העברת הקורונה בזכות הצדקה והחסד

העברת הקורונה בזכות הצדקה והחסד

א-     מגיפת הקורונה

אנו נמצאים השנה בעיצומה של תקופה ייחודית בתולדות העם והאנושות, עידן התפרצות מגיפה נוראה המפילה חללים רבים בעולם כולו, והשביתה מערכות שלמות שעליהן הייתה גאוות האנושות.

שנת הקורונה היא סוערת מכל הבחינות – מבחינה בריאותית ומבחינה כלכלית-חברתית, וכל אחד מאיתנו מחפש להוסיף לעצמו זכויות אשר יטו את הכף לזכות, לקרוע גזר דיננו, למתק את הדינים ולכן כפרוס השנה החדשה שנת תשפ"א נשאלת השאלה נגביר זכויותינו ונמתק הדינים מעל עמנו ונחלתנו הנתונים בצער ובפחד מאימת המגיפה המשתוללת בעולם.

והתשובה כתב רבנו יונה בספרו  שערי תשובה: אחת מדרכי התשובה, לרדוף אחרי פעולות החסד והאמת כמו שנאמר "בחסד והאמת יכופר עוון" (משלי טז, ו) ובכמה מקומות כתב שישנן מצוות שבכוחן להגן על האדם מהייסורים, מקיטרוגים שונים והן הצדקה והחסד ומצוות אלו הן מגן וצנה לחוטא, שומרים עליו מן היסורים ומצילות אותו מן המוות "וצדקה תציל ממוות" (משלי י, ב) וכן מבואר בברכות (ה, ב) העוסק בתורה ובגמ"ח מוחלין לו עוונותיו ואמרו רז"ל (אבות פ"א, מ"ב) "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים" ועל ידם העולם מתקיים כי זה גורם אהבה, אחוה ורעות בין הבריות.

ולכן העשיר נותן צדקה מברכתו לעני הזקוק לחמלה ולרחמים, וב"ה במדינת ישראל יש הרבה חסד, וחוק ביטוח לאומי הוא חוק של צדקה של רחמים על עניים ודלים, על חולים ועל מעוטי יכולת לעבוד, ולכן צדקה וחסד מצילים מדינת ישראל מצרות ומפורענות "בצדקה תכונני" (ישעיה מד, יג) והצדקה מזרזת גאולת ישראל "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (ישעיה א, כז) ואין צדקה גדולה יותר מאשר החסד של "הביטוח הלאומי".

בימים נוראים, עם ישראל עוסק במצות התשובה, בתפילות, בתחנונים, בנתינת צדקה לדלים שבכוחם לנקות וללבן את חטאינו, אבל עדיין זקוקים לייסורים שמכפרים, מזככים ומצרפים את הוויתנו ונשאלת השאלה האם היסורים הם הכרחיים ובלתי נמנעים או יש להם תמורה וחליפין?

והנה רבנו יונה בשערי תשובה מגלה לנו שהאדם יכול לחסוך ייסורים על ידי מעשה הצדקה והחסד, הכנסת אורחים וכל עזרה לזולת כי הם מצילים האדם מעונשים קשים וכמובא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג "כל הנותן צדקה וחסד אפילו ניתנה רשות למלאך הפורענות להיפרע ממנו, אין המלאך הממונה על הצדקה מניחו אלא רץ והולך בין מלאכי שלום במרום ועומד לפני הקב"ה ומלמד עליו סניגוריא" כי יסוד קיום הבריאה תלוי בחסד "עולם חסד יבנה" (תהלים פט, ג) וסדום נחרבה מחוסר מידת החסד והרחמים (אבות פ"ה, ד וסנה' קט, א) ולכן תכונתו המהותית של עם ישראל היא "החסד" (יבמות יט, א) וסגולת החסד טבועה בנשמת האומה הישראלית (הקדמה לספר שבת הארץ עמוד ז) ובספרי "אורות" (אורות ישראל א, ד) כתב מרן הראי"ה קוק "עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כולו... זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה" ותבונה זו של ההטבה לזולת ירשנו מאב האומה שלמד אותה מרבו שם בן נח שאמרו לו שבזכות החסד והצדקה שעשו לבהמות ולחיות בתיבה ניצלו מהמבול ויצאו מן התיבה (מדרש תהלים לז) והסביר המהר"ל (נתיבות עולם גמ"ח פרק ד) "כי השי"ת מפרנס כל הנבראים וכל אשר הוא קרוב אל השי"ת הוא מפרנס אחרים גם כן", ולכן אברהם כל ימי חייו לשרת את הזולת ולהיטיב לו (עיין סוטה י; בר"ר מט, ד), וזרעו הולך בדרכיו ועושה חסד עם בריותיו יתברך ולכן בכדי להינצל ממגיפת הקורונה יש להגביר מעשה החסד באומה, להושיט עזרה לנצרכים, לדלים, לחולים, לזקנים ולמעוטי יכולת הזועקים לסעד, ולכן טוב עושה ממשלת ישראל שמגישה עזרה לכל מיני גופים כלכלייים שהתמוטטו בגין הקורונה ואיבדו חוסנם הכלכלי, ומובא במדרש ( ויקרא רבה כו) כאשר נצטווה המלאך גבריאל להטיל אש לוהטת על כנסת ישראל "וירא לכרובים תבנית יד" (יחזקאל י, ח): "אמר הקב"ה לגבריאל להימנע מהפורענות כי הם גומלי חסדים אלו עם אלו", והחסד מונע מוות ודוחה כל פורענות, וכן כאשר בני ישראל היו מחוייבים כליה וה' הבטיח לאליהו "והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל" (מל"א יט, יח) ומה הזכות שהשאירה אותם לפליטה? עונה הנביא "הנה כף קטנה ככף איש עולה מים" (מל"א יח, מד) ופירשו בקוהלת רבה (יא) שעושים חסד עם זה בכף אחד וזה כיפר להם עוונותיהם.

ולכן בימים טרופים אלה שהמגיפה משתוללת בעולם ולא פוסחת עלינו, מאותתים לנו מהשמים להרבות חסד להיטיב עם הזולת, לעודד יהודי בעת מצוקתו לדלל ממנו דאגותיו ויסוריו ואמרו "טוב המלבין שיניים לחברו, יותר ממשקהו חלב" (כתובות קיא, א) "והמראה לחברו פנים שוחקות, הוא מחייה אותו ממש, מקל עליו מכאוביו ומועקותיו, והוא דבר גדול מאוד לשמח יהודי והמחייהו מקיים נפש מישראל ממש" (עיין ליקוט עצות, שמחה – לח).

תורה וגמ"ח הם שני כוחות המתנגדים לכוחות הטומאה וההרס והם המכריעים את עשו וישמעאל כי רק מי שיש לו תורה וגמ"ח ניצל מיסורים (ע"ז יז, ב; ושם משמואל פ.ויצא שנת תשע"ג).

ב-     הקורונה: דחף גדול לחסד

הנגיף הקטלני היכה בעוצמה רבה את הכלכלה העולמית וגם את כלכלת ישראל, והרבה משפחות טובות מצאו עצמן זקוקות לעזרה כלכלית כי היו הרבה פיטורים מהעבודה, יציאה לחל"ת, ירידת הקניות והתיירות פגעה בהרבה עובדים שפירנסו משפחתם בקלי קלות, ופרנסתם נפגעה, ונשארו דלים ומה על ממשלת ישראל וראשי הקהילות לעשות ולפעול לרפא את המצב?

א-     לעורר את העם להסתפקות במועט, לצמצם את ההוצאות המיותרות

ב-     לעורר להסבה מקצועית

ג-     לצוות את העובדים לשמור על מקום עבודתם

והנה עינינו הרואות שהקורונה תיגברה, מעשה החסד בעם עודדה להושטת עזרה לנזקקים, לזקנים ולחולים ולכל הזועק לעזרה כי התרופה למגיפה זו היא "תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה", ומצוה מן התורה 'לשאת בעולם חברו' שהיא 'אחת מארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם' (אבות פ"ו, ו) וכל יהודי צריך להיות "צינור בשביל אחרים, וזוהי הכלליות של האדם הישראלית שנושא בעולם חברו ודואג לזולת, לחברה ולסביבתו, ועל ידי זה מתדמה ליוצרו.

האדם הפרטי היהודי נבדק להיות כללי מדין "הערבות הכללית" ההדדית, וביום הדין הפרט משתבץ בכלל וזוכה להיות כללי ומתפלל על עצמו, על כללות ישראל ועל האנושות כולה (עיין סוכה נה, ב) עם ישראל הוא "גאון החסד", תכונה שירש מאבותיו הקדושים והיא "תכונה טבעית", תורשתית הגנוזה במכמני נשמתו ואפילו בעת צרה ומצוקה הוא מפיץ חסד ועוזר דלים והוא ממשיך את החסד האלוקי בתוך העולם "על כן משכתיך חסד" (ירמיה לא, ב).

ונשאלת השאלה איך עם ישראל מסוגל להמשיך "חסד עליון" בתוך העולם?

והתשובה היא להתבונן ולהידבק במידותיהם התרומיות של אבותינו הקדושים ובמיוחד בדמותו הנפלאה של אברהם "גאון החסד" (עיין אבות דרבי נתן נוסח א, פרק ז) "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז, כ) שהעביר "מידה תרומית" זו לזרעו ולא רק לזרעו אלא לכל באי עולם וכמו שכתב מרן הראי"ה קוק (אורות הקודש ח"ג, שלז) שמידת החסד של אברהם מתפשטת על כל באי עולם ואינה מצטמצמת רק לבני ישראל (עיי"ש ועיין ברמב"ם הל' דעות פ"א הל' ז).

מכת הקורונה היא "מכה נוראית" אבל על ידי הצדקות והחסדים עם ישראל ינצל ממנה ותפסח עליו וכפי שאנו אומרים "אולי יחוס עם עני ואביון ואולי ירחם".

עם ישראל מאופיין בשלוש מידות נאצלות "הרחמנות, הביישנות וגמילות חסד" בר"ת אותיות "גבר" (יבמות עט, א) ואברהם הוא שורש המידות הטובות ומידות אלה שהן "הטבע הישראלי" הן הבסיס והיסוד למצות הצדקה והחסד, וכל המרחם על הבריות הוא נדבק בשכינה ובאברהם (עיין רבנו בחיי לדברים טו ,י) והנותן צדקה לעני מונע טרוניות על הקב"ה ומאיר עיניו של העני ומחייהו כך בעת המגיפה, כשנטפח הצדקה והחסד אנו זכאים לחיים, לבריאות, ואנו מחזקים את זהותנו הלאומית של הענקת חיים לדלים ולנצרכים ומקיימים את הבריאה ונבראת בחסד "עולם חסד יבנה" (תהלים פט, ג) ולפיכך בעת טרופה זו, סבר פנים יפות חשוב מהנתינה עצמה כאמרם (אבדר"ן יג, ד) "אם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושות בארץ מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות אפילו לא נתן לו כלום מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם", ויש ללמד את העם, את התלמידים לחייך איש לרעהו, להסביר "פנים יפות" לכל יהודי, להתפלל עליו ברחמים ולמשוך עליו חוט של חסד, של אהבה ולהתרחק מכפיות טובה כי חוסר מידה טובה זו מביא להתדרדרות מוסרית, ליפול לחוקים ברבריים ולאכזריות גדולה בכל שטחי החיים הלאומיים.

והנה עם כל הדרכים והמאמצים שהעם נוקט לסלק הקורונה מעליו, בכל זאת אל לנו להיתפס לאייש ולדעות מוטעות שבלי תשובה, עם ישראל נתן למשיסה ולאבדון ח"ו, זה אינו כי בחירתנו לעם סגולה לא מצד זכויותינו אלא יש "אהבה שאינה תלויה בדבר", ואהבה זו לא תתבטל לעולם (דברים ז, ו-ח; נצח ישראל פרק יא) "לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול" (שמו"א יב, כב) וכתב הרב צדוק הכהן בספרו "רסיסי לילה" (קטע כח) "שאפילו יגדיל ישראל עבירות עד אין קץ מכל מקום לא ניתק מנקודת האמת ושורש ישראל, אף זיז כל שהיא" (וכן מבואר בנבואת מלאכי א, א-ב-ג) ולכן גם בעת שהקורונה משתוללת והעם עדיין דבק בשגיונותיו ובהבליו, בכל זאת הוא לא יעשה כלה אלא קיומו הנצחי מובטח, והקורונה לא תפעל עליו כפי שפועלת אצל הגויים שכחי אלקים.