מהות התשובה לפי ספר יונה

ביום הכיפורים בין תפילת מוסף לתפילת נעילה תיקנו לנו חז"ל להפטיר במנחה בספר יונה וכתב מרן הב"י (או"ח סימן תרכב,ב) ומפטיר ביונה לפי שיש בה גודל כוח התשובה (לבוש סימן תרכב,ב).

וננסה לברר את הסוגיא ולפענח גודל התשובה בהפטרה זו:

א- סירוב יונה למלא את השליחות האלוהית

בראשית הספר, ה' פונה אל יונה ללכת לעיר נינוה ולקרוא לה לשוב בתשובה כי עלתה רעתם לפני ה', והנה ממבט ראשון חובה על הנביא לקבל את הנבואה ולמוסרה לתושבי נינוה, ברם יונה מסרב ומתנגד למטלה אלוהית זו ונשאלת השאלה איך הנביא עובר על דבר ה' והלוא נביא שכובש נבואתו חייב מיתה כי תפקיד הנביא להזהיר את ישראל מן העבירות וגם להזהיר את הגויים (במדב"ר כ,א).

ועוד צריכים להתעמק בסיבת התנגדותו לשליחות, שהרי במעשה זה הוא מוותר על חייו וגם על מדרגת הנבואה שלו.

ועוד איך אפשר לברוח תרשישה והלא "מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו,ג) ואין דבר נסתר מנגד עיניו וכבר דוד אמר "אנא אלך מרוחך, ואנא מפניך אברח" (תהלים קלט,ז-יא).

והנה חז"ל גילו לנו שיונה אינו בורח מהשגחת ה' כי אי אפשר להיחבא ממנו, אלא יונה יודע היטב שא"י היא מקור הנבואה ורק בה שייכת הנבואה (דברים יא,יב כוזרי מאמר ב, יב-יד) ולכן הוא בורח לחו"ל ואז לא יוכל להינבא כי אין נבואה בחו"ל ולא ח"ו בורח כדי לפרוק מעליו מלכות שמים כי זה בלתי אפשרי אבל רצה לאבד סגולת הנבואה וממילא לא תחול עליו הנבואה בארץ טמאה.

ברם, נשאלת השאלה למה יונה מעדיף לצאת ולגלות, להתרחק מקרבת אלוהים, לאבד את כל מדרגותיו וסגולותיו הרוחניות ובלבד שלא יקבל את השליחות ומוכן לקפוץ למים ולמות ובלבד שלא ילך לנינוה- ודבר תמוה מאוד לסרב ללכת ולהחזיר בתשובה את אנשי נינוה והלא נביאי ישראל מלאי רחמנות על כל העולם ובודאי חפצים בתיקון הרשעים ולא במיתתם דוגמת רבם שבשמים "כי לא יחפוץ ה' במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה" (יחזקאל לג,יא)  ואין לך נביא בישראל שלא ניבא על אומות העולם חוץ מהושע שלא ניבא על הגויים.

והנה התשובה להתנגדותו כתובה בסוף ספר יונה ואינה נובעת מפני הפחד של התפקיד הגדול והקשה של הנבואה כיתר שפחדו מתפקיד זה כמו משה (שמות ד) ירמיה (א,ו) אבל התנגדות יונה שונה מהם כי הוא יודע שה' חנון ומרחם ויסלח לאנשי נינוה ולדעתו אינם ראויים לסליחה כי תשובתם היא "תשובת רמיות" ולכן אין זו בריחה מפני ה' כי השגחתו מקיפה כל חגוי תבל אבל הוא בורח מלפני ה' (עיין הראב"ע יונה א) כלומר הוא אינו חפץ להיות נביא לעיר נינוה, אבל טעות בידו כי הקב"ה לכפות את נבואתו עליו ולא תועיל לו יציאתו מארץ הנבואה כי הקב"ה חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו והוא מוכן לקבל תשובתם ולמחול להם אע"פ שתשובתם אינה שלמה ואמיתית.

ולכאורה, למה יונה אינו לומדת מדעת קונו, ואדרבה היה לו לרוץ ולהוכיח את אנשי נינוה לשוב בתשובה ולהצילם ממוות?

והתשובה היא שיונה מתרעם על הרחמנו האלוהית כלפי נינוה ומתנגד לה אפילו במחיר סיום חייו ואיבוד הנבואה.

ונשאלה, למה רחמנות זו מפריעה לתפיסת ולהשקפת יונה והלוא זו חוצפה מצדו להתנגד לדעת עליון?

אלא חז"ל גילו לנו שיונה הנביא חשש שתשובתם של הגויים תהווה קטרוג גדול על ישראל שלפעמים אינם עושים ואילו הגויים מתקרבים לתשובה יותר מהם, ואם יונה יוכיחם ישובו בתשובה וזה יהיה מליץ רע וקטיגור של ישראל שכמה נביאים עמדו להם ולא החזירום למוטב ולכן יונה בורח מן הנבואה כי הוא יודע שתשובתם עשויה להועיל להם, ויונה לענ"ד סובר כמו דעת הנבואה הסוברת בירושלמי (מכות פ"ב הל' ו): הנפש החוטאת תמות" (יחזקאל יח,ד) כי יונה הוא "בא כוח" של הנבואה המתרעמת על עשיית הצדק, כי איך אפשר למחול לאלה שעשקו אלמנות ויתומים, ורצחו תמימים ושלמים וכעת יעשו תשובה שאינה כנה ואמיתית והרחמנות האלוהית תסלח להם.

ויסוד זה מובא ברש"י (א,ג) וז"ל "ומה ראה יונה שלא רצה ללכת אל נינוה? אמר העכו"ם קרובי תשובה הם, אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים" כלומר יונה הבין שמשליחות זו תצא רעה לישראל ולכן סירב ללכת ובחר לאבד עצמו בים משיחיה, הוא המסבב קטרוג ורעה לישראל (עיין מלבי"ם שם) ולכן אמרו רז"ל "שיונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד הרב" (מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחים א) ומסר נפשו עבור ישראל שבאמת כשעושים תשובה הם עושים אותה בכנות ומאהבה ואילו תשובת הגויים היא "תשובה של רמיות" כמו דעת ריש לקיש בירושלמי (תענית פ"ב הל' א ובר"ר ט,ה רות רבה: פסיקתא סוף ב: ואוה"ת טו,ב) ולכן יונה מבכר מעלת ישראל שחפץ ביושר ובאמת ותשובתם היא לפעמים איטית כי היא נובעת מאהבת האמת והצדק ואולי הגויים פוחדים מעונש ומפורענות ואינם עושים תשובה אידיאלית ולכן לא רצה ללכת כי מהליכתו תצמח רעה לעם ישראל שאינם חפצים בתשובה שטחית ולמרות קשיות עורפו של ישראל תשובתם הסופית היא בסיס מוצדק להכרה אמיתית נכונה של השגחת ה' בעולמו.

יונה הולך בשיטת משה רבנו שמסר נפשו של ישראל "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות לב,לב) כלומר משה ויתר על מדרגותיו הרוחניות ובתנאי שעם ישראל יזכה לסליחה כי עם ישראל למרות קשיות עורפו הוא קרוב לאלוהים מכל עמי תבל ותשובתם עדיפה פי כמה מתשובתם השטחית של הגויים.

ולכאורה, מה הזכות שנוכל ללמד על יונה שהרי נהג שלא כהלכה שהרי כבש נבואתו שעונשה מיתה ביד שמים (סנה' פט,א) ואסור לו להקשות קושיות על הרצון העליון המצוהו ללכת ולהחזיר בתשובה את אנשי נינוה "ובהדי כבשי דרחמנא למה לך" (ברכות י,א).

אלא לענ"ד יונה נוטה למידת הדין ואינו מוכן להקטין את חומרת החטאים כי ההתעלמות מעשיית הדין היא הקטנת האמת האלוהית כי הקב"ה מראשית הבריאה רצה לברוא את העולם במידת הדין כדי להעמיד את הצדק המוחלט בבריאה ולכן יונה לפי תפיסתו אינו יכול להיות נביא לשליחות זו ואין כאן ח"ו מרידה ברצון העליון.

ברם, אין הלכה כנבואה שנפש החוטאת תמות שהרי בבריאת העולם שיתף הקב"ה את מידת הרחמים (בר"ר יב,טו) ואינו חפץ בהשמדת רשעים אלא בתיקונם ושכלולם ולכן אפילו שהגויים עושים "תשובה של רמיות" בכל זאת הקב"ה מקבלה ומונע פורענות מהחוטאים ששבים אפילו בתשובה זו.

והנה יונה גם כשיורד לים והסערה הולכת וגוברת והוא מכיר שבגללו באה הסערה בכל זאת אינו חוזר לעמדתו ואינו מוותר אלא מציע למלחים להשליך אותו למצולות ים כדי להציל את האוניה ונוסעיה, אבל ללכת לנינוה אינו מוכן כדי לא לקטרג על ישראל שהם מיוחדים בצביונם הקדוש ואסור לקטרג עליהם למרות התדרדרותם הרוחנית כי היא זמנית ואינה מהותית פנימית (עיין נצח ישראל פ.יא). הקב"ה אינו חפץ בהענשת בריותיו ולפיכך גם יונה הבורח מפני הצו העליון, הקב"ה נוקט צעדים כדי להשיבו בתשובה ללכת להוכיח את נינוה והקב"ה מקים סערה עזה בים ושולח דג לבולעו כדי שבתוך מעי הדג יתחולל מפנה בעמדתו ויקבל עליו בבחירתו החופשית את מטרת השליחות כי הרצון העליון חייב להתממש במציאות ויונה יוכרח להוכיח את נינוה ודבר ה' יקום לעולם (עיין שער הציון סימן תרכב ס"ק ו).

ולפי זה מובן למה אנו קוראים ספר יונה במנחה של יום הכיפורים כי חז"ל רצו ללמדנו ביום הסליחה והכפרה ש"עצת ה' היא תקום" (משלי יט,כא) ואין שום אפשרות לבר נש ואפילו הוא נביא לחמוק מקיום עצת ה' כי נפש האדם חייבת לשוב לשורשה, למקוריותה ולמרות כל המעידות שבדרך התשובה חייבת להופיע בין בדרכים טבעיות בין בכפיה התשובה היא שיבת ה"אני" לעצמיותו, לשורש נשמתו, אביו שבשמים ולכן אפילו הרהור תשובה נחשב כתשובה וכל הקלקולים הנעשים על ידי בחירתו החופשית של האדם הם "שכחה עצמית" (אורות התשובה פ.16, י: אורות הקודש - מוסר הקודש קמ, קלז) וכל החולשות הגופניות והרוחניות והמחשבות הפסולות באות מחסרון הכרת הערך העצמי של האדם ומשכחת מהותו האלוהית (שם קלז, קמ) ולכן כל תשובה שאינה שבה לעצמיותה ולמהותה היא "תשובה של רמיה" (עיין אורות התשובה פרק טו,י ומקורות שם 61) ולכן רק תשובה כנה ואמיתית היא תתקן את כל הליקויים והפגמים ואת התשובה הגדולה שממנה ישאר האדם את קדושת חייו, וכפי שיונה התפלל "תבוא אליך תפילתו אל היכל קדשך" (יונה ח) כי קרבת אלוהית בבית המקדש היא שאיפת חייו המתמדת של האדם השב והמאמין ולפי עקרון זה שום נברא לא יוכל לברוח מטבעיותו ולא יוכל לשנות מהותו ולמרות רצונו לשכוח עצמיותו ויהדותו, האמת תנצח ותכריח אותו לחזור לטבעו האמיתי ומשום כך "ישראל שחטא ישראל הוא" (סנה' מד,א) כי הנשמה היהודית היא מרגלית ותישאר לעולם מרגלית גם אם תהיה עטופה בלכלוכים ובערימות אשפה.

הקב"ה רוצה שהאדם יתעורר מעצמו לשוב לעצמיותו וכשהוא מזייף את עצמו נוצר בקרבו ריחוק וניתוק מהאמת ובתוך נשמתו מתעורר הניצוץ האלוקי המעורר אותו לשוב למקוריותו וכשאינו מתעורר באים עליו יסורים ומזכירים לו שהוא בן הקב"ה שחייב ליישר גב  עם אביו שבשמים, וכיוון שנשמת היהודי חצובה מתחת כסא הכבוד הרי "התשובה היא תמיד שרויה בלב אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה היא בנשמה והיא שולחת את קויה... וטרם שבא החטא, כבר מוכנת התשובה ממנו" (אורות התשובה פרק ו,ב) כי התשובה אינה תופעה הבאה לאדם מחוץ למהותו אלא מונחת בפנימיות האדם, והשאיפה לשלמות אינה פוסקת בפנימיות האדם חרף כל הקשיים והכישלונות (אורות התשובה ה,ו: אורות התשובה ו,ב) ולכן גם תשובת כלל ישראל מובטחת וסופה להופיע בעולם (רמב"ם הל' תשובה פרק ז הל' ה) וסוף הכל לשוב בתשובה כי כנסת ישראל טבועה במוסריות ומגמתה להידבק בטוב ובצדק (אורות קלט) ושום מחיצה לא תחצוץ בינה לבין בוראה (שם ו), יונה גם במעי הדג מרגיש קרבת אלוהים ומתוך עומק הצרה הוא מתעלה, משתכלל ומתקרב לבורא להסכים לשליחות וזה טבעו של אדם שתפילתו בוקעת מתוך עומק הצרות "מבטן שאול שועתי" (יונה ב,ג) וחז"ל גילו שגם תשובה מתוך שברון לב ודכדוך נפש היא מתקבלת כאמרם "תשב אנוש עד דכא", עד דכדוכה של נפש (קוה"ר ז) ומשום כך יונה עושה תשובה מאהבה והוא מלא "בטחון התשובה" (איגרות הראי"ה ח"ב, שעח, עמוד לו) ומתוך כך הוא חוזר לקרבת אלוהים וגם מתוך מעי הדג הוא מרגיש כאילו הוא בהיכל ה' בירושלים "נגרשתי מנגד עיניך להביט אל היכל קדשך" (יונה שם).

ב- תשובת נינוה

בסופו של דבר, יונה הולך לנינוה (שם ד) ומוכיח את העם לתשובה והעם מקבל דבריו ברצינות וזה יוצא מהפכה אדירה בקרב העם, ומייד העם חוזר בתשובה ומשנה מעשיו מקצה אל קצה כי בתוך הווייתם הוחדרה האמונה שיש מנהיג לבירה שחפץ בתיקון בריותיו ולכן התעוררו לתשובה והשיבו את הגזילה שהוא אחד ממעכבי התשובה (אורות התשובה ח,יד) כי אמרו רז"ל (ויקר"ר א,א): "סאה מלאה עוונות מי מקטרג בראש כולם - גזל" (ועיין משנ"ב סימן תרלא ואורות התשובה ח,יד) וכתב הרס"ג (אמונות ודעות) "שכל העבירות יש להם תשובה חוץ משלוש ואחת מהן מי שיש גזילה תחת ידו ואינו מחזירה לבעליה" כי הגזל מעכב את עילוי הרצון לשוב ולכן יש לחדול מעושק ידינו (שם באוה"ת ח,יד) ולכן נאמר בנינוה "וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם" (יונה ז,ח) ואמרו רז"ל על זה בתענית (טז,א): לא רק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים" כי עיקר התשובה הוא התיקון, השבת הגזל והעושק שהם המקטרגים הראשיים על האדם, ולכן התיקון המעשי הפרקטי הוא דבר נחוץ להופעת התשובה והוצאתה לפועל "אין לשער את הנחיצות של התשובה המעשית בתיקון המעשים על פי התורה והיושר הגמור" (אורות התשובה יב,ו) ואין להסתפק בתשובה ערטילאית, בהרהור אלא בפרקטיקה של התשובה ליישם באופן מעשי את דרכי התשובה והנלווים אליהם ולכן הקב"ה ראה את המעשים של אנשי נינוה ולא את מחשבותיהם והרהוריהם אלא את הגשמת דרכי התיקון "וירא את מעשיהם" ולא את שקם ותעניתם (תענית טו,א).

נבואתו של יונה גרמה למהפכה אדירה ולשינוי כביר בהתנהגותם של אנשי נינוה, אם יונה מבין שתהליך זה הוא רגשי חד פעמי, והתלהבותם של אנשי נינוה לא תעמיק בטבעם ותשנה אותם לחלוטין כי כאשר החיים הרגילים יחזרו למסלולם הטבעי הם ישובו לדרכם הישנה, וממילא כל נבואת יונה היא שקרית שהרי הרע חזר לשורשו, והכיעור שב למקומו ולכן יונה גם לאחר תשובתם חרה לו מאוד "וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו" (יונה א) וביקש מה' שיקח את נפשו כי טוב מותו מחייו.

ושוב נשאלת השאלה למה גם אחרי מעשה התשובה של נינוה עדיין יונה מחזיק בדעתו הראשונה ועוד תמוה איך יונעה חושב שהצלת נינוה היא אסון שנוטל ממנו את הרצון לחיות והלא קיבל עליו את התשובה והלך והוכיח את נינוה ופעולתו נשאה פרי?

והתשובה לזה היא שהבאנו למעלה בשם רש"י שכתב בריש ספר יונה שהוא אינו חושש לגנאי אישי אלא חשש שלא יהיה קטרוג על ישראל שלא עושים תשובה גם אחרי תוכחות נביאיו וחכמיו ואילו הגויים מהר שמעו לדברי יונה ושינו מעשיהם מקצה אל קצה וכן הביא רש"י את דברי חז"ל (פ"א פסוק א) וז"ל: ומה ראה יונה שלא ללכת אל נינוה? אמר העכו"ם קרובי תשובה הם, אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים" ומה טעותו של יונה? כי באמת מה שישראל לא חוזרים מהר בתשובה לא בגלל "קטנות מוחין" שלהם אלא בגלל גדלותם הנשמתית כי הוא דוגל באמת ובצדק ואינם מוכנים לחזור בתשובה מיראה ולעשות תשובה חלקית או תשובת רמיה כמו הגויים, וכמו שכתב המהר"ל בנצח ישראל (פרק יד) שישראל הם קשה עורף ואינם חומריים ולכן אינם מתפעלים מהר ולקבל התפעלות ארעית משא"כ הגויים מתפעלים מהר וכשמוכיחים אותם שבים ומשנים דרכם, אבל שינוי זה הוא עראי, לובש צורה ופושט צורה ומשום כך תשובת הגויים היא זמנית וכפי שקרה בנינוה שחזרו בהם אבל חזרו אח"כ לסורם ונחרבה נינוה.

ויסוד זה הוא שחרה ליונה איך ההשגחה העליונה מוותרת לרשעים, למציאות שכולה רשע ותשובתם אינה אמיתית ובמיוחד חזה יונה שממלכת נינוה (אשור) עתידה להילחם בישראל ולכן אסור להפעיל מידת הרחמים כלפיה כי חיזוקה הוא חיזוק תפיסת הרשע בעולם ולכן חשב יונה "טוב מותי מחיי לראות באבדן בני עמי אשר על ידי באה הסיבה" (מצודות דוד ד,ג) והוא רצה למנוע הגליית השבטים על ידי ממלכת אשור אם הית הנינוה נחרבת ומשום כך סירב כי נבואת השליחות הייתה קשה בעיניו כי טוב לו שלא ישובו ויאבדו בעוונם ולא יהיו רצועת מרדות לישראל" (מצודות דוד ג).

ובסופו של דבר נינוה נענשה על ידי נבוכדנצר שהחריב מלכות אשור (רד"ק לנחום א,א) ובזה נינוה שילמה את המחיר על רשעתה וסופה להיחרב אבל עד לחורבנה יש לה תפקיד בעולם, ודבר זה לא ידע יונה וכך בורא עולם הצופה מראש ידע היטב את העתיד ולכן האריך להם אפו.

בסיכום, אנו קוראים הפטרת  ספר יונה ביוה"כ מפני שלוש סיבות:

א- האבודרהם (יוה"כ) כתב ללמד לבני אדם שאין אדם יכול לברוח מפני ה' אם עבר עבירות כמו שכתוב בתהלים (קלט, ז-יא) "אנא מפניך אברח...".

ב- רבי יהושע בן שועייב (בדרשתו ליוה"כ): להורות כי ה' יתברך רחמיו על כל מעשיו ואפילו על אומות העולם כל שכן על ישראל.

• הלבוש (סימן תרכב,ב): לפי שיש בו גודל כוח התשובה.