"מדינה" ו"מלכות" במקרא ובדברי חז"ל

הרב שלמה בן חמו 

מקורות

א.     רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס (איכה א, א).

ב.     הכל כמנהג המדינה (כתובות ו).

ג.     שבע ועשרים ומאה מדינה (אסתר א, א).

ד.     ויפקד את נערי שרי המדינות (מל"א, ב, טו).

ה.     ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים (נחמיה יא, ג).

ו.     מדינת חוק: מדינה ששורר בה חוק ומשפט.

ז.     מדינת סעד: מדינה הדואגת לסיפוק צרכיהם של אזרחיה – חינוך, בריאות, עזרה לנכים ולזקנים.

ח.     והנה טוב מאד זו "מלכות שמים" – וטוב מאד – זו "מלכות הארץ" כיון שהיא תובעת דקיון (דין ומשפט) על הבריות (בר"ר סו"פ ט).

ט.     המלכת מלך היא טובת הכלל ומתיקון העולם (מדרש הגדול ריש פ.משפטים והחינוך מצוה תקב-תקג).

י.     שום תשים עליך מלך (דברים יז, טו) ואמרו בירושלמי (סנהדרין פ"ב ה"ו)  "דאת שויתי עלך".

יא.     ולאום מלאום יאמץ (בראשית כה, כג) ואמרו "אין לאום – אלא מלכות" (ע"ז ב, ב) ופירש רש"י "לאום – מלכות כשהיא לבדה".

יב.     אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד (חולין ס, א).

יג.     הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו (ברכות נח, א; וב"י או"ח סימן רכד, ז).

יד.     המלך הוא שליח ה' להשמיע דברי אל (רמב"ם פ"ג מחגיגה הל' ו).

טו.      ג' מצוות נצטוו ישראל להעמיד להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה (סנה' כ ע"ב ורמב"ם מלכים פ"א).

טז.      וישב שלמה על כסא-ה' למלך (דברי הימים א, כט, כג).

יז.     לב מלכים אין חקר (משלי כה, ג) וכבוד מלכים חקר דבר (שם ב).

יח.      לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם (ברכות ט, ב).

יט.      מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (ברכות נח, א). 

כ.     מלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו (בב"ק ס ע"ב. פסחים קי, יבמות עו ע"ב).

כא.     המלך הוא "לב" כל קהל ישראל (רמב"ם מלכים פ"ג, הל' ו).

כב.      לפי שהמלך במדינה כלב באדם (מדרש הגדול בראשית כ, ט).

כג.     מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (כתובות יז, א, קדושין לב ע"ב).

כד.      מלכות ישראל היא האצלה מתמשכת של מלכות ה' (רמב"ם סוף הל' חגיגה), "מלך שופט באמת דלים, כסאו לעד יכון" (משלי כט, יד).

כה.     אסור למלך לוותר על כבודו משום שכבודו אינו שלו אלא כבוד שמים ולכן מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (כתובות יז ע"א, ועיין סוטה מא ע"א ובתוס' שם, ורמב"ם הל' חגיגה פ"ג הי"ג).

כו.     מפני מה זכה שאול למלכות – על ידי שהיה זקנו מדליק לרבים במבואות אפלים (ירושלמי שביעית פ"ג, הל' יד).

כז.     משה היה מלך (בר"ר מג, ה) וכן אמרו "מלך זה משה" (ויקר"ר לא, ד) דכתיב "ויהי בישורון מלך" (דברים לג, ה) זה משה.

כח.     הענוה היא מלך מעצם דמותו ושיעור קומתו של מלך ישראל (ילקו"ש שמואל רמז קיא).

כט.     מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה (סנה' קא, ב).

ל.     כתב הרמב"ם (מלכים פ"ד בסופו): "ובכל אלו הדברים דינו דין ובכל יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת".

לא.     מלך ישראל, צריך שיהיה בו שילוב מושלם בין מידת החסד לבין מידת הגבורה (מצודת דוד לרדב"ז מצוה תקפו).

לב.      משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך (תהלים עב, א).

לג.     ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם (הרמב"ם מלכים פ"א, הל' ז).

לד.      מלך בן מלך אינו טעון משיחה (ירושלמי שקלים פו, הל' א).

לה.     מלך – ר"ת לית מגרמיה כלום, והוא בחינת סיהרא דלית לה מגרמיה כלום... (זוהר ויקהל ריח, ב).

לו.     המעיז פניו במלך כאילו מעיז פניו בשכינה (בר"ר צד, א).

לז.     והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת (דברים יז, יח-כ).

לח.     יוצא למלחמה, מוציאה עמו, נכנס, מכניסה עמו, יושב בדין היא עמו, מיסב היא כנגדו... (סנה' כא, ב).

לט.     ומה מלך שעוסק בצרכי ישראל, נאמר בו "וקרא בו כל ימי חייו ההדיוט לא כל שכן" (ירושלמי סנה' פ"ב, הל' ו).

מ.     בי מלכים ימלכו (משלי ח, טו) פירוש התורה היא המשפיעה על המלך את הדעה הנכונה להנהיג את העם.

מא.     שום תשים עליך מלך (דברים יז, טו) שתהא אימתו עליך (קידושין לב ע"ב, ורמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ג).

מב.     לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה (דברים יז, כ) וכתב החינוך (מצוה תצד) "על כן באמת צריך שמירה גדולה, וזכרון טובו יעמוד נגדו יביט אליו תמיד למען יכבוש את יצרו ויטה לבו אל יוצרו".

מג.      כל עצמו של כתר מלכות אינו בא אלא מכוחה של תורה (חז"ל).

מד.     וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה וכשיכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמוד לפניהם ויושיבם בצדו (רמב"ם מלכים פ"ב, הל' ה).

מה.      כי כל העם תלויים במלך, על כן צריך הוא להשים כל השגחתו בטובת עמו ולא בכבוד עצמו והשלמת תאוותיו (החינוך מצוה תקב).

מו.      מהותו של מלך ישראל היא להיות "שליח ה'" עלי אדמות ולכן שתיית היין גורמת לו להיות מועל בשליחותו כי היין משכחי את הקב"ה מן השותה (החינוך מצוה תקג, ובמדב"ר פרשה י, טו).

מז.      מלך כיון שכרע שוב אינו זוקף כי המלך חייב להיות נכנע להשי"ת (ברכות לד, א).

מח.     לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו (מל"א ח, נט).

מט.     מלכות שאין לה יועצים אין מלכותה מלכות (פרקי דר"א פרק ג).

נ.     "המלך" הוא צינור ההשפעה לעם ישראל, לב האומה ושליח האל.

נא.      ויאמר שמואל הלוא אם קטן אתה בעיניךראש שבטי ישראל אתה וימשחך ה' למלך על ישראל (מל"א, טו, יז).

נב.      רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הם (שבת קיא, א) ובזכותם מוריד גשמים ונותן פרנסה (תנחומא תרומה ט; יבמות סג, א; וזוהר תרומה קנב, ב).

נג.     כי לה' המלוכה ומושל בגויים (תהלים כב, כט) ופירש הגר"א שלגבי ישראל שקיבלו מלכותו – הקב"ה נקרא "מלך" אבל ביחס לאומות העולם שלא קיבלו מלכותו אינו אלא "מושל" לפי שהוא בעל כרחם.

נד.     וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו (שמו"א ח, ו) כי אותי מאסו ממלוך עליהם (שם ו).

נה.      מלך ישראל הוא הממצע בין הקב"ה לכנסת ישראל.

נו.     כתב בעל "חובות הלבבות" (שער הבחינה פרק ה) "שטובה עשה הקב"ה עם העולם שישנו מושג של מלך שלמרות שהוא בשר ודם, הוא למעלה מכולם וכולם יראים ממנו".

נז.     כתב הרמ"ע מפאנו: "ואלמלא ששאלו ישראל מלך שלא כהוגן, לא אכלוהו פגה למלכות ראשונה, ודוד ויהונתן – המלך והמשנה היו מזומנים לעשות מלוכה של קיימא על ישראל, אבל מאסו מלכות שמים והמכשלה של פסל מיכה שהיה ביניהם גרמו להם מלך שאול כשמו כן הוא מושאל לכתר מלכות לפי שעה".

נח.      שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו (יומא כב, ב) כלומר שאול חטא אחד גרם לו שיפסיד מלכותו והוא "מעשה אגג" שהשאירו חי, ואילו דוד חטא בשתים – מעשה בת שבע ומנין עם ישראל ולא הפסיד מלכותו.

נט.      לא אשוב עמך כי מאסת את דבר ה' וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל (שמואל א, טו, כו-כח).

ס.     לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט, י) "כי ביהודה בחר לנגיד" (דברי הימים א, כח, ד) ויעקב המליך שבט יהודה על אחיו (ריקנטי פ.שופטים) וחז"ל נתנו טעם לבחירה זו.

סא.     אלמלא לא קיבל דוד לשון הרע, לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל ע"ז ולא גלו מארצם (שבת נו, ב).

סב.     אמר ר"י: מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להימנות עם מלכי יהודה, מפני שלא קיבל לשון הרע על עמוס (פסחים פו, ב).

סג.     מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל (בר"ר צט, ב ותנחומא פ.ויצא אות טו ופרשת כי תצא אות י).

סד.     ביד מי מלכות עשו נופלת – ביד משוח מלחמה שהוא משל יוסף (בר"ר צט).

סה.     היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו (תהלים קיד, ב) ובזכות מסירות נפש של נחשון זכה יהודה להיות שבט מושלים והמולך שאול תחילה למחות עמלק כי אין עיקר נפילת עמלק אלא ע"י בני רחל (האלשיך).

סו.      ורוח אלקים מרחפת על פני המים – זו רוחו של מלך המשיח (בר"ר א).

סז.      ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח... ועל שלא אמר שירה נפסל (סנה' צד, א).

סח.     כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו (תהלים קמה, יא).

סט.     מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור (תהלים קמה, יג).

ע.     אלקים (דיין) לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור (שמות כב, כז).

עא.     כל המקלל דיין מדייני ישראל עובר בלא תעשה וכן אם קילל את הנשיא או ראש הסנהדרין או המלך הרי זה עובר בעשה (רמב"ם הל' סנה' פרק כו הל' א).

עב.      כתב המאירי (סנה' דף קיג, ב): לעולם יהא אדם זהיר בכבוד החכמים והחסידים והיא מתפלל בשלומם שהכל עומדים בזכותם.

עג.      ר' חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות – ופירשו הרע"ב, תיו"ט, תפארת ישראל, הספורנו והמאירי אפילו של אומות העולם – שאלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחברו בולע את חברו.

עד.      לעולם תהא אימת מלכות עליך (זבחים קב, א) ומשה ירד לקראת פרעה ואליהו רץ לפני אחאב אפילו שהיו רשעים גדולים.

עה.     כתב המאירי (שקלים פרק ה מ"ג): לעולם יהא אדם זריז בכבוד הבריות ושלא להקל בכבודם בשום צד וכ"ש באותם שהם נכאים ואומללים.

עו.     אסור למנות על הציבור אנשים רשעים ואכזריים והממנה אותם מפני הקורבה או מפני יראה... לא תסור רעה מביתו ועל קדקדו חמסו של אותו רשע (חינוך מצוה תצח).

עז.     מלך במדינה אין המדינה חסרה כלום, כך ה' אחד עמך לא חסרת כלום (מ"ת כג, ג).

עח.     מלך אין יושבים על כסאו ואין משתמשין בשרביטו, ואין רואין אותו כשהוא מסתפר (סנהדרין כב ע"א), "מלך אינו יוצא לשוק לבדו" (פרדר"א טז).

עט.     מלך בשר ודם אין יושבים על כסאו, והקב"ה הושיב שלמה על כסאו (תנחומא וארא ח, שמו"ר ח, ב).

פ.     מלך המשיח הוא חד ורך, חד לאומות, ורך לישראל (שהש"ר ז).

פא.     מלך המשיח עתיד להדריך כל באי עולם בתשובה (שהש"ר ז, י).

פב.     מדינה לפי "מדעי המדינה" היא חברה של בני אדם הגרים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקתית ופוליטית, וענייניה מנוהלים על פי נשיא, מועצת האומה, ראש ממשלה, שמהווים את הממשלה שהיא הרשות המבצעת של המדינה.

פג.     מדינה ריבונית היא מדינה המסוגלת לנהל ענייני הפנים והחוץ שלה ללא תלות במדינה אחרת או בגוף אחר כלשהו.

פד.     מדינת ישראל היא "מדינת הלאום", ויש לאום יהודי" והשאר מיעוטים שנהנים מזכויות אזרחיות, אבל "קרקע הלאום" לא שייכת להם, כי ארץ ישראל היא אחוזתו הנצחית של עם ה' המוכתר במידות תרומיות.

פה.     "מדינת ישראל" היא מדינה שוחרת צדק ומשפט, רחוקה מהפלייה גזעית ומעמדית, והיא מלאה רחמים, אהבה וחסד לכל יצורי תבל.

פו.     מדינת ישראל היא "כסא ה'" בעולם ובהווייתה הלאומית חקוקה המציאות האלוהית להיות "אור לגוים" (אורות ישראל פ"ו, ז).

פז.     כל חפצה של מדינת ישראל להיטיב לאנושות ולהצמידה להמלכת ה' בעולם.