בחירת נכרי למוסדות מנהליים וצבוריים בעם ישראל
בחירת נכרי למוסדות מנהליים וצבוריים בעם ישראל
תוכן מפורט:
א. המקור מן התורה.
ב. מינוי נכרי למלך.
ג. טעם האיסור.
ד. מתי מותר למנות איש נכרי וגר.
ה. מינוי של שררה.
ו. כשהמינוי אינו עובר בירושה.
ז. המינוי לטובת המיגזר הלא יהודי.
ח. מינוי רופא נכרי.
לאור המצב הפוליטי במדינתנו בעלת משטר דמוקרטי, תושבים שאינם בעלי ברית דהיינו שאינם יהודים משמשים ומכהנים במוסדות ציבור שונים, ועלינו לבחון מבחינה הלכתית תורנית את השאלה, האם נכרי מן המיעוטים יכול להיבחר כחבר כנסת, כחבר ממשלה כשופט, כחבר עיריה כקצין וכמנהל במוסדות שלטון שונים במדינה יהודית למרות שמבחינת החוק הישראלי היום אין כל מניעה שיתמנה לכל משרה ציבורית שלטונית.
א. המקור מן התורה
בתלמוד תורה לא נמצא דיון מפורש על שיתופם של נכרים במוסדות שלטון ישראליים, והדיון בתלמוד קיים רק על מתן שכר לגרים (יבמות מה 2: קידושין עו,ב וסוטה מא,ב). אבל המקור מן התורה שממנו משמע שיש לבחור רק יהודי ולא גוי פרנס על ישראל הוא מהפסוק הנאמר לגבי מינוי מלך לעם "שום תשים עליך מלך... מקרב אחיך תשים עליך מלך... לא תוכל לתת עליך איש נכרי" (דברים יז 15 ) ודרשו רז"ל על זה במסכת יבמות (מה,ב) וקידושין (עו,ב) ובסוטה (מא,ב) כל משימות שאתה משים אל יהיו אלא מקרב אחיך" כלומר כל המינויים בישראל לא יהיו אלא מקרב העם ולא ממוצא זר. והנה למרות שפשטות הפסוק הוא רק בנוגע למינוי "מלך" שהוא ראש האומה, בכל זאת דרשו רז"ל מריבוי הכתוב גם על מינוי לשררות אחרות וכן דרשו בירושלמי (קידושין פ"ד, הל' ה) "אין לי אלא מלך מניין לרבות שוטרי הרבים גבאי צדקה, סופרי הדיינים ומכין ברצועה ת"ל "מקרב אחיך", כל שתמנה עליך לא יהיה אלא מן הברורים שבעמך" וכן דרשו בספרי (דברים פיסקא קנז) וכן במדרש תנאים לדברים (פרק יז, טו), לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא מאחיך הוא"– למעט הגר שאינו יכול להתמנות לא מלך ולא שר" וכן מובא במדרש (במדבר רבה פ, ט) ובבא בתרא (פח 1) "מקרב אחיך-ממובחר שבאחיך" וכן פסק רבנו הרמב"ם (מלכים פ"א, הל' ד): אין מעמידים מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיו אמו מישראל... ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא, לא שר חמישים... ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל שנאמר "מקרב אחיך תשים עליך מלך, כל משימות שאתם משים לא יהיה אלא מקרב אחיך ואפילו ממונה על אמת המים וכן כתב בספר המצוות (מצות לא תעשה שסב) וכן כתבי החינוך (מצוה תצב). יוצא מדברי קדשם שמהפסוק "מקרב אחיך" למדים שכל משימות שאתה משים לא יהיה אלא ממובחר שבאחיך וכדברי הספרי הנ"ל "שאין ממנים פרנס על הציבור אשר לא מאחיך הוא".
ומן הפסוק "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" לומד הרמב"ם איסור העמדת מלך מקהל גרים ועבדים וכל שאינו יהודי והטעם לאיסור זה כתבו הרשב"ם והחזקוני שם כי הנכרי יסית את העם לעבוד עבודה זרה, ולכן כל מנהיג וכל ממונה ממוצא זר יסית את העם מתורתו, מלאומיותו הקדושה וכל שכן מלך זר שיחקוק חוקים זרים, יעביר העם על דתו ואמונתו (עיין בספר מאזניים למשפט חו"מ סימן ז) ולכן אסור למנות נכרי בעם ישראל לכל שררה, לכל תפקיד סמכותי הדורש עליונות ודרישה לצייתנות רוחנית ומשום כך איסור זה כולל גם מינויים לתפקידים בכירים ולא רק "מלך" אלא אפילו תפקיד אזרחי כגון אחראי על חלוקת המים כלומר מנהל מחלקת המים בעיריה וכו'...
ברם "נכרי" האמור כאן הוא מי שאמו אינה יהודיה, אבל אם אמו מישראל אינו נקרא נכרי וניתן למנותו וכמבואר ביבמות (מה,ב) שרבא מינה רב מרי בר רחל לפקיד ממונה למרות שאביו היה נכרי (ברכות טז 1 ורש"י ד"ה ברה: יבמות מה 2, רש"י ותוס' שם ד"ה בפורסי) דכיון שאמו היתה מזרע ישראל הרי "מקרב אחיך" קרינן ביה, וכן מובא בימות (קב,א) ביחס לגר דיין דכיון שאמו מישראל דן את חברו הישראלי (ועיין קידושין עו,ב).
ב. מינוי נכרי למלך
והנה עד עכשיו עסקנו במינוי נכרי לשררות, ואם אמו ישראלית ממנים אותו ונקרא "מקרב אחיך", אבל במקורות הללו אין התייחסות ברורה למלך עצמו, האם צריך שהוריו יהיו שניהם "יהודים גמורים"? או גם במלך די שאמו ישראלית.
והנה בסוגיא מצאנו מחלוקת ראשונית.
א. התוספת (סוטה מא,ב ד"ה אותו) ושאר הראשונים (הרמב"ן וההטב"א ליבמות מה,ב: הרשב"א, המאירי והנימוקי יוסף ביבמות קב,א: הרמב"ן לדברים יז-טו: ותוס' ראש לסוטא מא 2) כתבו שיש חילוק בין מינוי נכרי או גר למלך לבין מינוי לשאר שררות – שלגבי מינוי נכרי למלך צריך שהוריו אביו ואמו יהיו מישראל כי התורה הקפידה "מקרב אחיך תשים עליך מלך", אבל לגבי שררות אחרות מספק שרק אמו תהיה מישראל.
ב. דעת הרמב"ם (מלכים פ"א, הל' ד: ובספר המצוות מצות ל"ת שסב: והחינוך (מצוה תצח) אינה מבחינה בין מינוי נכרי או גר למלכות לשאר המינויים, ולדעתו כל המשימות בישראל יהיו "מקרב אחיך" ואפילו "הממונה על אמת המים" ומספיק שתהיה אמו מזרע ישראל, ואם אמו ישראל יכול להתמנות לכל תפקיד שיש בו שררה בין אם הוא תפקיד אזרחי, צבאי או שיפוטי.
ג. טעם האיסור
א. לגבי מינוי נכרי למלכות, הטעם פשוט דכיון שהוא נכרי וחונך על ברכי דתו ובית מולדתו הוא יסית את העם לעבודה זרה (הרשב"ם והחזקוני לדברים שם).
ב. "המלך" הוא ראש ההנהגה של האומה הישראלית, וכוחו גדול ושלטונו בלתי מוגבל אז חששה התורה שיחקוק חוקים זרים שאינם הולמים לרוח האומה וללאומיותה הקדושה, ובודאי כיון שהוא מלך, מי יאמר מה תעשה וקשה להדיחו או להחליפו, ולכן כיון שיש חשש גדול שיסית את לב העם מבחינה דתית, תרבותית ולאומית, אז התורה אסרה באזהרה מיוחדת למנות נכרי על העם הקדוש (עיין בספר "משפט המלוכה בישראל" דף 62-68 ) ומגמת מלך ישראל "להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק" (רמב"ם מלכים פרק ד, הל' כ) וזה יתכן רק במלך שוודאי יהודי.
ג. מרן הראי"ה קוק (אורות, קנב) כתב: פנימיות החיים שלמה היא בישראל באין צורך להיעזר משום כוח זר בעולם וכל שלטון משרה בישראל מקרב פנימיות החיים הוא נובע "מקרב אחיך-ממובחר שבאחיך", ולחיצוניות החיים מזדמן שצריך השלמה דוקא מבחוץ ומשפע פנימיות החיים כנסת ישראל היא רק משפעת ולא מקבלת, ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.
יוצא מדברי קדשו שמנהיגי ישראל צריכים לבוא מתוך עם ישראל, מהכוחות המופלאים של האומה ולא מזרים שכוחם שונה בפנימיותם מרוח האומה האלוקית. ולפי זה האיסור למנות גר למלך ולכל שררה אחרת אלא אם כן אמו מישראל מצד שהגר הבא מאומה אחרת חסרות לו הרבה תכונות ישראליות המשפיעות לייצוב דעה ישרה ושורשית ולכן נכרי שאינו חדור חינוך יהודי שרשי, הרי אינו יכול להנהיג אומה בעל מוסר עליון, (ועיין בזה בספר "צדקת הצדיק" אות רל).
ד. ויש מסבירים משום שאין זה כבודם ותפארתם של ישראל שיהא אדם הבא מרחוק איש שר ושופט עליהם לכל משימות של שררה ושלטון. ה. ויש להסביר את העניין ולנמק עפ"י הרמב"ם (מלכים פרק ב, הל' ו: והחינוך מצוה תצח)
שציין את הסגולות המוסריות שתורת היהדות דורשת מאת ראש האומה: רחמנות, חמלה, נדיבות וענוה ורק מזרע ישראל שהם רחמנים בני רחמנים, ירחם על העם, ולכן הממונה עליהם לכל שררה ונגידות חייב להיות בעל מידות נאצלות המכתירות את עם ישראל, וכל שכן שחייב לשאת מידת הסובלנות והסבלנות כדי להוביל את העם ליעדו הקדוש ואילו נכרי אין לו התכונות האופייניות לישראל (עיין יבמות עט,ב) ואין בכוחו לנהל עם קדוש באדמת קודש, ומנהיג ישראל צריך להיות מלא רחמים על עמו כפי שגילו כל גדולי מנהיגי ישראל האידיאליים, ואילו האכזריים והקשוחים המיטו שואה על האומה.
וכל מנהיג נכרי שאינו ספוג מידות מוסריות תפיסת עולמו להשתרר על נתיניו ולהכניע את החלשים ללא רחמים ולכן אינו מתאים לנהל את בני ישראל להגשמת ייעודם הרוחני והמוסרי במדינתם להיות "אור לגויים".
ד. מתי מותר למנות איש נכרי וגר
בהסטוריה היהודית, מצאנו שנכרים וגרים שאין אמם מישראל היו ממונים על ישראל דוגמת אגריפס שאמו לא היתה מזרע ישראל (תוס' יבמות מה 2 ד"ה כיון; הרמב"ם בפירוש המשנה לסוטה פ"ז, מ"ח; ותפארת ישראל סוטה פ"ז, אות נו) וכן איתי הגתי היה נכרי (שמואל ב, טו,יח: יח,ב; וע"ז מד; וירושלמי ע"ז פרק ג; קידושין עו,ב), ושמעיה ואבטליון שהיו גרי צדק (עיין גיטין נז,ב וסנהדרין צו,ב) והרמב"ם (בהקדמה למשנה תורה) והרע"ב על אתר כתב שהיו בעצמם גרי צדק?
ועל זה הקשה "התוספות יום טוב" (אבות פ"א, מ"י) איך הוכשרו שמעיה ואבטליון להיות נשיא ואב בית דין בישראל, הרי היו גרים, וגר פסול לדון (שו"ע חו"מ סימן ז ס"ק-א; והרמבם מלכים פ"א, הל' ד; הרמבם הל' איסור-ביאה פי"ט, הל' יב; וקידושין עז,א)? ותירץ בעל "כנסת הגדולה" (מובא בתומים חו"מ סימן ז ס"ק, ד) שאם הציבור קיבל עליו גר לרוב חשיבותו לדין, מהני קבלתו ומותר לדון, כי ההקפדה בתורה היא על דרכי כפיה אבל בהסכמת העם מותר ומשום כך בהסכמת העם מינו שמעיה ואבטליון להיות נשיאים כי הגר אין בו פסול בעצם אלא שאינו ראוי לשררה ועל ידי קבלת הקהל שאז אין כאן שררה הרי הוא דיין כשר. (עיין ערך שי חו"מ סימן ז ס"ק-א), ועוד יש לומר דכיון שהמינוי תלוי ברצון העם, הרי אם לא יתנהג כהוגן הציבור יוריד אותו ממשרתו.
ולפי ההסבר זה של הכנה"ג יש להתיר מינוי נכרים בימינו למשרות בכירות כל שאינן באות דרך כפיה מגבוה אלא כיון שנתמנים דרך בחירות דמוקרטיות המבטאות את דעת הקהל וקבלתם מתוך הסכמה ורצון חפשי, וכתב בעל "התומים" (שם) שאין צורך בקבלת כל ישראל אלא מספיק שראשי העדה יסכימו לכך וכפי שקרה אצל שמעיה ואבטליון (ועיין תוס' נדה מט,ב ד"ה חדא והתוס' ביבמות קא,ב, ד"ה ואנא).
ברם לדעת הרמב"ם, הנ"ל כל זמן שאביו ואמו אינם יהודים לא מועילה "קבלת העם" והסכמתו למינוי כי התורה מדגישה "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" כלומר שום הסכמה וקבלה רצונית לא תועיל בענין זה, וכן כתב מרן החיד"א (ברכי יוסף חו"מ סימן ז אות ו-ז ועיין בעמוד הימיני סימן יב, פרק ה) שהביא את כנה"ג הנ"ל ולא הסכים עמו בענין הקבלה, והביא תירוצו של התשב"ץ (מגן אבות פ"א) שתירץ את שאלת התיו"ט הנ"ל כך: כיוון דלא היו בישראל גדולים בתורה כמותם והיו ראויים יותר מאחרים כי לא פסלה התורה את הגרים אלא כשיש בישראל כמותם, אבל אם אין כיוצא בהם בישראל הם קודמים ומועדפים. ומצאתי שהסבר זה מובא בדעת זקנים בשם הריב"א, על התורה בפרשת משפטים (עיי"ש) וכן כתב מהר"י חאגיז בפירושו "עץ החיים" על פרקי אבות (פ"א) שטעם מינוי שמעיה ואבטליון משום שלא היו בישראל כמותם, ולולי טעם זה לא היו ממנים אותם, ולעולם קבלה לא מהניא אפילו לשאר השררות (ועיין בטור יור"ד סימן רסט). ויש להביא קצת ראיה לדבריהם מהא דרבי עקיבא שעיבר השנים בחו"ל מפני שלא הניח כמותו בארץ (ברכות סא,א). כי הגדולה התורנית של האדם היא המכשירה אותו לגדולות ולשיפוט ומאחר ושמעיה ואבטליון היו ענקי רוח, הכשרתם העדיפה אותם ורוממה אותם לדין ולהורות דרכי התורה לעם וכידוע שתורת ישראל העניקה לכל גר צדק שבא לחסות תחת כנפי השכינה שוויון מוחלט כמו ישראל רגיל (עיין ישעיה נו 6-7 : שו"ת הרמב"ם הוצאת פריימן סימן מב) למעט מספר מינויים למשימות ציבוריות מכוח הדרשה של "מקרב אחיך" (קידושין עו, ורמב"ם מלכים פ"א, הל' ד,ז,ט וכס"מ שם ועיין אנציקלופדיה תלמודית כרך ו ערך גר), והמיעוט הזה נובע מטעמים של תכונות הטבועות בנפש הגר שאינן מתאימות לרוח ישראל המקורית האלוקית, ולא מטעם הפליה גזענית מעמדית ח"ו כי תורת ישראל מכבדת ומוקירה את הצלם האלוקי שבאדם, ואינה חפצה ברעת ובהפליית שום נברא (עיין תומר דבורה סוף פרק ב).
והנה לפי הרשב"ץ, החיד"א הנודע ביהודה ועוד אחרונים שאין קבלת ציבור מועילה, אין להכשיר נבחרים נכרים מצד קבלת ציבור ובפרט לשיטת הרמב"ם, ואפילו לדעת התוספות ודעימיה שמועילה קבלה, אין זה רק בגרים שנחשבים לגרי צדק, ומעמדם שווה ליהודי רגיל אבל בנכרים גמורים גם לדעתם פסולים ומהטעמים שכתבנו למעלה כי הקב"ה אינו חפץ במינוי זרים על עם קדוש כי למנהיג ישראל דרושות תכונות מוסריות אידיאליות ובפרט ההקרבה העצמית על ישראל כפי שגילו פרנסי ישראל הטובים, כגון משה, דוד, חזקיה וכו' שמסרו נפשם לטובת העם, וכן מצאתי בנודע "ביהודה" בספרו "דורש לציון" (סוף דרוש ג) שקבלת ציבור לא תועיל כי הכתוב צווח "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" כיון שאינו מקרב אחיך, ולכן אסור לתת שררה בכל תחומי החיים כיון שמינוי פירושו הענקת יכולת כפיה והטלת משמעת, והציבור הנשלט חייב להישמע לדרישותיו ולתכתיביו ולכן כל מינוי של שררה של נגידות כגון שר, קצין, מנהל, אחראי וכו' אסור לתת להם שמא יקלקלו אמונת העם וגם לא ינהגו בו אחות ישראל, ולכן אפילו כל ישראל מרוצים התורה מעכבת. נמצאנו למדים מכאן ששום קבלת לא תועיל ולא תכשיר נכרי למשרות שלטוניות (עיין הלכה פסוקה ח"א עמוד 82-88 עמוד הימיני סימן יב,ה; חוות בנימין ח"א סימן ב: שו"ת יוסף אומץ סימן מז,ג).
ולפי הסבר הגותי זה ראיתי בספר "חמדת ישראל" (לגרמ"ד פלאצקי ז"ל-קונטרס נר מצוה אות פט דף עח) שכתב עפ"י הריב"א הנ"ל שאם הגר הוא הגדול שבדור ומגיע לו כתר תורה מדינא, אין צורך במינוי שלנו כלל כי "כתר תורה" שייך למי שגדול יותר בדור והוא שלו מדינא ולא צריך מינוי כלל כי "כתר תורה" שייך למי שגדול יותר בדור והוא שלו מדינא ולא דריך מינוי כלל, אבל אלה שצריכים למינוי שלנו למנותו למשרה זו, הרי אין ממנים אותו כשיש גדולים אחרים בישראל.
ולפי זה יש לדון אם גר יכול להתמנות לרבנות, ופשוט לפי הגמרא בהוריות (י 1) שהרבנות אינה שררה אלא עבדות, וא"כ אם הרבנות היא עבדות ראוי להושיב גר ברבנות, ומצאתי שהחתם סופר (אהע"ז ח"ב סימן צד: ושות או"ח סימן יב"יג) דעתו שהרבנות אינו ענין של מינוי אלא זה תלוי בידיעותיו התורנית, בכישוריו הלימודיות, ולכן גר יכול להתמנות רב שכונה, מורה הוראה ומלמד תורה לעם כי עמלו הקנה לו "כתר תורה", ואין צריך מינוי מצדנו כי התורה מרוממת אותו ומכתירו בכתר תורה להיות מורה צדק (עיין שו"ת בנין אב ח"א סימן סה) וכן מותר לגר צדק להיות "ראש ישיבה" כי תפקיד זה אינו תפקיד של שררה אלא תפקיד חינוכי ולימודי (עיין איגרות משה חיור"ד ד, כו), ומינוי חכמה וכבוד אינם בגדר שררה ולכן גר יכול להיות רב, כי הרבנות אינה בגדר "שררה" אלא מינוי של חכמה וכבוד (עיין מג"א או"ח סימן נג ס"ק-לג: ועיין תחומין יט 9-16 ).
ה. מינוי של שררה
ראיתי מי שכתב שמה שהתורה פסלה מינוי נכרי זה רק במקום שהתפקיד נושא אופי של שררה וגילוי שלטון וממשל, כפיה מצד הממונה על הנשלט אבל תפקיד שאינו בעל אופי שלטוני ושררתי מותר, ומטעם סייג זה יש מי שפסק שבחירת נכרי לחבר כנסת אין בו איסור מכוח החילוק הזה כי הרי כח"כ אינו ממלא תפקיד של שררה אלא נבחר להשתתף בעול הציבור, להביע דעתו בעניינים ציבוריים מדיניים וחברותיים, אבל תוארו אינו ממלא שום "תפקיד סמכותי" ומכריע, וראיתי בספר "הלכות מדינה" (ח"ג, דף קכז) שהביא סברא זו והסתייע מהמאירי בקידושין (עו 2) האומרת: רבי זירא מטפל בהו, רבה בר אבוה מטפל בהו (בגרים): ופירש רש"י שם מתעסק בהם לכבדם ולהושיבם בשורה, והמאירי שם הוסיף: וכשאין אמו מישראל אין ממנים אותו לשום שררה, אלא שלמקצת שררות מצרפים אותו עם האחרים ומבליעים אותם ביניהם... כלומר לפי המאירי האיסור של "משימות" אינו רק באופן אם נותנים לו שררה כזאת שעל ידה מופגן ומובלט כוח שלטונו והכרעתו, אבל "שררה מובלעת" עם שררות של אחרים ואין לנכרי כוח הכרעה אישית עצמאית מותר ולכן מותר לגוי להיבחר כחבר כנסת וכחבר עיריה כיון ששררתו מובלעת אבל היות שר, קצין, מנהל שיש לו כוח הכרעה עצמית אסור למנותו, וכך ראיתי שהסיק בעל "ציץ אליעזר" (מובא בהלכות מדינה ח"ג עמוד קכז-קכט) מדברי המאירי הללו, וכעין זה כתב בעל שו"ת אוהל יעקב (הרב יעקב ששפורטש, סימן ד) שגר יכול לקבל תפקיד טכני ניהולי המקבל הוראות מדרג גבוה מעליו, אבל נכרי לדעתו לא תועיל דרך זו דכיון שלפי כל משטר דמוקרטי כל סמכות שלטונית היא מבוקרת ומובלעת בצירוף שררות אחרות ובכל זאת הם בעלי שררה בעלת משמעות וחשיבות גדולה במשטר המדיני ולכן גם באופן כזה אין למנות נכרי לח"כ, לחבר עיריה וכו'.
ו. כשהמינוי אינו עובר בירושה
ראיתי למו"ר הגר"ש ישראלי זצוק"ל בספרו "עמוד הימיני" (עמוד קלז) "ובחוות בנימין" (ח"א סימן יב עמוד צב ודבריו הובאו בקובץ התורה והמדינה (קובץ ז עמוד קיט: ובקובץ תורה שבעל פה חלק טז, עמוד עח) שהגיע להיתר בדרך אחרת ולא כנ"ל, ותמצית דבריו שבימינו אין כל חשש הלכתי במינוי גרים ונכרים לתפקידים שלטונים ציבוריים, לתפקידי שררה שחז"ל אסרו לשאינם בעל ברית כי כוונת האיסור היא למתן זכויות אישיות העוברות בירושה לבניו אחריו כי זוהי מהות "המלכות" שפירושה הקניית מעמד של זרע המלוכה למשפחה זו וכשהאב מת ממלא מקומו אחד מבני משפחתו אבל הנבחרים של ימינו לא מוענקת שררה מסוג זה אלא "הנבחר" הוא שליח ונציג בעלמא, ויונק כוחו מכוח משלחיו ששלחוהו לתפקידו המוגבל לזמן מסויים, ולמעשה ציבור שולחיו שורר על עצמו ומגביל לטובתו את שלוחיו שמסר להם יפוי כוח זה שאינו אלא זמני (עיי"ש). הרב זצ"ל מסתייע מתשובת המהר"ם שיק (חו"מ סימן יט) שכתב שהנבחר הוא רק בא-כוח הציבור ואין לו שררה עצמית ולכן מותר להיבחר כח"כ, כחבר עירייה וגם למנהל כיון שנבחרים לזמן קצוב וניתן לסלקם על ידי הבעת אי אמון ולכן במינויים אלה אין צד שררה שהתורה אוסרת להעניק לנכרים אלא זוהי שליחות בעלמא.
ובמחילה רבה ממו"ר שאני עפר תחת רגליו אי אפשר לומר כך לפי קוצר דעתי הדלה משום שכל שררה היא מכוח הציבור המעניק יפוי כוח לשליחיו ולנציגיו ואפילו המלך יונק את כוחו מהעם כאמרם ז"ל "אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור" (ברכות נה 1) ובכל זאת התורה מיעטה כל שאינו יהודי מכל המשימות הציבוריות כמבואר בתלמוד ובמדרשים הנ"ל, ועוד יש לתמוה בדבר שאם כל מינוי עובר בירושה למה הסתפקו הפוסקים בכמה משרות כגון שוחט, גבאי, רב, שליח אם המשרה עוברת בירושה או לא והלוא כל משרה עוברת בירושה, ואוטמאטית תעבור ליורש בלי ויכוחים ופלפולים, ולכן לענ"ד גוי אינו יכול לשמש בשררתו בישראל מהטעמים שכתבנו למעלה וזה לא תלוי אם שררתו עוברת בירושה או לא, כי התורה הקפידה שנכרי לא ישרור ולא יכפה סמכותו על עם קדוש במדינתו הקדושה במתן הוראות ובדרישות מחייבות ובמיוחד שר שפועל מכוח כפיה ובודאי יפעל לטובת המיגזר שממנו בא וכפי שעינינו רואות היום, חברי כנסת ערבים שאינם מקבלים את ריבונות ישראל בנחלתו ומצהירים קבל עם ועדה על תמיכתם המופגנת באירגוני טרור המחבלים בנו ופועלים ביתר שאת לקידום האינטרסים של אויבינו, ונאמנותם כביכול למדינה היא ללעג וצחוק, ולכן מסיבות לאומיות אין למנות נכרי לשום שררה על העם במדינתו היהודית.
ז. המינוי לטובת המיגזר הלא יהודי:
ראיתי בקובץ "התורה והמדינה" (ח"ט עמוד לא) מאמרו של הגאון הרב ראובן כץ זצ"ל- רבה של פתח תקווה שרצה להסביר שהענקת זכות בחירה ומינויים של שרים ופקידים של מיעוטים נכרים נעשית למעשה אך ורק בשביל הציבור שלהם בלבד דהיינו את האוכלוסיה הלא יהודית וזה מותר לפי התורה כמבואר ברמב"ם (מלכים פרק י, הל' יא) שחייבים בית דין של ישראל לעשות שופטים לאלו הגרים התושבים לדון להם על פי שבע מצוות בני נח... (עיי"ש) וכן כתב בספרו "שו"ת דגל ראובן" (ח"ב סימן כה) וכדבריו כתב מרן הגאון בן ציון עוזיאל בספר "תחוקה עפ"י התורה" (מ"א, 246 ) ולענ"ד ולאחר המחילה ממעכ"ת, הסבר זה אתי שפיר במינוי שופטים או אחראים למיגזר שלהם גרידא וכפי שכתב הרמב"ם, אבל למנות ח"כ, שר, מנהל גוף ציבורי כלל לאומי אסור, כי הרי כופה דעתו וסמכותו גם על היהודים כי השר או המנהל הזה אינו רואה עצמו כמשרת המיגזר שלו דווקא ולכן אסור לבחור בו כח"כ, כשר, כחבר עירייה שהרי דעתם קובעת בהצבעות על עוגת התקציב, על החלטות הכנסת בכל התחומים השייכים לחברה ולצרכיה הרוחניים, ונמצא שיש להם כוח שררה במידה מסוימת שהרי במשטר פרלמנטרי, ההחלטות מתקבלות לפי רוב הנציגים.
ובחפשי בספרים בנושא זה, ראיתי כמה גדולים שמצאו היתר לדבר והוא כשהמינוי הוא לזמן קצוב ומוגבל, שהרי בימינו כל הפקידים והממונים להם רק עד גיל מסויים, וכשמגיעים לגיל הפנסיה הם יוצאים לגמלאות משא"כ מלך ושררות אחרות שמינויים אינו לזמן מוגבל, ובודאי הדבר אמור במשרה אזרחית מדינית ולא דתית (הרב הרצוג זצ"ל- תחוקה לישראל עפ"י התורה ח"א, 30-32 ) ועל זה כתב מרן הגרבצמ"ח עוזיאל (שח עמוד 246 ) "אין הדעת מסכמת לומד שאיסור זה דווקא למינוי תמידי לכל ימי חייו כגון מלך" ובדאי הערה זו צודקת כי התורה מדברת סתם בכל משימות שאתם משים לא יהיו אלא ממובחר שבאחיך, ולא קבעה זמן, וכל משימה ומשימה לפי טיבה, זמנה ופעולתה ועוד ראיתי שהרב הרצוג זצ"ל (שם עמוד 217 ) מעלה סיבה נוספת שבגללה יש לאפשר מינוי נכרי לתפקיד שררה והוא כשהמינוי נעשה מפני איבת אומות העולם, ומוכרחים להתחשב מפני סכנת האיבה, וכן כתב עמיתו הגרבמצ"ח עוזיאל (שם ח"א 255 ) שמפני דרכי שלום בפנים המדינה, וגם מפני שלום אחינו בכל ארצות גלותם ולא נקיים את הדין הזה בכל השררות, אבל נשיאות המדינה צריכה להיות דווקא מקרב אחיך (ועיין בספר "משפט המלוכה" עמוד מ בעניין זה; ובשו"ת בנין אב ח"א סימן סה: שו"ת איגרות משה חיור"ד ד, סימן כו: בספר "דיני ממונות" (ח"ד עמוד נח-סב). בסיכום, לענ"ד אסור למנות נכרים לכל משרות שלטוניות ציבוריות, שהרי המציאות מטפחת על פנינו ואומרת לנו: הביטו בעינים פקוחות שנציגים אלה מתחברים לשונאינו ובכל הזדמנות הם תוקפים את המדינה ומשמיצים אותה ולא מחפשים טובתה אלא מנצלים חסינותם, ומרשים לעצמם בהכרזותיהם ובנאומיהם בתוך הכנסת ומחוצה לה להסית, לגלות אהבה לפלשתים העויינים את תקומתנו הלאומית ואת שיבתנו לציון לחדש ימינו כקדם, ואי אפשר למנות אויב ושונא למשרה ציבורית שמגמתה להיטיב לעם היושב בציון ונאבק על קיומו הלאומי, ובימינו ח"כ הערביים בכנסת מפגינים שנאתם לתקומתנו ומכנים ראש הממשלה בכינויים פוגעים ועולבים מלכות ישראל.
ולאור זה יש לומר באופן פסקני שאפילו נרצה להקל כאותם המתירים, בימינו מצד המאבק הלאומי המתמשך בינינו לבין "הפלסטינאים" אסור למנות חברי כנסת שאינם בני ברית כיון שנמשכים אחרי הפלשתים ודוחפים להקמה "מדינה פלשתית", דבר המסכן את קיומנו הלאומי, ודבר זה עומד בניגוד לדברי חז"ל "אין מעמידים פרנסים לדור אלא אם כן נותנים עצמם על ישראל" (פסיקתא זוטרתא, ואתחנן) כי ההנהגה בישראל אינה שררה אלא עבדות (הוריות י א) וכל פרנס שאינו מזדהה עם ייסוד מוסד זה אינו יכול להיות מנהיג או אחראי טוב לעם כי המידה הנדרשת מן מנהיג ישראל להיות שותף עם העם בסבלותיו, במצוקותיו וגם למסור נפשו על העם, ולהגן עליו מפני שונאיו ומציקיו המתנכלים לקיומו ולרווחתו, ועוד מנהיג טוב הוא "מנהיג" שמסוגל לגלות את הטוב והסגולה הטמונים בנשמת האומה, ואדם שאינו בן ברית אינו מסוגל לגלות כוח פנימי זה, שהרי רוחו זרה לרוח האומה הישראלית, ואין לראות בזה גזענות ח"ו אלא טבע טבוע באומה ואדם זר אינו נמשך באופן טבעי לאומי ליסוד זה שהוא "כורח מציאותי" הבונה את נשמת האומה, אי לכך, על הציבור היהודי החי במדינתו היהודית לפעול לפי הטבע הטבוע בהווייתו, וההכרח לא יגונה, ובהיסטוריה למדנו שעמים שהמליכו עליהם שליטים ממוצא זר, הסתבכו והמיטו שואה על ארצותיהם ולכן אסור למסור שום סמכות שלטונית לאדם שיש לו זיקה לאומית אחרת שעניינה בניגוד לעניין תקומת עם ישראל בארצו ואין כאן "הפליה גזעית" כי עם הנצח אינו גזען אלא זוהי שמירה על האינטרסים הלאומיים של המדינה היהודית (ועיין בספר "משפט המלוכה בישראל" 62-63 ).
ח. מינוי רופא נכרי
יש לדין האם תפקידו של רופא מוגדר כשררה או לא – לכאורה נראה שאין מניעה למנות נכרי כרופא, ראשי או כראש מחלקה בבית חולים משום שתפקידו של רופא אינו מוגדר כשררה, וגם אין זה מינוי של כבוד אלא זה תפקיד מקצועי, ובגלל ידיעותיו הרפואיות הוא זכה לזה, ומינויו הוא לטובת ולתועלת הציבור, ולכן מותר למנותו וכפי שהסברנו למעלה העניין שמעיה ואבטליון (עיין שו"ת "אגרות לראי"ה" לרב אליהו רא"ם עמוד תב-תד).
ברם לדעת הרמב"ם שכל המינויים הם "שררה", הרי גם מינוי רופא יהודי מוגדר כשררה, אבל מינוי נכרי כרופא ראשי אין בו משום שררות כי אסור לעשותו ממונה בשררות כך כתב מרן הראיה קוק בשו"ת "אורח משפט" (חו"מ עמוד רכד-רכז): אבל צריכים למנות תמיד רופא ישראל ואם לא אפשר אין דנים אי אפשר משאפשר וההכרח לא יגונה, וה' יזכנו להכיר ולהוקיר מעלת תורת אמת המדריכה את חיינו הלאומיים בצורה האידיאלית ביותר, והתורה אינה גזענית אלא מחפשת טובת עמה ונחלתה, הפצת הטוב והיושר, הפצת אמונת הייחוד המסוגלת להצמיד את העם לבוראו.