משיחת מלך ישראל בשמן המשחה ובשמן אפרסמון

הרב שלמה בן חמו 

א. המקור

הרמב"ם (הל' מלכים פ"א ה"ז) כתב: כשמעמידים המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר "ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו" (שמו"א י, א), ומטרת המשיחה היא לסמל את הזכיה במלכות לו ולזרעו אחריו, ולכן המלך נקרא "משיח ה'" (שמו"א ב, י).

ואולם כל זה אמור רק במלכי בית דוד לבד, וכמו שפסק שם הרמב"ם (הל' י), ומלכי ישראל אינם נמשחים בשמן המשחה כי אין המלכות אלא לדוד ולזרעו, "מלכי בית דוד הם העומדים לעולם, שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם" (שם ה"ט), ולכן אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון, ואין מושחין אלא זרע דוד, וכידוע המושח בשמן המשחה אדם שאינו ראוי לכך חייב כרת, כי בשמן המשחה יש קדושה, ועל כן מלכי ישראל אינם נמשחים אלא בשמן אפרסמון בלבד (עי' הל' כלי המקדש פ"א ה"ה, כריתות ה ע"ב).

ולפי זה מוכרחים לומר שמה שמשח שמואל את שאול היה בשמן אפרסמון, וכן כתבו הרד"ק והאברבנאל בשמואל (א פ"י). 

והנה בענין משיחת שאול, תמוה הדבר איך שמואל הנביא משח את שאול, הרי שאול הוא משבט בנימין ולא מיהודה, והרי הגמרא בכריתות (ה ע"ב) אומרת שמלכי בית דוד מושחין אותם ואת מלכי ישראל אין מושחין, ופסקה הרמב"ם הנ"ל?

והרד"ק עמד על שאלה זו ופירש ששאול נמשך בשמן אפרסמון, כדברי הגמרא בכריתות, ולא בשמן המשחה שהוא מיועד אך ורק למלכי בית דוד, וכן כתב האברבנאל שם.

ברם כשמעיינים ברמב"ם (ריש הל' מלכים) רואים שאינו סובר כדעת הרד"ק, וכך כתב: "כשמעמידים מלך מושחים אותו בשמן המשחה", והביא ראיה מהפסוק הכתוב במשיחת שאול "ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו" (שמו"א פ"י), הרי מפורש כי לדעת הרמב"ם נמשח שאול בשמן המשחה ככל מלכי בית דוד ולא בשמן אפרסמון כדעת הרד"ק, וא"כ חוזרת השאלה על הרמב"ם איך נמשח שאול בשמן המשחה, הרי אין מושחין בשמן המשחה אלא למלכי בית דוד בלבד?

וכן סובר רש"י בכריתות (ה ע"ב) שכתב "ולא מלכי ישראל – משבא דוד, אבל שאול נמשח", כלומר לפי רש"י שאול שבא לפני הופעת דוד נמשח בשמן המשחה, ורק אחרי משיחת דוד אסור למשוח מלך בישראל בשמן המשחה.

ולפי רש"י אפשר ליישב גם את הרמב"ם, שבאמת אחרי המלכת דוד אסור למשוח בשמן המשחה מלך מישראל, אבל לפני שנמשח דוד היה מותר למשוח, ומשום כך שאול נמשח בשמן המשחה כי עדיין לא נאסר הדבר.

אבל עדיין תמוה על רש"י והרמב"ם, הרי המשיחה מיועדת רק למלכי בית דוד בלבד, ולמה שאול נמשח בשמן המשחה?

ב. נצחיות מלכות בית דוד

והנה הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"א ה"ט) פסק: "מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם, אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים" (מלכ"א יא, טו).

ברם מצאנו שלאחר חטאו של שאול אמר לו שמואל הנביא: נסכלת, לא שמרת את מצות ה' אשר ציווך, כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם" (שמו"א יג).

נמצא שלולא חטא שאול בהשאירו את אגג העמלקי, היתה המלכות נשארת אצלו, כמ"ש הרמב"ם (הל' מלכים פ"א ה"ח), ופלא הדבר, הרי המלכות זכה בה דוד הוא וזרעו עד עולם, ואיך אמר לו שמואל לשאול שלולא החטא היה הוא וזרעו מלכים לעולם?

והנה הרמב"ן לבראשית (מט, י) כתב על הפסוק "לא יסור שבט מיהודה" (שם ח-יב) הובטחה המלכות ליהודה, ושאל הרמב"ן והלוא חזינן כי לולא חטאו של שאול היתה מלכותו קיימת לעולם? ויישב הרמב"ן בשני אופנים את השאלה הזאת.

א. לולא חטאו של שאול היה הוא וזרעו מולך רק על מקצת מבני ישראל, או היה מולך על שבטי יוסף ובנימין.

ב. שאול וזרעו כן היו מולכים על כל ישראל אבל תחת מלכי בית דוד כעין משנה למלך, וזוהי דעת הראב"ד (הל' מלכים פ"א ה"ט), שכתב שאילו היה ירבעם מלך כשר ובניו כשרים לא היתה מלכות פוסקת מזרעו, אבל היתה שניה למלכות בית דוד, כגון קיסר ופלג קיסר, והרבה תמהו על הסבר זה, (עיין בזה המאמר הראשי כאן).

וסיים הרמב"ן כדעת הרמב"ם הסובר שאם יעמוד מלך משאר ישראל תיפסק המלכות מביתו, ועוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה ונענשו, וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני (עיין רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"א), כי לא להם המלוכה (רבנו בחיי בראשית עו, ב), ולכן היו לעבדים והכריתום מידה כנגד מידה (עיי"ש ברבנו בחיי).

יוצא מכל האמור שלפי הרמב"ם הרמב"ן ודעימם, שכל השקלא וטריא שייכת דוקא קודם שנבחר דוד למלך, אבל לאחר שזכה דוד בכתר המלכות לו ולזרעו עד עולם – לא שייכת יותר מלכות שתעבור בירושה לעולם, רק מלכות בית דוד לבד, שהרי נאמר לירבעם "אך לא כל הימים" (מלכ"א יא, טל), ורק שאול שמלך קודם שבא דוד היה יכול לזכות במלוכה לזרעו לעולם אילו לא חטא, וכפי שאמר לו שמואל.

ולפי זה אפשר ליישב את הקושיא על הרמב"ם, למה נמשח שאול בשמן המשחה אף על פי שלא היה משבט יהודה ומבית דוד? לפי שמלכותו היתה צריכה להיות מלכות קיימת אף לזרעו לולי החטא, כך הסביר בעל המשך חכמה (שמות ל, לא), אבל לאחר המלכת דוד – אין מלכות אחרת שלא משבט יהודה קיימת לנצח, וכל אחד מישראל שיקום וימלוך ויעבור על צוואת הזקן (יעקב אבינו) סופו להענש כמו שקרה לחשמונאים. 

והרד"ק והאברבנאל (שמואל א פ"י) שכתבו ששאול נמשח בשמן אפרסמון סוברים שהבטחת יעקב "לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מט, י) היא הבטחה ואזהרה לדורות, ואפילו שעדיין לא בא דוד, שבט המלוכה הוא יהודה ולא שאר השבטים.

ג. משיחה בשמן המשחה

ולפי זה מבואר למה מושחין רק את מלכי בית דוד (כריתות ה ע"ב, רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ט) משום ששמן המשחה הוא אות וסימן למי שהמלכות או הגדולה נקנית לו כקנין גוף וזכה בה וגם זרעו, וכמו שהכהנים נמשחים בשמן המשחה, אהרן הכהן זכה בכהונה הוא וזרעו, וכן המלכים נמשחים בשמן המשחה, כי המלכות היא קנין של בית דוד לו ולזרעו עד עולם, אבל שאר השבטים הופקעה מהם המלכות, ואין להם מלכות בעצם,