושים כחפצם בהר הבית, וממשלת ישראל ובפרט "ממשלת שמאל" נכנעת להם ואוסרת על יהודים לעלות ולהתפלל בהר הבית, במקומות המותרים הלכתית להיות בהם (עיין רמב"ם הל' ביאת המקדש פ"ג ה"ד).

הפצעים הללו יתרפאו – מבטיח הנביא – כשנרצה ונשתוקק לראות כסא מלכות ה' בירושלים הבנויה והמשוחררת מעול זרים, "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים לשם ה' לירושלים, ולא ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע" (ירמיה ג, יז). 

כעת השפחה הנחרפת שולטת בלי מיצרים בהר קדשנו, והמלכה האמיתית רחוקה ממנו, וכל צעד מצד גאולת ישראל נדחק, ויהודים החפצים להתפלל בהר הבית נענשים על ידי המשטרה בגין זה.

ואולם הם טועים, כי הם טועים ומעכבים את המלכה האמיתית לשוב לארמונה, לחזור למשכנה הטבעי, וזה לא יעזור להם, כי הנביא מכריז "כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם ונבנתה עיר על תילה וארמון על משפטו ישב ויצא מהם תודה..." (שם יח-יט), אבל בנתיים הפורעים הפראיים מנסים לעכב שלטון ישראל בירושלים ובמיוחד בהר הבית, אבל מחובת העם המאמין בגאולתו ללחום נגד עצתם הזדונית, ולהמשיך לייהד את ירושלים, לבסס את השלטון היהודי על הר הבית ולהכריז קבל עם ועדה שהגיע הזמן שבית ה' יבנה על מכונו והוא יהיה "בית תפילה" לכל העמים (ישעיה נו, ז), וכל אדם באשר הוא אדם – זכאי להביא קרבן "עולה" למקדש ולהתפלל שם לבוראו.

שליטתנו בירושלים תתחזק, ויתקבצו נדחים לתוכה, ויבקשו דבר ה', כי המהות של ירושלים הוא היא מתן תורה, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב, ג), ולכן כאשר האוכלוסיה היהודית לגווניה תגדל ותשגשג בתוככי ירושלים כך ירושלים תשגשג בבניינה ובשאיפותיה הרוחניות, ששיאן הוא בנין הבית השלישי, שהוא תכלית הגאולה האחרונה, וכמו שכתב הרמב"ן לגבי גאולת מצרים (שמות יז). וכתב בעל "שבולי הלקט" (סי' קנז), וכן מובא בילקוט שמעוני (שמו"א ח רמז קו) שאין ישראל נגאלים עד שיבקשו שלשה דברים: מלכות ה', מלכות בית דוד, ובית המקדש.

והנביא ישעיה  (לה, י. נא, יא) ניבא: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם, ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה".

ב. שנאת ישמעאל לעם ישראל וההפרעה לתקומתו

פרעות הערבים מראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בלומדנו את ההיסטוריה של ישראל בזמננו אנו, רואים שמראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, מהתחלת קיבוץ גלויות, הערבים בעזרת האנגלים פרעו בנו, וממשיכים גם לאחר הקמת המדינה לחבל בתחייתנו הלאומית, להציק לנו במצוקות קשות, ולרצוח יהודים בלי חמלה, כי אינם מסוגלים לראות איך עם מדוכא ומושפל מרים את ראשו ושב לאיתנו הראשון.

ומאז כיבוש ארץ ישראל ע"י הבריטים (1920-1921) הערבים ניסו לעצור מימוש הכרזת בלפור והסכמי ועדת סן רמו (1920), ועשו פרעות קשות במתיישבים היהודים, אבל עצת ה' היא תקום, ומחשבתם הרעה הופרה, ומונה נציב יהודי לא"י מר הרבט סמואל, שהפיח רוח חיים בעליה ובהתיישבות היהודית בכל רחבי הארץ. וכן בשנת תרפ"ט (1929) נרצחו 133 יהודים בפרעות בכותל המערבי, בירושלים, בחברון, בצפת, וקראו לזה "מהפכת הכותל המערבי" (תורת אל בוראק), וגם מפרעות הללו נבנו שכונות ומוסדות תורה בירושלים ובשאר הערים.

ולצערנו הרב גם מהתעוררות זו צמחה ברית פרופסורים הנקראת "ברית שלום" שדגלו בוויתורים נרחבים לערבים ולצמצום העליה וההתיישבות היהודית בא"י כדי לפייס את הערבים, וכן בימים אלה קמו כל מיני אנשי אקדמיה ומטיפים לוויתורים, לפיוס, עם שונאינו, ולצמצום ריבותנותינו על ירושלים ושאר מרחבי ארצנו.

ואנשים אלה מטרפדים בדעותיהם המסולפות את התוכנית האלוהית מראשית הבריאה, שארץ ישראל היא אחוזה נצחית של עם ישראל (עיין אור החיים הק' לדברים ד, מ), ועצת ערב רב ושונאי א"י תופר, ודבר ה' יקום לעולם (ראה ישעיה מ, ז-ח), ושום נברא לא יוכל לחבל ברצון העליון ובחזון הנביאים שניבאו לתחיית העם בנחלתו הטבעית.

המאורעות של מבצע "שומרי החומות" באים לאותת לנו ולהודיע ליהודים שצריך להיערך למלחמה נגד אויבי ה' עד כניעתם לתכנית האלהית, וכל הדיבורים על "דו קיום" הם קשקושים והבלים בעלמא, כי הדו קיום מחייב הכרת הערבים בשלטוננו הבלעדי על ארץ ישראל שניתנה לישראל כאחוזת עולם, ואין לגוים שום אחיזה ושייכות בה.

ובשנת 1936-39 היה המרד הערבי הגדול שבו נרצחו 400 יהודים, ועליית השלטון הנאצי בגרמניה, וזה גרם עלייתם של אלפי יהודים לארץ ישראל, ואוכלוסיית ארץ ישראל הלכה וגדלה עד להיותם שש מאות אלף יהודים בשנת תש"ח שאז קמה מדינת ישראל למגינת לבם של הערבים שלחמו נגד עם ישראל בצבא גדול (600,000 חיילים מכל מדינות ערב והאיסלאם), בכל כוחם נגד הקמת המדינה, וגם אחרי מלחמה עקובה מדם במדינה הצעירה חסרת יכולת צבאית וכלכלית, ענייה ומרודה, הקב"ה היושב במרומים לעג להם, כי לא ידעו שפרעותיהם נגד ה' ומשיחו "יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו" (תהלים ב, ב), וכתוב "יושב בשמים ישחק ד' ילעג למו" (שם ד), והנחמה עולה מן החורבן בבחינת "אורות מאופל אמר ויחי" (פיוט לימים נוראים), וכדברי הזוהר הקדוש (ויקרא מח ע"א): "תועלתא דנהורא לא אתחזיא אלא מן חשכה".

בנין הארץ וירושלים הוא נדבך הכרחי בתיקון העם והעולם מזוהמת הנחש ומטומאת המוות שבא לעולם בעקבות חטא אדם הראשון, והקרבנות עבור שחרור הארץ והמקדש הם נדבך בדרך אל הגאולה השלמה. וריה"ל בכוזרי (חתימת הספר, אותיות כג-כז) כתב: "ירושלים לא תיבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה".

גאולת ישראל תלויה בבניינה של ירושלים, ולא לא יכולה להיות נחמה בלי בנין ירושלים, בלי בנין המקדש על מכונו, ואמרו במדרש "כל זמן שציון אינה בנויה הגואל עדיין לא בא" (עיין מדרש שלמה לרב שלמה זלמן ריבלין, דרשות ח"א דרשה כא).

וכתב הזוהר הקדוש (ח"א קיט) שישמעאל ינסה לעצור את התהליך האלוהי, "ובני ישמעאל זמנין בההוא זמנא לאתערא עם כל עמין דעלמא למיתי על ירושלים", "ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה" (זכריה יד, ב), אבל עצת ה' תקום לעולם, והשפחה תידחה מפני הגבירה-המלכה, ואורה של ירושלים יפציע בעולם, והעולם יבנה על תלו, ונזכה כולנו לראות את אורה של ירושלים מאיר מסוף העולם ועד סופו, וניבא ישעיה (פ' לב): "וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננים", "ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים..." (ישעיה פ' נו. ועיין עמוס פ"ט. ירמיה לא, ג. והושע ב, כ), "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלהיך" (עמוס ט).